שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן סג
יתענגו על רב טוב שומרי שבת וקוראי עונג ה"ה אקר"וט גודרי גדר ועומדי בפרץ מנהלי עם ה' בק"ק אלמאשד יע"א יראו בנחמה בעיר ה' שמה:
יקרתם הגיעני ונפשם בשאלתם אודות מ"ץ א' שמקלו הגיד לו להתיר למוכרי טובאק לעשות פעולתם ע"י גוי ביום ש"ק בביתו ע"י שיפקיר הטובאק בעש"ק ונראה שאולי המ"ץ הציץ במג"א סי' רמ"ו סק"ט בשם הב"ח שמתיר הפקר בפני ג' אפי' לכתחלה ואולי גם הוא ציוה שיפקיר בפני ג' בכל עש"ק:
ולפע"ד לא טב הורה חדא שלא הוזכר היתר ההפקר אלא לענין שביתות בהמתו ולא להתיר לגוי לעשות מלאכתו ע"ד ישראל כאשר יבואר אי"ה שנית דאין לסמוך על ההפקר כזה אלא כשהמופקר חוץ לרשותו של ישראל אבל להפקיר מה שבביתו לא ג' דעכ"פ איכא משום מראית העין כיון שבאמת הוא שכירו ופועלו ועשה מלאכה בביתו של ישראל בשבת:
א' מ"ש שלא הותר אלא בשביתת בהמתו דהתם כיון שהגוי עושה מלאכת עצמו רק שהבהמה של ישראל שם הזכירו הפוסקים דין ההפקר דתו לא הוה בהמתו של ישראל ועושה מלאכתו בבהמת הפקר משא"כ הכא שעכ"פ הגוי עושה ע"ד ישראל והגע עצמך אם ישכור ישראל פועלים ללקט לו מציאות ממקום המופקר היש מי שיתיר ואע"פ שאין הגוי זוכה בשביל ישראל אלא מלקט המציאה במלאכה דאוריי' ושוב יזכה הישראל בהם אחר השבת או יצוד דגים וכדומה לטובת ישראל עיי' תשו' תשב"ץ ח"ב סי' נ"ד ואע"ג דמותר לומר לו לגוי עשה מלאכה בשלך בשבת ואם אצטרכך אקנה ממך אחר השבת עיי' סי' ש"ז ובמג"א סק"ג מ"מ היינו בשל גוי ממש אבל לעשות בהפקר לצורך ישראל אסור ואע"פ שהדבר פשוט ומבואר אביא ראי' לדבר דאל"ה תיקשי אהב"ח גופי' דידי' אדידי' דאיהו ס"ל בדליקה הוא הפקר ממילא אפילו לא אמר הצילו לכם כמ"ש מג"א בשמו סי' של"ד סקי"א דאי לאו דיכול להציל ע"י גוים הוה הכל הפקר כמציל מן הנהר ומן הגייס וכו' א"כ בכלים שבבית כ"ש הבית עצמו שדולק והולך הוא מופקר ממילא א"כ מאי צורך בש"ס למימר גוי שבא לכבות אדעתיה דנפשי' עביד כדי לקבל שכר וע"ש מג"א סקכ"ד וקשה תיפוק לי' דגוי בשל הפקר עושה אע"ג שלמחר יזכה הישראל בהנותר מן הדליקה מ"מ היום הפקר הוא ואילו היה הגוי רוצה לזכות בו בעצמו היה זוכה בו ועוד ליעבד תקנתא שישראל יאמר להדי' הצילו לכם או יפקרנו בפני ג' אע"כ גוי העושה ע"ד ישראל אפי' בהפקר אסור להשכיר פועל להדי' אלא בדליקה אין אומרים לו אל תכבה אי אתי ממילא ובהדלקת נר מוחים נמי בידים א"כ מבואר מזה דלא מהני הפקר אלא להפקיע שביתות בהמתו לא באופן אחר וא"נ בשביתות כלים לב"ש עיי' תוס' שבת י"ח ע"ב ד"ה אפקורי מפקירו וכו' אבל לא זולת בענין אחר:
ב' להפקיר והוא בביתו ורשותו לא שמענו אלא להפקיע איסור חמץ מן התורה משום שהחמץ אינו ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו ובגילוי דעתא דלא ניחא ליה סגי אבל הכא בעי הפקר גמור וצריך שיוציאו מרשותו עכ"פ ובחמץ גופי' נהי מדאוריי' מהני ביטול והפקר כנ"ל מ"מ חשו חכמים הואיל ואין כל הדיעות שווין ושמא לא יהיה פיו ולבו שווין חייבו חז"ל לבדוק ולבער מכ"ש הכא דקשה לסמוך על ההפקר כ"כ רדב"ז בתשו' החדשות ח"א סי' י"ג שם המציא ד' תקנות לענין הפקעת איסור שביתות בהמתו וא' מהם הפקר בפני ג' וכ' שזה הוא התיקון האחרון הגרוע מכולם ושיהיה המפקיר נזהר בנפשו שיהיה פיו ולבו שוים בהפקרו והתם הי' הפסד מרובה מאוד כמבואר שם וסכנת השררה ע"ש וגם הגאון שמלה חדשה צווח כי כרוכי' אפילו על מכירת הבהמות בין בשבת בין בפסח כי מכירה גרוע כזו לא יועיל אלא לחמץ שאינו ברשותו של אדם ולא לבהמות ע"ש וא"כ איך ערב לבו המ"ץ הזה להקל ראש להתיר ע"י הפקר הסחורה והיא בביתו של ישראל ולא הוציאו מרשותו ואין פיו ולבו שוים והגוי עושה ע"ד ישראל חלילה לא תהי' ולא תקום:
ג' לו יהבינא לי' כל טעותי' האיכא משום מראית העין אפילו במלאכת תלוש וחוץ לביתו של ישראל אי ניכר לכל שהוא של ישראל כגון ספינה וכדומה איכא משום מראית העין מכ"ש כשהפועל עושה בבית ישראל שאסור מפני מראית עין וכל דוחקים שנכנסו רבותינו בפרצה דחוקה להתיר במכס וכיוצא בו הי' הכל משום הפ"מ וכמציל את שלו אבל הכא אין שום הפסד והלוקח והמוכר שניהם ישראלים חלילה להתיר ועל אקר"וט למחות שלא יתחלל שבת בפרהסי' ובטוח אני בהמ"ץ ההוא שיחזור מהוראתו ויודה ולא יבוש בע"הז ולא בע"ה ואז טוב לו ואבותינו לא עמדו על דעתם ולא טובים אנחנו מהם יהי ה' עמנו ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו הכ"ד משה הק' סופר: