שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן כא
שלום וכ"ט ואורך ימים ושנות חיים למו"ח הגאון הגדול אור ישראל וקדושו נזר אלקיו על ראשו תפארת הדור נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה עקיבא איגר נ"י אב"ד דק"ק פוזנא יע"א:
יקרת קדשו הגיעני וע"ד אשר תמה מו"ח הג' נ"י בנידון ש"ץ שנשתתק בסליח' מוסף יוה"כ והועמד אחר תחתיו והתחיל במקום שנשתתק ולא מראש ברכת אתה בחרתנו והי' שם גאוני' חכמי העיר לפע"ד כדין עשו כיון שעדיין לפני השני לומר בסוף הסליחות או"א מחל לעונותינו ביה"כ וכו' בא"י מקדש ישראל ויה"כ אין קפידא אם קיצר באמצעית ולא אמר אתה בחרתנו אפי' במוסף יוה"כ שהשני אין מזכיר עבודה בנוסח מפני חטאנו אפי' אם זה מעכב אין בכך כלום דבסליחות מזכיר כמה פעמים עניני עבודה ובנוסחא אין קפידא רק שלא יקצר כעין ברכת הפירו' והמצות יעיי' מג"א סי' קי"ד סק"ט.
מה שהקשה מו"ח הגי' נ"י בב"י א"ח סימן קכ"ו ד"ה ודע דמי שעומד ומקרא לכהנים מתחיל שים שלום ולמה לא יתחיל בעבודה דג' ראשונו' וכן באחרונו' כחדא חשיבי קו' גדולה היא וצ"ע באופן שהמתפלל כשיגיע לרצה ויודע בנפשו שהוא צריך להפסיק בנ"כ ויעמוד אחר תחתיו אותו יצטרך להתחיל רצה א"כ מיד יסתלק הוא ברצה ויעמוד האחר המקרא תחתיו וצ"ע:
ולחומר הקו' הנ"ל נלע"ד דהא טעמא דג"ר וג' אחרונו' כחדא חשיבא משום דכולא חדא שבח והודאה ננהי משא"כ אמצעיי' כל א' בקשה בפ"ע אמילי אחריתא היא ואין להמשך זע"ז עיין ברכות ל"ד ע"א ובראשונים שם ובהגההת אשרי בשם תוס' ולפ"ז להם דנהיגי לומר או"א ברכנו בברכה בין הודאה לנ"כ ושים שלום וכמ"ש ב"י בסימן קכ"ח א"כ מופסקי' הם ג' האחרונות וזה המקרא שהתחיל או"א ברכנו יגמור שים שלום ובאמת יש לדקדק לפ"ז למה שנהיגו אחר הש"ס עפ"י הגאונים לומר וכתוב ובספר ובכן תן שהם בקשות שונות זו מזו כל אחד מעין הברכה הדר ה"ל ראשונות כאמצעות ומכ"ש למנהג הפיוטי' אלא שאין לנו לחדש דבר מלבנו אבל הך או"א שמפסיק בין ברכה לברכה י"ל כנ"ל זה נראה לפי חומר הק':
מ"ש מו"ח הג' נ"י דנכנס לביתו במ"ש כבר התפלל ויי"ח דאורייתא בהבדלה שבתפלה כבר כתבתי במ"א דבתפלה הוה כמכוני' להדי' שלא לצאת י"ח כדי שיהי' קידוש במקום סעודה על היין דאוריית' וכאלו לב חכמים מתנים על זה:
מ"ש מו"ח הג' נ"י דבחד דאוריית' וחד דרבנן מודה רמב"ם כבר כתבתי כך בחי' וז"ל אם לא נאמר דרמב"ם לא בא אלא לאפוקי ב' מצות דרבנן כגון כוסות של חופה דמייתי מגדול עוז אבל חד דאורייתא וחד דרבנן לא ואין בזה טעם ואולי י"ל רמב"ם לטעמי' דס"ל בס' המצוה ובה' ממרים דכל אי' דרבנן דאוריית' ננהו וה"ה מצותיהם ומה שמקילי' בדרבנן י"ל כך התנו בהתרות תקנתם שיהי' ספיקו להקל כ"כ תשב"ץ אבל לולי שהתנו כן הי' ספיק' דאוריית' וא"כ י"ל בתרי דרבנן התנו כן שאין קפידא שיהי' עליו למשא משא"כ כשחד מינייהו דאוריית' כיון דהאמת הוא דמצוה דרבנן נמי דאוריית' וה"ל תרי דאורייתא אין כח בידם להתנות על אותה מצוה שיהי' דאורייתא שיעשו עמה מצוה אחרת שהרי היא ג"כ דאורייתא אך לא ידעתי מנ"ל לרמב"ם הך תנאי בענין חבילות. פ"ב כאור ליום עש"ק י"ג כסליו תקב"ץ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: