שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן צז
ידיד ה' ישכון לבטח שאנן יהי הודו כזית רענן יראה כבוד ה' שוכן בענן ה"ה י"נ הרב הגאון המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מרה סענדר מייזלש נ"י אב"ד ור"מ דק"ק רעכניץ יע"א:
במאי דבדק לן מר במ"ש ט"ז בא"ח סי' שס"ה דבקיעת רבים דלא מזקי בפרצת חצר היינו בחצר שהוא כדינו מרובע אבל בשארכו יתר על רחבו לא דהרי לכל מילי דינו כמבוי וכן הי' נ"ל פשוט ואתא מר ושדי בי' נרגא מש"ס ערוך דעירובי' ה' ע"ב דמהדר אפירכא לסתור ק"ו של ר"ה ברי' דר"י ואם איתא לימא מה לחצר שכן בקיעת רבים אינו מזיק משא"כ במבוי אע"כ הא דבקיעת רבי' אינו מזיק בפרצת החצר לאו משום מעליותא דמחיצת החצר טפי ממחיצת המבוי אלא משום דבקיעת רבים בחצר של בעלים לא שמי' בקיעה שהרי בעל החצר יכול למונעם כל שעה משא"כ במבוי ומשו"ה לא מצי למיעבד מני' פירכא ולפ"ז אין לחלק בין חצר לחצר שאפי' יהי' ארכו יתר על רחבו מ"מ כיון שיש לבעליו למנוע הילוך רבים לא שמי' בקיעה ולא מבטלי מחיצה ודלא כט"ז אלו דברי פר"מ:
ולפי דבריו יצא לנו נמי חומרא במבוי המרובע דבעלמא דינה כחצר והכא לענין בקיעת רבים נידוני' כמבוי ויע"ש בתוס' ד"ה ק"ו מחצר וכו' כללא דמלתא הכל תלוי ברשותא דמאן קיימא דהה"נ חצר הנמסר לרבים ויש רשות להבוקעי' שם מתבטל מחיצה כמבוי ויש פנים לזה מש"ס עירובי' כ"ב סוף ע"ב א"ל שבילי בית גלגל קאמרת יהושע אוהב ישראל הוה כל היכא דניחא תשמשתי' מסרה לרבים כל היכא דלא ניחא תשמשתי' מסרה ליחיד וצ"ע קצת בתוס' שם ד"ה יהושע וכו' יע"ש וק"ל:
אלא דלפ"ז למאי דקיי"ל בסוגי' דב"ב ק' ע"א דמצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו וכן מבואר בכל הפוסקי' כשהחזיקו ברשות וכן בש"ע ח"מ סי' שע"ז וסי' תי"ז ולאו דוקא מצר או שדה אלא כל הלוך רבים אפי' חצר ובית כמבואר בפלוגתת ר"י ור"ל ס"פ חזקת גבי אם רצה כונס לתוך שלו וחזקה ברשות היינו שידעו בעלים ושתקו וא"כ לפ"ז צריך לומר דהא דתני' חצר שרבי' נכנסי' לה בזו ויוצאי' בזו רה"י לשבת היינו כשבוקעי' בו בלא רשות שאז יכול למונעם ולא שמי' בקיעה אבל אי כבר החזיקו בו רבים שאז אסור למונעם ולסתום מחיצתו אה"נ דהוה ר"ה לשבת וזה אין במשמע לשון הבריתא ואם אולי יש לדחוק ולומר כיון דסתם פרצת החצר יש לו גפופי כמ"ש גם רש"י שם ד"ה דלא ניחא תשמישתא לרבים לדריסה שהפתחי' קצרים וגידודי' יש באסקופה וכו' וכיון שכן ממילא משתמע דנפיק לי' מכלל מצר שהחזיקו בו רבי' שהרי כ' ב"י סי' תי"ז בשם רבנו ירוחם שאם זה הכונס בתוך אצטבא במקום כותלו אע"ג שהחזיקו בו רבים להעביר משאותיהם ע"ג לא הוה חזקה ומותר להחזיר כתלי' וה"נ דכוותי' כיון שנשארו הנך גדודי לא מועיל בקיעת רבים כן י"ל:
ומ"מ לדינא לא נ"ל דע"כ לא אמר רבנו ירוחם אלא בבונה אצטבא בידי' דמראה לכל שרוצה לבטל בקיעת רבים והיינו מחאה דלי' אבל באשתייר ממילא גפופי' לא דאלת"ה מה הי' צריך לומר אי בנה אצטבא לימא אי כנס בתוך שלו והשאיר גפופי' אע"כ דוקא בבונה אצטבא אבל לא זולת וא"כ הרי צריכי' לדחוק בלשון הבריתא דחצר שרבים נכנסי' רה"י לשבת דמיירי בשעדיין לא הוחזקו לכנוס וזה דחוק ואתי מרחוק וגם צ"ע מלקמן עירובין צ"ד ע"א פלוגתת ר"א ורבנן ע"ש ובר מן דין הרי פסי ביראות שם במשנה דס"ל לרבנן דר' יהודה דא"צ לסלק לצדדין בקיעת הרבי' ומפרש שם הטעם דלא אתי רבי' ומבטלי מחצתא ור' יהודה נמי לא פליג אלא משום דליכא התם ד' מחיצות ממש אבל אי הי' מחיצות גמורות הי' מודה וכן נמי בעושה ב' מחיצות בר"ה ס"ל לר' יהוד' לא אתי רבים ומבטלי מחצתא ורבנן נמי לא פליגי אלא משום דליכא אלא ב' מחיצות אבל אי הוה מחיצות כדינא מודו לי' לר' יהודה דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות כמבואר כל זה להדי' בש"ס עירובין כ"ב ע"א אע"ג דהתם אין רשות לו למנוע רגל רבים משם אפ"ה לא אתי רבים ומבטלי מחיצה וע"כ ר"ל דמשום מעליותא דמחיצה הוא ודלא כסברת פר"מ נ"י וכיון דמשום מעליותא דמחיצות אתאינן עלה הדרין לכללין לחלק בין חצר מרובע לחצר שארכו יתר על רחבו שזה נידון כמבוי וכדעת ט"ז סי' שס"ה דאתאינן עלה:
ומה שהקשה פר"מ מש"ס עירובי' ה' ע"ב דה"ל למיפרך מה לחצר שכן בקיעת רבים אינו מזיק משא"כ במבוי לפי חומר הקו' אומר אני לפמ"ש תוס' שם ה' ע"ב ד"ה שפרצתו כ"ד דה"ל למיעבד ק"ו מלחי וקורה אלא משום די"ל פרצה בעשר תוכיח ע"ש וא"כ י"ל תינח פרצה בעשר שפיר עביד ליוכיח שהרי הוא מועיל בכל דוכתי רצוני לומר מחיצה שנפרצה בפחות מעשר עדיין מחיצה היא בכל דיני דאורי' כמו עומד מרובה ושייך שפיר יוכיח אמנם אי הוה פרכינן מה לחצר שכן בקיעת רבי' אינו מזיק מ"מ הוה עבדי' ק"ו מלחי וקורה ולא הו"מ למימר מחיצה שרבים בוקעי' בפרצתה תוכיח שמועלת בחצר ולא במבוי די"ל מה לבקיעת רבים שמבטל מחיצה לכל מילי דאורי' לסוכה וכלאים וכה"ג ויעיי' ב"ב נ"ה ע"ב ובתוס' שם ד"ה דרך היחיד וכו' משא"כ עומד מרובה מהני בכל מקום דין הוא נמי שתועיל גבי מבוי כן י"ל ובזה אסיים בברכה דברי א"נ לנצח הטרוד מאוד החותם באהבה רבה ומצפה לדברי' הנעימי' כי יבואו אלינו ונכבדם פה ק"ק מ"ד נגהי ליום ה' כ' אייר תקס"ג לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: