שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן יא
יהא שלמא רבא מן שמיא וחיים טובים ארוכים לי"נ מחו' הרב הגאון הגדול המפורסם בכל אפסים כש"ת מו"ה שלום אולמאן נ"י אב"ד ור"מ דק"ק לאקענבאך יע"א:
ע"ד יוסף מכאוב הילטייא אשר פסלו מר מלהיות ש"ץ ע"פי מכתב משלשה רבנים דק"ק טאב ודק"ק קמארן ודק"ק נעצע עיינתי בדברי רבנים ועדותיהם הנ"ל וחזרתי על כל צדדי קולא ולא מצאתי מקום להכשירו להיות ש"ץ כי לפי דבריהם נאף וגנב ועשה עוד שארי תועבות אשר בכל אחד מהם סגי לפוסלו גם כי חזי לאיצטרופי כולם יחד.
והאמנם הרמ"א בש"ע א"ח סי' נ"ג סעי' כ"ה כ' ואין מסלקי' אותו משום רנון בעלמא כגון שיצא עליו שם שנתפס עם הכותי' וכו' ואמנם לעיל סעי' ד' כ' מג"א בשם תשו' ראנ"ח ח"ב דבקלא דלא פסיק אפי' יחיד יכול לעכב עליו להעבירו ובפרי מגדי' כ' ליישב דבסעי' כ"ה מיירי רנון בעלמא וקלא דפסיק אבל קלא דלא פסיק מסלקינן לי'. ולכאורה לולי דבריו הייתי אומר דבסעי' כ"ה מיירי שהש"ץ מרוצה לכל הקהל ואין א' מערער רק לדינא אין מעבירי' ברנון אפי' קלא דלא פסיק ובסעי' ד' בתשו' ראנ"ח מיירי דהמיעוט מוחי' שאינם רוצים בש"ץ שיצא עליו קול רע שומעי' להם וכן יש להוכיח קצת מלשון תשו' רבנו שמחה שבמרדכי ומייתי לי' מהרש"ל בתשובה סימן כ' דף יו"ד ע"א שמסיים וז"ל וכשנתמנה לש"ץ ונכנס לתפלה ואח"כ יאמרו א' או ב' אין אנו חפיצים בך ולא פשע בשום דבר הנקרא פשיע' שלא כהוגן לאו כל כמינייהו להעבירו הואיל וכבר נתמנה עכ"ל ולכאורה קשה אריכות דבריו דלא פשע וכו' צריכא למימר דאי פשע בדבר הראוי' להעבירו מה לנו צורך להמחאת אלו היחידים ואי אינהו שתקו אנן מי שתקי' ועוד אי לא פשע אפילו כל הציבור אין יכולין להעבירו אע"כ מיירי שאין הפשיעה ברירא לנו אלא שיחידים טוענים הפשיעה ע"י שום קול וכדומה ואי הוה שתקי' ומרוצים בו אנן הוה שתקין אך כיון דמחו בי' אפי' יחיד יכול לעכב ולמימר לדידי מהימן לי האי קלא וכי האי גונ' קיי"ל לענין קלא דלא פסיק דאין כופי' הבעל להוציא אך אי רוצה להוציאה ולדידי' מהימן קלא יכול להוציאה אפילו בע"כ ובזה"ז דאיכא חר"ג כמ"ש בית שמואל סי' י"א סק"ו כן הי' נלע"ד דה"נ דכוותי':
איברא דברי רמ"א סעיף כ"ה הנ"ל לקוחים מתשובת רשב"א שבסוף ספר כל בו ויע"ש ד"ה במס' עדיות וכו' וז"ל שם ש"ץ שמרננים עליו העם שנתפס עם הנכריות אם נתברר זה בשני עדיות כשרים וכו' הרי זה נפסל על זאת וראוי להעבירו אבל ברננה שמרננים אחריו שלא בעדים אינו נפסל עכ"ל ושוב אח"ז בד"ה לרב יצחק וכו' מייתי תשו' רבינו האי ש"ץ שיצא עליו ש"ר שנחשד בא"א וראוהו נשים כשרות ונדחה מלהתפלל ואח"כ הראה עצמו כי עשה תשובה וכו' ומקצת אמרו שלא יתן לקובעו ש"ץ לעולם יורנו אדונינו וכו' תשובה תשורת הדין שאין לך דבר שעומד בפני התשובה וכו' ובד"מ אות יו"ד בסופו רמז על תשובה זו יע"ש ומשמע דבלא"ה הי' נדחה כדין אע"פ שאין כאן אלא חשדא וראיה נשים דפסולות לעדות ואע"ג דמשמע שם שנתפס קצת בדברי עצמו מ"מ הא אין אדם משים עצמו דשע ואינו נפסל ע"פי עצמו (עיין בספר אשל אברהם הנדפס בש"ע קטן אות ה') וא"כ סתרי אהדדי תשו' רשב"א עם תשו' רבנו האי שהעתיקם הכל בו וגם ברמ"א ודוחק לחלק בין נתפס עם הכותית דקיל מחשדא דא"א דלא משמע כן דהרי מיירי שם נמי ממסור שמסר אנשים לתוא מכמר יע"ש אע"כ כמ"ש לעיל דרשב"א מיירי במרוצה לציבור ואין מוחה ורבנו האי מיירי בהדי' קצת אמרו שלא יקבע לש"ץ לעולם ומש"ה אי לא דעביד תשובה היה נדחה מהתמניותו וזה נ"ל ברור בעזה"י:
מ"מ מדקדוק לשון הכל בו ש"ץ שמרננים עליו שנתפס עם הנכרית אם נתברר דבר זה בשני עדים שלשון זה צ"ע אי איכא עדים תו לא שייך לשון רנון והכי הל"ל ש"ץ שמרננים עליו ברנון לא מפקי' כיון דליכא עדים וכן מה שסיים בסוף אבל ברננה שמרנן שלא בעדים אינו נפסל עכ"ל מה לשון שמרנן בלא עדים ואשר ע"כ נ"ל דאפילו באין מוחה מ"מ מפקא בקלא דלא פסיק ובלבד שיצא הקול שנעשה הכעור בפני עדים והלכו למד"ה אע"ג דליכא עדים בפנינו כיון דאיכא קלא דעדים בצד אם תן והקול יצא מעיקרא מכח עדים כשרים מורידים אותו מהתמניותו אבל רננה שלא בעדים אלא הקול יצא מעיקרא ע"י עבד ושפחה ומוזרת בלבנה בהא לא מפקי' ואפ"ה פסק רבנו האי ע"י קלא דנשים אי איכא יחידי' דמחו ביה אי לא עביד תשובה דחינן ליה מהתמניותו וחילוק זה שכתבתי בין קלא לקלא מבואר בגטין פ"ט ע"א ועיין מ"ש בית שמואל סימן מ"ו סק"ו נמצא שע"י פסולי עדות אי איכא יחידים דמחו ביה מורידי' ואי לא שתקינן אנן וראיתי בספר חוט השני סימן ע"ה להגאון מו"ה שמשון בכרך ז"ל בש"ץ שהעיד עליו ע"א שהמיר פ"א והודה לו הש"ץ אלא שאמר ששב לאחר פלפול ארוך העלה כיון שראינו ממנו כמה עניני תשובה דמוכחת מהימן ששב ולא נפסל ושם בדף ע"ח ע"ב כ' וז"ל ולולי בירור זה לא הייתי מאמינו על התשובה כיון שלא הודה מעצמו על חטאיו אין כאן פה שאסור הוא הפה שהתיר אלא נתגלה קלונו ע"פי ע"א אע"ג דבשבויה וכו' לכן הטלתי עליו לברר האמת שכבר קיים וכו' ובזה יושקט תרעומות המצפצפים והמהגים וכו' ואעפ"י שהתנו עמו שקבלוהו על מנת דלא ליפוק עליה קלא בישא והיינו בדבר עבירה דלא עביד תשובה וכו' עכ"ל:
ולכאורה צ"ע הא ע"א לא מהימן וע"פי הודאת עצמו אינו נפסל ואפילו לא אמר דעביד תשובה ובאמת דעת ראב"ן מובא במרדכי פרק חזקת הבתים סימן תקכ"ח דפלוני רבעני לרצונו מיירי דהעד שעמו אינו יודע שהיה לרצונו דאל"ה כיון שהעד מסייעא לו נעשה רשע ע"פי עצמו ואין אידך נהרג וכן הוא בראב"ן בחי' דינים ובמס' כתובות סוגיא שנים שאמרו כ"י הוא זה אבל אנוסים היינו אבל דוחק בעיני שתשו' חוט השני נתכוון לשיטה זו ולא מייתי ליה אע"כ מוכח מזה דגם בע"א מעיד מהני מחאת יחידי' דלגבי דידהו מהימן כמו דבעל מפיק בע"א אי מהימן ליה כבי תרי ומיהו זה צ"ע קצת בש"ע א"ע סימן קע"ח ובית שמואל סק"ז וסק"ט יע"ש:
ונחזי מה דקמן בנידון שלפנינו אי היה צריכי' להנ"ל היה ראויה לפוסלו דהרי איכא קול גדול ולא יסף כלומר לא פסק שנתפס עם אשה אפילו לו יהיה שאיננה אשת איש כי לא פורש בדברי העדים מ"מ נדה היתה עכ"פ והא קלא דלא פסק היה בשעת מעשה כמבואר מאוד באריכות בכתב הרב המא"הג דק"ק צעצע מה שנכתב אליו מטאפינארא ואותו קול יצא ע"י עדים שלשה אנשים שמצאוהו שוכב ערום מיחד עם האשה כן מבואר בדברי המא"הג דק"ק טאב ואיכא ע"א כשר וישר המעיד בפנינו שהיה בעצמו באותו מעמד כשנתפס עם האשה וגם איכא הודאות עצמו כמ"ש המא"הג מצעצע שאמר כשהכו אותו מה יועילו ההכאות אני עשיתי ואעשה עוד מה שלבי חפץ א"כ מכל הלין טעמים פסול להיות ש"ץ אפילו ליכא שום יחיד מערער אנן מי שתקינן ומכ"ש שאפילו א' יכול לעכב על איש כזה ואפילו יאמר שיעשה תשובה מכאן ואילך אין להאמינו כי תשובה של רמי' היא עיין תשו' רא"ש כלל נ"ח סימן ד':
אך לנידון שלפנינו אין אנו צריכין לכל זה דהא קיי"ל מצרפי' עדות אפילו להוציא אשה מבעלה יעיי' בית שמואל סימן י"א סקי"ג מכ"ש הכא והאיכא ב' עדים על ניאוף וב' עדים על הגניבה שהרי הרב המא"הג דק"ק טאב קיבל ע"א על ניאוף והרב המא"הג דק"ק קאמארען הפליג מאוד מה שהוא בעצמו יכול להעיד שהיה שרויה תמיד בבתי זונות שמה הרי בעדי ניאוף וזה המא"הג בעצמו מעיד על הגניבה בעירו כלי בדיל מבית יהודי א' והמא"הג דק"ק צעצע הפליג בכמה מעשים מכמה פעמים מגניבה כמבואר באורך בדברי הרבנים המופלגים הנ"ל מלבר שארי דברים יין ידליקהו ושכר ירדפהו ואינו מתפלל בעשרה ועבר על חדד"ג ושינה שמו לישא אשה על אשתו וכל מן דין פסול הוא ואם עלה יורידוהו מהתמניותו ואין דן דינו למזור עד שילך למרחקים במקום שאין מכירין ולא ישתמש בשמוש החזנות כלל וישוב בתשובה שלימה לשם שמים ימים ושנים ושב ורפא לו הנלע"ד כתבתי לכבוד ה' ותורתו דין אמת לאמתו הכ"ד פרעסבורג נגהי ליום ב' ה' תשרי תקפ"א לפ"ק משה"ק סופר: