שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן עו
שלום רב לידידי הרב המופלא הותיק כבוד מה' יוסף נ"י:
קבלתי נועם מכתבו ואודות דבריו בר"פ ע"פ בדברי בה"ג אעתיק לו מחי' על הטור א"ח סי' רמ"ט וז"ל יש כאן ג' שיטות א' שיטת הרמב"ם דהלכה ממש כר' יוסי דמותר להתחיל בכל ע"ש וי"ט כפשטא דהסוגי' ומ"מ קביעות סעודה אסור והכי קיי"ל ואפשר שזהו יצא לו משיטת ה"ג דס"ל אסור להתחיל היינו בקביעות סעודה ועלה אמר ר' יוסי אם התחיל לא יפסיק (וכעת מצאתי כן בביאורי מהר"א וילנא ז"ל בסי' רמ"ט וסי' תקכ"ט) ב' היא שיטת ה"ג לפי המובן הפשוט שאוסר להתחיל כלל דלא קיי"ל כר' יוסי בהתחלה והרבה דברים נאמרו בו ולפע"ד לומר עוד דס"ל דר' יהודה ור"י לטעמיה פליגי והוא עפ"י מ"ש מג"א דכשמסלק ידו מלאכול ומברך נסתמה האסטומכא ונפסקה תאות המאכל והוא כעין מ"ש תוס' ר"פ ע"פ והשתא י"ל ר' יהודה לטעמי' דס"ל מפסיקי' לשבתות דבעינן דתיתי סעודתא ליקרא דשבתא א"כ אין מתחילין דכיון שע"כ יברך ב"המז ויפסיק וממילא יסתום האסטומכא ולא יאכל לתיאבון ואמנם ר' יוסי לטעמי' דס"ל אין מפסיקין לשבתות ולא חייש לסעודתא ליקרא דשבתא וא"כ מתחילין ובלבד שיאכל והולך עד שתחשך דוקא בסעודה א' באופן שלא יסתו' האסטומכא ויש כאן אכילה לתיאבון ומשו"ה דקדק ר"י אוכל והולך עד שתחשך לומר דוקא עד שתחשך ולא כמובן הפשוט שאומר כן לרבותא בעלמא כך הי' סברת ה"ג בדעת ר' יוסי וס"ל לה"ג דלמאי דקיי"ל כשמואל דפורס מפה ומקדש וצריך לברך ג"כ ברכת המוציא מטעם שכ' הרא"ש שם דהרי נאסר לו מלאכול קודם קדוש וכדפסקי' בש"ע בסי' זה ה"ל ממש כסילק ידיו מלאכול ונסתם האסטומכא וממילא דאין הלכה כר' יוסי בהתחלה דאיהו נמי לא אמר אלא משום דאינו צריך להפסיק זה מה שנ"ל בדעת בה"ג:
שלישי היא דעת הר"ן ר"פ ע"פ דאוסר בע"פ לאכול ממנחה גדולה ומעלה משום דהוה איבעי' דלא אפשטא וצ"ע דהא שפיר איפשטא בפ' ע"פ ק"ז ע"ב וי"ל דס"ל להר"ן לפמ"ש תוס' שם ואתי לאמנועי מפסח ואפי' אחר שיעשה הפסח אסור משום שלא ימהר לעשו' הפסח כדי לאכול ויעשה פסח שלא כראוי עכ"ל א"כ י"ל היינו משום שאסור לאכול עכ"פ ממנחה קטנה ואילך משום מצה לתיאבון וממילא אין לו פנאי אלא מחצות עד מנחה קטנה שהוא זמן קצר ומשום כן ימהר לעשות הפסח שלא כראוי כדי שיבא לאכול קודם מנחה קטנה וא"כ שפיר היינו רבותא דאגריפ' דסד"א ט' לאגריפ' כשש שעות לדידן דמי ומותר לו לאכול בעי"ט במנחה קטנה דלית ביה משום לתיאבון וממילא מותר נמי משום פסחא דאיהו לא ימהר כיון דיש לו שהות הרבה קמ"ל אפ"ה לא יאכל ולעולם סמוך למנחה גדולה תנן כנ"ל ומ"ש מג"א בשם מהרי"ל סי' תקכ"ט דס"ל בכל עי"ט אסור ממנחה גדולה ומעלה הוא תמוה גם מ"ש מג"א סי' תרל"ט סקי"ב דערב סוכות גרע מערב פסח משום שיכול לאכול פת משא"כ ע"פ דליכא אלא מצה עשירה תמוה הוא א"כ מאי פריך הש"ס ר"פ ע"פ מאי ארי' ע"פ אפי' ערב שבתו' וי"ט נמי הא ע"פ איצטרכא לי' אע"ג דאינו אוכל אלא מצה עשירה מ"מ לא יאכל עד שתחשך וצ"ע ולעשות קצת סמוכי' לשיטת מהרי"ל דבכל ע"ש וי"ט אסור ממנחה גדולה ומעלה כתבתי בחי' גפ"ת בפ' ע"פ הנ"ל וזה לשוני שם סמוך למנחה למ"ד בפ"ק דשבת סמוך למ"ג לא יאכל קודם שיתפלל ע"כ סמוך למ"ק קאמר דסמוך למ"ג תיפוק ליה משום תפלה כקושי' תוס' ואין לומר בשהתפלל דהא סמוך למ"ג עדיין לא הגיע זמן תפלה א"נ לעולם סמוך למ"ג ובמקום שקורין לתפלה ואפ"ה משום פסח דאי' דאוריי' לא סמכי' אקריא' ועיי' סי' רל"ב מג"א סקי"ד ורל"ה מג"א סק"ד וסי' תפ"ט סקי"אי ותי' זה מוכרח קצת דאלת"ה ק' מה ראו חכמים לקבוע זמן אי' אכילה משום תיאבון בזמן מנחה הלא לא כל עתי' שוות דבקיץ יש ממנה עד זמן אכילת הלילה ששה שעות ובחורף רק ג' שעות בשלמא למ"ד סמוך למ"ק י"ל כיון דזמן זה בלא"ה אסור משום תפלה בכל השבוע הניחו זמן זה לע"ש וי"ט לאסור אפי' בהתפלל ומשום תיאבון אע"פי שאינם שוות מ"מ עשו כן כדי שלא לחדש זמן אחר וכדי להשוות תקנתם וגזירתם והכי אשכחן טובי א"א אמרת דזמן אי' משום תפלה הוא מ"ג ואכילה לתיאבון הוא מ"ק ומיירי בשכבר התפלל א"כ ק' כנ"ל. אע"כ צ"ל דלמאן דס"ל כמ"ד בפ"ק דשבת דבכל יום אסור סמוך למ"ג משום תפלה לדידי' אסור נמיבכל ע"ש וי"ט משום תיאבון סמוך למ"ג דכך קבעו זמן אחד שוה לתפלה ולאכילת תיאבון ונפקא מיני' היכא שקורין לב"הכ ותנאי דע"פ דס"ל להדי' מט' ומחצה ומעלה לי' להו כמתני' דפ"ק דשבת וס"ל למהרי"ל כהך סתם משנה ע"פי אוקמת' דהני אמוראי שם ולפ"ז מאי דמבעי' לן בע"פ סמוך למ"ג משום פסחא צריך לכ"ע בע"פי לא שייך מ"ג לענין תיאבון וקיל מעי"ט דעלמא מטעם שכ' מג"א סי' תרל"ט סקי"ב כנ"ל וק"ל. מ"ד יום ד' י"א לירחי תליתאי קס"ו לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: