שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן מה
בענין משקה קרוש ומשקה הבא לאוכל ודבש דבורים ומרקח' לענין טיבולו במשק' להצריך נט"י ראיתי במ"ש במג"א סי' קנ"ח סק"ז ולהיות כי דבריו צל"ע ע"כ אראה לרשום מה שנלע"ד לדינא בכל זה וראיות ברורו' יתנו עידיהן ויצדקו וה' יעזור לי שלא אכשל בדבר הלכה:
תנן התם רפ"ג דטהרו' הרוטב והגריסי' והחלב בזמן שהן משקה טופח הרי הן תחלה קרשו הרי אלו שניים חזרו ונמוחו כביצה מכוון טהור יותר מכביצה טמא וכו' והענין בזה דאלו תחלתן משקי' הם אפילו רוטב נמי דמשקה גמור הבא לאוכל לא נפיק מתורת משקה וכן בירר יפה במהר"י מטראני ח"א סי' ע"ו דנהי דלענין ברכה מכיון שקיבלה המשקה טעם הפרי מברכי' עלי' ברכת הפרי כמו מים דכולהו שלקא וכן לענין צירוף מצטרף לכשיעור לענין ברכה או אפילו לענין מלקות עיי' מ"ש תוס' זבחים ק"ט ע"א סוף ד"ה עולה וכו' וז"ל והא דחלב ויין מצטרפי' אע"ג דחלב בכזית ומשקין ברביעי' ה"מ בשתי' אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורו בכזית עכ"ל:
(ובבמב"ם פ"ה מנזירות הלכה ה' לא משמע כן) וכן נמי לענין יה"כ קיי"ל ציר שעל גבי הירק מצטרפי' ועיי' בחולין ק"כ ע"א מבואר להדי' דלענין טומא' אינו כן אלא כל שלא נקרש ה"ל משקה גמור ומ"ש רש"י בברכות כ"ב סוף ע"א דמשקה אוכל דינו כאוכל אפילו לענין טומאה היינו משקה של עצמו ולא משקה הבא עלי' מחוץ וכ"כ מג"א בעצמו סי' זה ס"ק יו"ד ומ"ש בשבת פ' חביו' דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי ומפני כן הסוחט זתים וענבי' לתוך הקדרה של אוכלין בשבת פטור דה"ל כאוכל כ' מהרי"ט הנ"ל דהיינו דוקא כשתחלת סחיטתו הי' לתוך אוכל אבל אחר שכבר הי' משקה כגון שסחט ענבים לתוך קערה שאין בה אוכל וחזר ונתנו לקדרה של אוכל לא נחית שם משקה מיני' ודבריו אלו ברורים הם:
נחזור למשנתינו דהרוטב והגריסי' הקפויי' שהרוטב מעורב עמהם והחלב וכל כיוצא בזה שהם משקי' גמורים הרי הם תחלה כדין כל משקים שנעשים לעולם ראשון לטומאה ואמר שאם נקרשו הרוטב והגריסי' או החלב שנעשה ממנה חמאה בטל ממנו תורת משקה ונעשה אוכל וליכא מאן דפליג בהא והרי הם שניים כדין אוכלי' שנגעו במשקין שהרי נגעו בעצמם בשעת קרישותם ונעשו שניי' וכעין זה תמצא בחולי' ע"ז ע"ב בשעת פרישתן מאביהן מקבלי' טומאה מאביה' וע"ש היטב בתו' ואמר עוד דאם חזרו ונימוחו החמאה או המשקים הקרושים הנ"ל חזרו להיות משקי' לכל דיני' אלא שאם הי' הקרוש יותר מכביצה נמצא טפה הראשונ' שנימוח קבלה טומאה מכביצה אוכל קרוש הרי היא נעשה תחלה ואם הי' האוכל ביצה מצומצמת נמצא כשנימוח ממנה טפה א' לא הי' כאן כביצה אוכל ואין יכול לטמא הטפה הרי הכל טהור דפנים חדשות באו לכאן כן מצאתי בתוס' חדשי' ליישב קו' הר"ש שהקשה טומאה שבהן היכן הלכו מ"מ מבואר בפשיטו' דלית דין ולית דיין דאחר שנימוחה חזרה להיות משקה כבתחלה לקבל טומאה אם יגע בה וממילא המטבל אוכל במשקה כזו כגון בחמאה שנמסה צריך נטילה בלי ספק וכ"כ ט"ז סי' זה סק"ט ודברי מג"א בזה סק"ז צריכי' נגר לפע"ד ואח"ז מצאתי שהרגיש בזה בחמד משה:
ומ"מ נ"ל דכל זה אם טיגון בחמא' נמוחה ונמסה אבל אם תיקן קדירתו בחמאה קפוי' אע"פי שע"י חום הקדרה נמחית מ"מ ה"ל משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי כסוחט זתים וענבי' לתוך הקדרה וכמו שנכתב עוד לקמן אי"ה גבי דבש דבורים:
גם צ"ע קצת בטגון שכ' ט"ז שלפעמי' לא באתה החמאה על פני העיסה אלא להחליק פני' ולצחצחו וכה"ג לרבנן דר' יהודה משקה הבא לצחצחו לאו משקה הוא עיי' בשבת קמ"ה ע"א ואולי ג"ז דוקא בקרוש מתחלתו דתחלתו אוכל כמו זתים וענבים דהתם וק"ל:
תו תנן התם ר"מ אומר השמן לעולם תחלה וחכ"א אף הדבש ר"ש שזורי אומר אף היין ומייתי לי' הש"ס במנחו' ל"א אהא דאמרי' התם דלר' יוחנן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ותרומ' מעשר של דמאי ור"ח ס"ל הלכה כמותו בכל מקום ואמר ר"נ בר יצחק דאתא לאתוי' הך דיין ופריך התם הש"ס מכלל דת"ק סבר יין לא בתמי' ומשני אלא אימא רש"ש אומר יין ופירש"י ולא שמן ודבש דלאו משקין הוא וכ' שם התוס' בשם ר"ת דאין לפרש דס"ל לרש"ש דשמן ודבש לא הוי משקין כלל אלא אמתני' דלעיל קאי דמיירי ברוטב וגריסי' וחלב שנקרשו בטלו מתורת משקין ואר"מ השמן תחלה לעולם אפילו בקרישתו וחכ"א מוסיפי' דבש ורש"ש פליג דוקא יין הוה משקה אפילו כשנקרש ולא אינך ולדברי ר"ת צריכי' לומר הא דתני' בתוספתא השמן אינו לא אוכל ולא משקה מיירי בשמן היוצא מאלי' וכ"כ הראב"ד פ"א מטומאת אוכלים ע"ש. אמנם הר"ש תפס לו שיטה אחרת דודאי כל זמן שנקרש אינו לא אוכל ולא משקה וגרע בזה מהרוטב וחלב וגריסי' דכנשקרשו יש להם חורת מאכל משא"כ השמן ונמצא לא נחית לה טומאת אוכלים מעולם ונגד זה כשחזר ונמחה חוזר לטומאתו הראשונה והיינו דקאמר השמן תחלה לעולם רצונו לומר אין חלוק בין הי' הקרוש כביצה או לא אלא לעולם הוא תחילה שהרי אינו מקבל טומאה מאבי' שהרי אינו לא אוכל ולא משקה וכן היא שיטת תוס' פסחי' י"ד ע"ב ולפ"ז הוסיפו רבנן דבש ולרש"ש יין דוקא ומשמע דיין כ"ע מודי' בו דהרי הש"ס קא מתמה ולת"ק יין לא בתמי' והשתא לפ"ז לר' חנינא דהלכה כרש"ש בהא יין קרוש אינו לא אוכל ולא משקה לשיטת הר"ש ולשיטת ר"ת משקה הוא וכשנימוח ה"ל תחלה ולר"י נמי דאין הלכה כרש"ש אלא במסוכן ותרומת מעשר של דמאי והכי קיי"ל באמת כמ"ש הש"ך י"ד סימן רע"ו סק"ז מ"מ לרבנן נמי ביין מודו אלא שהם הוסיפו שמן ודבש שאם נקרשו לר"ת דינם כמשקה ולר"ש אינם לא אוכל ולא משקה אמנם כשחזר ונימוח פשיטא דהדר ה"ל משקה ואפילו רוטב וחלב נמי ומזה תבין כי מ"ש מג"א בזה הוא במ"כ בלי עיון בכאן:
והרמב"ם פ"א מטומאת אוכלים הלכה י"ט פסק שמן קרוש אינו לא אוכל ולא משקה אפילו מחשבת אוכלי' לא מהני בי' משמע שפי' כהר"ש הנ"ל ובפ"ט הלכה א' שם כ' השמן והדבש שנטמאו וקרשו וחזרו ונימוחו הרי הן ראשון לטומאתן לעולם ועיי' בכ"מ ועיי' בה"ז והפשוט דרמב"ם מפרש כפי' הר"ש ופסק כת"ק דכן הלכה ומשו"ה ס"ל דשמן ודבש שנימוחו אחר שהוקרשו חוזרים לטומאתן הישנה להיות תחלה אבל בקרישחן אינם לא אוכל ולא משקה אלא שהתוי"ט הקשה על זה מ"ט השמיט דין היין דכ"ע מודים בו ותי' דהש"ס דמתמה ות"ק יין לא בתמי' היינו אי הפירוש כפשוטו שהפלוגת' בעיניהו אבל למאי דמפרש הרמב"ם דהפלוגת' כשנקרשו אין כאן תימה וי"ל דת"ק לית ליה יין כלל ולא גרסי' ליה בהש"ס כלל ות"ק יין לא ודבריו תמוהי' דעכ"פ אכתי ה"ל לאתוי' דיין אינו כשמן ולאפוקי מרש"ש וכן מצאתי קושי' זו כ' על גליון משניות של הרב החסיד מו"ה בער בלאך זצ"ל ע"כ נלענ"ד כך דלרנב"י דס"ל דהלכה כר"ש שזורי ביין ע"כ מפרש כפיר"ת דפלוגתא בנקרש וס"ל לר"מ וחכמי' דשמן ודבש שנקרשו עדיין לא נפיק מיני' שם משקה והם תחלה כמו שהי' ומכ"ש יין שהרי הדבר ידוע שהיין הוא יותר משקה משמן ודבש ואם הם כל כך חשובים שלא פקע שם משקה מיני' אפילו בהיותם נקרשים מכ"ש היין שהוא משקה יותר חשוב ור' שמעון שזורי ס"ל דוקא יין חשוב כל כך להיות שם משקה עלי' בקרישתו ולא שמן ודבש ובהא פסק רנב"י אליבא דר' חנינא הלכה כרש"ש דוקא יין ולא שמן ודבש שנקרשו אמנם לר' יוחנן דקיי"ל כוותי' איהו מפרש כפירש"י הר"ש והרמב"ם דלת"ק שמן ודבש שנקרשו גריעי טפי ואין עלי' לאו אוכל ולא משקה ומשרה כשחוזר ונמחה ה"ל המשקה תחלה משא"כ יין שהוא חשוב טפי ע"כ כשנקרש נהי דאין עלי' שם משקה מ"מ מידי אוכל לא נפיק והרי הוא כרוטב וחלב וכה"ג ורש"ש מוסיף גם היין אין עלי' לא אוכל ולא משק' בקרישתו ולכשיחזור וימחה יהי' תחלה ומשרה לא פסק כרש"ש בהא שיהי' גם היין הנקרש לא אוכל ולא משקה ולא משמע כן בש"ס וכאשר יבואר עוד אי"ה ומשום כן הרמב"ם שפסק כרבנן לא הביא אלא שמן ודבש אבל יין דינו ככל משקי' הרוטב והחלב וכדומה:
ועיי' תוס' ביומא ע"ו ע"ב סוף הדבור הקשו דלמא לעולם שתי' לאו בכלל אכילה והא דכתי' במעשר ואכלת היינו יין קרוש הבא משניר ולכאור' לק"מ לפמ"ש תוס' בשבועו' בשם הירושלמי דואכלת דדם ע"כ שתי' הוא דאי דם קרוש הא אינו לא אוכל ולא משקה ע"ש כ"ג ע"א ד"ה גמר שכר וכו' וה"נ גבי יין אמנם לפי הנ"ל א"ש:
נחזור להנ"ל בדבש דבורי' מבואר בב"ב פ' ע"א דכל זמן שהוא בכוורתו הוא אוכל ממש וע"ש ברשב"ם ב' פירושי' ושם ע"ב מבואר דכשזב מכוורתו תלי' במחשבה ושם פ' ע"א בתוס' מבואר דכשמפרישי' אותו משעוה הוא משקה לעולם והיינו מתני' דסוף עוקצין והשתא ג' דיני' יש בו כל זמן שהוא בכוור' הרי הוא אוכל זב ממילא תלי' במחשבה חישב לאוכלין הרי הוא אוכל חישב למשקין הרי הוא משקה רסקו בידים הרי הוא סתמו משקה מיהו מ"מ אם רסקו לתוך האוכל הרי הוא אוכל בלי ספק דלא גרע מזתים וענבי' והחולב לתוך הקדרה דה"ל אוכל אבל אם רסקו מתחלה סתם כמו שעושי' בכל הדבש ונעשה כבר משקה שוב אינו מועיל זה שנתנו לתוך האוכל כמ"ש לעיל בשם מהרי"ט והמג"א הקשה על זה מש"ס דשבת פ"א י"ט ע"ב ופ' חבי' דאמרינן חלות דבש שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן ר"א מתירי' בשבת ואמרי' התם מעיקרא אוכל והשתא אוכל ומפני כן רוצה לדחות הנ"ל ולומר אע"פ שרסקו מ"מ סתמי' לאוכלי' קאי ופוטר את המרקחת מנט"י ותימה לי הרי ק' זו הקשה כבר הר"ש סוף עוקצי' וקצת קשה דה"ל למימר מעיקרא משקה והשתא דמשעה שעשה מעשה הריסוק מע"ש כבר נעשה משקה ולא תי' כלום א"כ מבואר דס"ל להר"ש כנ"ל ומשום קושי' לא נעקור הלכה וגם הר"ש לא אמר אלא קצת קשה כי באמת אין כאן חזקה כ"כ דהש"ס לא נחית לדקדק התם אלא באיסורי שבת ולומר דלא שייך סחיטה אלא כמעיקרא אוכל והשתא משקה ולא אי מעיקרא והשתא אוכל או משקה ושגירת לישנא דכולי' שמעתא דפ' חבי' נקט דמיירי בזיתי' וענבי' שסחטן לתוך הקדרה דהתם מעיקרא אוכל והשתא נמי אוכל לכן נקט ה"נ בהאי לישנא יהי' איך שיהי' לפע"ד הדין דין אמת כמ"ש הט"ז דמרקחת שמשקה הדבש דבורים טופח ע"מ להטפיח עלי' צריך נט"י אם לא שהי' תחלת הרסוק מיד לתוך המאכל ומשקה קרוש שחוזר ונימוח המטבל בה צריך נט"י וחמאה שנימוח' הצף ע"פ מאכל צריך נט"י אם לא שנתן חמאה חרושה לתוך המאכל ונמחה בתוכו שאז יש לה דין אוכל ואין חילוק בין יין לשאר משקי' לענין זה ועמ"ש ש"ך י"ד סי' קכ"ג סקי"ב ובהג"א פ' אין מעמידין המתחלת חרס וכן הביא בחמד משה הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי פק"ק מ"ד נגהי ליום עש"ק ל"ח למב"י תקס"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: