שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן סא
שלום להרב המופלא ומופלג מו"ה דוד כ"ץ נ"י אבדק"ק רעטע יע"א:
נועם מכתבו הגיעני השתא הכא והשליח ממהר מאוד מפני הכנסת כלה ע"כ לא אוכל להאריך בשגם שאני חוץ למחיצתי וספרי אינם אתי עמי:
והנה שאלתו אודות בנין חומות בית הקברות שהקבלני' א"י אינם רוצים לשבות ממלאכתם ב' ימים זא"ז יום ש"ק ויום אידם שלהם וגם בלא"ה איכא למיחש שיתבטל חלילה לגמרי כי הבנין ההוא הוא כקוץ בעיני השרי' וצריך השתדלות רב ואיכא כמה חששות הידועים גם גוף הקרקע אינה של ישראל רק מוחכרת על זמן משרים כמשפט מדינה זו וא"כ אין המלאכה נקראת על שם ישראל כלל כל אלו דברי מעלתו:
תשובה אומר אני כי פשיט הוא דבקבלנות אין כאן איסור רק מפני חשדא ומג"א סימן רמ"ד כתב שסומכים עצמם בתיקון הרחוב בשבת אחד דעה בי"ד סי' קמ"א סעי' ד' דברבים ליכא חשדא אלא שהעלה משום ח"ה אסרי' בנין ב"הכ למה יאמרו הגוים ישראל לא מנטרי שבתא שהרי הם אינם מניחים לעשות מלאכתם בפרהסי' ביום אידם ובודאי אין חילוק בזה אם הב"הכ הוא נבנה על קרקע ישראל או על הקרקע גוי המשכיר לישראל כיון שהבנין הוא של ישראל ול"ד לרחוב כלל דאין שייכות לישראל כלל דשייך להשר וגם ידוע הוא מה שמפנים האשפה ברחובות בשבת הוא מפני יום אידם שביום א' ואי הי' ידינו תקיפה הי' מפנים הרחוב בעש"ק לכבוד השבת נמצא פינוי הרחוב אינו נקרא על שם ישראל משא"כ ב"הכ ומכ"ש ב"הק שמיתי ישראל קבורים שם ומצבות עומדים שם וכל רואם יכירו כי הוא מלאכת ישראל פשיטא דאיכא ח"ה טפי:
ולומר דאולי משום כבוד המתים לא ניחוש לח"ה ובפרט מילתי' כבר אמורה דשכיחי טובא שמה חטוטי שכבי ואיברים מתגוררים בפי חזרים וע"י בנין החומה יהיה להם למשמרת לבלתי יהי' למרמס מ"מ נראה ראי' לאסור מפ"ק דביצה מת בי"ט שני יתעסקו בו ישראל דכחול שוי' רבנן ומסיק דהאידנא דאיכא חברי לא יתעסקו בו ופירש"י שמא יראו שקוברים מיתיהם יכופו אותם למלאכתם ג"כ א"כ איכא ק"ו השתא התם אי נמי יכופו אותם ליכא אלא אונס ורחמנא פטרי' ואפ"ה משהין המת ולא חשו לכבודו אפי' אשתהי ואיכא חשש סרחון מכ"ש ח"ה הגדול דליכא למיחש לכבוד הבריות היכא דאיכא ח"ה אין חולקין כבוד לרב ואע"ג דכ' הרא"ש פ"ק דביצה שם וז"ל וגם לא מיסתבר כלל שלא יהי' כבוד הבריות דוחה שבות דרבנן אמירה לנכרי ואע"ג דלא סריח ע"ש ואפי' החולקים דוקא בלא סריח אבל היכא דסריח מודים אפי' בי"ט ראשון דאוריי' א"כ ה"נ דאיכא חטיטי שכבי ובזיון רב פשיטא שהי' להתיר ז"א ושתי תשובות בדבר חדא אטו מטעם אמירה לנכרי שבות אתאינן עלה הלא הכא אפי' שבות ליכא בקבלנות וברבים דליכא חשדא רק משום ח"ה והרא"ש מיירי במקום שאין ח"ה שאין הנכרים מקפידים ביום אידם על מלאכת פרהסי' ועוד בקבורת מיתיהם אין מקפידין והם עצמם קוברים וליכא ח"ה רק אמירה לנכרי אבל בנין החומה: ח"ה הוא ומי יוותר חלק גבוה וכבודו ית"ש:
וזאת שנית הא קמן דמ"מ בשבת אסור לקבור אפי' ע"י אמירה לנכרי אפי' מוטל בבזיון וסריח אע"ג דהתירו כמה שבותי' משום כבוד הבריות טלטול אבנים מקורזלות בשבת בב"הכ וטלית שאינה מצויצת כהלכתא בכרמלי' ס"פ הקומץ מכ"ש שהיה להתיר שבות דאמירה דקיל טפי וע"כ היינו מטעם שכתבו הראשונים שגנאי הוא למת שנתחלל שבת בעבורו ואם כן מה שמשביח בכבודו במהירות קבורתו פוגם בבזיון חלול שבת משא"כ בי"ט ראשון כיון שצרכי הדיוט נעשי' בי"ט משום א"נ ואע"ג דצורך המת לא הותר באי' דאוריי' מ"מ אין גנאי לו כ"כ אם יקבר בי"ט א' ע"י עממין וא"כ בנידון דידן דבשבת קאי אין להתיר לכאורה אך בכל זאת נ"ל כיון דהך דח"ה בבנין ב"הכ לא הוזכר בפוסקים אלא מג"א כ' כך מדעתי' דנפשי' והגם שעשיתי לו סמוכים מהא דאיכא חברי הנ"ל מ"מ נ"ל הוא לא אמרו אלא אם לא יתבטל בנין ב"הכ לגמרי ע"י שיהוי אבל אם איכא למיחש ח"ו לביטול הבנין לגמרי ומכ"ש הכא בחומות ב"הק שהמתים הקבורים שם מוטלי' מכבר בבזיון גדול וטעמא נ"ל דבכה"ג ליכא ח"ה דידוע הוא שגם הם ביום אידם בוני' ועושים כל מלאכת פרהסי' בעת הצורך שא"א לדחות בימי המלחמות וכדומה ושוב מצאתי בבאר היטב סי' רמ"ד כ"כ מדעתי' דנפשי' בלי שום טעם וראי' היות כן נ"ל אם האמת הוא כן דאיכא למיחש לביטול בנין לגמרי יש להתיר בקבלנות אבל עכ"פ בתחלה יראו להשתדל הרבה עם הקבלנים ע"י ריצוי כסף כפי היכולת אולי ישמעו לשבות ביום השבת באופן שעי"ז יתפרסם הדבר שהבנין אינו ברצון הקהל והרב וכל למעוטי בח"ה עדיף ומפני הכנסת כלה אקצר ואחתום בברכה. פ"ב עש"ק ח"י סיון תק"ע לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: