שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קלב
ששון ושמחה ישיגו לי"נ תלמידי הרבני המופלג ומפורסם כגן הדסים כש"ת מהו' קאשמאן נ"י:
ע"ד חטי' שנקצרו לשם פסח ולמראית העין הי' יבשים כראוי אך זנבות השיבולי' בתחתיתם הי' לחים מלחות הגשמי' שרבו אז בימי הקציר ולאחר איזה ימים שבאו לדושם בבית שהכניס' מצאום שנתחממו וגם נתרככו הגרגרים של חטים ולא השגיחו אז אי נתבקעו או לא ועכשיו הגיע שעת טחינה נתנו על לבם ובדקו ולא נמצא שום ביקוע וכ' מעלתך שאם הי' בקועים אז א"א שנצמדו יחד והי' לאחת אהו' זהו ליתא דלהדי' כ' רוקח מובא בטור סי' תס"ז וז"ל חטין שירד עליהן דלף ונתבקעו וחזרו ונתיבשו ואין בקוען ניכר יע"ש הרי דחוזרי' ונצמדי':
גם מ"ש מעלתך דרטיבות השיבולים אע"ג דהוה מחמת גשמים מ"מ כיון שנבלע בשיבולים יש לו דין מי פירות והבאת ראיות לזה אינני מסכים לזה כי לדעתי הם מגרמי' ממש ואפי' לו יהיבנא דהוה מי פירות מ"מ מה בכך אם נניח למוחלט שהחיטין נתרככו ממה ששכבו עליהם השיבולים ונתרטבו ממי פירות הללו הא קיי"ל לאסור ודוקא לחרוך ב' שיבולים שרינן ולא חיישינן דלמא נפיק מהאי ובלע האי אבל אי חזינן דנפיק אסור כמ"ש תוס' מנחות נ"ד ע"א וז"ל והא דשרי רבא וכו' קסבר כיון דאין מחמיצים חמץ גמור לא גזור להחמיר ולאסור דלמא נפקי מיא וכו' יע"ש ורמז עליהם מג"א סי' תס"ג סק"ג ע"ש:
מיהו נ"ל כיון שלא ראינו שום ריעותא בפנינו אין לאסור כמ"ש ר"ן בתשובה סי' ס"ד ועיי' פר"ח סי' תס"ז אות וי"ו ושם סוף אות ג' מייתי בשם שיירי כנה"ג דריכוך לאו ריעותא הוא ועיי' לשון מרדכי דמייתי הרב"י ססי' תס"ו על עכברים שהטילו מ"ר על החיטין אפי' למר עוקבא דלא נתבקעו ממש הכא אין לחוש דאם הי' מחמיצי' הי' כל החיטין מבוקעו' לכאורה כוונתו דמי רגלים חימוצים הם ואם יפעלו בהחיטין יתבקעו ואם לא נתבקעו ש"מ לא פעלו כלל ושוב מצאתי בס' בגדי ישע מהשל"ה על המרדכי שפי' כוונתו דמי רגלים הם רק כמו מי פירות ומשו"ה כל שלא ראינו ביקוע לפנינו תולי' להקל אפילו למר עוקבא לא מחמירי' בספיקא וא"כ בנידון שלפנינו הי' ראוי להחמיר אך היינו אי ראינו שנפל עליהם מים עכ"פ אבל כיון שלא מצאנו אלא שנתרככו בעלמא אין לחוש שמא מחמת מי השיבולים נעשה זה אך כל זה שלא לאסור אבל שומר נפשו יהדר אחר חטי' משמרות כראוי:
ואודת מצות מרור בפסח אמת נכון הדבר מ"ש החכם צבי והכי נהגו כל רבותי זצ"ל ואנו נוהגים אחריהם אך רגיל אני לדרוש בשבת הגדול מי שאין לו אנשים מיוחדי' מסויימי' בעלי יראה הבודקים ומנקים אותו מרחש תולעים קטנים הנמצאי' מאוד מאוד בימי פסח ואינם ניכרי' לחלושי ראות ע"כ מי שאין לו בביתו מי שיבדקנו כראוי טוב ליקח התמכא שקורין קרי"ן ואם הוא נמנה שלישי במשנה והחסא הוא הראשון ומצוה מן המובחר מ"מ חלילה להכשיל בלאו או בלאוין הרבה אפי' בספק משום קיום עשה דרבנן דמרור בזה"ז דרבנן ובפרט שאפשר לקיים שניהם ע"י תמכא שקורין קרי"ן ואם יש רמז בחסא דחס רחמנא עלן אנו נאמר דתמכ"א ר"ת תמי"ד מספרי"ם כבו"ד א"ל ועוד באתי לעוררהו ע"ד שארי ירקות שהמציא מהרי"ל שיהי' כרפס על רמז פר"ך ס' כמ"ש מג"א ומ"ו הגאון מו"ה נתן אדליר טרח ויגע לידע איזה נקרא כרפס הואיל ונפיק מפומא דגברא רבא מהרי"ל ומצא שנקרא ברוב לשונות אפי"א [ובהגדה אפי"ך] והוא הנקרא בלשון דייטש צעלי"ר והוא נאכל כמו שהוא חי נטבל בחומץ וכן אנו נוהגין אחריו ונתתי סימנא מילתא אפי"א ר"ת כמו א"ל פוע"ל ישועו"ת את"ה ע"כ יאכלו ענוים וישבעו יהללו ה' דורשיו ויחי לבבו לעד כנפשו ונפש א"נ הדש"ת פ"ב נגהי ליום ד' י"ג אדר תקפ"ב לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: