שו"ת חתם סופר/אבן העזר/ק
סימן ק'
שלום וכל טוב לידידי הרב המאה"ג המופלג מהו' דוד נ"י אב"ד דק"ק פיזונג יע"א:
גי"ה הגיעני נידן רב אחד סידר קידושין וצירף עמו שמש אחד להיות שני עדים מיוחדים והיה שם עוד רבנים ואנשים הרבה בחופה אבל לא השגיחו על הקידושין כנהוג ואחר איזה שבועות נודע להרב המסדר שהשמש שצירף עמו ויחד אותו לעדות הוא קרוב עם הכלה שני בשני בחד בעל ונפשו בשאלתו אי צריכא לקדש שנית בעדים או יש לסמוך אאסיפת העם שהיה שם אף שלא ראו והשגיחו על נתינת הטבעת ואמירת הרי את מקודשת מכל מקום אומדנא דמוכח היא שנתקדשה ובירכו ברכת אירוסין ונישואין או דילמא אין לסמוך על זה ועוד נסתפק כיון שנמצא קרוב או פסול פוסל כל העדות ומעלתו האריך קצת בדברי ראשונים המובאים ביתה יוסף בטור אבן העזר סימן מ"ב ובשולחן ערוך שם סעיף ב' וג' וב"ש שם וכתב שקשה להצריך לקדש עתה בפני עדים כשרים משום זילותא דרבנים שהיו בשעת החופה ולא הרגישו וזילת המשפחה שכבר הוא איזה שבועות אחר החתונה על כן נפשו איוותה למצוא היתר בלי קידושין שניים.
מהיות טוב מה הפסד וזלזול יש אם בלט ובסתר בפני שנים עדים כשרים יקדש שנית ומה צורך להרעיש עולם ולמלאות ניירות וגווילים? אך תורה היא, ובתורה כתיב ענה. על כן עיינתי להעמיד הדבר על בוריו בע"ה וה' יעזרני ויאיר עיניבתורתו לכבודו ית"ש.
בהר"ן פרק המגרש, שלשה גיטין כשרים, שם בסוף הסוגיא העלה הר"ן בשיטת הרי"ף ורמב"ם ורוב הראשונים דלרבי אליעזר אף עידי חתימה כרתי דהכוונה לא שעידי חתימה בכתבם יועילו כמו עדי מסירה בפנינו דזה אינו, אלא כל שהגט יוצא מתחת ידה מחותם בעידי חתימה אין בו שאין בו חשש זיוף כי צן התורה נחקרה עדותן בבית דין. הרי אנחנו כולנו יודעין שבא מיד בעלה לידה אף על פי שלא ראו עדים המסירה, הרי כולנו עידי מסירה, ומגורשת למפרע משעת המסירה שהרי הוא כאילו מוסר בפנח עידים. עיין שם בפנים. הרי מתירין אשת איש לעלמא על אומדנא מבוררת הלז כעין אומדנא דחובל ונחבל. ועיין סמ"ע וש"ך סוף סימן צ' ולא עדיפי עידי ערוה מעידי ממון דהא מדבר דבר ילפינן ומכל שכן היכי דליכא הכחשה מסברא לא בעינן עידים כלל רק מגזרת הכתוב דבר דבר ממון אם כן דון מיניה ומיניה ומנלן להחמיר טפי ודבר זה יבואר לקמן אם ירצה ה' על פי דברי רשב"א קידושין ס"ה עמוד ב':
וכתב בתשובת ריב"ש סימן תע"ט על מעשה שהאב הכניס הבת הקטנה לחופה והעידו ב' מהעדים שהחתן נתן הטבעט להבת במעמד האב ואמר הרי ביתך מקודשת לי ושתק האב ושוב רצו לבטל הקידושין שהרי האב לא הושיט אצבע הבת כמו שכתבו תוספות על זה כתב ריב" ש וזה לשונו נראה לי שגם אלה שניהם מעידים על הקידושין שהרי אף על פי שלא הושיט האב אצבע הכלה מכל מקום כיון שהיה שם סמוך להכלה כמו שנראה מעדותם והזמין שם ביתו, מסתמא לקבל היא הקידושין דאם לא כן מאי בעי התם ואם כן הוה לה כנתקדשה מדעתו וכו' אטו הושטת אצבע כתיבא אלא שאמרו תוספות דהושטת אצבע גרידא הוה כאומר קבלי קידושייך כמו מסירת מפתח דמהני כמו חזק וקני וכמו שכתוב שם הושיב הכלה באפיריון והזמין קהל לבא לקידושי ביתו ועמד בסמוך לה ואמר החתן הרי ביתך רעקלי מקודשת לי והיא קיבלה קידושין בפניו כאשר הזמינה לה דדי בכך וכו' כל שכן בנידון זה שהזמינה והכינה היא לכך ועומד שם בשעת קבלתה הקידושין ושתק ויצא משם כולם לדעת שנתקדשה קידושין גמורין דהוה המתקדשה לדעת אביה עד כאן לשונו לענייננו:
ונהי פשוט אי לא נתרצה האב הוה הנתינה ליד הכלה הקטנה כנותנו לאינש דעלמא וממילא אפילו נתרצה האב אך העדים שראו הנתינה לא ידעו שנתרצה הוה ליה כמקדש בלא עדים שאין חוששין לקידושין מטעם זה לא מהני מקדש בעדים נחבאים אחורי גדר והאשה לא ידעה אפילו שמעו העדים שנתרצית בקידושין וגם עתה עדיין עומדת בדיבורה שנתרצית מכל מקום אינן קידושין כי אשה יודעת שאין קידושין בלא עדים אם כן מה ששמעו העדים שנתרצית יש לומר לשחוק אמרה כן כיון שאין כאן עדים לפי דעתה אף על פי שהאשה צווחת שאינו כן שבאמת נתרצית מכל מקום העדים אינם יכולים להעיד על זה שהרי לא ידעו מחשבתה והוה ליה מקדש בלא עדים עיין זה בחידושי רשב"א קידושין מ"ה עמוד א' וחידושי ריטב"א וחידושי מהר"י טראני שם וצריך לו ר דלא דמי לגט דסגי אם העדים יודעין שנותן לה גט אף על פי שאומר לה כנסי שטר צחב זה מגורשת כיון שהעדים יודעים שהוא גט שאני גט שמתגרש בעל כרחה ולא בענין דעתה אבל קידושין דבעינן דעתה אי לא ידעי עדים העדים דעתה הוה ליה מקדש בלא עדים ועיין מה שכתב בזה ריב"ש בעצמו סימן רס"ו דף ע"ג עמוד ד' ואם כן מה שחייש הכא ריב"ש בסימן תע"ט לקידושין היינו משום שכולנו יודעים באומדנא דמוכח בריצוי האב על ידי שהושיבה באפיריון והזמין אנשים לחופה ויצאו מן החופה על דעת שנתקדשה הוה ליה ידיעת עדים ידיעה ברורה שנתרצה האב וכיון שמוכח כן מהריב"ש דזה הוה ידיעה גמורה וברורה וכתבנו לעיל דעת הרי"ף ורמב"ם ורוב ראשונים דעל אומדנא דמוכח כיוצא בזה מתירין אשת איש לעלמא על ידי עד אחד שבגט אם כן קל וחומר בן בנו של קל וחומר בנידון שלפננו שהכניסה לחופה והיו שם רבנים מסדר קידושין ומברכים ויצאו מהחופה בחזקת נשואה ועדיין הוא כן בלי פקפוק וערעור פשיטא אנן סהדי דכולנו עידי מסירת הקידושין מיד החתן ליד הכלה ובאמירה הגונה על פי רב המסדר הבקי בדינים וטיב קידושין פשוט יותר מבעיא בכותחא דאין צריך לקדש שנית ועל הפקפוק שנצטרף עד פסול נדבר לקמן אם ירצה ה':
הנה בתרומת הדשן סימן ר"ז מייתי דעת וא"ז ור"ח ורא"ם דלרש"י דבסבלונות חיישינן שקדשה בהסבלונות עצמה אם שלח השליח בפני ב' עדים באופן שנודע לנו ששלח הסבלונות אף על פי שהשליח מסר בינו לבן עצמו מקודשת לרש"י ויש אומרים אפילו שלח בלא עדים והב"ש סימן מ"ה סעיף קטן י"ב קיצר בהעתקתו כי האריך וסיים דם בדעת הרא"ם כי לא עדיף מממון דהרי ילפינן דבר מממון וחזקה שליח עושה שליחותו וגמר עניינו הוה כמו הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה והיא מקודשת על ידי שתי חזקות חזקה אש בנעורת וחזקה לא עשה בעילתו בעילת זנות ובודאי קדשה והיינו חזקה מכוח רובא דרובא עבד הכא הכי נמי רובא מקדשין עיין שם:
והנה דברי רא"ם אלו הן הנה דבריו שבספר החכמה דהביא מרדכי בשמו פרק האומר בקידושין סימן תקל"א שם מעשה בפריץ אחד שגופו הפסיק בין הנערה ובין העדים ושמעו כשאמר הרי את מקודשת לי ואחר כך ראו אותו הטבעת שלו באצבע ועד אחד ראה הנתינה ואחד לא ראה כי הפסיק הפריץ בינו לבין הנערה ועל זה פלפלו והאריך שם רא"פ ור"ת ור"א מביהם ובסוף כתב בספר החכמה מתשובת רא"ם הנ"ל דאם עד רואה דבר מוכיח ונראה יכול להעיד כאילו ראה גוף המעשה כדאמרינן בגיטין ובקידושין הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ואחר שהעתיק המרדכי דברי ספר החכמה בשם רא"ם סיים המרדכי בעל הספר לעיין פרק המגרש תשובת מהר"ם היינו מהר"ם מר"ב ר"ל דפליג אהר"ם ורבים טרחו ליישב דלא פליגי והנה בלי ספק דפליגי שהרי משמעת לשון מרדכי תלמידו נאמן ביתו דפליגי אבל במאי פליגי אבאר אם ירצה ה' דהנה בפרק המגרש סימן תנ"א והיא גם כן באריכות בתשובות מיימוניות ריש הלכות אישות במעשה אחד שהשךיך לתוך חיקה וניערה והפילה הקידושין האריך בזה ובתוך הדברים כתב שאפילו הן הן עידי יחוד דאש בנעורת מכל מקום אינו אלא להחמיר להצריכה גט אבל אם נתקדשה תפסי בה קידושין שניים מספק ומסייע וגדולה מזה אם חזו סהדי שנכנס עמה לקדשה בסו"ף בכסף לא ראו שקדשה לא בעינן גט כיון דלא חזו ממש שקדשה וכו' עיין שם האי תיבה בסו"ף השמיט המדפיס בתשובות מיימוניות והוא העיקור דקאי אלעיל אותה שניערה קידושין מליקה אם אחר כך עוד נוסף על הנ"ל נכנס עמה לקדשה הרי יש לנו לומר בצע אמרתו אפילו הכי אינו דומה להן הן עדי יחוד אפילו להחמיר ולהצריכה גט כיון שלא ראו הקידושין אין דנין בדמיוסי והנה אין ספק דפלחגי הרא"ם ור"ם בפירוש הן הם עדי יחוד וכו' דלהרא"ם מקודשת גמורה ואין קידושין תופסין בה ולהר"מ הוה רק ספק אבל בגוף הדין לא פליגי פי עניות דעתי דהר"מ לא יחלוק על סברת דבר דבר ממון וכל אומדנא שמוציאין בה ממון כגון חובל ונחבל שהתבארו לעיל הרי היא מקודשת אלא דסבירא ליה הן הן עידי יחוד לא דומה לחובל ונחבל משום דבעינן לזה תרי חזקה מכוח רובא רוב אנשי אינו מעמיד עצמו כשיש אש בנעורת ולבו גס בה ורוב מאותן הרוב אין עושין בעילתו זנות וכשיחסר אחד מאלו אין כאן קידושין ואם כן לו יהיה דהיה בזה האיש שניהם יחד שבא עליה וקידשה מכל מקום העדים לא ידעו זה והוה ליה מקדש בלא עדים זהו סברת הר"ם אבל בעובדא דר"מ שראו הטבעת ביד המקדש וכרגע אחר כך ראוהו בידה ושמעו הרי את מקודשת לי ואחר לא היה בינהם דניחוש שעל ידי ממוצע בא הטבעת לידה אם כן זה הוה כחובל ונחבל בלי ספק דמוציאין ממון ומתקדשת בו וגם הרא"ם יודה לר"מ באומרו נכנס לקדש ולא ראו שום טבעת בידו ולא בידה אין כאן התחלה הרי גזים אינש ולא עביד על כן אם קדשה בחדרה מכל מקום העדים לא יכלו להעיד והוה ליה מקדש בלא עדים.:
ותשובת הרשב"א סימן תש"ף אינו ענין לדברי רא"ם כלל דהתם לא ידעו סהדי אולי אשה אחרת היה שם בחדר ולאותה האשה נתן האתרוג והיא נתנו לה ולא דומה לאומדנא דחובל ונחבל כלל ומהתשובה רשב"א סימן אלף קע"ט נדבר אחר זה אם ירצה ה' אך נדבר מדברי מהר"ם דמייתי רמ"א שהכמין עדים והיא מכחשת הוה ליה הוחזק כפרן וחוששין לקידושין כמו בממון כהאי גווני טרם אדבר מסברתו אומר כי זה לי שלשים שנים נתקשיתי על הרמ"א שהעתיק דין זה כפשוטו ולכאורה צריך עיון גדול ובכל שנה בלמדי שבועות עם התלמידים אמרתי קשיא זה ומה שתירצתי בתשובה א' שנת תקע"ד לפ"ק והוא זה דבפרק שבועת העדות אמרינן דלא מחייבין אלא בתביעת ממון לא באיסור והיתר כגון שפלוני כהן או בן גרושה וכי האי גווני ויליף ליה מדכתיב או ראה או ידע בעדות המתקיימתכ בראיה בלא ידיעה וידיעה בלא ראיה ובדיני נפשות משכחת ידיעה בלא ראיה אבל ראיה בלא ידיעה לא משכחת ליה והנה לפי הנ"ל משכחת בדברים שבערוה ידיעה בלא ראיה אך ראיה בלא ידיעה לא משכחת ליה ואמנם למהר"םמשכחת שניהם ידיעה בלא ראית עדים יחוד או גווני דהראיה ודאי בלא ידיעה כגווני גמהר"ם ומן התורה ליכא באירוסין שום תבחעת ממון אפילו היא מזונות נשואה דאורייתא מכל מקום הא יכול לגאשה בעל כרחה קודם נישואין ואין כאן אלא איסור והיתר או אפילו דיני נפדות ומשכחת ליה שבועת העדות והתירוץ על זה מכל מקום לא צשכחת ראיה בלא ידיעה מי לא בעי מידע אי בת ישראל קידש או שפחה וגויה ואפילו יתברר עתה שהם ישראלים מכל מקום בשעת מעשה לא חדעו העדים והוה ךיה מקדש בלא עדים וכן משמה שם גהי רוצח מי לא מחדע אי ישראל הרג דאפילו יתברר עתה מכל מקום בשעת ההתראה לא ידעו מה שאין כן בהלואה כיון שמעידים גוף זה הלוה לגוף זה מנה אם יתברר עתה שהם ישראלים בני חורין ולא עבדים יצטרכו לשלם אף על פי שלא חגעו העדים מי הם לוא קשיא מידי [ועיין בסימן שאחרי זה ד"ה תו]:
אמנם גוף דברי מהר"ם תמוהים לכאורה ממה נפשך אי סבירא ליה דהכמנת עדים מועיל לקדש על ידיהם אם כן אי מכחשת ואומרת משחקת הייתי מאי מהני הלא שמעו שקיבלה לשם קידושין ודברים שבלב אינם דברים ואי לא מהני משום שאינם יודעים מה בלבה ואם כן כי מכחשת והוחזקנ כפרן מה יעיל על כן נראה לעניות דעתי דהרי עובדא דמהרמ"פ היה שהאשה ידעה וראתה עד אחד והשני היה נטמן וסבירא ליה למהרמ"פ בעד אחד אין כאן ברורלומר אשה יודעת שאין קידושין בעד אחד וכיונה לשחור זה אין ךומר דלאו דינא גמירי ואדרבה אי גמירי יודעת דמחמירין בעד אחד להצריכה גט ומה לה לדחוק הלז על כן קרוב לודאי שברצון לשם קידושין קבלה וסברי עד אחד מהני על כרחך כשאינ טוענת לשחוק הרי היא מקודשת ולא הוה מקדש בלא עדים דגם להעדים היה קרוב לודאי שכוונתם לקידושין אך כשיש לה מיגו שכיוונה לשחוק לא הוה המיגו במקום עדים דאפשר להיות שכיוונה לדחור ולא הוה נמי דברים שבלב כי מתחילה לא ברור כל כך שלשם קידושין כיוונה וראיתין למורי הגאון בקונטרס אחרוןדספר המקנה סימן למ"ד הקשה שני עדים אחד רואה מחלון זה ואחד רואה מלחון זה ולא ידעו זה מזה מצרפים לקידושין אמאי הא כל אחד לא ידע מחברו וסבור היה שאין כאן אלא עד אחד ולא הוה קידושין ולפי הנזכר לעיל יש לתאץ קצת:
וכעין זה ממש בתשובת רשב"א סימן אלף קע"ט דמקדש ועדיו עמדו ומחיצה מפסקת בינם לבין האשה והכניסה ידה בחור שבכותל והעדים שמעו קולה והכירו בהשהיא היא והיא יודעת שהעדים שם והמקדש נתן לתוך ידה ח"י פשיטים ואמר הרי את מקודשת לי והעדים אומרים לפי אומדנא שלהם שמעה היא קול המקדש והיא טוענת שלא שמעה קולו ולא ידעה שלקידושין נותן לה ופסק רשב"א שהיא נאמנת במגו דבעי אמרה לא היה ידה אלא יד אשה אחרת שהייתה עמה. וסיים אין זה מגו במקום עדים כיון שלא היה אלא לפי דמיונם ששמעה קול המקדש אמנם המקדש שטוען שקידשה אסור בקרובותיה עיין שם ובב"ש וקשיא בתרתי א' למה לי מגו תיפוק ליה כיון שאין ברור ששמעה קול המקדש אם כן אפילו שמעה מכל מקום הוה ליה מקדש בלא עדים שנית כיון שעדות זו אינו עדות אם כן למה יאסר המקדש בקרובותיה הרי לא אמר שקדשה בשני עדים כראוי אלא כך וכך היה מעשה וכיון שיורו המורים שאין זה קידושין אם כן לא קידשה אבל יתכן כנ"ל כיון שלפי דמיון העדים והמקדש עצמו שמעה הקול אלו הודית היה קידושין כיון דסתמא שמעה ואם מכחישה ואין לה מגו מועיל לה להיתירה לעלמא כי מגו במקום עדים לא הוה ולגבי דידה מהימנת אך לא יועיל מגו שלה להתיר לו קרובותיה כיון שלפי דמיונו שקורי משקרת כי שמעה:
עוד פש גבן לשון רשב"א סימן אלף קצ"ג שכתב שם שהמקדש שא בשני עדים אינה מקודשת אפילו שניהם מודים דילפינן דבר דבר מממון כלומר מדבר של ממון שבעיקר הכחשה עיין שם עד כאן לשונו יען ראיתי מי שנשתבש בפירושו ונתלה בקורי עכביש ולא ידע דברי רשב"א בחידושי קידושין ס"ה עמוד ב' שנתקשה שם הרבה למה לא יועיל הודאת שניהם כמו בממון כיוצא בזה כי מה שחב לאחריני הוא תמוה במה מתחייב לאחריניהלא הוא ברשותה להתקדש למי שתרצה והעלה בקרא כתיב על פי שנים עדים יקום דבר משמע אין שום דבר מתקיים בלי עדים אפילו הודאת עצמו אלא שבמקום אחר כתיב כי הוא זה לרבות הודאת עצמו נמצא יש לו בממון שני קרא אחד הודאתו ואחד קיום דבר על ידי עדים ועכשיו כתיב בעריות דבר ליליף מממון יען קידושין וגיטין אינו מחייב לאחריני ומכל מקום אין סברא דבא הכתוב להקיש גיטין וקידושין לממון שאין בו הכחשה דהיינו כי הוא זה ולומר דהודאת עצמו מהני פשיטא אלא על כרחך בא הכתוב לומר דגיטין וקידושין אף על פי דלא מחייבי לאחריני כיון דיש בהו קצת דמיון לחיוב אחרינא הקישן הכתוב לממון שיש בו הכחשה ולא לממון שאין בו הכחשה היינו דהקישא לקרא דעל פי שנים יקום דבר ולא לקרא דכי הוא זה עיין שם ולזה נתכוין רשב"א כאן ותו לא מידי: &rlm ;
נחזור למאן דקמן דאשה זו וכיוצא בה מתקדשת על פי עדות כל העומדים שם בזעטוטי חתן וכלה אך מה שיש לפקפק הוא מה שאמר הרב השואל משום שהוא יחד את הפסול להעיד נמצא עדות כולן בטלה והביא מה שכתב ב"ש סימן מ"ב סעיף קטן ח' דלדעת הרא"ש כשרים הקידושין ואם אחר כך באו לבית דין להעיד לא יוספלו למפרע והביא הרב הנ"ל בקיאות מזבחים דף כ"ט פלוגתא רבי אליעזר ורבי עקיבא מפיגול וסתירת זב ולא דמי להדדי כי עוכלא לדני הנה שני מיני עדות יש אחד מקיימי דבר היינו גיטין וקידושין ולכמה פוסקים גם קנין לא מתקיים אלא עדים הם כורתים הדבר לא שיעידו לא שיאמינו בשום דבר אלא גזרת הכתוב לא שיעידו ולא שיאמינו בשום דבר אלא גזרת הכתוב הוא שלא יוגזר הדבר אלא אם כן נעשו בפני שנים ואמנם צריכים שיהיו עדים כשרים ככל הלכות עדות אף על פי שאין צורך לנאמנותם ולא יעידו במקום אחר אלא כך גזרת הכתוב שיעמדו אצל הדבר ההוא שנים שראוים להעיד וזה נקרא קיום דבר והיינו כריתות עדי גיטין וקידושין ושוב איכא עדות המעידים לפני בית דין על דבר מסופק והנה עדי קידושין בראייתם נגמר הדבר וחייב חנק הבא על האשה ואין צריך עוד לעדותם כלל וכלל ואם יולד אחר כך שום ספק לבית דין כגון שבא עליה אחד ואינו מאמין שהיא אשת איש או שקידשה אחר או שהיא מכחשת ואנו צריכים עדים להעיד על הקידושין אין נפקותא אם יבואו אלו העדים עצמם או אחרים שיעידו הדבר ומשום הכי אם אפילו יעידו אלו העדים עצמם מילתא אחריתא היום נצרפו לעדות קיום דבר הקידושין ומחר יצטרפו לעדות ראיה נאמנות ומה צירוף יש לשני מיני עדות ומכל מקום רצה הגאון בית הלל לומר שאם יש הכחשה וצריכים עדים לבא לבית דין אזי יש המשך מה שאין כן בשניהם ואין צריך לבית דין ובית שמואל השיג כי שני מיני עדויות הם ואין להם המשך זה עם זה מה שאין כן התם בקרבן לא נגמר הכפרה עד שיאכלנו כדינו והזב אינו נקי עד יעבור שבעה ימים בנקיות ויש המשך לזה עם זה וקל להבין:
אמנם אמת נכון הדבר מה שכתב באבני מילואים סימן מ"ב נהי דראוי ונכון ליחד עדים בגיטין וקידושין מכל מקום העיקר דלא נאמרו דברי הרי"ף ורמב"ם אלא כגון עדות ממון ונפשות אבל דברים שתחילת עשייתן צריכים עדים אף על פי שאינן מיחדים עדים מכל מקום דעת הבעלים אינם אלא על הכשרים ולאו כל כמיניהו דפסולין לבטל רצון הבעלים ומעשיהן ויצא לו מלשון רא"ש פרק קמא דמכות והוא בשולחן ערוך חושן משפט סימן ל"ו ובש"ך שם סעיף קטן י"ז הרגיש בזה עיין שם מכל מקום כך העלה באבני מילואים ונכון הוא וכך כתב בקצות החושן סימן ל"ו סעיף קטן ו' ואם כן הכא אף על פי שהזמין הרב המסדר זה הפסול להצטרף לאו כל כמיניה להפסיד הקידושין שהחתו והכלה מיאנו בו ולא רצו שיהיה עליהם עדים זולתי הכשרים:
ובלאו הכי נראה לי דנהי ברא"ש וסמ"ק איתא הקושיא מגיטין וקידושין בפומבי מכל מקום התוספות מכות ובסנהדרין דף ט' עמוד א' לא הקשו אלא מגיטין ולא מקידושין וברמב"ן בבא בתרא דמייתי ש"ך סימן ל"ו שם לא מקשה מקידושין דפומבי כמו בחופה אלא בקידושין וכתובה בזמניהם ובמדינות אחרות אבל במדינתינו בזמננו שמקדשים בחופה בפומבי כנידון שלפנינו לא קשיא מידי כאשר אבאר. ובתחילה עלה ברעיוני משום הכי לא הקשו אלא מגיטין משום דהתם כולהי לחזותי אתי על כל פנים לראות סדר הגט והוה קשיא להו לפוסלו הכשרים על ידי הקרובים והוצרכו לתירוצם אבל בקידושין שהרוב אינם באים לראות כלל נתינת הטבעת ואמירת הרי את מקודשת לי אלא לשמוע הברכות ולכבוד ומצוות הכנסת כלה וכדומה אלא שמכל מקום הם עדים על ידי עדות האומדנא שוב הדרנא בי כי נתעוררתי על ידי דברת מורי ורבי הגאון המקנה סימן למ"ד שכל עידותינו בקידושין אינו אלא על פי אומדנא בעלמא שהרי מכסה פני הכלה ואין העד יכול להעיד שזאת היא הכלה אלא באומדנא שהשושבינים הושיבוה באפיריון וכדומה וזהו ראיה ברורה לכל מה שעסקנו פה בתשובתנו מכל מקום הדרא קושיא לדוכתיה כיון שהכל על אומדנא אם כן יופסלו הכשרים על ידי הפסולים:
מיהו בלאו הכי נראה לי כל עדות שהיא על ידי אנן סהדי אין צריך דין עדות ולא יופסלו על ידי צירוף קרובים ופסולים וכשרים דהרי כל אנן סהדי לא צריך כלל וכמו שכתב רמב"ם סוף הלכות גירושין ועיין היטב ש"ך סימן מ"ו סוף סעיף קטן ו' ומה שהקשו עוד התוספות על פירוש רש"י וכו' עיין שם ויראו דברי נכונים בעה"י. וגדולה מזה בתוספות סוטה ל"א עמוד ב' סוף דבור המתחיל הא חד וכו' דבסוטה דרגליים לדבר לא אמרי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה עיין שם:
והנה לשון שולחן ערוך חושן משפט סימן ל"ו סעיף א' ואם היו כל העדים כשרים אחד שנתכוון להעיד ואחד שלא נתכוון להעיד והוא לשון רמב"ם ומוכרח בש"ס פרק קמא דמכות בין דאתי לחזותי בין לאסהודי לעולם עדותן עדות ובתשובת פנים מאירות חלק ג' סוף סימן כ"ה הניח בצריך עיון שהוא נגד ש"ס ותוספות ישנים כריתות י"ב עמוד ב' דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות וכתב שם שרבי דן הלכה למעשה שלא לקבל עדות מה ששמעו מפי בעלי מעשה אך לא נתכוונו להעיד אין בעדותם כלום אם באו אחרי זה להעיד עיין שם והניח בצריך עיון ובאמת במסכת כתובות דף כ' עמוד ב' משמע קצת דלא שייך עדות אלא במילתא דרמי דהיינו שנתכוון לראות להעיד ומאי דמסיק אפילו בתלוליות דלא רמי נמי זוכר היינו כעין חלוליות אבל עדות שצריך ידיעה ודרישה מעניינים שונים יש לומר מילתא דלא רמי אינו זוכר כל פרטי דברים והגאון בית מאיר סימן מ"ב כתב דכוונת ש"ס לא נתכוון להעיד ומילתא דלא רמי לאו אדעתיה ויפטור מקרבן שבועה אבל בתוספות אי אפשר לפרש כן ונדחק מאוד והנה במסכת שבועות במתניתין החשוד על השבועה אחד שבועת עדות וכו' הקשה הר"ן בשם רשב"א איך נעשה חשוד על ידי שבועת העדות הרי יכול לומר שכחתי בשלמא מייתי על פי עצמו שיודע שלא שכח ונשבע על שקר וחוזר בו ומייתי קרבן אבל חשוד לא נעשה על פי עצמו ותירץ שהיה בזמן קרוב דלא מצי למימר אשתליין עיין שם והנה יש חילוק רב בין מי שנתכוון לראות כדי להעיד שזה איננו שוכח בזמן מועט ולא בין הרואה או השומע לפי תומו ומילתא דלא רמי אף על פי שראה וידע מכל מקום הדבר אזיל מלבו והיינו דקאמר אם העדים רוצים לחייבו קרבן ואמרי ליה היה הדבר קרוב כל כך שלא היה אפשר לשכוח ונשבעת על שקר ונתחייבת קרבן הרי הוא יכול לומר לא נתכוונתי מתחילה על כן שכחתי מהרה זהו כוונת ש"ס ומזה יש ללמוד מי ששמע או ראה עדות ולא נתכוון להעיד יבוא זמן רב אחר כך להעיד בדבר ההוא שלא לקבלו כיון שהש"ס מעיד שיכול לפטור עצמו מקרבן על ידי זה שמע מינה עשויים לשכוח מהרה ולאו אדעתיה אפילו אומר שזוכר אנו חוששים שאמר בכדי משום הכי דקדקו תוספות וכתבו אם באו אחר זמן אבל מיד ולאתר בודאי מיהמני אפילו לא כיוונו להעיד כן נראה לעניות דעתי על כן אין כאן בית מיחוש מעיקר הדין רק מהיות טוב ובטוב אחתום בברכה. פ"ב נגהי ליום ה' ט"ז כסלו תקל"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"ם: