שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן ו
ה' ישפות שלומו מגבהי מרומו לאה' תלמידי האהוב כבן משכיל האברך החרוץ המופלא כבוד מו"ה מאיר נ"י.
טעמתי מעט דבש במתק שפתי' ישק אשר יצא לקראת נשק ולא הניח דבר אשר לא בררו שפתי דעתו האמנם לזה קראתי דמשק כאוהב דבק וחושק אך אמנם בעיקר הדבר אשר העיד הבח' בשמי לא ידעתי מזה מאומה אדרבא זה לי איזה שבועות הי' כאן איש א' מק"ק יערסלב ובידו ציצית שזורים יפים מאוד והעיד לי שהמה מנופצים לשמה ואע"ג שיש לי בתוך ביתי הרבה כפול שמנה ומנופצים לשמה העשוי' פה ע"פ כשרים מ"מ לקחתי ממנו להיותם יותר יפים ואח"כ הראה לי כ' כשר מעירו ובאמת מה יושיענו זה אטו אדיסקי' ניקום ונסמוך ומי יעיד על החתימה ואי חשוד למכור ולהכשיל חשוד נמי לזיופא ועוד אפשר שעל ידי כ' זה שנתנו לו פ"א ימכור אלף פעמים ומה זו סמיכה אם לא נאמיניהו מעיקר הדין דקיי"ל ע"א נאמן באיסורים ויפה ראייתו שהביא מעלת תלמידי מתשו' הרא"ש כלל ג' סי' ב' שהביא הרב"י סי' ל"ט:
ובעיקר הדין דע"א נאמן באיסורים אפי' סתם ישראל כל הפוסקים ממש שווים בו מההוא דס"פ אין מעמידין דאין לוקחין ימ"ח מח"ג בסורי' ופר"שי שחנוני' סורי' חשידי משמע הא בעלמא סתם ב"א מהמני וראיה יותר מפורשת בפג"ה צ"ג ע"ב ס"ל לר"מ אין הטבחי' נאמני' על ג"ה משום שצריכה חטיטה וטרחה מרובה ור' יהודה פליג וקיי"ל בחטיטה כר"מ ובנאמנות כר"י ואפי' בחלב דאיסור כרת וא"כ הא ר"מ נמי לא אמר אלא משום שטרחתו מרובה אבל בשארי איסורים לא עלה על דעתו דלא להמני ואנן נמי לא ס"ל כוותי' בהא מכ"ש בשארי איסורי' דכ"ע שווי' בו דמהימן והנה הטור והרב"י סי' ס"ה החמירו ליקח בשר כ"א מהמומחה ומוחזק בכשרות וברס"י קי"ט כ' הש"ך הטעם משום דדיני שחיטות מרובי' ע"ש ואולי מהכא הוציא כן משום דעכ"פ חזינן דבדבר שטרחתו מרובה איכא ר"מ דחייש ליה ולא סמיך אסתם ישראל וא"כ אנן נמי דאלים לן חזקת כשרות למסמך עלי' היינו בשארי איסורים בגיד וחלב דלא מקרי אתחזק איסורי כל כך רק לברר ולסלק האיסור מן ההיתר משא"כ שחיטה שבחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה ולא מקרי יודע לך במה נשחטה עד שנדע בברור שהוא מוחזק בכשרות אבל בחזקת סתם ישראל לא וסברא זו למדתי מדברי הראב"ד שהביא הרשב"א והר"ן שם צ"ד ע"א דס"ל דרוב מצוין אצל ניקור מומחי' עדיף מרוב מצוין אצל שחיטה מומחי' דגבי שחיטה היכא דאיכא לברורי מבררי' מיהת משא"כ בניקור אפילו ברור לא בעי מהאי טעמא כיון שאין כאן חזקת איסור גמור:
אלא שהר"ן שם פליג וכן הוא ברשב"א וס"ל דאין לחלק בין שחיטה לחזקת איסור דניקור ולעולם צריך לברר ולפע"ד שכן נוטה דעת התוס' שם צ"ד ע"א במה שהקשה ארבו של רש"י שסמוך אחיתוכא דישראל לשלוח בשר א"כ לוקמי נמי במקום שאין מכריזין והישראל יקנה ויסמוך אחיתוכא ואי ס"ד ס"ל כהראב"ד מאי קושיין הא במקום שאין מכריזין כל הבשר הוא בחזקת ספק נבלה או טרפה והוא בא להתירו ע"י סי' החיתוך והניקור א"כ צריך הוא להראות לבקי כמו ברוב מצוין דשחיטה משא"כ במקום שמכריזי' ורק משום ספק ניקור ולזה לא צריך להראות לבקי ולק"מ קושי' תוס' אע"כ משמע דלא ס"ל לחלק בהא וכרשב"א ור"ן:
וכן נוטה פשט דבריה' פ' התכלת מ"ב ע"ב גבי תכלת אין נקחין אלא מן המומחה שכ' וז"ל שיש ריעותא שמא הוא צבע ואינו בקי אבל אם נמצאו בשוק רוב מצוין אצל תכלת מומחים הם ולכך מכשירי' המוצא חוטי תכלת פ' המוצא תפילין וכה"ג אמרי' גבי שחיטה בחולין י"ב עכ"ל פי' לדבריהם דס"ל בכלל רוב מצוין אצל תכלת איכא נמי התגר העושה בו סחורה נמי סתמי' מומחה הוא וס"ל נמי בשיטה הנ"ל דהיכא דאיכא לברורי מבררי וע"כ צריכא לשואלו ואי לא בקי בדיני תכלת וצביעתו הרי איכא ריעתא לפנינו דרוב מצוין ראוי' להיות מומחי' ממילא תו לא מהימנינן ליה גם במה שאומר שלקחו מן המומחה הרי מבואר מכל זה דגם התוס' לית להו חלוקו של הראב"ד אבל מ"מ דבריהם צלע"ג מחולין צ"ד ע"ב דרמי רישא דבריתא אמציעת' דברישא קתני שולחי' ירך חיתוכא לנכרי ולא חיישינן שימכרנו לישראל וקסבר שניטל גידה ובמציעתא קתני שאין מוכרי' נבלות וטרפו' לנכרי שמא ימכרנו לישראל והשתא מאי קושי' דלמא ברישא גבי ירך דע"כ בלא"ה צריך להראות לבקי דאיכא לברורי משום לא יבוא מכשול לישראל הקונה ממנו משא"כ במציעתא דיסמוך על רוב בהמות כשרות דבמקום שמכריזין קאי ואירע אונס ולא הכריזו ואין לומר א"כ לחברו נמי אמאי לא ישלח ירך מחותך ז"א דחברו המקבלו ממנו הוא בקי בניקור יסמוך עלי' אבל זה הקונה מהגוי יחוש אע"כ כהראב"ד דלא בעי ברור אלא בשחיטה דחזקת איסור אלים טובא וז"נ סבר' הטור והר"בי לחלק בין נאמנו' הטבחי' על ג"ה לנאמנתם על השחיטה:
ואמנם מ"מ שיטת הטור והרב"י צל"ע בזה דא"כ הא דאמרי' אין הטבחי' נאמני' על ג"ה מיירי ע"כ במי שהוא מוחזק בכשרות וירא שמים באופן שעל השחיטה הי' נאמן ומ"מ מחמיר ר"מ ואינו מאמינו על ג"ה משום שצריך חטיטה רבה וצ"ל אפי' מי שהוא מוחזק בכשרות אין סומכי' על נאמנותו בטרח' גדולה כזו וכל אדם יחוש לעצמו ור' יהודה נמי לא פליג אלא משום דלא בעי חטיטה אבל אי הוה בעי חטיטה אפשר דהוה ס"ל כר"מ וא"כ אנן דקיי"ל בחטיטה כר"מ איך בתר דאנשוי' לדר' יהודה מהימני' וכי יש כח לאמוראי' לחלוק על התנאים ומכ"ש דקשה מכאן לשיטת הרמב"ם דס"ל אין לוקחי' ימ"ח מח"ג בסורי' ומכ"ש בח"ל כלל כלל לא א"כ ק' מסוגי' דפג"ה ואולי יעמוד משנתינו בא"י מ"מ להטור קשה אע"כ דגם על השחיטה מהימן בסתם ב"א ובהכי מיירי מתני' דסתם ב"א המצוין אצל שחיטה הם כסתם ספרי דדייני דריש גטין דליכא אלא מיעוטא דמיעוטא כפי' תוס' שם וס"ל לר"מ מ"מ במידי דטרחא כג"ה וחלב מיעוטא מיהא הוי ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא ואנן קיי"ל דלא חיישי' למיעוטא מהימן הטבח אג"ה ומכ"ש אשחיטה אבל להסוברים דמיירי בניכר וידוע לכשר פשיטא דלא שייך חשש מיעוטא באדם הידוע וניכר לנו:
כל זה כתבתי לפלפולא ולהתלמד במקום אחר אבל בנ"ד לא צריכא לכל זה מתרי טעמא חדא דגם הרמב"ם דמחמיר בימ"ח מח"ג מודה בציצית לא מיבעי' לדעת הרשב"א בתשו' סי' קכ"א שמאריך להשיא דעת רמב"ם לדעת אחרת ממה שהבינו בו ודוקא בהנך שהביא הרמב"ם פ"ג ופ"ח וספי"א ממ"א הוא דלא מהימני ולא לשאר מילי אלא אפי' לפי מה שהבינו בו כל הראשוני' מ"מ נ"ל היינו דוקא במידי דאכילה אבל בציצית דלאו מידי דאכילה הוא לא וכה"ג כ' מג"א סי' ל"ב סקי"ג אלא שהביא שם חובה לנפשי' מב"י לי"ד סי' ק"ל דהתם מבואר דאין לחלק כל כך דגבי מצא חותמו מקולקל מייתי ראי' מחלון של אוליירי' כלי' טהורים ומייתי מינה ליי"נ משמע שאין לחלק בין מידי דאכילה לשארי מילי:
ועוד טעמא אחריני איכ' עפ"י מ"ש תוס' בעירובי' צ"ו ע"ב ד"ה המוצא וכו' שהקשו ג"כ הא תכלת אין ניקחי' אלא מן המומחה ותי' וז"ל וי"ל כשמצאן שזורים ומופסקי' שאנו יודעי' שלצורך ציצית נפסקו יש לתלו' דמן המומחה נפלו דבשאינו מומחה אינו רגיל להתעסק בדבר שידע שלא יקנו ממנו ואפילו לעצמו אינו רגיל לעשות כיון שיודע בעצמו שאינו רגיל בהלכות צביעה עכ"ל יראה דלית להו סברת תוס' דמנחות הנ"ל אלא שאם הלוקח אינו בקי אין בכך כלום דמסתמא כיון שהם שזורים ומופסקים כתיקוני ציצית שוב אין לחוש דאין אדם טורח לעשות ציצית כמו אלו אם אינו בקי בהם ומסתמא ממומחה באו לידו והתם במנחות מ"ב ע"ב דתכלת אין ניקחי' אלא מן המומחה לא מיירי בחוטי' כמשמע לשון ניקח"ית אלא הצבע לצבוע בו הצמר או לטוות ולשזור ממנו חוטי' לציצית דהאי אפשר דעשה הצבע או הצמר אדעתא דגלימא משו"ה בעי' מומחה וזה נ"ל דעת רש"י במנחו' דמפרש הך דתפילין נמי משום לשמה ולא משום חסרות ולא עוד אלא שהתוס' כ' שהרמב"ם המציא מכאן דין חדש דמזוזה לא בעי' עיבוד לשמה וקשה מי סני לפרש כתוס' דמשום חסרו' ויתירות נגעו בי' ותפילין התפורים קשה לסותרם אבל לפי הנ"ל ניחא דס"ל דתפילין התפורים כתיקוני' הרי הם כציצית שזורי' ופסוקי' דודאי ע"י מומחה נעשו שהרי התם בעירובי' מדמה בש"ס אהדדי וכי טרח מיני' לעשות קמיע כעין תפילין לטרחא דשזורי' ומופסקי' וע"כ התם במנחו' מיירי בפרשיו' של תפילין הכתובי' על קלף בלי תיקוני דכיון דלא נתקנו עדיין בתיקוניהם חיישי' בהו שפיר שלא יצאו מידי מומחה ולא יכתבו אלא להתלמד או לשום מילתא אחריני וכמ"ש תוס' בשבת פ' המוציא יין גבי פ' קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל שכותבי' לקרות בו ק"ש על מטתו ומכ"ש לגי' שלפנינו ברי"ף דגרס מזוזה בהדי תפילין דאין ניקחין אלא ממומחה וא"כ ע"כ לאו משום טורח לסתור מיירי אלא שבגליון הרי"ף מחק מזוזה ולא ידעתי מנ"ל. מיהא להרב"ם דפסק להדיא דמזוזה לא בעי לשמה א"כ ע"כ לא גרס מזוזה ברישא יהיה איך שיהיה ראיה הנ"ל ברורה דע"כ מיירי בפתוחי' וע"כ משום לשמה נגעו ביה וא"כ למאן דגרס מזוזה בסיפא גבי ספרי' מוכח שפיר דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה:
ועוד י"ל דס"ל דומיא דרישא דתכלת למסקנא משום טעימה נגעו ביה והיינו משום שלא לשמה כדמסיק הש"ס דטעימה פסלה וצביעה לשמה חדא היא א"כ ה"ה אינך נמי משום לשמה נגעו ביה ולקמן אי"ה עוד נדבר מענין עיבוד מזוזה לשמה:
א"כ הרי קמן דבציצית הבאים לפנינו מתוקנים אין לחוש למידי ומשו"ה השמיטו הפוסקים הך מלתא גבי ציצית משום דתכלת ליכא בזה"ז ובציצית עשויה כתקנם שזורי' אפילו אינם מופסקי' ליכא למיחש למדי בזה"ז כמובן ולא עוד אלא אפילו בשארי חומרות כגון ניפוץ לשמה אעפ"י שרוב העולם אינם חוששי' לזה מהימן למימר ולהעיד עליה על שלו למאן דחייש ליה וכן העלה ברלב"ח הנ"ל הביאו הש"ך סימן קי"ט ע"ש ועיין רש"י חולין צ"ה ע"ב קיבורא דתכלתא פירש"י משום קלא אילן ולא פירש משום טעימה כש"ס דמנחות ואע"כ דס"ל כתוספות עירובין הנ"ל דבשזורי' לא שייך הא וק"ל:
ובכל זאת אני אומר אולי צדקו דברי הבח' המעיד שמחיתי בהם לקנות ציצית מארחי ופרחי כי לאו כל אנפי' שווין וידוע דאית בהני גברי מיעוט המצוי מאוד דלא עדיפי מחנוני דסורי' ונהי דכבר העלנו דבציצית או תפילין מתוקנים ליכא למיחש מ"מ איכא דוכתי דסמכי' לטוות הציצית ע"י גוי בצווי ישראל וכה"ג קולות וכיון שבעירנו אנו יודעין שטווין ע"י ישראל גדולים וכה"ג לא ניזל אחר עדותן של אלו שאומרי' שגם שלהם עשוים כתיקון ועמ"ש ט"ז סימן קי"ט סק"ב ובסס"י ס"ה בשם רש"ל ובאמת רבה המכשלה שתחת ידם בתפילין ומזוזות בדידי הוה עובדא בקיץ העבר בא' שהיה לו יותר מעשרים מזוזות למכור וכולם היו פסולים לעיני כל רואי' ופסלתים והלך ומוכרם בסביבותינו. ע"כ כל בעל נפש יחוש ואותו האיש מק"ק ירסלוב שקניתי ממנו היה בר אוריין וידע ההלכות ומכותלי דבריו היה ניכר לי דמהימן הוא:
ומענין מזוזה שכ' הרמב"ם דלא בעי עיבוד לשמה ומעלתו עשה לו סמוכים מסוגיא דפרק המוציא יין דברים מתוקים לחיך הטועמו אומר לי לי. אבל מ"ש ובנה יסודו דלמא הקלף לא נעבד לשם תפילין לא כיוון האמת כיון דעכ"פ רוב הקלף נעבד לשם תפילין משום דלא שכיח שיטרח לעשות קלף לצרכיה וכפירש"י במתניתין גבי בשר מוכסין והשתא א"נ אירע שעשה שלא לשמו לשאר צרכיה מ"מ אזלינן בתר דשכיחי ועמ"ש תוי"ט שם דצריך ליה לק"ש על המטה:
ובהגה' מיימוני כ' שהרמב"ם הוציא מדהוה ס"ד למכתב על אבנים ודחי דילפינן דורות מדורות יע"ש במנחות ל"ג ע"א ש"מ לא בעי עיבוד לשמה רצונו לומר מדהוה ס"ד דכשר על אבנים ש"מ דהל"מ לא נאמרה על מזוזה דא"כ לא הוה ס"ד למכתב על אבנים וכיון דהל"מ לא נאמרה על מזוזה ממילא למסקנא נמי דיליף כתיבה כתיבה לא מצי למילף נמי מכתיבה דתפילין וס"ת דבעי' לשמה כיון דעיבוד לשמה הלכה היא לא ניתנה למילף בגז"ש וזה דעת רש"י בשבת קל"ב ע"א דכל י"ג מדות אין למדין מהלכה ויעיי' בספר באר יעקב בסופו והרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל שהביא הכ"מ הוסיף ביאור דגם מסברא נמי אין לומר גילה בתפילין וס"ת וה"ה למזוזה דשאני התם דא"א לעולם בלא תפילין וס"ת משא"כ מזוזה אפשר לטצדקי למפטר ממזוזה שיעשה כל פתחיהן שקופים ויפטרו ממזוזה וא"כ יותר דומה מזוזה לציצית דלא בעינן אלא טוויה לשמה ולא הניפוץ לדעת הרמב"ם וס"ל טוויה דציצית וכתיבה דמזוזה דומים ותרוייהו בעי' לשמה ועיבוד דומה לניפוץ וכיון דתרוייהו שוים דאפשר למעבד טצדקי' למפטר שוים נמי בדיניהם דלא בעי לשמה:
ואין להקשות אכתי ניחוש שמא כתב המזוזה שלא לשמה י"ל דסתם כתיבה לשמה כ"ע בקיאים ביה כמ"ש הראשונים ז"ל והאריכות בזה ללא צורך ומ"ש בענין סתמא לשמה הוא רחוק מהמרכז. ובזה אסיים בענין זה משה"ק סופר מפפד"מ: