שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קכז

ראה ראיתי בספרו של צדיק עתק הגאון צל"ח פ' ע"פ שטרח ומדד שיעור חלה עפ"י שעורו של הרמב"ם פ"ו מבכורי' שהוא עפ"י חשבון מ' סאה למקוה ושוב מדד שיעור חלה עפ"י מה שהפילו מ"ג בצים מן המים כמ"ש בטור ש"ע א"ח סי' תנ"ו והי' הכלי הראשון מחזיק שני פעמים כפי שיעור הזה ע"כ שפט הגאון ז"ל שע"כ הבצים נתקטנו במחצית ממה שהיו בימים הקדמונים וא"כ כל שעורינו הן בשתיית רביעית שאנו משערים ביצה ומחצה וכן שיעור חלה של מ"ג בצים וכן אכילת כזית מצה ומרור שאנו משערים כחצי ביצה והכל הוא הטעאה וצריך להיות בכפל. והן עתה מצאתי בס' בית אפרים בחלק ש"ות סי' ט"ו ד"ה ומצאתי וכו' עיי"ש היטב והנה נאמנים כל דברי חכמים ואינני ח"ו כאותו תלמיד שאמר רשב"ג אלו לא ראיתי לא האמנתי מלגלג ע"ד חכמינו חלילה לי מהרהר אחרי מעשיהם מ"מ יגדיל תורה ויאדיר ולהראות הלכה לתלמידי' טרחתי ומדדתי אצבע של אדם בינוני שבזמנינו נגד רוחב ז' שעורות בינונים שבזמנינו ומצאתי מכוונים ממש עדיין כמו שהיו בימי הרמב"ם פ"י מס"ת ועשיתי קנה מדה ארכו ו' אצבעות ושבע תשעיות מהנ"ל כמ"ש רמב"ם פ"ו מבכורים (ובר"ן פ' ע"פ נדפס שבוש ומייתי לי' ד"מ בא"ח סי' תנ"ו בשבושו וצריך להגיה שם כמ"ש רמב"ם בפ"ו מבכורים בדרך הראשון עיי"ש) כי חשבונו של הרמב"ם מדוקדק מאוד וכמ"ש גם כן בסוף ספר חוט השני ואח"כ עשיתי כלי ארכו ורחבו וגבהו בקנה מדה הנ"ל העולה בתשבורת שי"א והשליש אצבע והוא מחזיק ט"ו זיידל עסטרייכער ומים שהפילו מ"ג בצים אינו אלא יותר משבעה זיידליך נמצא נתקטנו הבצים בחצי ערכם גם במשקל קמח מ"ג בצים שלנו לערך נ"ז לאטה שהם רכ"ח קווינטל והרמב"ם (עיין מג"א סי' תנ"ו) כ' שהם תק"כ דראהם מצרית ושקלתי דראהם דראכמין אצל הרוקח אפטעקר ומצאתי שהוא שמינית אונקיא ובלשונם אונטץ והיינו קווינטל הנ"ל נמצא תק"כ דראהם הי' ק"ל לאטה והוא יותר מכפל משקל הקמח שבמדה ראשונה שהוא נ"ז לאטה והכפל הי' ראוי להיות קי"ד והשינוי של ט"ז לאטה הזה הנוספות על כפל אפשר שיהי' משינוי הקמח מצרית ודראהם מצרים אבל עכ"פ כפל הוא וגם לפמ"ש הרמב"ם שיש בהקמח משקל פ"ו סלעים וב' שלישית שבכל סלע ד' דינרי' וכל דינר הוא משקל דראהם וחצי כמ"ש כ"מ שם בפ"ו מבכורי' וע' פי' המשנה דמס' חלה פ"ב משנה ו' ושקלתי דינר צוואנציגר בזמנינו והוא גם כן קרוב לדראכמאן ומחצה הנ"ל כי דראכמאן יש בו סמ"ך גראט והצוואנציגר צ"ח והיינו ח' גראט יותר מדינרי הרמב"ם והוא דבר מועט והלום ראיתי בתשובה מאהבה חי"ד סי' שכ"ד שכ' שהגאון צל"ח ז"ל ארוך בדורו הי' ואין ללמוד מאבריו והא ליתא דהרי מדדתי ע"פ ז' שעורים בינונים כנ"ל:

נמצא האצבעות עפ"י שיעורי השעורים לא נשתנו כלל וטבע משקל הקמח ומשקלי הדינר ודראהם נשתנו מעט מזעיר באורך הזמן וריחוק המקומות (ובתשובה אחרת כתבתי שלפע"ד גם כי ידעו מעולם שהדורות משתנים והולכים מ"מ כן הדין שישערו בכל דור ודור לפי אגודלו של אותם ב"א ומסתמא עפ"י זאת השינוי ישתנו כל הדברים הבינונים שבאותו הדורות הי' האמה בכל דור לפי אנשי אותו דור ושיעורי האיסורי' והמצות לפי אותן המדות וכעת הזאת מצאתי שכבר עמד על ס' זו הגאון חו"י בתשובתו הנפלאה שבסוף ס' חוט השני אך מ"ש באותה תשובה שביצה א' הוא יותר מאצבעיים על אצבעיים אין לו מובן עיי"ש) ורק אך הבצים נתקטנו בחצי ערכם והוא דבר נפלא ומתמיה ואם אולי י"ל שבמקום חז"ל ואפשר גם במקומות הרי"ף והרמב"ם ואולי כל חכמי ספרדים הי' להם מין תרנגולי' אחרים דכמה מיני תרנגולים יש ובמדינו' שיש להם מסורת נאכלים וכמו שקרוב לזמנינו נמצאו במדינתינו פערל הינר שיש להם סי' טהרה ואינם נאכלים מפני המסורת ואולי ידרסו בזמן מן הזמנים כתרנגול דאגמאי בחולין ס"ב ע"ב או איכא טמאים דדמי להו במדינה זו ומ"מ במדינות שנאכלים במסורת שרי וביציהם גדולים משלנו אך התימא על גדולי ארץ אשכנז הרוקח והרא"ש והטור והמרדכי ומהרי"ל ומהרי"ו ורי"ו וביותר על האחרונים שבזמנינו קרוב מאוד גאון תי"ט ואלי' רבה ודומיהן איך יצוייר בזמן קצר שינוי כזה דוקא בבצים ולא בשעורים ולא בקמח ובאדם:

תו צל"ע טובא דא"כ ביצה שבזמנינו הוא זית האמיתי וא"כ להלל שהי' כורך פסח מצה ומרור ואוכל כאחד הי' כורך כשיעור ג' בצים זמנינו ואוכל ובולע כא' וזה אין בית הבליעה בעולם מחזיק בשום אופן אפי' מרוסק ועיין מ"ש מג"א בזה בסי' תע"ה ס"ק ב' ומ"ש מחצית השקל סי' תפ"ו שהקשה לו הרב מו"ה ישראל ה"פ ז"ל מש"ס כריתות י"ד ע"א ורמז לעיין בתוספות ישנים דכריתות שם פי' שכתבו שם וז"ל דהיינו כדרך אכילה רצונו לומר שאינו דוחק עצמו לבלוע וגם אינו מרסקו ביותר מהראוי ולא מיירי התנא מי שדוחק עצמו בריסוק ובליעה אמנם אוכלי פסח מצה ומרור היו מרסקים הדק היטב וגם נדחקים בבליעה כמו שאנו עושים היום בליל פסח לקיים מצותינו כראוי ולק"מ קושיתו זה הי' כוונת הגאון מחצית השקל ז"ל שם סי' תפ"ו ועיין פרי חדש סי' תפ"ו דבלא"ה אין להקשות מסוגי' דכריתות שם ובחי' אמרתי דהתם לענין יה"כ מיירי וכותבת דיה"כ לכ"ע בעי שיעור מרובה שישאר כותבת במעיו אחר שנדבק ממנו בין החניכים (ועיין ס"פ ג"ה) דעינוי נפש כתיב וכל שלא נכנס למעיו שיעור כזה לא עבר על אשר לא תעונה וס' זו איתא בירושלמי פ"ח דתרומה עיין מפרש שם לחלק בין יה"כ לשארי איסורים בזה ואני עשיתי סמוכים מש"ס דכתובות ל"א ע"א הגונב חלבו של חבירו ולא אמר לחמו ביה"כ אע"כ משום דאגניבה מחייב בבית הבליעה דלא מצי להדורי ואאכילה די"כ לא חייב עד דנחית למעיו משא"כ חלב ולענין שיעורא גדול דיה"כ דהתם אמר שאין בית הבליעה מחזיק עוד זית אפילו מרוסק [ודם אינו משלים לכותבת דאוכל ושותה אינו מצטרף ודם קרוש איכא מ"ד דאינו חייב עליו ועיין תוס' שבועות י"ג ע"א ד"ה גמר וכו' ע"ש] אבל ג' זיתים מצומצמים מרוסקים שפיר מחזיק בית הבליעה וזתים דמצה ומרור המה מצומצמים וחסר מהם מה שנדבק בחניכים ולקמן אי"ה בסוף הקונטרס אעשה סמוכים לזה מ"מ מש"ס דכריתות ל"ק כ"כ אבל החוש מכחיש שיהי' בית הבליעה מחזיק ג' בצים זמנינו אפי' מרוסקי' וא"כ הא דידן לית ליה פתר ואתר:

והנה בשבת ר"פ המוציא יין אמרי' דרביעית יכול לקרוש ולעמוד על כזית וכן הוא בירושלמי שקלים פ"ג סוף הלכה ג' ע"ש ומזה כתב הרא"ה הביאו הר"ן פג"ה דפוס ז"ב דף רצ"ד ע"א כשמשערים ביטול בס' משערים ברוטב לכזית ביצה ומחצה שאם יקרוש ויעמוד על כזית וכו' והר"ן השיג עליו וז"ל ואין דבריו נראים כיון דאמרי' דמשערי' ברוטב סתמא משמע דכמות שהוא משערים אותו שכך שיערו חז"ל שאין לך נ"ט יותר מס' אפילו ברוטב שאל"כ היינו צריכים לחוש ליתן הדבר לשיעורים ולעיין בא"וה אם הוא עב או דק עכ"ל כוונת הרא"ה כיון דמש"ה משערי' בכלי דלא ידעו כמה נפיק מני' וחזינן לי' כאלו כולו נמוח ודבר הקפוי שנמוח ונעשה מקפה מתרבה עד שמכל זית נעשה ביצה ומחצה וכן בהיפוך אי נחזה הרוטב כאילו נקפה ונעשה מג' זיתים זית א' וא"כ אין לשער אלא בשלישית השיעור והר"ן ס"ל לא החמירו חז"ל כ"כ כיון דמסלקינן גוף האיסור וק"ל לרבנן דסגי בהכי ועיין מג"א סי' ר"י סק"ה ובט"ז סוף ס"ק ד' ואמנם בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' ט"ו מיישב בפשיטות דביצה קריש קאמר ב"י עיי"ש:

והנה בתוספתא דנזיר דמייתי לי' התוספות פרק קמא דסוכה דף ו' ע"א כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא זית איגורי ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב עכ"ל ליכא לאקשויי הא היין היוצא ע"י זית אם יקרש יהי' רק שליש זית י"ל כך גזרה התורה בהך שיעורא דנזיר ביין חייב בזית שהוא שליש זית וחרצנים וזגים צריך זית קפוי ממש וכן למ"ש רש"י התם דחרצנים וזגים ועלין מצטרפין לרביעית יין שאם יתנם לכוס מלא יין ויוציא מהם רביעית יין וכו' הוא ניחא בפשיטות ג"כ דאע"ג דחרצנים וזגים ועלים המה גושיים ורביעית שלהם אם ימחו יהו ג' רביעית מ"מ לא מחייב אלא בזה האופן כך גזרה התורה ולעולם קילי חרצנים מיין דסגי ביין לחייב ברביעית דלכשיקרוש יהי' זית וחרצנים וזגים בעי רביעית ולכשימחה יהי' ג' רביעית. גם רש"י בחולין פרק כל הבשר ק"ח ע"ב חצי זית חלב מביא כוס מלא משקין ומביא זית ונותן לתוכו וההוא דנפיק הוה כזית נמי א"ש אע"ג דאי קריש לי' הוה רק שליש זית מ"מ כך גז"ה להיות חלב כשיעור גדי וא"נ אכיל חצי זית חלב וחצי זית בשר מצטרפי' אע"ג דלא שוו בשיעוריהן מ"מ מה בכך אי תאמר החלב לכשיקרש לא יהי' אלא שליש מחצי זית וה"נ חצי זית בשר לכשימחה יהי' ג' חצאי זיתים ועיין מנחות כ"ד ע"א פלוגת' אי כל האיסורים כמות שהן עתה משערים או כמו שהיו ועיין רמב"ם פ"ד מטומאת אוכלים ועיין ב"י יו"ד סי' צ"ח בשם המרדכי כיצד משערים ס' נגד כל הכלי ממלאים כלי מלא ומכניסים הכלי האסור לתוך אותו כלי והמים היוצאים הוא שיעור דופני הקדירה וישער בהיתר נגד זה עכ"ל מה שיש לפקפק על זה כבר הוא נכלל בפלוגתת הרא"ה והר"ן הנ"ל ואפשר בחרסי הקדירה גם הרא"ה מודה להקל:

אך תימא גדולה על הרא"ש הלכו' חלה וטא"ח סי' תנ"ו ומרדכי ור' ירוחם ומהרי"ל וכל הנמשכים אחריהם כולם כתבו לשער חלה ע"י הפלת מים ע"י מ"ג בצים שהמים הנותרים הכלי המחזיק אותם הוא מחזיק מ"ג בצים קמח והא לית' דהרי מ"ג ביצים מים אם יקרשו יהיו השליש ממ"ג הבצים דהרי בצים המה גושיים ואפי' אם יבשלו הביצה או יצלוהו יהי' הכל בשיעור אחד ממלא כל הקליפה ואפילו אם לא יוקפו המים לגמרי רק יהי' כאיכות הקמח שאינו קפוי כחיטים אמנם אינו נמום כמים ג"כ ועכ"פ אפשר שיהי' ההפרש בין מים לקמח החצי מהשיעור וא"כ איך אפשר לשער זה בהפלת מים דממ"נפ אי אזלינן בתר איכות הבצים המפילים המים וכלי המחזיק אלו הבצים יתמלא קמח זהו תימה שהרי קמח איננו גוש ומדובק בחלקו כמו בצים ואם ניזיל בתר איכות מים הנימוסים קשה הא פשוט שקמח איננו מופרד החלקים כאיכות המים וקמח הוא ממוצע בין אדוקת הביצים לנמיסת המים ע"כ אם משערים מים לכשיקרשו יעמדו על שליש נאמר בקמח שכשיודבק יעמוד עלחציו. והנה הרא"ש שאל מהרשב"א והוא בתשו' הרא"ש ובתשו' הרשב"א ומייתי לי' ב"י בא"ח סי' תנ"ו כיון דהכלי המחזיק עומר מן הי' מחזיק עשירית האפה חטים שהרי המן טחנוהו ודכוהו במדוכה וא"כ משנעשה קמח נתרבה טפי משיעור מ"ג ביצים וחומש וא"כ הלש קמח הנעשה ממ"ג בצים חטים הוא דחייב בחלה והעלה הרא"ש דמש"ה נהגו הנשים לפני כל הגדולים לגדוש המדה כדי להשלים בהגודש מה שחסר לפי הנ"ל והרשב"א דחה דקמח אמרו ולא חטין עיי"ש ונ"ל דהמן הי' דק ככפור וגם הי' רך כמו כפור כדכתיב וחם השמש ונמס ואע"ג דדכו במדוכה מ"מ הי' קרוב לקמח גריסין ולא ק' כ"כ קו' הרא"ש ובזה יש מקום ליישב דברי רבנו ירוחם התמוהים שכ' למלאות ביצה מ"ג פעמים מים והכלי המחזיק הוא שיעור חלה ותמה ד"מ א"ח סי' תנ"ו הא חסרו לי' הקליפו' ולהנ"ל יש מציאות לזה השיעור ולהרשב"א הא דמשערין בקמח והרא"ש העיד שנוהגין לגדוש המדה והגודש הוא תילתא והמהרי"ל העיד בסדר הגדה דב' ביצים בלא קליפה הוא כמו ביצה ומחצה בקליפה וכ"כ מג"א סי' ר"י ס"ק ב' בשם של"ה ואך כ' זה השיעור לגודשים המדה ואינך שיעורים שכ' מיירי נמי בלא קליפה כמ"ש ד"מ אע"פ שאין משמע כן מלשונו מ"מ טוב לקיים דברי חכמים ולקמן אי"ה נעשה סמוכי' לדברי מהרי"ל מש"ס:

עכ"פ צלע"ג האיך שיערו שהמים הנופלים ממ"ג ביצים יהי' שיעורו מ"ג ביצים קמח והוא הנמנע ולולי שהגאונים רבותינו האלו שיערו כך הייתי אומר שלא אמרו חכמינו ז"ל לשער במ"ג ביצים מים אלא השיעור הוא בגודל הכלי ע"פי שיעור מקוה מ' סאה אמה על אמה ברום ג' אמות יהי' שיעור עשירית האיפה באורך רוחב וגובה כמ"ש רמב"ם פ"ו מבכורי' הנ"ל וזה הכלי מחזיק מים מה שמפילי' פ"ו ביצים ומה ששיערו בעירובין פ"ג ע"א בביצים וכמ"ש הרי"ף בע"פ לא מה שמפילי' המים אלא הקמח הנכנס בכלי הנ"ל אם נעשה מהקמח ביצים פי' שמקבצי' הקמח ביד וממעכי' חללו יכול לעשות ממנו מ"ג ביצים וחומש והוא מה שמחזיקי' פ"ו ביצים מים שאם יקרשו המים ויהיו קשים כחטים יהי' מהם השליש של פ"ו בצים ואמנם לעשותם קמח שהוא רפוי וטפוף טפי מחטין ומקובץ טפי ממים יהי' ממנו מ"ג בצים קמח ולהרשב"א בקמח משערין ולא בחטין וא"כ יצדקו דברי הגאון צל"ח באמת כי הכלי מחזיק מ"ג בצים פעמיים דהיינו פ"ו ביצים מים והקמח אם יתקבץ יהי' שיעור חלה מ"ג ביצים וכן רביעית מחזיק ג' ביצים והיינו אם יקרשו יעמדו על זית והבצים לא נשתנו כלל ואם נשתנו לפי ערך כל העולם נשתנו וא"כ זית מצה ומרור הם כמו שהיו ושיעור אתרוג כביצ' הוא כמו שהי' לא נשתנה ולא ישתנו ואמנם ראיתי ברוקח שכל דבריו דברי קבלה ועליו סמכו הקדמונים ונמשכו אחריו הרא"ש והטור שכ' בסי' רע"ד וז"ל מדת הפסח כשיעור עומר שהיא מחזקת כשיעור מ"ג וחומש ביצה ויקח מ"ד ביצים בינונים ויניחם בכלי שהורקו ממנו המים ולוקח אותם המים שבכלי האחר ששפך בו יתן בכלי שבו הביצים עד שיתמלא הכלי ומה שנשאר בכלי אחר מן המים הוא מדת העומר שחייב בחלה עכ"ל והנה המובן שחסרו כאן איזה שורות וצריך להגיה לכתוב כמ"ש בטא"ח סי' תנ"ו ומ"ש מ"ד ביצים לא דק אתוספות ד' חומשי ביצה היתירים וכמ"ש הראב"ד דמייתו בדק הבית בי"ד סימן שכ"ד דטוב להוסיף קצת יהי' איך שיהי' כבר קדם הרוקח וכתב המצאה זו מהפלת המים והם כולם נמשכו אחריו:

איברא בסי' שנ"ח כ' וז"ל לשער עומר וכו' תמלא כלי א' מים ותוציא אותם המים ושים בכלי אחר וקח מ"ח ביצים ושים באותו כלי (על הביצים) שהורקת מהם המים וקח אותם המים ששמת בכלי אחר ותשפוך באותו כלי על הבצים עד שתמלא הכלי ומים שישארו בכלי האחר הם שיעור כ"ד ביצים והם עומר שחייבים בחלה עד כאן לשונו והדברים מאוד תמוהים מה ענין מ"ח וכ"ד ביצים לכאן וע"כ טעות סופר הוא ויען כי לפי עניית דעתי כל ההמצאה מהפלת המים היא הטעאה וחלילה לתלות טעות ברבותינו הקדושים הללו אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים בצמא ע"כ נ"ל להגיהה הגה"ה מועטת והיא מ"ח ביצים צריך להגיה הפ"ח ביצים וכ"ד ביצים צריך להגיהה מ"ד ביצים ורצונו שהמים המפילי' פ"ח ביצים הכלי המחזיק אותם הוא מחזיק קמח שיקובץ ממנו מ"ד בצים מקמח מקובץ והוא שיעור חלה והוא ממש כמש"ל אלא בסי' רע"ד שכ' מ"ד ביצים צ"ל פ"ח או שום הגה"ה כי חסרים שם איזה שורות וא"כ אחרי שכלם נמשכי' אחר הרוקח ט"ס נפל בכל העתקו' כי לא עמדו המעתיקי' על כוונה הנ"ל ושבשו הספרים בהגה"ה מוטעת:

או יש לקיים דברי הרוקח בלי שום הגה"ה ע"ד פלפול וחריפות קצת והוא דהרא"ש שאל להרשב"א עיסה שהי' פחות משיעור חלה וע"י אפיי' תפח ויש בו מ"ג בצים אי יתחייב בחלה כיון דקיי"ל דגם ע"י צירוף התנור בא חיוב החלה והרשב"א האריך בתשובתו סי' תס"א דעיקר חיובו בעיסה ולא באפיי' ע"כ בתר אפיי' לא אזלינן ע"ש באורך מ"מ לדידי צ"ע עיסה שקמחו פחות משיעור מ"ג ביצים וכשנעש' עיסה נתפח ע"י המים טרם שנאפה כמבואר במשנה מנחות רפ"ה ובלשון רש"י שם ועיין רלב"ג שבתי"ט משנה ה' פי"א דמנחות ד"ה וכופל וכו' עיי"ש והרי עיקר חיוב החלה הוא בשעת עיסה דעריסותיכם כתיב הול"ל דחייב בחלה ויש לדחות דהעומר עשירית האיפה כך הי' קמח מ"ג ביצים ומרסו אותן ונתפח ע"י מים והי' יותר ממ"ג ביצים כצ"ל מ"מ הרא"ש והרשב"א לא כ' כן וראיתי ברוקח ססי' שנ"ז כ' להדיא וז"ל ובעירובין פ' כיצד משתתפין מפיק מראשית עריסותיכם דשיעור העיסה מ"ג ביצים כמנין חלה וחומש ביצה עכ"ל משמע דבעיסה שיער ולא בקמח וכ"מ מרמז חלה דהוא עיסה והוא ממדרש רבה פ' קרח ובפיוט של שבת הגדול ועוד אקדים כי זה נסיתי זה קרוב לשלשים שנה באפיית מצה דכל לוג קמח נילוש במים קרוב לרביעית פחות מעט ואז נילוש יפה יפה המים יהי' פחות מרובע משיעור הקמח והשתא נ"ל לפמ"ש הרא"ש בתשובה שהבאתי לעיל שהביא הרב"י בא"ח סימן תנ"ו שנהגו הנשים לגדוש הקמח והגדיש הוא תילתא מלבר כמוכח ממחזיק מ' סאה בלח מחזיק כוריים ביבש כדאיתא בשבת ל"ה ע"א ובעירובין י"ד ע"ב דהאי תילתא מלבר הוא (ולעיל במ"ש ביישוב רי"ו לא דקדקתי כ"כ) נמצא לפ"ז דברי רוקח סי' שנ"ח מדוקדקי' היטב והוא מים הנופלים ע"י מ"ח בצים יהי' הכלי המחזיק אותן המים מחזיק קמח שיעור כ"ד ביצים כמש"ל וגדישא תילתא מלבר הו"ל ל"ו ביצים לכשתוסיף עליהם פחות מרביעית חלק מים היינו כמו ז' או ח' ביצים יהי' העיסה הנעשה מזה כשיעור מ"ג או מ"ד ביצים והוא שיעור חלה מעיסה דייקא (דאף על גב דל"ו ביצים קמח הוה ע"ב ביצים מים לפי הנ"ל ויהי' הרובע מים כמו י"ח ביצים מ"מ היינו כל זמן שהם מים אבל כשיתערבו עם הקמח ונילושו נקרשו ונקפאו ויחזרו לשיעור קמח ויהי' י"ו ביצים מים כמו ח' או ז' ביצים באופן שיהי' העיסה הנעש' ממנו כשיעור חלה עיסה מצומצם) והשתא נהי דבהא לא קיי"ל כוותי' אלא בעי' שיעור חלה מקמח ולא מעיסה מ"מ ילפינן מיני' דהפלת מים הוא החצי משיעור ביצים המבוקש וכאשר החוש מעיד וכל הגאוני' אשר נמשכו אחר הרוקח בהפלת מים נשתבשו הספרים ע"י מעתיקים שלא הבינו הכוונה ולפ"ז בסי' רע"ד ברוקח צריכים להגיה מ"ח במקום מ"ד:

לכן נ"ל להלכה ולמעשה כמ"ש הגאון בצל"ח דהכלי המחזיק מים שנפלו ממ"ג וחומש ביצה יטול חלה בלא ברכ' ומה שמפילים פ"ו וחצי ביצה יברך ורביעית לכל דברים הנצרכים הוא כלי המחזיק מים הנופלים משלשה ביצים ואמנם הזיתים נשארו בשיעור חצי ביצה בינונית שבזמנינו וכן שיעור אתרוג הוא כביצה שלנו וכן אכילת יה"כ לחולה שיש בו סכנה הוא פחות קצת מכותבות שלנו שהוא פחות מביצה שלנו:

ומתוך דברינו למדנו ישוב לקו' א' שהקשה אדם קשה כברזל ה"ה החסיד החרוץ המופלג מו"ה ליזר קוניץ ז"ל מק"ק פרוסטיץ יע"א והובא בס' תשובה מאהבה ח"א סימן תכ"א במתני' פסחי' מ"ו כיצד מפרישין חלה בטומאה בי"ט ר"א אמר לא תקרא לה שם עד שתאפה והקשה הנ"ל הא ר"א מתלמידי שמאי דס"ל חמץ בכותבות ובפ' יה"כ קאמר ששיעורו דב"ש הוא יתר מכביצה ובי"ט ש"פ אין אופין שיעור גדול משיעור חלה כמבואר שם מ"ז ע"א ושיעור הפרשת חלה טמאה א' ממ"ח אפילו בעיסת בע"הב וכיון שכל העיסה הוא מ"ג ביצים א"כ אחד ממ"ח ממנו לא יגיע לשיעור ביצה ואינו עובר עליו בב"י לב"ש ור"א דס"ל כוותי' ולא משמע דמשום חצי שיעור דב"י קאמר וצ"ע לכאורה [אע"ג דשמאי אומר מקב לחלה מ"מ שמאי לחוד ובית שמאי לחוד דהרי לשמאי כל הנשים דיין שעתן ולר"א ד' נשים עיין נדה ד' ע"ב] ולהנ"ל ניחא דנהי דחיוב החל' דבקמח ליכא אלא מ"ג ביצים מ"מ ע"י תוספת המים נעשה ממנו נ"ד ביצים והפרשה הוא אחד ממ"ח ביצים בעיסה ולא בקמח וא' ממ"ח ממנו הוא יותר מביצה כשיעור כותבות לב"ש ולפ"ז מ"ש בעירובין פ"ג ע"ב האוכל כשיעור הזה ה"ז בריא ומבורך היינו כשיעור עיסה הנעשה ממ"ג ביצי' וחומש שהוא נ"ד ביצי' ועיין בנב"י קמא סימן ל"ח ואיידי דאיירי בהאי ענינא אזכיר דברי תו' שבועו' כ"ג ע"א ד"ה כגון וכו' אפי' שתה תרי זימני וכו' עכ"ל וצ"ע ל"ל תרי זימני בחד שיעורא נמי מחייב ב' ואולי ט"ס הוא אבל י"ל לחד לישני בר"פ המוצי' יין משמע דמיא דקלישי כזית לא הוה רביעית וגם נ"ל דהנשבע שלא יאכל ואע"ג דשתי' בכלל מ"מ צריך לשתו' שיעור זית כשיעו' אכיל' ובמי' בעי לזה טפי מרביעי' משא"כ לשיעור שבועה שלא אשתה סגי ברביעית מצומצם וא"כ כשכלה לשתות רביעית חייב משום לא אשתה ועדיין צריך להוסיף מים שיתחייב משום שלא אוכל והיינו תרי זימני שכ' תוס' כנלע"ד:

ואשלם נדרי אשר כתבתי לעיל לעשות סניף להא דכזית מצה סגי בצמצום אע"ג דנשאר בין החניכים והוא מ"ש הרוקח בסימן רפ"ט ומברכים ענט"י מפני שצריך לטבול טבול שני במרור אבל לא על אכילת מצה שהוא יוצא בכזית א"צ נטילה דעל פחות מכזית א"צ נטיל' ומייתי לי' ב"י א"ח סי' קנ"ח וקבעו בש"ע שם ס"ג ומג"א סק"ג כ' נוסחא מוטעת נזדמנה לו שהרי מצה היא כזית ולכן כל הסעיף הוא ט"ס ולע"ד הכל נכון רק דנימא דס"ל להרוקח כל האוכל פחות משיעור בהמ"ז לא בעי נט"י והוא בכלל מה דמשני ש"ס בחגיגה הא בנהמא הא בפירי דלחולין לא בעי פירי נט"י משא"כ תרומה ומזה יליף רמב"ם ה"ה מיני תרגימא של ה' מינים כיון דלאו בני בהמ"ז נינהו הוה בכלל פירי ולא גזרו בהו נט"י בחולין משום סרך תרומה ס"ל להרוקח הה"נ פת ממש כל דלא אכל שיעור בהמ"ז לא בעי נט"י לחולין וסברא זו מוכחת ממ"ש תוס' סוכה דף כ"ו ע"ב ד"ה נטל במפה ובחנם פי' כן דר' צדוק כהן הוי וכו' ע"ש וק' ל"ל דכהן הוי תיפוק לי' דחולין נמי בעי נט"י אע"כ משום דלר' צדוק לא בעי ברכה אחרונה ובהמ"ז לפחות מכביצה וה"ה דלא הוה בעי נטילה לחולין וה"ה לדידן לפחות מכזית דלא בעי' בהמ"ז לא בעי נמי נט"י וסברא זו בעינא כתבה הגאון מו"ה אלי' ווילנא ז"ל שם סי' קנ"ח והנה בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז מסיק מלשון הרא"ש פ"ב דברכות ססי' ו' דבהמ"ז אכילה במעיו בעינן נהי דבאכילה של אסורים חייב בכזית מצומצם עם של בין החניכים כמבוא' סוף פרק ג"ה מ"מ בבהמ"ז דכתיב ושבעת בעי שישבעו מעיו ומבואר מדבריו דה"ה כל המצות דכתיב בי' אכילה סתם ולא שביעה סגי בכזית מצומצם ויש להביא ראי' קצת לזה ממ"ש תוס' בר"ה י"ג ע"א בשם ירושלמי דתיתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דחדש ואס"ד דאיסור חדש כבר עבר בהנאת גרונו וידי מצוה לא יצא עד שיכנוס למעיו לא הוה ק"מ דבעידנא דמיעקר ללאו לא מקיים עשה דומי' למ"ש תוס' בב"ב י"ג ע"א ד"ה כופין דמשעת העראה עבר ללאו וכו' עיי"ש מיהו בנ"י פ"ב דב"מ דפוס ז"ב ע"ו ריש ע"ב בשם הרנב"ר לא ס"ל כס' תוס' הנ"ל מ"מ מס' תוס' ב"ב מוכח דלענין מצות נמי בתר גרונו אזלינן ומהרא"ש פ"ב דברכות הנ"ל מוכיח פ"מ דהנאת מעיו בעי לבהמ"ז נמצא האוכל מצה כזית מצומצם ונשאר לו בין החניכים כבר יוצא ידי מצה ולחיוב בהמ"ז לא הגיע ופטור מנט"י ויפה כ' הרוקח ויפה קבע בש"ע בפחות מכזית ל"ב נט"י וכל דברי חכמים קיימין ב"ה:

תו פש גבן לעשות סמוכים מהש"ס להא דקליפו' ביצה הוא שליש ביצה אעתיק לשוני בחי' למסכת חולין צ"ח ע"א אבא לא שיער במ"ז וכו' עיין ש"ך י"ד סימן פ"ו ס"ק ט"ו דמפרש לי' אביצה בקליפת' קאי וע"פי מ"ש תוס' בחולין ס"ד ע"ב ד"ה געולי ע"פי הירושלמי עיי"ש ולפע"ד עד"ז יש לפרש הש"ס בפשיטות עפמ"ש הרמב"ן טעם שהוסיפו א' על ביצים משו' דהבא לשער ביצים אינו מדקדק בשיעור אלא במנין מספר הביצים ויש בהם קטנות מחבריהם ע"כ הוסיפו אחד עיין ר"ן מבואר מדבריו הבקי בשיעור כל קטן וגדול לפי ערכו הוה סגי לי' גם בביצים בס' מצומצמים אלא משום הרואים יבוא למנין ולא לשיעור ע"כ לא פלוג רבנן והוסיפו א' ולפ"ז יש מקום לומר אי ימצאו לפנינו ביצים גדולים שיש בפחות מהם שיעור ס' נגד הביצה האסורה סגי בס' מצומצם דהרי אדרבא הרואה יבחין דלא אזלינן בתר מנין אלא בתר שיעורא והנה כ' מהרי"ל בהגדה שלו ומייתי לי' של"ה הביאו מג"א סימן ר"י סק"ב דקליפות הביצה הוא שליש מביצה ולפ"ז מ"ה ביצים בקליפתן הוי ס' נגד ביצה האסורה בלי קליפתה אך הואיל והשיעור הוא מכוון מאוד לא רצה רבי להתיר שהרוא' יבוא למנות לעולם מ"ה ביצים ולא ישכיל דאיכא קטנים מחבריהן שוב בא לפני רבי פ"א מ"ז ביצים ואלו הי' בהם שיעור ס' מכוון עם הקליפו' הי' משער בהם דליכא למיחש לתקלה כיון דאין המנין מכוון רק השיעור א"כ כ"א ישער ולא יספור וימנה אלא שהיו כ"כ קטנים עד שאפי' במ"ז עם הקליפות לא הוה ס' והשתא נ"ל דר"ג כשבאו לפניו מ"ה ביצים אמר אבא לא הי' יכול לשער במ"ז מפני קטנותן הרי קמן דאיכא ביצים קטני' כ"כ ואיך אני אשער במ"ה אע"ג דהני יש בהם כשיעור מ"מ מ"ה הוא מספר מכוון לס' עם הקליפות ויבוא הרואה לטעות וימנה לעולם מ"ה והרי חזינן דאיכא דאפי' במ"ז ליכא ס' ואמנם לפני ר"ש ב"ר באו לפניו מ"ג גדולים שהיו בהם ס' מכוון שלא ע"פי מנין הביצים והקליפות ואין כאן מקום שיטעו הרואים ע"כ אמר בניחותא אבא לא רצה לשער במ"ה מפני שהמנין מכוון מ"ה קליפות משלימי' שיעור ס' אבל אני שפיר אשער במ"ג דאין מקום לטעות אך ר"ח דמשמע דבעי לשער בשלשים וידע הש"ס דא"א בשום אופן שימצא שלשים אפי' גדולים שבגדולות שיהי' ס' נגד ביצה אפילו קטנה שבאותו המין ע"כ תמה הש"ס טעמא דליכא שלשים וכו' עכ"ל בחי' והרי מה שרצינו לבאר ומי שדעתו רחבה מדעתינו יפתח פתח כפתחו של אולם ורופא אומן יקרא ושכר הרבה יטול הכ"ד פק"ק פ"ב כאור בקר ליום ה' י"א א"ש זמן קהלה לכל תקפ"א לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: