שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן מו
שלום וכ"ט לתלמידי האברך הותיק החרוץ מו"ה ליב נ"י:
שאלתני ע"ד מי שנשברה לו עוגת של שבת לכמה שברים אי מותר לתופרו בכמה קיסמי' לקיים לבצוע על שתי ככרות בשבת וכבר הי' נגד עיניך סוגי' הש"ס עירובי' שלהי פרק חלון ומש"כ ב"י וש"ע ומג"א סימן קס"ח סק"ד אלא שנפל הספק אי איכא לחלק בין שנפרט פרוסה א' או כמה פרוסי' וצריך כמה תפירות:
דע כי הלכ' זו מהלכו' עמומי' הוא הנה גוף הדין לולי שאמרה הרוקח סי' שכ"ט ע"ש הי' מקום לפקפק דתפירות קיסום אינו מועיל אלא בעירוב דתו ליכא משום דברי שלום אבל לעשותו לחם שלם אין לנו אלא שכ' חכם צבי ס"סי' סמ"ך דמדתנן במתני' דעירובי' ככר שלם ש"מ זה נקרא ג"כ שלם וממילא יוצא בו ידי לחם משנה ג"כ אע"ג דלא שוו בטעמא עם עירוב ודפח"ח אלא שעדיין צלע"ג מתוספתא שפסקה הרמב"ם והראב"ד פ"ו מטומאת אוכלי' הלכ' י"ב וכן אתרוג שנפרס ותחבו בכוש או בקיסם אינו חיבור והתם ליכא למימר משום דידועה תפרי' אבל בלא ידיע תפרי' הוה חבור ז"א דהא מפרש הטעם משום דאין חבורי אדם חבור ועיי' גם מ"ש בהלכו' טומאת מת פ"ד הלכה ה' ומ"ש בהלכ' טומאת אוכלים שם לחלק בין הכשר דלא הוה חיבור ולטומאה הוי חיבור ע"ש בכ"מ אם כן פשיטא קשה מנ"ל למילף לחם משנה לקולא מעירובין וטומאה נילף לחומרא מהכשר:
וראיתי בתשו' שבסוף ס' מנחת יעקב סי' ש"כ דהא דבעינן ב' ככרות שלימי' אינו מדין תורה אלא אסמכת' דהרי לחם משנה דבקרא אפשר לומר חדא ופלגא כדאמרי' ריש ברכות אשמורה ופלגא נמי אשמורו' קרי ליה יע"ש וצפ"ז י"ל דמדחזי' ליה לענין דרבנן קרי ליה מתני' דעירובין ככר שלם א"כ ה"ה ללח"מ דהוה נמי דרבנן להנ"ל אבל דבריו צ"ע בשלמא אי הוה קאי אקרא דכתיב לחם יומים הוה דומי' דאשמורת חדא ופלגא אבל הש"ס קאי אקרא לחם משנה דמפרש בי' שני העומר לאחד היתכן לומר שני העומר חדא ופלגא האמת כי כבר מאז אמרתי בחי' תורה דמשו"ה רצו ללקוט אי לאו דא"ל משה אכלוהו היום משום דסעוד' שבת בעי שיעורא רבה משום רווחא לבסומי שכיחא כדאי' בעירובין פ"ב ע"ב וא"כ כשלקטו ערב שבת שני העומר ובליל שבת אכלו יותר לא נשאר די ב' סעודו' ליום ורצו לצאת ללקוט ומ"מ החזירום מרע"ה כי נתברך בשבת במעים ועתה מצאתי כן בתוס' על התורה ואם כן שפיר לא הוה לחם משנה אלא חדא ופלגא אלא שאלו דברי דרשות של אגדה הם ואין לסמוך עליהם לדינא וע"כ צ"ע:
והנה הרמב"ם לא הביא הך דר"ח בערובין ומשמע אפילו לענין עירוב לא מהני חפירת קיסם וצ"ע אמאי דודאי אין לומר שסמך על התוס' הנ"ל גבי אתרוג לענין הכשר נגד ר"ח דאי נמי לא ס"ל לרמב"ם לחלק בין עירובין להכשר א"כ ה"ל למידחי התוספת' נגד אמורא וסתמא דתלמודא דלא פריך עלה מהאי תוספתא ש"מ ס"ל לחלק בין עירובין להכשר וא"כ ק' על השמטת הרמב"ם:
והנלע"ד דרמב"ם ס"ל דסוגי' דפסחי' פ"ה ע"א וחולין ע"ג ע"א פליגי אדר"ח והתם קיי"ל חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי ומכ"ש תחיבת קיסם דלא מהני ונוראות נפלאתי על הגאון ח"ץ סימן ס' הנ"ל שכ' אי ס"ד בהא כל העומד לחתוך כחתוך דמי א"כ אפילו פת שלם נמי ואין כאן לח"מ ודבריו תמוהים מתרי טעמא חדא דעל אותו הדבר עצמו שמכחו עומד לכך לא שייך לומר שכבר נעשה כגון ע"ד משל אנו אומרי' כתותי מכתת שיעורו כל העומד לשרוף כשרוף דמי א"כ א"א לקיים בו מצות שריפה או אין צורך לשורפו שכבר הוא שרוף וזה לא יאמר אדם וע"כ לענין מצות שריפה לא נאמר כשרוף דמי אלא לענין שאר דברים וכן אם נאמר הואיל ומ"ע לשחוט הקדשי' א"כ כשחוטין דמי' והרי המה שחוטים ועומדים ואין כאן קרבן אלא שדברים אלו בטלים הם וא"כ איך נאמר על הככר הואיל ומצוה לבצוע עליו הרי הוא כבצוע ואין כאן לח"מ הלא מכח מצות הביצוע אתה חושבו כבצוע וכמ"ש תוס' חולין ע"ג הנ"ל ד"ה חבורי וכו' ע"ש וא"כ איך נאמר לענין הבצוע דהוי כחתוך דמי הא חדא ותו צ"ע דהא לא אמרי' אלא כשצריך לחותכו מחמת מצוה או איסור וכנ"ל בתוס' והכא אין חיוב לבצוע ככר זה דוקא הא כמה כררות איכא בעלמא ולפניו הרי מונחי' ב' ככרות ועל איזה מהם שירצה יבצע ואידך ישאר שלם והי מינייהו מפקת וממילא אין אחד מהם כחתוך דמי וא"כ דברי ח"ץ אין להם שחר:
אבל דברי שער אפרים סי' א' בזה מתוקנים והכי קאמר רבינו ברוך אי ס"ד אין כאן הגדול עולה עמו לא מקרי תו שלם א"כ אפילו הגדול עולה עמו נמי נימא כל העומד לחתוך כחתוך דמי וע"ש ופי' כיון שכבר התחיל לחתוך בזה הככר שוב הוה כעומד לחתוך אפילו בלי מצוה כמ"ש רמב"ם ג"כ פ"ו מטומא' אוכלים הלכ' י"א התחיל לפרק וכו' שהרי הוכיח וכו' ע"ש ויש ליישב בזה קצת דברי הח"ץ שרוצה לומר אפילו פת שלם משהתחיל לברך המוציא ולחתוך בו מעט כבר אין לו לח"מ ואין בזה טעם ג"כ כמובן ועוד עמ"ש רש"י חולין כ' ע"ב ד"ה וכי לאחר שהיא כמתה וכו' שזה דרך הכשרה וכו' ע"ש וק"ל:
מ"מ הרווחנו דרמב"ם ס"ל כרבינא דחבורי אוכלים כמאן דמפרתי דמי ואע"ג דלא אמרינן כן אלא היכי שצריך לחותכ' מ"מ הכא שכבר הוא פרוס לא עדיף משלם שצריך לחותכו וכנ"ל כמאן דמפרתי ומשו"ה השמיט הא דר"ח וזה נ"ל ראי' ברורה דרמב"ם פ' כרבינא ושער אפרים וח"ץ מסופקים בזה:
לפ"ז לרמב"ם אפילו בעירובין לא מהני קיסם ומכ"ש בלח"מ אמנם ראיתי במרדכי ס"פ חלון מקיל בלח"מ טפי מעירובין שכ' שם דאי נחתך הככר פירוש לא שנפרס אלא חתך בתוכו ועודנו מחובר ופשיט שאותו החיבור עדיף חיבורו מתפירת קיסם אלא שידוע תפירו וכ' שלענין לח"מ מהני כיון שאין צורך אלא לשעה קלה עד אחר גמר הברכה מהני אפילו חיבור כ"ש וחילוק כעין זה מצינו למהר"מ מר"ב גבי דבק בין ס"ת לתפילין הביאו הרא"ש סוף הלכו' ס"ת גבי אינו אומר לדבק טוב הוא ע"ש והרוקח הנ"ל מחלק להדי' סימן שכ"ט בלח"מ ג"כ בין ידיעי' תפירות ללא ידיעי' והלכה כדברי המכריע כי כ"כ מג"א סי' קס"ח סק"ב הנ"ל ומי יבא אחר המלכי' האלה אפי' להחמיר:
אך מ"מ נ"ל אין בו אלא חדושו הנה לשון הרב המחבר בש"ע סי' שס"ו סעי' וי"ו שה כניס הקצה הא' בתוך הפת וקצה השני בתוך הפרוס' משמע שנפרס פרוסה מחלק גדול העיקרו באופן שעיקר הככר הי' קיים וכן משמע מלשון ר"ח בעירובי' שם אם תפרה בקיסם משמע תפרה הא דלעיל דאיירי בה והיינו נטל יותר מכדי חלתה ואותה הפרוס' תפרה להגדול מיהו ברוקח שם כ' להדיא ב' חצאי משמע שהפרוסות שוים נמי מהני תפירה אבל עכ"פ לתפור פרוסה בפרוסה ופרוסה בפרוסה עד שישלים לפת שלם לא מצינו ודומה למאי דאמרינן בשבת צ"ו ע"א אין אומרים הביא גיסטרא לגיסטרא ויען עיקר הדין מפוקפק הוא לע"ד ע"כ הבו דלא לוסיף עלה לדבק פרוסו' הרבה אלא ישתדל להמציא לו לחם אחר שלם הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי פרעסבורג מש"ק י"ד שבט קפ"ו לפ"ק משה"ק סופר רפפד"מ: