שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן א
שלום וישע רב, יבא ויקרב, לתלמידי הותיק וצורב, התו' המופלא ומופלג בגן של קדושים מרה יוסף זלמן נ"י:
מ"ש מדברי הרמב"ן שבר"ן מגילה שכ' בן מברך לאביו היינו בן גדול וכ' תלמידי שי' שהוא נגד ש"ס ברכות כ' ע"ב דאמרי'. ולטעמיך קטן וכו' יפה כיון לפי נוסחא שלפנינו אבל לא היה להראשוני' אותה גירסא בש"ס שם אלא סתם הכא במאי עסקי' בשאכל שיעורא דרבנן וכן נראה מתוך דברי הר"ן בסוכה בגמ' דבן מברך לאביו יע"ש:
מ"ש במג"א סי' י"א סקי"ג יפה כוונת וגם בעיני יפלא וביותר על הגאון מחצית השקל זצ"ל שבא לפרש וסתם דבריו אבל האמת יורה דרכו כי הנה הר"ן בשם הרא"ם בא לחדש ב' דברים א' דאין קשר של קיימא בלא ב' קשרים זעג"ז והשני שהתופר שצריך שיקשור איננו באותו קשר עצמו שמחייב בו בלא תופר דאלת"ה תיפוק ליה משום קושר והנה הדין הראשון הוא מוסכם מהראשונים בלי ראיות של הר"מ מסברא דבלי ב' קשרים זעג"ז לא יתכן לקרותו קשר של קיימא כי אינו מתקיים אלא שכ' שאם המנ' תמצא קשר יחיד המתקיי' חייבים עליו כגון הקושר בראשו של חבל וכדומה. ועיקר מה שצריך ראי' הוא הדין השני שהתופר מחייב בקשר שאינו מתחייב עליו בלא"ה והתי"ט לא בא אלא לדחות זה הדין האחרון וכן מבואר בלשונו אבל הדין הראשון מתקיים מסברא וא"כ יפה כ' מג"א וק"ל ועי' רמב"ם פ"י משבת הלכה ט' דהתופר יותר משתי תפירות אינו צריך לקשור ולא מצאו ראי' לדין ולפע"ד דק' לי' קושי' תוס' הנ"ל וניחא לי' דבחלתא הוה טפי משתי תפירות ולא היה צריך לקשור ושפיר מחייב על הקשיר' בפ"ע ומיושב סו' תי"ט וקרוב לזה מצאתי עתה במשנ' חכמי':
והנח בעיקר קושי' מג"א על העיטור שהעלה שהנוהגים כוותיה סתרי אהדדי כתבתי בגליון ש"ע ליישב מנהגי הותיקי' עפ"י מ"ש הרמב"ם והאריך ב"י בי"ד סי' שי"ן דאין מחייב משום כלאים בטוי' לחוד בלא אריג ונדחק הב"י ממ"נ אי בעי שלשתן שוע וגם נוז אמאי מחייב י"ל לבדן ועוד הרמב"ם מייתי בעצמו ראי' דלא בעי' שלשתן מכלאים בציצית ואי סגי בחדא מינייהו א"כ אמאי לא מחייב אטווי' לחוד ולפע"ד ממקומו הוא מוכרע ממקום שהביא ראי' מציצי' דלא בעי' שלשתן ביחד משם מוכח דלא מחייב אטווי' לחוד שהרמב"ם פסק שעושה ז' לבן וא' תכלת ועב"י א"ח סי' י"א ושם העתיק גם תשובתו לחכמי לוניל מספרי ומקרא דעושה חוט א' חצי' לבן וחצי' תכלת ע"ש והנה בסדין שהלבן הוא פשתן מין בגד הרי הוא טווה חוט א' קצי' פשתן לבן וחצי' צמר תכלת וק' מנ"ל דקשר עליון דאורייתא דלמא לאו דאוריי' וכלאים בציצית לאו משום תלי' בבגד הוא אלא משום טווי' החוט הוא אע"כ מוכח מזה דפשיטא לי' לרבא דבטווי' לחוד ליכא משום כלאים עד שיארג או עד שיקשור ג"כ ומוכח דינו של הרמב"ם ואולי יש לפקפק קצת ולומר דלמא בעלמא יש בטווי' משום כלאים והכא היינו טעמא משום שהחוטי' הללו אינם מעיקר הלבישה ואי לאו שהקשירה בגוף הטלית היא שעטנז לא היה למיחש משום כלאים ולדעתי היא סברת עיקש:
מ"מ הרווחנו דעכ"פ אמת הוא דלרמב"ם טווה חוט א' חצי' צמר וחצי' פשתן ואין בזה משום כלאים יהיה מאיזה טעם שיהיה וליכא רק משום תלי' בבגד הסדין ומעתה כשמכניסי' לתוך נקבי הבגד אפי' יהיו ב' נקבים כדעת העיטור מ"מ ליכא ב' תכיפות שעטנז שהרי התכלת אינו נכנס אלא לתוך חור א' וחציו הלבן לתוך חור השני ואין כאן אלא תכיפה אחת ושפיר הוכיח רבא דצריך לקשור והנה לא ראיתי בפנים בעיטור אי ס"ל בהא כהרמב"ם אי לא מ"מ הרווחנו דאנשי מעשה החוששים להעיטור נמלטו ממה שהשיג עליהם מג"א דהוה תרתי דסתרי דליתא דאפשר שהם חוששי' לדעת רמב"ם הנ"ל:
אודות פתיחות החנות בח"המ נתקלקלה השורה בכל המקומות בעו"ה ונתפשטה המספחת מימים ימימה ולא ישמעו ע"כ מוטב שיהי' שוגגים וכו' אבל אם יש ביד מעלתך לעמוד בפרצה בבית חמיך הקצין שי' אשריך ואשריו אם ישמע יברכהו ה' ויעל על במתי הצלחה. ועתה אתה ברוך ה' צלח ורכב על דבר אמת וענות צדק תזכה לחזק כל בדק ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם. הכ"ד החותם בכל חותמי ברכות פה פ"ב יום ד" ח"י תמוז תקע"א לפ"ק משה"ק סופר: