שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן לב
שלום לתלמידי אהובי כבני הרב הותיק המופלג כבוד מו"ה וואלף חיות נ"י אב"ד דק"ק פאלאטא יע"א:
נפשו היפה בשאלתו ע"ד קהל ששכרו מקום משר לבנות עלי' בית הכנסת ובנו עלי' ב"הכ זה מימים רבי' ושני' קדמוניו' ושכר קצבו לתת להשר א' ככר קאפע וא' ככר צוקר לכל שנה והיה זה בימים ההם שהי' בזול ודבר מועט ועתה עלה השער עד שעולה לכמה אלפים לכל שנה ובלאה"נ בצוק הזמני' בעו"ה הציבור נדחק מאוד והשר אינו רוצה לעשות שום הנחה ואין מנוס להציבור כ"א לייחד להם מקום תפלה בבית אחר ולפנות כליהם מבי"הכ הישנה אולי אז יכנע לבבו הערל גם להביא עי"ז במשפט אצל שרי הקאמידאט מה יענו הם ואם בכל זאת לא יאות אזי אז יזניחו ב"הכ הישנה לגמרי וישתדלו להם במקום אחר והנה מעלתו חשש לו מפני איסור סתירת ב"הכ ישנה טרם נבנה חדשה כמבואר בש"ס פ"ק דב"ב ובשא"מ:
אומר אני מה שנדחק מעלתו ונכנס בפרצה דחוקה אודות השכירות אי שכירות קני' או לא זה אינו ענין לכאן כי אם היתה בית הכנסת שכורה פשיטא שאין כאן קדושה כלל ונהי דשכירות ליומא ממכר היא היינו כל זמן משך השכירות ומיד שפסק זמן השכירות או אם הוא בלי קביעות זמן מיד שחוזרי' בו אין כאן מכר ולא שכירות וממילא שאין כאן קדושה ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ועיי' בתוס' ערכין כ"א ע"א ד"ה הכי קאמר וכו' מ"ש מהתוספת' הקדישו שוכר מקודשת וכו' יע"ש אך הכא לא השכירו כ"א הקרקע עולם אבל גוף הבנין העצים ואבנים הם של ישראל וקדושה חלה עליהם ויש להם כל דיני בית הכנסת:
ומעתה נחזי אנן נשית לבנו למאי ניחוש בכאן אם למאי שסוגרי' דלתי בהכ"נ ומתפללי' במקום אחר כל ימי משך המשפט אצל שרי קאמידא' ואם למאי שמפנין משם כל דבר המיטלטל ונותנים אותו למקום תפלה שמיחדים כעת והפינוי הזה יהי' מחזי כסתירה ועוד בה שלישית שלבסוף בשעת גמר אפשר שיהי' סבה לסתירת בית הכנסת לגמרי או שהשר יסתירנה ויאמר טלו עציכם ואבניכם או שהק"ק יאמרו עצינו ואבנינו אנחנו נוטלים ובונים במקום אחר:
והנה על הראשון סגירת דלתי בהכ"נ וביטול התמיד ממקום הזה ולקבוע במקום אחר פשוט יותר מביעא בכותחא דאין כאן בית מיחוש כלל דהא כל עצמו לא נפיק אלא מקרא ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלקיכם והיינו אזהרה לנותץ אבן אבל הסוגר דלתי בהמ"ק מבלי באי מועד אינו עובר בלאו הזה רק שמבטל מ"ע של קרבנות ועליית הרגל ואילו היה אפשר להקריב במקום אחר אין כאן בית מיחוש כלל והכא שמתפללי' במקום אחר אין לחוש במה שסוגרים דלתיה והרי אמימר ומר זוטרא ה"ל בי סיתוא ובי קייטא עיין ב"ב ג' ע"ב וע"כ סגרו חד בסיתוא וחד בקייטא והיינו לפירש"י שם שהיו ב' בתי כנסיות אבל תוס' ס"ל חד הי' סתרוהו בקיץ וסתמוהו בחורף:
ועל השני' במה שמוציאי' הכלים משם דחשיב ליה מעלתו כעין סתירה הנה במג"א ססי' קנ"ב פשיטא ליה דלא שייך איסור אלא בתולש וסותר ממחובר ולא דבר המטלטל ומייתי ליה בשם מהר"מ פאדואה אלא שדבריו תמוהים מאד שהוא נגד ש"ס ערוך מכות כ"ב ע"א שבשלו בעצי הקדש ואזהרתי' מהכא ואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלקיכם הרי מבואר דאפילו בשורף עצים תלושים עובר משום לא תעשון כן והנה בלאו אחד נכללו שלשתן דהיינו נתיצות מזבחותם ושריפות אשריהם ומחיקות שם ע"ז ועל שלשתן נאמר לא תעשון כן לה' אלקיכם והשתא ומה אשיריהם תשרפון דהוה מחובר ממש המושרש בקרקע אפ"ה אמרי' דהשורף עצים תלושים מהקדש עובר על לא תעשון מכ"ש נתיצות מזבחות דהוה רק תלוש ולבסוף חברו בבנין שאיננו מחובר גמור כמו המושרש בקרקע מכ"ש שנאמר שכולל גם התלוש ומטלטל ממש להיות עובר בלאו הנותץ דבר מכלי קדש המטלטלים ואולי יש לדחוק דוקא בשורף חייב אפילו דבר המטלטל אבל בנותץ ומהרס לא דמדאצטריך קרא גבי מעיל ולא יקרע לחייב לאו על הקורע בגדי כהונה יעיין בספר המצות להרמב"ם ובס' החנוך להרא"ה סי' ק"א א"כ ש"מ דבתלוש בעלמא ליכא משום השחתה ונתיצה אלא שזה דוחק דא"כ נילף מיני' שריפת עצי הקדש נמי דלא לחייב אלא במחובר דהא בחדא מחתא מחתינהו קרא אבל המעיין בפנים במהרמ"פ יראה כי האמת יורה דרכו דמיירי התם ברוצה לסלק כלים המטלטלי' מבהכ"נ כנידון שלפנינו שרוצה לפנות כל הכלים מבהכ"נ ובזה אמר דאין כאן בית מיחוש כיון שאינו מהרס ושובר הכלי בעצמו והוא נשאר בשלמות תוארו ומתכונתו וזה דומה למי שמטלטל ומסלק עצי הקדש ומוציאם מהמקדש או כל כלי הקדש אין שום איסור בהוצאה רק בשריפתם או בשבירתם איכא איסורא ולא זולת והנה כעת אין אתי ספר מהרמ"פ לעיין בו בפנים רק נהירנא דבהכי מיירי יעיי' מעלתו בפנים בסי' ההוא:
והנה ראי' ברורה להיתר זה מדוד הע"ה שהעלה ארון הקדש מבית שמש לבית עובד אדום ומבית עובד אדום לעיר דוד ומי התיר לו הטלטול הזה הלא עדיין לא נבנה בהמ"ק ומה לי הכא ומה לי התם ואין ספק כי לא גרע קדושת הבמה מקדושת בהכ"נ שלנו וכי היכי שטלטל הכלים התם מאתר לאתר ואין בו משום נתיצה והריסה הה"נ הכא בבהכ"נ דאין ספק אצלי שאסור לנתוץ אבן מבמה לא מבעי' בשעת היתר הבמות אלא אפילו בשעת איסור במות משנבנה בהמ"ק מ"מ אותם הבמות שנבנו בשעת היתר נ"ל שאסור לנתוץ מהם שום דבר ושהע"ה השאירם ולא הרסם כלל:
ובזה יובן מה שצע"ג על מלכי יהודה החסידים אשר נאמר בדורם רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות והיה נוהג מנהג זה עד שבא חזקי' מלך יהודה הוא התיר כל הבמות להציל העם מחיוב כרת דקדשים בחוץ וק' מ"ט לא עבדו כן קמאי דקמאי ועל נחש הנחשת אחז"ל מקום הניחו לו להתגדר בו והראשונים פירשו טעם של מלכי יהודה משום שלא רצו לשלוח יד במעשי ידיו של מרע"ה אבל על הבמות קשי' אע"כ היינו טעמא כי מדינא היה אסור לנתוץ אותם שנבנו לשם ה' בשעת היתר במות וכיון שעמדו על עמדם לא עצרו כח המלכי' להשבית העם מלהקריב בתוכם קדשים בחוץ וחזקי' מלך יהודה סבר למיגדר מילתא שאני כמו גם נחש הנחשת או ס"ל נהי דשהע"ה כדין עביד שלא הסירם בשעת בנין בהמ"ק מ"מ אח"כ אחר שנכשלו בם רבים והקריבו בחוץ נעבדו בהו עבירה ממילא הותרה הנתיצה ונתחללו מקדושתם ותי' זה צ"ע קצת מכלים שהזניח אחז וגנזה חזקי' וסיעתו עיין בע"ז נ"ב ע"ב ולמה לא התיכם ועשה מהם כלים אחרים אע"כ נשארו באיסור נתיצה וע"ש במזבח ששקצו אנשי יון והחשמונאים נתצו אותו התם משום שבאו בה פריצים חללוהו ונעשה חולין ממש ועיין מ"ש ב"י בי"ד סי' רע"ו בסופו בשם ר"י אסכנדרי דמייתי מהנך אבני מזבח וכדומה כאלו נעלם ממנו הך טעמא דבאו בה פריצים ע"ש מ"מ נחזור להנ"ל דפשיטא לי דלאו דנתיצה שייך אף בבמה אפילו בשעת איסור במות שאסור לנתוץ אותה במה הנבנה בהיתר ומכ"ש בשעת היתר במות וא"כ מי התיר לדהע"ה לסלק ארון הקדש ולטלטלו ממקום למקום אע"כ אין הסרת הכלים מהבית וגם סגירת דלתים בכלל נתיצה והירוס כלל וזה נ"ל ברור בעזה"י:
ועל השלישית שיגרמו לבסוף שיתקצץ ויהרוס הבנין ויאמר טלו עציכם ואבניכם הנה זה אשר בקשנו לפטור מהשר הזה ואין כאן אלא משום איסור הסתירה הנה בודאי אם היה עושה על דעת ישראל הוה בכלל איסור אמירה לנכרי דאיבעי' להו בב"מ צ' ע"א ולא איפשטא ופסקו הפוסקים לחומרא דבשאר איסור' אמירה לנכרי נמי שבות ואפילו נאמר איסור נתיצת בהכ"נ שלנו אינו אלא מדרבנן מ"מ ה"ל שבות דשבות ואפילו במקום מצוה יש אוסרים מ"מ היינו כשעושה על דעת ישראל אבל הכא שעושה על אפו וחמתו של ישראל פשוט דאין כאן בית מיחוש משום איסור גוי העושה לצורך ישראל ואי משום שהישראל גורם להביא את הגוי לידי כך הנה מבואר פ' כל כתבי אפי' למאן דאוסר גרם כיבוי בשבת מ"מ גרם מחיקת השם שרי דלא תעשון כתיב אבל גרמא מותר ע"ש ק"כ ע"ב ולמסקנא שם לא פליגי רבנן אר' יוסי אהא וא"כ כי היכי דמותר גרם מחיקה ה"ה גרם נתיצה דבחדא מחתא מחתינהו קרא לא תעשון כן ואע"ג דמייתי רש"י בחומש בשם ספרי לא יגרמו עוונותיכם להחריב בהמ"ק משמע דקרא מזהיר אגרמא ההיא דרש אגדה הוא ואין למדין מן האגדה:
ועל הרביעי' שאולי בסוף יהי' סבה שהקהל יבנו בנין אחר ויהרסו זה הבנין אומר אני ראשון תחלה כי לדעתי אין איסור ואדרבא מצוה רבה נמי איכא להציל מידם שלא להרבות עול ומסים דלא לדחקא ציבורא והרי פדיון שבויים עדיף מבית הכנסת ולחד דיעה אפי' בה"כ שבנו כבר והתפללו בו נמכר לצורך פדיון שבויים ואפ"ה אין פודין השבויים יותר מכדי דמיהם כי היכא דלא לגרבא וליתי וקדושת ס"ת חמור מקדושת בהכ"נ כמבואר ר"פ בני העיר ואפ"ה אין פודין אותן יותר מכדי דמיהן מכ"ש הכא שאין להרגיל השרים להכביד המשא על עדת ה' ונתיצה זו צורך בנין הוא ולא גרע מבי סיתוא וקייטא דהוה כעין תיוהא כמ"ש תוס' ב"ב ג' ע"ב ומכ"ש שהרי הישראל לא ינתוץ בידים רק ישכרו פועלי' נכרי' ואמירה לנכרי איסורא דרבנן בעלמא הוא ואפשר דהוה תרי דרבנן כנ"ל והרי פ"ק דע"ז י"ג ע"א מתירי' אי' דרבנן דהוה כמציל מידם מכ"ש בכה"ג ע"כ נ"ל דאין כאן משום איסור נתיצה כלל וכיון שהנחנו לעיל דמותר עכשיו לסגור דלתים עד יצא כאור משפט צדק ובין כך יתפללו במקום אחר ואם אח"כ יהיה לרצון להרוס הלזה ולבנות במקום אחר נוח לציבור אין כאן משום פשיעותא דזה לא שייך אלא בבהכ"נ שמתפללי' בו עתה משא"כ הכא שכבר סגרו דלתים וכבר מתפללי' במקום אחר מה פשיעה שייך שלא יבנו האחרת הלא בלאה"נ אין מתפללי' בזה הלא טוב שיקחו האבנים והעצים לצורך בנין אחר ולפענ"ד כל זה מותר בלי פקפוק ואין להחמיר על הצבור ביותר בדברים כאלו הנלענ"ד כתבתי פ"ב יום א' כ"ד מנחם תקע"ב לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ: