שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן נא
זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמו מורינו רב חכם שבתי אלחנן רישי' דעמי' מדברנא דאומתי' בק"ק טריעסט יע"א:
יקרת מכתבו הגיעני תכריך כתבים פלפולא דאורייתא נידון שפאר רום מעלתו עלה מן הים לשלום ולעיתותי ערב יקירי קהלתו מכבדי התורה נאספו אל עמק הברכה והוליכוהו למקום קודש בהכ"נ בשירים ותופים ובאורים כבדו ה' והללוהו על בוא רבם לשלום והוא הרב ני' הי' מתכוון נגד המברכי' לברך ברכת הגומל כדין עולה מן הים ועל זה נתעורר שכנגדו החלוק עליו ה"ה חכם מופלא יצחק גויטאן נ"י ואמר שאין לברך ברכת גומל בלילה כי נתקן במקום זבח תודה כמ"ש הרא"ש ר"פ הרואה ותודה אינו אלא ביום ועוד שכ' תוס' שם נ"ד ע"ב שהמנהג לברך כשעולה לתורה ופאר רום מכ"ת פרץ גדר המנהג ואגב רותחי' אמר כי כן פרץ גדר מנהג בסידור גט שצירף בן אחותו עמו לדיין ושמעלתו רגיל להקל במנהגי ישראל ופאר"מ החזיק בעד עצמו עם סיועת הרב המאה"ג מו"ה מאיר ליבש מלבון נ"י שיפה עשה שמותר לברך בלילה ברכת הגומל וע"ד כי נקל בעיניו מנהגי ישראל חלילה לא במנהגי' המיוסדי' על אדני פז כ"א מנהגי הדיוטו' כגון האי דסידור גט עם צירוף בן אחותו והתנצל בזה וביקש ממני לחות דעחי גם אני:
אומר אני מה שבירך ברכת הודאה בלילה ההיא להוראת שעה יפה עשה כאשר אבאר אי"ה אך מה שצירף בן אחותו לישיבת דייני' בסידור גט שגגה גדולה יצאה מלפני השליט ועל זה היה ראוי' להרעיש עולמות ולא על ברכת הודאה ומזה ידין איך לא ידין לעצמו לפשוט יד במנהגי ישראל כי אותם שהוא חושב מנהג בורות הם בארות חצובים ממקור מים חיים נוזלים מן לבנון ויבואר הכל אי"ה ואוזן שומעת מילין יבחן וחיך אוכל יטעם:
גרסי' ר"פ הרואה אר"י א"ר ד' צריכי' להודות וכו' והרגיש רבנו האי שמשונה סדר הש"ס מסידור הקרא מ"מ ראית שהש"ס סידר ב' שהן ד' ב' הם שהאדם עצמו מרצונו מכניס עצמו בסכנה א' מהם ים מכניס עצמו לסכנה בידי שמים כי אם לא שלחו עליו משמים רוח סועה וסערה אין כאן סכנה על הרוב הא חדא וזאת שנית שמכניס עצמו בסכנת מדבר שהוא סכנת בעלי חיי' ארי וגנבי או רעבון וצימאון אין מים ואיננו משמים שהן ד' שהסכנה באה מאליו א' משמים היינו חולה ב' גירוי אויבים היינו חיבוש והרי מסודרי' בסידור נכון בש"ס:
אמנם דהע"ה סידרום ברה"ק בסידור אחר ואנחנו לא נדע וסידר יורדי הים לבסוף ואחר ג' ראשונים סיים ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה נדאה היינו בשעת זבחי תודה אומרי' שירה על הנסכים מזמור לתודה ואז גם הבעלי' אומרי' שום שבח מעין המאורע אגב אעורר כי לכאורה ממזמור לתודה מוכח דאמרי' שירה על נדבת יחיד תודה נדבה היא אלא דגילה לן ברה"ק שעל אלו ראוי לנדב נדבת תודה אבל נדבה היא וא"כ מוכח דאומרי' על נדבת קרבן יחיד כהרמב"ם פ"ב ממעה"ק הלכ' ב' דלא כהתוס' ר"ה למ"ד ע"ב סוף הדיבור ואם יאמרו תוס' דקאי אתודת ציבור כמו הביאו לי פר הודאה במס' תענית כ"ג א"כ ק' תפשוט איבעי' דעירכין י"ב ע"ב אי נדבת ציבור טעון שירה או לא:
נחזור לענינינו אחר ג' אלו סיים ויזבחו זבחי תודה דראוי' לנדור עליהם זבח תודה שוב מתחיל מהולכי מדבריו' ומסיים וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו משמע מזה דיורדי הים שהוא עצמו הכניס עצמו אל הסכנה וגם נמסר לדין שמים כי רבים רחמיו ולא בידי בעלי חיי' ע"כ אינו חייב בקרבן אלא לרומם בקהל עם ותרי רבנן נמצא לפ"ז תלת קמייתא יזבחו זבח תודה ולא צריכי קהל עם ומושב זקנים ויורדי הים סגי להו בהודאה בציבור ותרי רבנן:
ובזה יתישב לן לשון הרא"ש דכ' דתקנו הודאה במקום קרבן תודה וקשה מי תיקן את רוח ה' הלא ברה"ק נאמר וירוממוהו בקהל עם וה"ל דברי קבלה ולא תקנת חז"ל ולהנ"ל א"ש גבי יורדי הים הוה מדברי קבלה אבל אינך תלתא לא כתי' גביהו וירוממוהו בקהל עם אלא משחרב בהמ"ק בעו"ה ובטל תודה תקנו חז"ל דעכ"פ יתפסו הטוב במיעוטו וירוממוהו בקהל עם ומ"ש הרא"ש במקום תודה אין הכוונה שיהיה זה כאלו הקריב קרבן באופן שנאמר שצריך דוקא ביום כמו קרבן ביום לא עלה זה על דעת אלא במקום שהיה מקריבי' ולא הי' צריכי' לקהל עם ע"כ עכ"פ נעשה מאי דאפשר לרוממו באפי עשרה ותרי רבנן:
והנה לפי נוסחו' תוס' שלפנינו דאזלי' לחומרא דבעי' תרוויי' קהל עם וגם מושב זקנים לאפוקי מהטור שכ' דאזלי' לקולא ובמאי דפליגו יפה כ' באלי' רבה סי' רי"ט סק"ה:
ולכאורה התוס' ס"ל שחיוב עשרה הוא מעיקר הדין ומעכב ע"כ אזלי' בספיקו לחומרא בדברי קבלה וטור לטעמי' דס"ל מדאמר אביי צריך לאודוי משמע לכתחלה ואינו מעכב בדיעבד ואם כן איננו מעיקר המצוה אלא נוי והידור מצוה ואזלי' בספיקו לקולא ומה שהקשה בא"ר דהטו' סתר עצמו דפסק בטי"ד שעטנז ג"ץ מעכב בדיעבד והתם נמי אמרי' צריך ?לזיי שעטנז ג"ץ נ"ל שאני הכא מדנקיט אביי אמר צריך לאודוי' קמי עשרה והנה צריך הוא לשון הקודש ולאודוי' קמי עשרה הוא לשון תרגום והל"ל בעי' לאודוי' ולא צריך וע"כ משום דבעי משמע טפי עיכוב מלשון צריך עיי' תוס' גיטין ד' ע"ב כנ"ל כוונת הטור מ"מ תוס' ס"ל מעכב בדיעבד ולכן אזלי' לחומרא:
ובזה נ"ל המשך תוס' מאי דמייתי ראיה ממנהגא להמתין עד קריאת התורה והוא כי הנה הרדב"ז בתשו' וכן חכם צבי סימן ק"ו העלו דזריזין מקדימין למצו' עדיף טפי מלהמתין עד שיעשה מצוה מן המובחר ע"ש וא"כ ק' לכאורה מ"ט הנהיגו להמתין עד יום קריאת התורה משו' כנופי' דבי עשרה ולא נימא זריזין מקדימין למצוה אע"כ בי עשרה הוא עיקר הדין ולא רק הידור מצוה ואם כן ממילא ספיקא לחומרא וכנ"ל מסתמא בקריאת התורה איכא תרי דמסברי לה ומסביר וסגי בהכי:
ונ"ל דהומ"ל עוד טעם אחר להמתין עד קריאת התורה משום דעלי' לתורה הוה במקום הקרבת קרבן כמ"ש מג"א סי' רפ"ב גבי חיוב יולדת דהוה במקום קרבן יולדת אע"ג דאין קורין לפניו פ' יולדת וה"נ הוה עלי' לתורה במקום זבח תודה ויקוים ויזבחו זבחי תודה וסמיך לו ויספרו מעשיו ברנה היינו ברכת הגומל והא דלא כ' הך טעמא הוא לשני פנים אחד כיון דאין זה מעיקר הדין רק להידור מצוה והי' זריזין ומקדימין דוחה זה משא"כ משום כינופי' עשרה זה הוא מעיקר הדין וכנ"ל ועוד לפמ"ש לעיל תינח בהני תלתא דבעי זבח תודה משא"כ יורדי הים דלא בעי זבח תודה לא הי' טעם להמתין עד קריאת התורה משו"ה יהבי טעמא משום כנופי' דעשרה דשייך בכל ד' הצריכי' להודות כנלע"ד נכון בעזה"י:
והרמב"ם פ"י מהל' תפלה כ' כיצד מודה וכיצד מברך עומד ביניהם ומברך ברוך וכו' ותמה בכ"מ ובב"י מנ"ל דצריך לעמוד ונלאו כל חכמי לב ליישבו נדחק בב"ח. והנה לא נעלם מהגאונים דברי תוס' ר"פ שבועת העדו' דועמד שיש מעשה אחריו אין משמעתו עמידה ממש ע"ש אלא הכא ודאי משמעותי' עמידה ממש חדא דכתב ועומד ביניהם וזה משמע עמידה ממש ביניהם ולא קם ונתעורר ועוד מדקאמר כיצד מודה וכיצד מברך משמע דלא לבאר ב' איכיות איכו' המצב והיינו עומד ואיכות נוסח הברכה והיינו ברוך הגומל וכו' ע"כ נתקשו בו מנ"ל הא ומי שאמר דומה לקרבן תודה משתבש כמו שכבר כתבתי אבל תמי' נשגבה בעיני איך נעלם מהגאונים דברי רמב"ם עצמו בהל' מגלה דתנן פ' הקורא המגלה עומד ויושב והוסיף רמב"ם אבל לא יקרא יושב בציבור לכתחלה מפני כבוד הציבור ופסקו טור וש"ע רסי' תר"ץ וע"ש ט"ז. והגאון מו"ה אלי' ווילנא בביאורו הראה מקומו בירושלמי שם וצריך ביאור קצת ואין כאן מקומו מ"מ ס"ל לרמב"ם כל שצריך ציבור בעי' עמידה לכתחלה מפני כבוד הציבור ולא דמי למזמן בעשר' נברך אלקינו בהסיב' וישיב' התם עיקר מצוה כך הוא אבל זולת זה כל שהוא בי עשרה צריך עמידה ואין כאן זכר לקרבן תודה:
ובאלי' רבה כתב דבעי מעומד משום דנקרא הלל והלל בעי' מעומד כדכתב ב"י ובש"ע סס"י תכ"ב והנה אעפ"י שאין זה טעמו של הרמב"ם כמ"ש לעיל מ"מ אפשר דאיתא נמי להאי מלתא וא"כ צריך נמי להיות ביום דהלל משמע דוקא ביום ספ"ק דמגלה מדכתי' ממזרח שמש עד מבואו וזה היום עשה ה' ע"ש אלא דצריך יישוב הלל דליל פסח דמה שאומרי' מיושב כבר כ' ב"י סס"י תכ"ב אבל אי נימא דלילה לאו זמן הלל הוא א"כ תיקשי מליל פסח וצ"ל דוקא הלל שקורין בכל י"ט ויום גאולה שתיקנו לומר לכשיגאלו כדאי' בפסחי' קי"ז ע"א בהאי אמרי' ממזרח שמש עד מבואו ולא בלילה כי כך תיקנו אבל בליל פסח שהיא שעת הנס ממש על זה נאמר השיר יהי' לכם כליל התקדש חג ועיי' היטב לשון רש"י פסחים צ"ה ע"ב ד"ה ליל וכו' ע"ש א"כ לפ"ז מכ"ש וק"ו העולה מן הים וכיוצא בו שהוא שעת ניסא ממש פשיטא שיאמר אפילו בלילה לומר דנוהגים להמתין עד קריאת התורה ונפקא מיניה נמי במקום שקורין בתורה בליל שמחת תורה כמ"ש רמ"א בא"ח סי' תרס"ט יכול לברך הגומל:
ויש לעיין אי איתא לדברי אלי' רבה הנ"ל א"כ איך קורין המגלה עומד ויושב הא מגלה קריאתה זו הלילה עפ"ק דמגלה ועירכין יו"ד ע"ב ותהוי כהלל בעמידה דוקא. הנה תלי"ת בררנו הסוגי' עם הפוסקים על בוריין והיוצא מזה שאין הגומל במקום זבח להיות דוקא בעמידה וביום וא"נ יהי' במקום זבח מ"מ היינו אינך תלתא אבל ביורדי הים לא כתיב זבח וא"נ יהיבנא להו כל טענותיהו מ"מ כיון דודאי בדיעבד יי"ח בלילה א"כ הכא אפילו לכתחלה הי' חוב גמור על הרב החכם לברך בלילה כי הציבור נתאספו לכבוד ה' ותורתו ואמרו שירות ותשבחו' על הצלת רבם וא"א שלא יהי' בכל הני שירות הזכר' שם ומלכות וא"א שלא יענה הרב אמן על כל הני ברכות ותשבחות וא"כ הי' נפטר מלומר בעצמו ברכת הגומל דלא גרע מבריך רחמנא דיהביך לן וכו' ע"כ יש לו להקדים לברך בעצמו ושלא להפסיד ברכתו ועוד לאו אורח ארעא לשמוע כל הני שבחו' ושמחות על ביאתו והוא ישתוק וימתין עד זמן קריאת התורה ועוד ברב עם הדרת מלך והי' כאן כנופי' ורבנן בלי ספק:
ע"כ מעידני עלי אי בדידי הוה עובדא גם אני הייתי מברך בלילה ההוא אך להיותי זוחל ורועד מאוד שלא להתיר בפרהסי' דבר התמוה לרבי' ועיין בש"ך י"ד סימן רמ"ב ובפרט במידי דמנהגא שלא לזלזל ח"ו במנהגי ישראל אפילו כל שהוא ע"כ הייתי מברך ברבים ואומר דעו נא רבותי כי מה שאני עושה היום הוראת שעה היא ומטעם כך וכך ומכ"ת החכם נ"י לא נזהר בזה אבל זולת זה אין לתופסו בזה כלל ויצא נקי בדינו יפה דן יפה הורה:
איך מה שצירף עמו בן אחותו לסידר גט ושחק ורגז על המנהג שלוקחי' ג' דייני' כשרים תמהתי מה חשב מעלתו ממי נשתרבב זה המנהג הלא מכ"ת בעצמו הזכיר בתשובתו דמימי חכמי התלמוד הנהיגו למנות גברא רבא דממוני אגיטין וכדאי' בגיטין ה' ע"ב והנה הני רבנים מסדרי גיטין נשתבשו וצירפו עמהם ב' דייני' וכך הוא בעיניו כל הרבני' שבשני' הללו ולו ניתן ארש אה' ידידי במכ"ת שגגת תלמוד היא באור זרוע הגדול שהוא רבנו יצחק מוינא פוסל גט בלילה מפני שהוא דין ופסול בלילה אלא שהב"י סי' קכ"ד תמה על זה כי לא ראה דבריו בפנים ומ"מ פסקו רמ"א בש"ע סס"י קכ"ג וע"ש בחלקת מחוקק ס"ק י"ג י"ד ואמנם מהר"ם בן חביב בספר גט פשוט שם האריך מאוד ותשו' הרא"מ ח"ב סימן ל"ה מייתי דברי א"ז כהווייתו לפסול והרבה בעלי תשו' שם פסלו אפילו בדיעבד וקאמר א"ז מ"מ ג' לא בעי משום דקיי"ל כר' אחי א' שדן דינו דין וכתב עליו הגט פשוט א"כ אנן לא קיי"ל כר' אחי אם כן גט פסולים בלי ג' והאריך שם מאוד ולא העלה דבר ברור ואחריו קם ונתעודד גאון עוז נודע ביהודא תנינא ח"א סי' קל"ד פסק לחלוטי' גט שניתן בפני ג' וא' מהם קרוב שהגט ספק פסול ונסתייעא גם מלשון רש"י ריש סנהדרין המיאונין והחליצה בשלשה פירש"י כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וס"ל מיאון כעין גט דאורייתא ש"מ ס"ל כא"ז דגט בעי' ג' כשרי' מן התורה ונדחק שם לתרץ כל הסוגיות המתנגדי' לזה:
ואני עני בתשובתי דחיתי ראיותיו והעליתי לפע"ד סידור הגט עצמו לא בעי' ג' אך מה שאחר כתיבת הגט טרם הנתינה שחוקר הרב ושואל להסופר ולהעדי' השאלו' האמורו' בסדר הגט מסי' ס"ז ואילך זהו קבלת עדות ובעי שלשה מן התורה והנה לפי מה שנוהגי' עכשיו שגונזי' הגט אצל הרב המסדר רק שנותנים להאשה כ' פטורי' שנתגרשה כדת מו"י כתב ט"ז ומביאו בית שמואל סימן קמ"ב סק"ז כיון שאותו כתב בא להתיר אשה המוחזקת באשת איש ע"כ לא יועיל חתימת עדי' דה"ל מפי כתבם אלא דוקא מעשה ב"ד שלשה דייני' (שזה כשר אפילו מפי כתבם כמ"ש תוס' ב"ב מ' ע"א) ואם כן אם אין הב"ד חוקרים ודורשי' הסופר והעדים איך יעידו שנתגרשה כדת מו"י ע"כ צריך להיות ג' דייני' כשרי' לכל הפחות משעת חקירת העדים ואילך:
ידענא פאר רום מכ"ת שלא ילעג עוד על מנהגי ישראל שנעלם טעמם ממנו כי ממקור מים חיים הם נובעי' ורגיל אני לומר כל המפקפק על נימוסי' ומנהגנו צריך בדיקה אחריו כי מי שתורתו אומנתו ויראת ה' חתולתו ובילדי נכרי' לא יספיק לא יתן לחטוא את בשרו ויפה כ' פר"מ על שכנגדו שהביא מכתבי האר"י וכ' עליו פר"מ עם נעלמים לא אבוא יפה דיבר וכן אני אומר כל המערב דברי קבלה עם ההלכות הפסוקו' חייב משום זורע כלאים פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרע ולעומת זה המערב ספרי הגיון עם דברי תורה עובר על חורש שור וחמור יחדיו ואם הוא מנהיג ישראל מנהיג בכלאים (ועיין בשו"ת חת"ס סופר חלק יו"ד סי' קצ"א שכ' להוכיח דמברכין אף על מנהג גרוע ביותר):
ויעיי' מר ברמ"א סימן תר"ץ ומג"א סקכ"ב כמה גדול כח המנהג שאנו מברכים בליל ב' של פסח אקב"ו על אכילת מרור ובי"ט ראשון הוא רק דרבנן ועוד שאנו סותרי' עצמנו שהרי מברכי' על ספירת עומר והכל שלא לזלזל במנהג אבותינו בידינו ותמי' על תוס' סוכה מ"ד ע"ב שלא הביאו זה. אקוה לה' שישמע ויקבל דברי אלו ויהי' ה' עמו שהלכה כמותו ויצליח וישפיל כחפצו וחפץ א"נ לעבד ה'. פ"ב כאור בוקר ליום ה' כ"ת שבט תקצ"ה לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: