שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קד
שלום וכ"ט לרב טב ה"ה המא"הג המופלג בתורה חרוץ ושנון כמו"ה יאקב נ"י אב"ד דק"ק נאדיש יע"א:
גי"ה ונפשו היפה בשאלתו ע"ד חטים הזרועים בקרקע יום או ימים קודם פסח שנוהגים למכרו לגוים בפסח משום חשש חימוץ ושכח א' ולא מכר וגדלה תבואתו ונסתפק עתה אי גדולי' מותרים או לא:
הנה תבואה שצמחה כ' ב"י סי' תנ"ד בשם הגה' מיי' פ"א בשם סמ"ק שהוא חמץ גמור ע"ש ועדותו נאמנה מאוד וא"כ אם עבר א' וזרע חטים שצמחו הו"ל ככל איסורי הנאה שאעפ"י שזרעו כלה מ"מ גידולי' הראשונים אסורים משום דה"ל כמחליף איסורי הנאה דדמיו אסורי' ה"נ גידולי' הראשונים ויעיי' בר"ן נדרים נ"ז ע"א אע"ג דבחמץ י"ל נהי שהגידול התחיל בפסח בזמן איסורו מ"מ אחר הפסח חמץ מותר מן התורה ורבו גידולי' של היתר מה שגדל אחר הפסח רבו הרבה על עיקר מ"מ כיון דתחלת זריעתו הי' באיסור הו"ל כמחליף איסורי הנאה שדמיו אסורי' ודוקא בשביעי' שרבו גידולי שמיני' על עיקר של שביעי' מתירי' ומטעם שכ' רמב"ם פ"ד משמיטה ויובל הלכה כ"א ובראב"ד שם אבל לא בשארי איסורי הנאה אעפ"י שזרעו כלה מ"מ החליף איסורי הנאה בפסח עצמו ודמיו אסורי' ה"ה גידוליו:
ובאמת לענין בל יראה אפי' הי' כזית במקום אחד אפשר דלא עבר אם זרע חמץ בתחלת ימי פסח וידעי' שכלה זרעו בימים האחרונים טרם כלות הפסח דלא מיבעי' לרבנן דביעורו בכל דבר הרי נתבער וכלה ואבד מן העולם והיינו קבורתו דנהי דקבור' לא מהני בחמץ מ"מ הביעור מן העולם מהני אלא אפילו לר' יהודה דאין ביעורו אלא שרפה ונאמר אפילו תוך המועד לא ינותק לאו דלא יראה אלא בשרפה הא כ' הרע"ב סוף תמורה דכל הנשרפי' לא יקברו משום דחיישי' שמא ימצאם אדם ויהנה מהם וצ"ל לדבריו דשרפה לאו דוקא אלא שיעשו אפר או עפר וכל שנרקב שנתמקמק וכלה מן העולם נתקיים מצותו ולכאר זה הוא דעת תוס' בשבת כ"ה ע"א ד"ה כך אתה מצווה לשרוף וכו' א"כ מדאוריית' מדאיקרי קודש והקשני ת"ח א' איך אפשר לומר כן א"כ ה"ל נשרפים דלא יקברו וא"כ בשבת י"ז ע"ב דלמא משה' לי גבי' ואתי לידי תקלה ע"ש תיפוק לי' דמחויב לשרוף דוקא ולהרע"ב הנ"ל א"ש דהזריעה בדבר שזרעו כלה היינו שריפה אלא דחיישינן שמא יחפור בקרקע ויגלה הזרעי' ויכשל בהם ויראה אפילו בזרעים שירכי הך גזירה כמבואר במס' שבת מ"ה ע"א ובש"ע סימן ס"ב ע"ב ובמג"א סי' שי"א סקכ"א ואין כאן מקומו מ"מ ניחא לי' למימר תקלה היותר שכיח שיכשל בהם טרם זמן זריעה ומיושב ק' הנ"ל ובחידושי ישבתי באופן אחר:
אלא דקשיא אהרע"ב הנ"ל מפסחים כ"ז ע"ב דיליף ר"י חמץ מנותר ולהנ"ל נותר גופי' מן התורה סגי בקבורה ולק"מ דודאי צ"ל דהנקברי' היינו דסגי בגניזה והנשרפי' היינו שצריך שיעשום אפר או עפר אחר שירקבו ויתמקמקו ועד אותו זמן לא נתקיים מצותו וא"כ בחמץ דכל שעה עובר בבל יראה צריך דוקא שרפה אפילו פירור והטלה לים לא מהני כי עד זמן שנרקב ונתמקמק עובר כל שעה אע"פי שלבסוף ינותק הלאו למפרע מכל מקום לכתחלה עובר כל שעה מן התורה אבל יראה כנ"ל לשיטה הנ"ל וא"כ אפילו לר' יהודה אם עבר וזרע חטים מצומחים וטרם כלות הפסח כבר כלה זרעים לא עבר בל יראה מ"מ נ"ל הגידולי' אסורי' שעכ"פ מאיסורי הנאה ואלו החליפם ומכרם לא' ואח"כ ביערו מן העולם מ"מ בשעת מעשה החליף אי' הנאה ודמי' אסורים וה"נ דכוותי':
אך כל זה להתלמד במקו' אחר אבל בנידון שלפנינו הרי כ' הרשב"א בתשו' סי' ע' ובתשו' המיוחסת ומביאו ב"י סי' תס"ז דאין לך אדם מפנה בורו משום דהוה ס"ס ספק יש בהם מחומצים ואת"ל יש בהם אינו אלא עיפוש ופיסול מאכילת כלב ע"ש והנה אנן קיי"ל הקלטה ב' שבתות כמ"ש נה"כ סי' רצ"ד וא"כ אם נזרעו סמוך לפסח ספק אם צמחו ונתחמצו ואת"ל צמחו הוא בוודאי עיפוש ופיסול מאכיל' כלב טפי טובא מחטין בקרקע הבור דהכא דרך זריעה וכליון הובאו שמה וקל וחומר מכופת שאור שיחדה לישיבה דלרשב"א בטלה מתורת אוכל ומעשה עץ שימש ואע"ג דאנן לא קיי"ל הכי אלא צריך לעשות מעשה ולטוח בטיט כמבואר בש"ע סימן תמ"ב סעי' ט' ונהי מנהג יפה הוא שמוכרים לגוים וזכור לטוב אבל להחמיר גם בגידוליהן דהרי אפילו גדלו באיסור בפסח מ"מ רוב גידוליה' אחר הפסח בהיתר וגם הוא לא זרע חמץ בזמן איסורו ובשגם להנ"ל אי צמחו בפסח נתעפשו ג"כ לשעה קלה ונתבער החמץ פשיטא שאין להחמיר כלל:
ומ"ש מענין המכירה הרי פשוט אם מכר כל מה שבתוכו עיי' מתני' ב"ב ס"ח ע"ב ועוד חצרו קונה לגוי כל המטלטלי' הציבורי' בתוכו ולא בעי' אגב אלא בשמוכר גם כל חמצו שיש לו במקום אחר אז צריך אגב אבל אם ציבורי' בתוכו חצרו קונה לו ודברי ש"ך רסי' ר"ב כבר הלכו בו נימושו' אין כאן מקומו מ"מ בנידון שלפנינו מכר שדהו עם כל מה שבתוכו וזה פשוט ואחתום בברכה א"נ פ"ב יום ה' י"ג שבט תקצ"ח לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: