שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן יח
שלום לתלמידי הרבני המופלג החרוץ כבוד מהו' ברוך פרענקל נ"י:
ע"ד מי שיש לו בתוך חדרו חפירה מקום מים חמים לטהרת נשים שבביתו ומכוסה בכיסוי נסרים אי מותר ללמוד באותו החדר שאין שם שום אמבטי ושום דבר לצורך הטבילה כ"א חפירת המקום ומתחממת לעת הצורך פעם או פעמים בחודש ימים אלו תוכן דבריו:
לא נעלמו ממנו דברי רבנו מנחם שבכ"מ פ"ג מה' ק"ש שבתחלה החליט דמקוה מים צוננים דלית בי' זוהמא אין דינו כמרחץ דנפיש הבלי' וזוהמי' ושוב הניח בצ"ע דהא חזינן דלענין קביעת מזוזה מקוה ומרחץ שווין וט"ז בא"ח סי' מ"ה שניהם הקשו מדקיי"ל בי"ד סי' י' דהני נשי מברכין בשעת הטבילה במקוה והט"ז תי' דדין מקוה כבית אמצעי שבמרחץ שמניח ואינו חולץ תפילין והה"נ ברכת טבילה דשייך התם הוה כדיעבד דאינו חולץ ומג"א תי' דמותר לומר שם כל הברכות כיון שהמים צוננים ורק שלא לכנוס שם בכתבי הקדש ומשו"ה אסור לקבוע מזוזה שם ומדיוקא משמע דמקואות שלנו שמחממי' דנפישא זוהמי' דינו כמרחץ ממש ובס' פרי מגדים וכן הגאון מחצית השקל מסופקים בהאי מילתא ומאי דאיבעי' להו פשיטא ליה להגאון מהריעב"ץ בספרו מור וקציעה שכ' וז"ל וכ"ש בבית הטבילה דידן שרוחצי' ג"כ בחמין פשיטא דאסור לגמרי לברך בשם אלא יש לנהוג לברך קודם שתכנס ולא תפסיק בדבור ואף אם לא תחשוב תכיפה ומ"מ הפסק נמי אינה נחשבת וכך אני נוהג עם ברכת ציצי' כשאני לובש שם בגדיי אחר טבילה עכ"ל:
והנה לכאורה הי' נראה כדמות ראי' שאין במים חמי' שבמקוה שום חשש זיהום טפי ממים קרים דהרי הי' לכהן גדול ביה"כ מקוה טהרה בגג בית הפרוה שהיתה מקודשת בקדושת עזרה ממש כיון שהיתה בנוי' בקודש ופתוחה לקודש כמ"ש תוס' ל"א ע"א ד"ה וכולן וכו' וקרא כתיב ורחץ בשרו במים במקום קדוש והנה אפילו הסרת המצנפת הזהרו שלא תהיה בעזרה כמ"ש תוס' שם כ"ח ע"א ד"ה והא בעי' וכו' כ"ש לעמוד ערום ולטבול אך מה שהוא צורך עבודה וה' ציוה אין כאן גנאי הואיל ומצותו בכך כמ"ש הרא"ש שאין בשעת מילה משום ערוה ומותר לברך אפילו כשתופסו בידו והבי' גם במחצית השקל סי' ע"ה ודלא כמג"א סק"ח שם ומאי דאמר ר"ג להגמון פ' כל הצלמי' איך אתה עומד בפני ע"ז שלך ערום היינו לצורך עצמו הוא בזיון לע"ז אבל אי הי' לצורכה לא וה"נ להבדיל בין טמא לטהור במקדש לצורך גבוה אך אי ס"ד דבמחמין חמין הוה גנאי טפי ועושה מקוה כמרחץ דנפיש זוהמי' א"כ מי התיר לכה"ג משום אסטנינותו להטיל חמין במים קדוש כמבואר במשנת יומא ל"א ע"ב אע"כ דלא שייך זוהמא אלא במרחץ שמזיעי' שם דנפיש הבלי' וזוהמי' אבל להטביל בחמין לא:
מיהו במעט עיון יראה שאין ראי' משום דהתם לא הוה רק להפיק צינתן ולא לחממן כדאי' בלשון המשנה דודאי לא הי' רשאי להחם המים ממש משום איסור בישול ביה"כ ולא לרחוץ בחמין משום גזרות מרחצאות בשבת וכיון דלא הוה רק להפיג צינתן ליכא זוהמא אבל מקואות שלנו שעושי' ממש רותחי' ונפישי זוהמי' והבלי' אפשר לא נפיק מכלל מרחץ:
ויש להבי' ראי' לאסור דהרי דעת ר"ת שבמרדכי פ"ב דשבועות סוף סי' תש"נ דאין לטבול בחמין כלל כדמשמע פשטי' דש"ס דברכות כ"ג ע"ב ותענית י"ג ע"א טבילה בחמין מי איכא ומייתי ליה ב"י בי"ד סוף סימן ר"א ובש"ע שם אך אנן סמכינן אהגהת מרדכי סוף פרק ב' דשבועות דמייתי ראי' מהא דדודי חסרת נדה ס"ח ע"א ומ"מ לא תירצו כלום מהא דטבילה בחמין מי איכא עכנ"ל משום דכל חייבי טבילות צריכי' לברך ע"כ פשיטא להש"ס דלא הי' במים חמין דאע"ג דאיכא תקנתא דבעל מור וקציעה לברך חוץ לבית הטבילה לנכנס אח"כ מ"מ כיון דלא הוה תיכף לעובר לעשייתן נהי דכ' הגאון דהפסק ליכא אבל תכיפה נמי לא הוה ולא הותר אלא מדוחק כדהתם גבי דודי חסרת אבל סתם טבילה לבריאו' שמחוייבי' טבילה וצריכי' ברכה לא הותר ולכך פריך בפשיטות טבילה בחמין מי איכא ומסיק בחמי טברי' דליכא קורה על גביו וליכא זיעה והבלא עיי' ש"ע א"ח סי' שכ"ו סעי' ב' ומס' שבת מ' ע"ב פירש"י ד"ה נפישה בליהו ע"ש ומ"מ נשי דידן כולן רכות וענוגות הנה והותר להן חמין ועפ"י מ"ש מור וקציעה הנ"ל אע"פי שאין נזהרות לברך בחוץ ואינן שומעי' אבל הדין דין אמת:
ולע"ד נראה דכל הפלפול הנ"ל הוא על חפירה של מי מקוה טהרה שהי' מאז צונן ועכשיו חמי' אבל החדר שהחפירה בתוכו ששם מתקבצים כמה בני אדם ורוחצין בחמין אנשי' ברגלי' ונשי' בזמנן חופפת שם וכמה מימות נשתפכו לתוך האמביטאו' זו יוצאת וזו נכנסת לדעתי לא פקפק אדם מעולם שאין לברך שם והיינו כמו מרחץ ולכל הפחות כאמבטאי של כפרים דנפיש תבלינייהו בשבת מ' ע"ב אלא שמלפנים הי' הנשים מברכות בשעומדות בתוך החפירה של מים צוננו' שחולקות רשות לעצמה ועתה שגם החפירה מתחממת נאסרו תרווי' ומינה בנידון שלפנינו נהפוך הוא שהחדר שהחפירה בתוכו הוא נקי וטהור ולפעמים פעם או פעמים בחודש חופפת אשה בתוכ' במים חמין ונהי שהחפירה נפישא זוהמא מ"מ החדר שהוא רשות לעצמו נקי וטהור ולית בי' הבל ולא זוהמא וא"כ בשעה שאין שם נשים והחפירה מתכסי' בנסרים לא ידעתי שום סברא לאסור שם ללמוד וללמד ומהיות טוב יעמיד מחיצה המטלטלת לחוץ בין הלומד ובין מקום המקוה המכוסה בנסרים ועובדא ידענו שהחסיד המפורסים מו"ה זלמן חסיד זצ"ל בפפ"דמ הי' לו מקוה חמין בתוך חדרו שבגן שלו והי' מכוסה והוא למד שם בימי הקיץ ולא רפרף אדם מעולם הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: פ"ב יום ה' י"ב כסליו תקפב"ל משה"קס מפפ"ד: