שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן מ
שלום וכ"ט לידידי הרב הגאון המופלא המפורסים כקש"ת מו"ה מיכל סג"ל נ"י אב"ד ור"מ דק"ק א"ש יע"א:
הנה בתחלה סמכתי על דברי האגודה וכאשר פסק רמ"א בש"ע א"ח סימן קנ"ד שאין לעשות מעילים לס"ת מדברים שנשתמשו בהם להדיוט וכן עמא דבר וכבר נשאלתי על זה כמה פעמי' ונוהגים להורות כמ"ש בחו"י סימן קס"א לשנותם בשינוי גמור ועתה בבוא דבריו אלי והוסיף איזה פקפוקי' על דברי האגודה יותר ממ"ש בחו"י הנ"ל ואמרתי לעיי' בשרש הדין מה שנוגע למקדש ומזבח ואחר כך מה שנוגע לבה"כ מקדש מעט וה' יורני ויתמוך ידי לכוון ההלכה אל האמת ובתוך הדברי' יקבל תשובה על דברי' לפע"ד ולו משפט הבחירה:
גרסי' פ' הקומץ כ"ב ע"א ועצים דפשיטא ליה לתנא דמשל צבור מנ"ל דתני' יכול האומר הרי עלי עולה יביא עצים מתוך ביתו כדרך שמביא נסכי' מתוך ביתו ת"ל על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל צבור אף עצים משל צבור דברי ראבר"ש ר"א בן שמוע אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בו הדיוט מאי בינייהו איכא בינייהו חדתי ופריך ועתיקי לא והכתיב ויאמר ארונה וגם כלי הבקר לעצים ומשני ה"נ בחדתי ע"ש וכה"ג איתא נמי בזבחים ק"א ע"ב דרבא הצריך אש ועצים חדשי' לבמה של בני נח והקשה אביי כמאן כר' אלעזר בן שמוע הא ראב"ש מודה בבמה מדכתיב גבי ארונה וכלי הבקר לעצים ומוקי ליה התם בחדתי:
והנראה להלכה דקיי"ל כר"א בן שמוע דשמוש הדיוט פסול למזבח דהרי רבא דהוא בתרא עביד עובדא כוותי' והלכתא כוותי' לגבי אביי מכ"ש הכא דאביי לא נחלק עלי' ואמר כמאן כר"א בן שמוע הא איהו נמי לא אמרה בבמה אבל במזבח שבמקדש מודה אביי וגם על זה השיב הש"ס דרבא מוקי ליה בחדתי וכמסקנת הש"ס דמנחות והכי הלכתא כסתמא דתלמודא דמנחו' דאפילו בבמה אסור ומהתימה על הגאון חו"י שנעלמה ממנו סוגי' דזבחים במקומה ופר"מ יצ"ו נמשך אחריו מבלי עיון שם בפנים:
וגם מסוגי' במקומה במנחות יש להוכיח דס"ל דהלכה רווחת כר"א ב"ש מדקאמר מאי בינייהו חדתי א"ב ויל"ד מאי קושין מאי ביניי' הלא פלוגתא מפורשת ביניהם ועוד מ"ט משני חדתי א"ב ולא אמר נמי צבור א"ב אע"כ משום דס"ל הלכה כר"א בן שמוע ואי תימא דלר"א בן שמוע לא ילפי' ממזבח דבעי' עצים משל צבור הוה אתי' הך ברייתא דפשיטא ליה דעצים משל צבור דלא כוותי' ומדפשיטא ליה לתנא דעצים משל צבור ש"מ דלית בזה פלוגתא וא"כ הוצרך לפרש דרק חדתי א"ב ותנא בתרא לטפויי אתא דילפינן נמי להא א"כ מדדחיק הש"ס בהא ש"מ הלכה כר' אלעזר בן שמוע ולכל הפחו' אין להוכיח מהך סוגי' דלית הלכתא כוותי' ודלא כחו"י סי' קס"א הנ"ל וכן פסק הרמב"ם פ"ז מה' אסורי מזבח:
וגדולה מזו כתב ספ"א מהלכ' בית הבחירה דבכל כלי מקדש ואבנים וקורות שנעשו אפילו לצורך בה"כ לא יעשו עוד לבהמ"ק והוא מתוספתא פ"ב דמגילה וז"ל עכו"ם שהקדיש קורה לבה"כ וכ' עלי' לשם בודקים אותו וכו' כלי גבוה עד שלא נשתמש בהן לגבוה רשאי להשתמש בהן הדיוט משנשתמש בהן גבוה אין רשאי להשתמש בהם הדיוט וכלים שנעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותן לגבו' אבני' וקורות שחצבו מתחלה להדיוט אין בונין אותן בהר הבית עכ"ל תוספ' שלפנינו ובמסכת עירכין וי"ו ע"א מייתי הש"ס רישא דתוספתא ולא גרס בה קורה לבה"כ ונראה לי דהרמב"ם גרס בה בה"כ כמו שכתובה לפנינו וכן פסק בפ"ח ממתנו' עניים ע"ש ובכ"מ ומשו"ה מוקי נמי לכל דברי התוספתא בבה"כ דאל"כ מה שייטי הכא אע"כ בבה"כ מיירי ולא הוה ניחא ליה למימר דגבו' היינו צרכי בה"כ דלא ניחא ליה לאחמורי בבה"כ כולי האי כאשר יתבאר לקמן אי"ה אע"כ גבו' ממש והדיוט היינו בה"כ ולגבי גבו' הדיוט קרי ליה ומטעם שיתבאר עוד לפנינו אי"ה:
וראיתי לבעל משנה למלך בפר' דרכים דרך המלך דרוש י"א שהקשה על דין זה איזה קושי' א' להירושלמי פ"ב דסנהדרין דכלי מלך שנשתמש בו הדיוט אסור למלך מק"ו השתא כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט אסור למלך מכ"ש כלי מלך שנשתמש בו הדיוט. והקשה א"כ לפי תוספתא הנ"ל דכלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט ואפילו רק בהזמנה נאסר לגבוה נידון מזה ק"ו דכלי גבוה נאסרים בתשמיש הדיוט וזה לא שמענו וע"ש ולפע"ד דירושלמי נמי לא קאמר אלא בששמש הדיוט בכלי מלך ברשות וכגון פלגשי דוד שקנאום אבשלום בשביה שזה הוא קנין גמור כדדרשינן וישב ממנו שבי בגטין ל"ח ע"א אבל הדיוט דעלמא המשמש בכלי מלך בעודו ברשות המלך לא נאסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וא"כ בכלי שרת דלא נפקי לחולין ע"י מעילה דיש בהם מועל אחר מועל כמבוא במעילה י"ט ע"ב ונתבאר באריכות בדברי רז"ה ורמב"ן בע"ז פ' ר' ישמעאל דף שנ"ד ע"א:
ובחי' תורה פ' ויצא כתבתי בהא דויקח מאבני המקום וישם מראשותיו ואח"כ עשה אותם מצבה אע"ג דנשתמש בו הדיוט לפ"מ דאיתא בילקוט שם שהי' אבני מזבח של נח ושנעקד עלי' יצחק והקשה בזית רענן איך שכב עליהם יעקב הא מעל בהקדש. ותירץ שלא שכב ממש עליהם אלא עשאן כמין מרזב ויעוי' בזה ברא"ם וביפ"ת שם ולא מקרי תשמיש לענין מעילה כמו שדרש ריב"ב בצילו של היכל אלו דברי זית רענן. א"כ הה"נ דלא מקרי תשמיש לענין תשמיש הדיוט ואפילו למ"ש עוד שם משום פקוח נפש להגן מן החיות שכב על אבני הקדש משמע דשכב ממש עליהם מ"מ לק"מ מתשמיש הדיוט לא מבעי' אי נימא דהי' יודע שאלו האבני' הם של הקדש ושכב עליהם משום פ"נ א"כ הא הקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל ואפילו אי לא ידע מקדושתן עד הקיצו משנתו וה"ל שוגג מ"מ אבני מזבח אינם מתחללין דיש בהם מועל אחר מועל וכיון שלא נתחללו מקדושתן לא נאסרו בתשמיש הדיוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ושם הארכתי בדרוש ואין כאן מקומו:
ובזה ניחא לי נמי הא דקאמר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט וקשה מה פסקא דלא נשתמשו בו הדיוט טפי מעצים ואש ובתחלת הרעיון אמרתי דקיי"ל במשנה ד' פ"ג דמדות דחופרין אבני' חלוקו' מקרקע בתולה משום חשש ספק נוגעת ברזל וכן פסקו הרמב"ם פרק א' מבית הבחירה ה' י"ד ופר"מ הביאו א"כ ממילא לא נשתמש בו הדיוט והדר ילפינן מיני' עצים ואש לאיסור שלא ישתמש בו הדיוט והדרנא דנראה דזה לאו דאורייתא דניחוש לספק נוגעת ברזל אדרבא אוקמי אחזקה שלא נגע בו ברזל מעולם ומכ"ש להרמב"ם דספיקא דאוריי' מן התורה לקולא וע"כ איסורא דרבנן בעלמא הוא וא"כ י"ל דמן התורה צריך לחפור בבתול' משום דיש כאן ב' ספיקות להחמיר א' שמא נגע בו ברזל ב' שמא חבר נשתמש בו הדיוט ובכה"ג לכ"ע ספיקא דאורייתא מן התורה כלהמיר וה"ל איסור דאורייתא מ"מ היינו בתר שנדע דבעי' שלא ישתמש בו הדיוט והיא גופא מנ"ל. ע"כ נ"ל דהכי קאמר מה מזבח לא נשתמש בו הדיוט טרם היותו עשוי לגבו' שהרי תחלת בנינו הי' ממעות הלשכה משל צבור ולא הי' אפשר לשום אדם לשמש במזבח טרם התקדשו שהרי נתקדש קודם שנבנה ה"נ עצים ואש יהי' שלא נשתמש בו הדיוט קודם שהוקדשו ולבתר דניליף ממזבח שיהי' איסור בתשמיש הדיוט ממילא נלמד נמי שיהי' כן כל צרכי המזבח אבני' ועפרו הכל ממה שלא נשתמש בו הדיוט קודם הקדש וא"כ ה"ל תרי ספיקא לחומרא ספק שמוש הדיוט וספק נגיעת ברזל ומשו"ה בעינן לחפור בקרקע בתולה וכל זה קודם שהוקדשו אבל משהוקדש שוב לא נאסרים דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:
וא"ש מה שקשה אדר"א ב"ר שמעון דלא מקיש למזבח לענין שמוש הדיוט הא אין היקש למחצה ובלח"מ לא העלה בזה דבר ברור וראיתי לאלוף נעורי במנחת כהן כתב דבר נאה ומתקבל בישוב הש"ס דקאמר א"ב חדתי ולא אמד נמי צבור א"ב דס"ל לר"א ב"ר שמעון דבר הלמד בגז"ש אינו חוזר ומלמד בבנין אב נמצא איצטריך היקשא לצבור דליכא למילף עצים בב"א ממלח דמלח גופי' גז"ש היא ואיצטריך הקישא להכי אבל ר"א בן שמוע ס"ל דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א ושפיר ילפינן עצים ממלח שיבואו משל צבור ואייתר הקישא דעצים ואש למזבח דניליף מיני' שלא יבואו משל הדיוט ודפח"ח מ"מ לא הועיל כלום ליישב הא דאין היקש למחצה ולפי הנ"ל אהי' כמוסיף על דברי' ז"ל ואומר לפי מה דקיי"ל אין דנין אפשר משא"א אא"כ דע"כ היקשן הכתוב והיינו כשאין ההיקש נצרך לשום ילפותא אחריתי וכמ"ש תוס' במנחו' פ"ב ע"ב א"כ הכא בהא תליא דלפמ"ש לעיל אין לנו שום ילפותא במזבח דבעינן למצוה שלא נשתמש בהם הדיוט אלא דא"א שיהי' שמוש הדיוט למזבח כנ"ל ואם כן ר"א בר"ש ס"ל דבר הלמד בגז"ש אינו חוזר ומלמד בב"א ואצטריך היקשא שיבואו עצים משל צבור א"כ תו לא מצינן למילף ממזבח שלא יבאו משל הדיוט דאין דנין אפשר משא"א משא"כ ר"א בן שמוע ס"ל דעצים דבאי' משל צבור ילפי' ממלח א"כ אייתר הקישא למילף מיני' איסור תשמיש הדיוט ולא שייך אין דנין אפשר משא"א דע"כ היקשן הכתוב וא"ש:
עוד הקשה בפ' דרכים הנ"ל מנ"ל למיסר כשנעשו להדיוט הא הזמנה לאו מלתא היא תו קשי' לי' הא מוריגי' וכלי בקר דמוקי ליה בחדתי מה מועיל בתירוצו הא עכ"פ נעשה להדיוט גם לדידי קשיא לי טובא מה"ת למילף שארי כלי מקדש מעצים ואש הא ה"ל עצים ואש ב' כתובי' הבאים כאחד ואין מלמדין בשלמא בברייתא דהוי בעי למילף מלח מעצים ואש שיהי' משל ציבור ואע"ג דלר"א בר"ש היינו מעצים ואש דקרא וה"ל ב' כתובי' י"ל דהך ברייתא הוא סתם ספרא וכר' יהודה דס"ל ב' כתובי' מלמדין אבל להרמב"ם קשה מנ"ל לשארי כלים לאסר' בשנעשו להדיוט:
וראיתי מ"ש מג"א סי' קמ"ז סק"ה לחלק בין מזבח לשאר מילי ולא כ' לזה שום טעם ומאי דמייתי ראי' מקרבנות לק"מ דהרי אפילו בע"ז לא נאסרו בע"ח ונהי דמ"מ לגבו' מסקינן חד דרגא דנאסרו מ"מ להדיוט אין נעבד בבע"ח וא"כ הכא דקיל טובא י"ל דבע"ח לא נאסר ע"י תשמיש הדיוט: