שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן מט
ואלו נאמרים בכל לשון של חבה יתירה באהבת התורה להרב האברך הותיק מלא עתיק כבוד מו"ה אלי' שרא"ס נ"י:
נפשו היפה בשאלתו אי שיעור אכילת קדשי' בכזית או סגי בכל שהוא הנה כמדומה בלאו דקדשי' פסולי' פגול נותר וטמא לא קמבעי' ליה דשיעורא בכזית כמבואר בדוכתי טובא ברכות מ"ה ע"ב מה איסורו בכזית חזרתו בכזית פסחים פ"ה ע"א ושלהי מס' שם מאן דמתני כזית כאיסורו ובסוגי' דזבחים דף למ"ד כזית וכזית תנן ושם ע"ח גבי הפגול והנותר והטמא שבללן וכן מוכח בפ' גיד הנשה לענין קדשי' חל על ג"ה וכל זה מבואר שאיסור אכילת קדשי' פסולים הוא בשיעור כזית ואם כן ממילא מוכח שגם מצות עשה של אכילת הכשרים הוא בכזית כדמוכח מסוגיא דיקדש זבחים צ"ז ע"ב דאי סלקא דעתך דיוצא במצות עשה דאכילה בכ"ש א"כ לא אתי עשה ודחי לא תעשה דכזית פסולים ומ"ש אם פסולה תפסל ה"ל וצריך לאוכלה בפחות פחות מכזית ומאי פריך הש"ס התם אע"כ אינו יוצא י"ח בפחות מכזית והוא פשוט לפע"ד וכן מבואר לענין אכילת פסח שמצותו בכזית דוקא ולפע"ד אין כאן ספק כלל ועיי' ב"ק ק"י ע"א וק"ל. והא דאמרינן רפ"ב דיומא בחלוק לח"הפ שמתחלק לכהני משמר הנכנס והיוצא ומגיע לאחד כפול נלע"ד דסגי באכילת כזית א' מכל הקרבן ופסח יוכיח שעיקרו לאכילה טפי מכל שארי הקרבנות ומ"מ סגי בשנאכל ממנו כזית אחד ואם נטמא הבשר האחר או אתותר אין בכך כלום ומ"מ נהי דהקרבן כשר מ"מ אין המנויין יוצאין ידי מ"ע של אכילת פסח אם לא אכל ממנו כזית וה"נ בכל הקרבנות בודאי אי לא הי' נאכל מלח"הפ כלל רק פולין פולין לא הי' מתקיים מ"ע של אכיתו כלל אבל באמת הרי הכהן הגדול נטל חלק בראש כמבואר ביומא י"ז ע"ב ואיהו אכל כזית בהדי אכילת פרס כמצותו ובודאי אי הי' אפשר אח"כ שיאכל כל כהן ממנו כזית כל א' מקיים מ"ע באכילתו אך הואיל וא"א וממילא לא קיים שום א' מהם מ"ע באכילה וכ"כ תוס' ישני' שם שמשו"ה משכו הצנועי' את ידיה' מפני שלא הגיע עליה' כזית לקיים מ"ע גמורה אבל מ"מ מקויים מ"ע של אכילת לח"הפ ע"י הכהן הגדול וכן בכל הקרבנות נ"ל שעכ"פ הכהן הגדול אם רצה נטל חלק בראש ואכל כזית או לכל הפחות הכהן המקריב שבו עיקר מצוה שהוא אכל כזית ממנו והשאר מתחלק לכהני' ויעיי' מ"ש רמב"ן פ' צו על פסוק וכל מנחה מאפה תנור ובפסוק תהי' איש כאחי' יע"ש וכדמות ראי' מלשון הברייתא ר"פ כיצד מברכי' ומנחות ע"ה ע"ב היה עומד ומקריב מנחות בירושלים מברך שהחיינו נטלן לאוכלן מברך המוציא לחם מ"ה משמע דפסיקא ליה דהמקריב אינו אוכל פחות מכזית ע"ש הסוגי' וק"ל עיי' מ"ש בס' מוצל מאש דף כ"ג ע"ב:
והנה צריכי' לומר אע"ג דליכא מצוה גמורה באכילת פחות מכזית מ"מ איכא מצוה לקבל מתנת כהונה אפילו שיהי' פחות מכזית אלא הואיל ושאינו מצוה גמורה משכו הצנועים את ידיהם דאלת"ה תקשי מש"ס דחולין קל"ג ע"א וע"ש תוס' ד"ה משקל וכו' ועיי' מ"ש מג"א סי' נ"ג סקכ"ו ויש ללמוד מדברי תוס' ישנים דרפ"ד דיומא הנ"ל ממ"ש דאי הי' שבעי' מאכילה כפול הי' חוטפי' גם כן ש"מ דכל אכילה שאדם שבע מאותה האכיל' ע"י שמברך במעי' יי"ח כמו בכזית והוא דין חדש והסברא נותנת כן שזהו בכלל לשון אכילה דקרא ועיי' ט"ז בא"ח ר"סי ר"י ומג"א פליג סימן ק"ץ סק"ד ועמ"ש עוד בסי' רע"ב ססק"ו. ואולי י"ל במשחז"ל באגדה פ"ג דברכות שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתבת לא ישא פני' ואתה נושא פנים לישראל והקב"ה השיב להם כתבתי בתורה ואכלת ושבעת והם מדקדקים עד כזית ועוד מאי מעליותא לברך ברכה לבטלה שאינה צריכה ועובר בלא תשא עמג"א סימן רט"ו סק"ו ועוד מ"ש בהדי דקדוק שעי"ז נושא פנים טפי משארי הרבה דקדוקי' ולפי הנ"ל י"ל בהיפוך מהמובן והוא דבשעת ברכתן של ישראל הי' ברכה מצוי' בכל מאכל שלה' והיו אוכלי' ושובעי' בפחות מכזית והשתא א"נ נימא בכל המצות דכתיב בהו אכילה אפשר לומר דמ"מ בעי' כזית דוקא מ"מ לענין שיעור בהמ"ז קרוב לודאי דאי שבע ליה בפחות מהכי סגי דהתורה תלי ליה בשביעה ואפ"ה ישראל קדושים הם החמירו על עצמם משום חומר לאו דלא תשא שהוא מירא' השם כמבוא' תמורה ד' ע"א ע"כ דקדקו על עצמם לאכול עד כזית אפילו שהיה קשה להם שהרי כבר שבעו בפחות אפ"ה משום שלא לכנס בספק לא תשא בבהמ"ז והא"ש דהא גבי לא תשא כתיב לא ינקה ה' עיי' ר"פ שבועת הדייני' וס"פ י"הכ א"כ הנזהר בזה טפי ראוי' שישא לו ה' פנים היפך מן לא ינקה כי מדה טובה מרובה:
ונחזור לענינינו דלפי האמור לק"מ ק' מעלתו מנזיר כ"ט דאי הי' שחיטה לעוף מה"ת הי' אסור לחנכו בנזיר ולהאכילו לכהן המקריב כזית נבלה כנ"ל אבל השתא דליכא אלא איסור דרבנן הם אמרו והם אמרו להתיר משום מצות חנוך וצ"ע קצת וכי אומרים לכהנים חטא משום שיזכה הקטן או האב המצווה לחנכו עיי' מג"א סימן' שמ"ג סק"א ויעיי' תוס' פסחים פ"ח ע"א ד"ה שה וכו' ותל"מ. ואסיים בברכת שלום וחיים פה ק"ק מ"ד נגהי ליום ה' י"ב לירחי תליתאי תקס"ו לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: