שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קל
החיים והשלום וכ"ט לידידי ורב חביבי הרב המאור הגדול צדיק ונשגב כש"ת מו"ה דוד נ"י אב"ד דק"ק ק"ב יע"א:
יקרת מכתבו הגיעני על נכון ופלפל בחכמה אודות הרערין של חרס ודעתו להתיר ע"י טיחת טיט כעובי אצבע מלמטה וגם מלמעלה מפני הזיעה העולה ותו ליכא למיחש למידי ואת כל יקר ראתה עינו בכל מ"ש האחרונים בזה וקבצם כעמיר גורנו אלא שלא רצה לעשות מעשה בלי הסכמת עניות דעתי הקלושה:
הנה לוטה פה העתק תשובה א' שכתבתי מאז למורה א' שרצה להתיר לגמרי אפילו בלי טיחת טיט כלל ומחיתי לי אמוחי' והעלתי בסוף שאין להתיר בלי טיחת טיט כעובי אצבע עכ"פ ושכן קבלתי וראיתי הלכה למעשה ממורי הגאון החסיד שבכהונה זצ"ל וכן אני מורה ובא בלי פקפוק אך מ"מ מאי דפשיטא לי' למעלתו הדבר כל כך ומתמיה מאוד מ"ט דהאוסרים כמבואר בחק יעקב סי' תנ"א סקס"ג ובחמד משה שם סק"ז דיש אוסרי' דמ"ש מתנור שאופי' בו מצות דסגי בהטיחת טיט והטלת עפר מחדש וכמבואר בסי' תס"א ועוד אפי' יהי' דבר איסור או חמץ בתחתי' של רערין מ"מ כיון שניתן עליו טיט אין הבלועה יוצא מדופן לדופן אלו דברי מעלתו וכ' אפי' הניח עליו מאכל בעין בלי קדרה מפסקת מ"מ טיח הטיט גופי' ה"ל הפסק בקדירה לדידי צל"עג טובא דניחזי אנן מסברא הא אם נפלה טיפה א' על הקדירה אפילו יהיה גדול מאוד מ"מ אנו חוששי' שהבלע מתפשטת בכל הקדירה לכל צדדיו ואם נמי יהיה עובי הדופן הקדירה עב מאוד ואפי' כמה טפחים אנו חוששי' שמתפשט' הטפה לפנים ואלו שני כלי' דקים מן הדקים וסמוכים זה לזה ונוגעים זה בזה נימא שאינו מתפשטת מדופן לדופן ועל כרחך היינו טעמי' משום שאויר המפסיק בין הכלים הוא הגורם שלא תתפשט הבלוע ואפי' יהיה מהודקים זה בזה ממש א"א להדקם ממש מבלי הפסק כחוט השערה וזה גורם שלא תתפשט הבלוע משא"כ עובי הדופן שהוא מקשה א' אפי' יהי' עב מאוד מ"מ הבלוע מתפשט והולך מבלי מונע כן צריכי' לומר ע"כ:
וא"כ ברערין של חרס שהטיט שמשליכי' עליו מתחבר היטב ונעשה מקשה אחד וחומר א' אפשר דלא שייך אין בלוע יוצא מדופן לדופן ולא דמי לרערין של ברזל ומשליכי' עליו טיט כמ"ש חק יעקב משום שאין הטיט מתערב עם הברזל ואינו נעשה מקשה א' וזכר לדבר מקרא מלא בדניאל ב' היכדא פרזלא לא מתערב עם טינא ומכ"ש שמועיל להניח טס ברזל על רערין של חרס אבל טיט על חרס לא שמענו:
ומהאי טעמא נמי יש לחלק בין תנור העשוי' מלבנים שרופים ונעשו כאבנים קשים שאם משליך עליהם עפר או טיט אינו מתערב עמהם ואינו נעשה גולם אחד הוה שפיר מדופן לדופן משא"כ ברערין שתחתיותם אינו אלא כעין טיט בעלמא וכשמשליך עליהם טיט נעשה הכל גולם א' ולא מחשיב כשתי דופנות זה נ"ל טעם המחמירים ומכ"ש בלא היסק כלל שאז אנו חוששים שאינו מתקנח יפה ונשארשום דבר בעין כמו שהארכתי בתשובה אחרת א"כ מה שנשאר בעין על קרקעית הרער ונבלע בטיט ליכא אלא דופן א' וחמץ בפסח במשהו:
ומ"מ נ"ל ע"י היסק קצת שמסיקי' הרערין של חרס בגחלים תחלה אעפ"י דא"א להכשירם ע"י כן מ"מ יועיל שנאמר שלא נשאר בעין וליכא רק בלועה ואז כשמטיל עליו טיט כעובי אצבע וכן למעלה מפני הזיעה נלע"ד להתיר דעכ"פ ליכא אלא משהו ופגם הן מטעם לינת לילה הן מטעם שנכנס דרך הטיט ונפגם אפי' ביומי' ולא דמי לבלועה שבדופני הקדירה שנשרף בכבשן ונתקשה שאין הבלועה שתוך דופניו קולט מדופניו כלום רק נכנס ויוצא וחוזר ונכנס לתוך המאכל בלי שום פגם אם לא ע"י לינת לילה אבל טיט לח שלא נשרף בכבשן הדבר ידוע שדבר לח שנכנס לתוכו מתערב עם הטיט ונמאס והוה פגם גמור וגם משהו ובהא לכ"ע שרי' אפי' לכתחלה לע"ד:
ואשר בדק לן בדברי מג"א סי' תנ"א סקמ"ד שכ' דאם יש מקצת חמץ בעין ע"ג הקאכלין שעל התנור מ"מ חם בחם בלא רוטב סגי בקליפה ודי לאסור הקדירה שהוא במקום קליפה והקשה מעלתו דבקליפה ליכא למ"ד כ"א בנטילת מקום כעובי אצבע כמבואר בי"ד סי' ק"ה ונהי דהמחבר רס"י תמ"ז כ' נמי קליפה כבר הרגיש בחק יעקב וכ' שהוא לאו דוקא דסמך עצמו עמ"ש בש"ע סי' תס"א סעי' ה' דמצה שנגעה בחמץ חם בעי נטילה אבל קליפה ליכא למ"ד וא"כ דופן הקדירה דליכא עובי אצבע לא סגי במקום נטילה אלו דברי פר"מ:
לפע"ד ליישב דס"ל למג"א דליכא כאן אלא מעט חמץ בעין דהרי מקונח ונקי הוא ורוב הפוסקים לא מיחשבי' לי' אלא בלוע מדופן לדופן ולרווחא דמלתא כ' אם יש קצת חמץ בעין וכו' וא"כ כיון דעכ"פ ליכא בעין אלא דבר מועט לזה סגי בקליפה לכ"ע כמ"ש תוס' פג"ה גבי קולף ואוכל עד שמגיע לגיד דמשו"ה למ"ד בי"הש רותח סגי בקולף משום דשמנוני' שעל הסכי' לא הוה אלא משהו ומייתי ראי' מסוגי' דפ' כיצד צולין שאני סיכה דמשהועבדו לה יע"ש:
ומ"ש במכתבו הראשון שהמג"א כ' בשם הב"ח שע"ג התנור אינו אלא טיח טיט אם יחזור ויטוח עליו טיט אין הבלוע יוצא מדופן לדופן דרך הטיט במ"כ לא עיין יפה כי כוונת הב"ח על דופן הקדירה והכי קאמר אם נאמר נמי שיהיה קצת חמץ בעין על טיט שעל גבי התנור ויכנס להדי' לדופן הקדירה מ"מ אם יטיח עליו טיט שוב ה"ל אותו שהי' בעין נעשה עתה כמובלע באמצעית הדופן שהרי נעשה עתה דופן עבה ואינו יוצא דרך טיח הטיט הזה אל דופן הקדירה דה"ל מדופן לדופן ומינה דאי הוה מניח עליו מצה בעין בלא הפסק קדרה לא הוה מועיל טיח הטיט מה"ט שהכל גוש א' ובודאי אי הוה ע"ג התנור גיליזורט כמו במדינתינו בודאי לא היה נעשה גוש א' אבל הב"ח מיירי כשאינו אלא טיח טיט כמו תוכו של רערין שבמדינתינו שאינו גליזורט והוא הדבר אשר כתבנו ממש ותל"מ הנלע"ד כתבתי ואקצר וה' שנותיו יאריך הכ"ד א"נ. פ"ב נגהי ליום עש"ק טוב אדר"ש תקע"ג לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ: