שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קסד

שלום רבים כטל ורביבים לירא ד' מרבים בוער בלבו כאש להבים דבריו ערבים וחביבים ה"ה הרבני המופלא והמופלג בתורה וחכמה ידיו רב לו למשקל ולמטרי כש"ת מהו' חיים נ"י:

נתכבדתי במכתבו הרמה ובמאי דבדק לן מעלתו ותהה על קנקן ריקן לא חוורינא ולא צהירנאי ולא צלילא דעתאי כעת מרוב טרדות כידוע ומפורסם מ"מ נפשי שמתני לעבד נרצה ברצון ירא ה' וחושבי שמו לצאת הלבלר בקולמסו האמנם הזהרנו קדמונינו ז"ל מבלי להשיב בדיני ממונות לשום צד כ"א להדיין בעצמו ומכ"ש שכפי הנראה כבר נפסק הדין בהא מילתא ובכה"ג אפי' באיסור והיתר חכם שאסר אין וכו' מ"מ לא מנעתי עצמי מלהשיב מפני הכבוד כי חזיתי' ידיו רב לו לחפש בספרים ולידע בעצמו היכן הדין נוטה ולא לדידי צריך ובשגם כי לא ימצא לו זכותו בתשובתי זאת וכה"ג מותר לכ"ע כאשר השיב מהרש"ל להרמ"א ז"ל בתשו' סי' ט"ז שהשיב לו אף על פי שהי' נוגע לו משום שהיתה לחובתו וע"ז סמכתו ואבאר שאלתו בקיצור ואח"כ התשו' כאשר יורני משמים:

שאלה. ע"ד אשה שנתארמלה ולא הניח לה בעלה שום דבר כ"א ג' מקומות בבהכ"נ והיתה האשה שולטת ובהם כל ימי מיגר אלמנותה משכירות לאחרים ונוטלת השכירות לעצמה ויורש בעלה הוא אחריו לא כיהה בה מעולם ויהי כעשר שנים אחר מות בעלה מתה היא וחיי' לכ"י שבקה וציותה בעת מותה שהמקומו' הללו שהם שלה בכתובתה יומכר א' להעמיד מצבת אבן על קברה ולהדליק נר עבורה כנהוג ושני המקומות הנותרים יהי' לא' מאחי' המופלג בתורה ילמוד עבורה לזכות נשמתה וכן עשה האח והחזיק במקומות הנזכרי' ואין מכלים דבר ועתה בכמו חצי שנה אחרי זאת עברו אנשים מדנים והסיתו אחי בעלה הנ"ל לתבוע לדין את אחי אלמנה הנ"ל בהיות כי מתה בלא השבעת כתובה אין לו שום זכיי' להוריש או ליתן במתנת שכ"מ והוא יורש את אחיו בעלה של האשה הנ"ל והלה טוען הלא מבואר בכל הפוסקים דהיכי דיורשים מוחזקים אדם מוריש שבועה לבניו וה"נ היתה האלמנה מוחזקת במקומות הללו אע"ג שאין לאשה חזקה בנכסי בעלה היינו במתזנה מני' אבל היא לא היתה תזנית מני' אדרבא היתה מתפרנסת משלה מרוב עניי' ודוחקה וכמ"ש הגה' רמ"א בח"מ סי' קמ"ט סעי' יו"ד וגם הביא ראיי' מתשו' רשב"א סי' תתקל"ט אותה ראיי' לא הבנתי לענינו והובאת בב"י ח"מ סי' ק"ח סק"ב יע"ש ואינו ענין לכאן כאשר יתבאר:

גרסי' ס"פ כל הנשבעין והיתומים לא יפרעו אלא בשבועה ומסקי' היתומי' מן היתומי' לא יפרעו אלא בשבועה רב ושמואל אמרי תרווי' לא שנו אלא שמת מלוה ואח"כ לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה שבועה ליורשי לוה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ור"א פליג ואמר שבועה זו מה טיבה ומסקי' האי דיינא דעביד כר"א עבד וכ' הר"ן דאי תפסו יורשי מלוה בלא שבועה לא מפקי' מנייהו וכתבו הטעם משום דקיי"ל עביד אינש דינא לנפשי' וא"כ אי תפס ה"ל דיינא דעבד כר"א ומאי דעבד עבד ובתה"ד בסס"י ש"ל הקשה א"כ מאי מקשה הש"ס ממתני' פ' הכותב אבל יורשי' משביעי' אותה ואתי' יורשי' מקמי' דתפס ע"ש שהמתיק ק' זו וצ"ל דעיקור קושייתו אהרא"ש דמייתי שם בתה"ד שכ' בפ' הכותב עלה דההיא מתני' דיורשים משביעי' אותה ואת יורשי' דמיירי לצדדי' כשנוי' דהש"ס ועל זה הקשה דאלו אקו' הש"ס לק"מ דרו"ש בוודאי כללו כיילי ואנן הא דמחלקי' בין תפסו היורשים או האלמנה כמו דאיירי בתה"ד לכן נלפע"ד דעיקור קו' אהרא"ש שהבי' כן בכתובות אע"ג דלא קיי"ל בהא כרב ושמואל משו"ה הקשה האמנם חפשתי בהרא"ש שם ולא מצאתי ואולי נתכוון להרמב"ם שכ"כ ע"ש ותי' תה"ד שם דבימי חכמי הש"ס לא הוה שייך תפיסה דכתובה לא נגבה ממטלטלי' וקרקע לא שייך בהו תפיסה אם לא שמכרה האלמנה לאחר והחזיק בה ג' שנים וא"כ לא הי' צריכא שום שבועה לפע"ד משום הא לא אתי' דמשכחת שפיר תפיסה בימי חכמי הש"ס בשהקנה לה מטלטלי' אגב קרקע וגם האיכא דוכתי דהיתה כתובה נגבי' מטלטלי' בימי הש"ס כמבואר פ' מציאת האשה ס"ז ע"א דגובי' פורני מגמלי' דערבי יע"ש וגם כבר כתבתי שעיקור הקו' אהרא"ש ואיהו הוה בתר דתיקון רבנן לגבות ממטלטלי' והדר' ק' לדוכתי מ"ט לא מוקי לה בתפס מ"מ יהי' איך שיהי' אין זה ענין שלנו שם איירי בתפסה האלמנה ולא היורשים וזכותה משום דאמש"ל להחזיק מה שבידו ואנן אתאינו מטעם אחר בתפסו היורשים שהטעם דדיינא דעבד כר"א עביד וע"ז לק"מ ק' הנ"ל דמתני' לא מתוקמא בהכי דא"כ למי ישבע היורשים אמנם ברא"ש משמע קצת דפליג על זה מדדקדק וכ' ס"פ כל הנשבעי' ב"ד או אפטרופס מניחי' השטר ביד היתומים וכשיגדילו היתומים ויכולים לשבע שמא יזדמן להם דיין שישבעם ויגבה להם חובו עכ"ל ולמה לו למכתב דיין שישביעם הי' לו לכתוב סתם יזדמן דיין דעבד כר"א אע"כ דוקא דיין ממש שישביעם ולא שיתפסו ויהי' בעצמם הדיינים וא"ל משום דקאי אהש"ס דלא הוה שייך תפיסה כמ"ש תה"ד הנ"ל ז"א דהא כבר בררנו דגם בימי הש"ס הוה שייך תפיסה וא"כ אדרבא ה"ל להניח הדבר בסתם שיהי' המובן ממנו גם כשיעבוד דינא לנפשי' אע"כ דלית לי' סברת הר"ן הנ"ל ויש לדחות וצ"ע קצת עוד כ' הר"ן דאיכא מהראשונים פליגי כלל וס"ל דלית לדר"א וא"כ דיינא דעבד אפי' דעבד כר"א לא עבד מידי וק' עליהם מהש"ס דמסיק להדי' האי דיינא דעבד כר"א עביד ולפע"ד דגם לדדהו מהני תפיסה להיורשין ולא מטעמו של הר"ן דעביד אינש דינא לנפשי' דהא לית להו דר"א אלא מטעם אחר שכ' בטח"מ סי' ק"ח ס"ד מייתי פלוגת' דיעה קמייתא והיא דעת העיטור שהבי' ש"כ שם ס"ק י"ד ס"ל דיורשין מן היורשין אין צריכי' שבועה כ"א בטועני' פרע לך אבינו אבל אנן לא טענינן ליורש זה חובתו של זה והרמ"ה פליג וכ' הרב"י הטעם בשם מהרש"י משום דאחזוקי ממונא היכי דקאי עדיף ומוכח כן מהש"ס והש"ך לא הביא דעת הרמ"ה רק דעת העיטור ואני תמה מזה ולפע"ד יתיישב בזה היטב סתירת תשו' הרא"ש ופסק המחבר בש"ע סס"י פ"ד עם מ"ש בסי' ק"ח ס' י"ד שהאריך בע"ש וסמ"ע ועמ"ש בתשו' בית יעקב סי' נ"ב ועמ"ש הש"ך כי דברי כולם דחוקים ויותר נכון לחלק דס"ל להרא"ש דהש"ס מיירי בלא טעין ואנן טעינן לכן בפוגם שטרו לא טעינן בחובתו של זה והבו דלא לוסיף ובסס"י פ"ז מיירי בטען פרעתיך אמרינן אפילו בכה"ג אין אדם מוריש שבועה לבניו ואין להאריך בזה:

מ"מ נראה פשוט דאי תפסו היורשי' של המלוה בלא שבועה לא מפקינן לכ"ע גם להחולקי' ולית להו כר"א דהא כ' הרא"ש הטעם דפסקי' הכא כרב ושמואל משום טובת היתומים לכן כ' שם ואע"ג דלא מוספין ארב ושמואל כל שבא לגבות מיתומים היא גופא דרב ושמואל הוא עכ"ל ולדבריו צריכי' להביא גם כן כנ"ל מה לנו להקל על יתמי לוה ולהחמיר על יתמי מלוה וצ"ל גם כן כנ"ל דחזוקי ממון היכא דקאי עדיף א"כ אי תפסו יורשי מלוה אדרבא אחזוקי ממון בידייהו לכ"ע עדיף ומ"מ נפקא מיני' טובא בין טעמו של הר"ן דמהני תפיסה משום דעבד כר"א עבד ובין הך טעמא דלהר"ן מהני תפיסה אפילו בעדים נראה כמ"ש ב"ש בש"ע א"ע סימן צ"ו ולהחולקים דלא מהני תפיסה משום דעבד דינא לנפשי' אלא משום שהממון מוחזק בידו וידוע דתפיסה בעדים לא הוה תפיסה ולא מהני אלא בליכא עדים וראה מ"מ זכינו לדין דתפיסה מעליותא מהני לכ"ע ותו לק"מ ק' הר"ן מש"ס דקאמ' דיינא דעבד כר"א עביד דיש לפרש דלאו משום דהלכתא כר"א אלא משום דלא פסקינן כרב ושמואל רק גבי יתמי ומשום דהנהו יתמי מוחזקי' כנ"ל וא"כ אי עבד הדיין והתפיס לאלו לא מפקינן מנייהו ומיירי שהתפיס בלא עדים וראה ומוכח קצת כן מדאמר האי צורבא מרבנן מייתי איגרתו ממערבא דלית הלכתא כר"א משמע דהאמת כן דהש"ס לא יקבע דבר שקר אע"כ כנ"ל רק שהדיין התפיסם ולא הוה מצי מפיק מני' ומיירי במטלטלי' אגב קרקע או בהנהי אתרי דנגבי' ממטלטלי' כמש"ל דאל"ה לא הוה שייך תפיסה בימי חכמי הש"ס כמ"ש לעיל:

אמנם בלוקח ומקבל מתנה אפי' תפיסה לא מהני באיכא עדים וראה כן החליט בתשו' חות יאיר סי' קי"ט ק"ך קכ"א קכ"ה ע"ש היטב ודלא כב"ש בש"ע סי' צ"ו ס"ה ופשוט דאפי' מתנת שכ"מ אע"ג דכירושה שווי' רבנן מ"מ לענין זה דינו כלוקח ומקבל מתנה דעלמא דזיל בתר טעמא טעמא מאי הורע כחו דמקבל מתנה בנדון זה משום שבא מכח האשה בחיי' ואז לא הי' לה שום זכיי' לתת ולמכור כיון שלא נשבעת כמ"ש טעם זה בתה"ד הנ"ל א"כ גם מקבל מתנת שכ"מ שבא מכח דברי שכ"מ שלא הי' לה מה ליתן לו זה ברור

אך אפי' להב"ש דמקבל מתנה עדיף מיורש ואפי' לא נשבע מתנתה מתנה אפי' איכא עדים וראה מטעם אחזקת אבל בקרקע דלא שייך אחזקת לית דין ולית דיין וכמ"ש מהר"מ שבמרדכי פ' חזקת הבתים בתשו' המתחלת סרח בת אשר דמה שהיתה האלמנה מוחזקת בחיי' לאו כלום הוא אע"ג דלא מתזני מהיתומים דמ"ש רמ"א בהגה' ש"ע בח"מ סי' קמ"ט ס"י היינו בשאין לה דין מזונות על היתומים כגון תבעה כתובתה בב"ד א"נ גרושה ובש"ס פ' חזקת מבואר זה וכן מגורשת ואינה מגורשת אעפ"י שיש לה מזונות מ"מ אינה רוצה לפרנסה בשופי יע"ש אבל כשיש לה עליהם דין מזונות אלא שלא הניח הבעל כדי לזונה פשיטא שאין לה חזקה במעט מה שהניח כי מדוע ימחו בה מלהתפיס אותה קרקע כדי חיותה בשגם שאינו מספיק לה וכ"ש הוא השתא כשנזונות מ"מ אין לה חזקה כי רוצי' בהרווחה דידה ושלא תתבזה כ"ש היכי שאפי' בדוחק אין לה שא"א להם למחות וכיון שא"א למחות אין לה חזקה ולא ליורשי' או מקבל מתנתה אם לא החזיקו ג' שנים אחרי המתנה והא פשיטא דלא מצי יורשי' למימר נתפיס הקרקע בלא שבועה עבור מה שהיתה נזונית משלנו וקיי"ל למזונות לא בעי' שבועה כהראב"ד פי"ח מה' אישות ה' י"ט וכן פסק בש"ע א"ע סי' צ"ג ס' י"ט גם ז"א מכמה טעמים א' דוקא כשנשבעת לבסוף בשעת גיבוי כתובתה אז אינה נשבעת תחילה אך כשלא תשבע על כתובתה לעולם כגון היא שמתה לא תגבה מזונות בלא שבועה ואין אמש"ל וגם זה מבוא' בתשו' חות יאיר הנ"ל עוד הא הניח מעותי' על קרן הצבי כמבואר בב"י ח"מ סי' קכ"ח מחו' ב' ג' ויעיי' בהגה' רמ"א סס"י רמ"ו בשגם אומדנא דמוכח הוא שנתן לצדקה תחשוב לו שלא ע"מ לקבל פרעון יען שכל זה פשוט ומבואר נצא לידון בדבר חדש והוא לפמ"ש הר"ן בסוגי' דנסכא דר' אבא בשבועו' דלרב ושמואל נמי אי הי באפשרו' שיגבה הלוה ובחיי' בלא שבועה בשום פנים בעולם אזי גם עתה נוטלי' היורשי' בלא שבועה ועפ"י סברא זו כ' בס"פ כל הנשבעי' בסוגי' דיתומים מן היתומים בשם הרמב"ן דיורשי המלוה טורפי' מלקוחות בלא שבועה דהמלוה הי' אפשר שיגבה חובו זה מהלוה עצמו פי' כשהי' ממתין עד שיקנה נכסים אחרים (וע"ש בש"ג בשם מהר"ם שדבריו צ"ע וק"ל) אז הי' גובה מני' בלא שבועה ה"ה היורשים טורפי' עתה מהלקוחות כן וכ"כ ב"י בח"מ סי' ק"ח מחו' ז' בשם תשו' הרא"ש ע"ש היטב הא חזינן אפי' כשהי' אפשרות רחוק לגבות בלא שבועה שהרי הך שמא יתעשר ויקנה נכסים אפשרות רחוק הוא כמ"ש תוס' בבא בתרא מ"ה ע"א ד"ה מאי וכו' ופסקי' הכי בטוש"ע ח"מ סי' ל"ז ועמ"ש ט"ז ח"מ סי' קס"ג ס"ג ד"ה והתיאשו מן החוב וכו' ע"ש אפ"ה כ' הר"ן ותשובות הרא"ש הנ"ל דכיון שהי' שום מציאות בעולם גובי' היורשי' בלא שבועה א"כ נחזי אנן אשה כי האי אי היתה רוצה קודם מותה למכור למזונותי' משני' שעברה היתה גובה מב' ושלש שנים שעבר כמבואר ר"פ אלמנה ניזונית ויעי' היטב פלוגת' הרא"ש והרמב"ם ופסקה בש"ע א"ע סי' צ"ג סי"ד וע"ש בב"ש וזה היתה גובה בלא שבועה כנ"ל וא"כ השתא נמי יגבו היורשי' כתובתה בלא שבועה עד כדי שווי' מזונו' של ב' וג' שנים והיינו דווקא כשיש נכסים מרובן כ"כ שהיתה יכולה לגבות מזונות ב' וג' שנים וישאר עוד לכתובתה אז היתה גובה מזונותי' בלא שתשבע בתחלה א"כ גם עתה יגבו היורשי' לבסוף בלא שבועה שיעור שווי' מזונותי' ב' וג' שנים בעבור כתובתה אך אי לא הי' נשאר אחר גביי' מזונות מידי אזי גם בחיי' לא היתה גובה בלא שבועה כיון שזהו סוף גבייתה ע"כ תשבע כמש"ל ובזה הי' נ"ל ליישב פסק הרמב"ם הנ"ל פי"ח מה' אישות שפסק דאלמנה נשבעת למזונות והקשה הראב"ד ממאי דאמרי' בכתובו' ק"ו הא דתשבע בסוף ולא בתחילה מוקי שמואל בששמעה בו שמת א"כ הרי קמן דגם באלמנה דלא תשבע בתחלה וה"ה כ' שהרמב"ם ס"ל דרב דמוקי התם באוקמתא אחריתי פליג אהך דינא ע"ש וקשה מנ"ל דפליג רב ושמואל אהך דינא ולפי הנ"ל א"ש דס"ל לרמב"ם כהר"ן והרא"ש והרמב"ן הנ"ל דגם לרב ושמואל אי הי' שום אופן שיטול המלוה בלא שבועה אזי גם היורשי' גובי' בלא שבועה והי' קשה לו מה מקשה הש"ס ממתני' דיורשי' משביעי' אותה ואת יורשי' ודחוק לצדדים קתני ולא משני דמיירי בשלא גבתה למזונותי' עדיין וגובי' היורשי' כפי מזונות ב' שנים הנ"ל אע"כ דס"ל לרב דאלמנה נשבעת בתחילה דלא כשמואל והכא קיימי לרב ושמואל אמנם הראב"ד אפשר דפליג בהא דכ' הרמב"ן דגם רב ושמואל יודו בזה אלא ס"ל הם כיילי לעולם אין אמש"ל ולא הו"מ הש"ס לשנויי' הכי אמנם נ"ל דמ"מ לדינא מודה הראב"ד דבכה"ג נוטלי' היורשי' בלא שבועה דנהי דאינהי כללא כיילי מ"מ לדידן הבו דלא לוסיף עלה הוא:

ואין להתעקש ולומר ולחלק בין ההיא דהר"ן והרא"ש הנ"ל לנדון דידן דהתם הו"מ למפטר נפשי' משבועה באותו חוב עצמו כשיגבה מן הלוה משא"כ הכא היתה גובה חוב אחר היינו מזונות בלא שבועה אבל הכתובה לא תגבה לעולם בלא שבועה אף אתה אמור לו דז"א דמזונו' נמי כתובה ומתנאי' היא והרי היא נשבעת בסוף שבועה א' על שתיהן וק"ו איכא השתא התם בגובה מלוקח דלא הו"מ לגבות אותן נכסי' בעצמם בלא שבועה כלל כ"א נכסי' אחרי' שעתיד הלוה לקחם וגם אז אי הוה טעין השבע לי הי' צריך לשבע מ"מ גובה בלא שבועה וזה כ' הר"ן והרמב"ן לרב ושמואל דמחמרי בשבועות היורשים כ"ש ובן בנו של ק"ו באלמנה למזונות שכתבנו דהו"מ למזכי בהנהו נכסי' בעצמן בלא שבועה אפי' אי יטעון השבע לי אין שומעי' ליורשי' דקיי"ל תשבע בסוף וגם אנן קיי"ל הבו דלא לוסיף ובקל דחינן לרב ושמואל כמ"ש בתה"ד סס"י ש"ל לכ"ש דיגבו היורשי' בלא שבועה בשגם יצורף האומדנא דלא תפשו צררי שהי' עני ולא אמיד כאשר צירף בתה"ד שם ומזה הטעם נמי נ"ל דיכלו היורשי' לזכות בלא שבועה משום שהי' לה מסתמא נכסי צ"ב אעפ"י שנאבדו ואינם בעין הלא לרש"י ר"פ אעפ"י מבואר דאפילו נאבדו לא חיישינן לצררי יע"ש ד"ה ליתנהי בעינייהו ומשו' שכן הסכמת הרא"ש והרמב"ם שם דלא כהרי"ף ובהרמב"ם אין הכרע וכבר הזכיר בזה ב"ש רס"י צ"ו והבו דעות גדולי' דגם בזה"ז שכוללם הכל בסכום מעות מ"מ תגבה בלא שבועה והשתא נהי דבחיי' לא מגבי' לה בלא שבועה נגד דעת הרי"ף וגם הב"ש סובר דהשתא דכוללי' הכל בסכום מעות לא מגבי' בלא שבועה מ"מ השתא שמתה סמכי' אאידך פוסקי' ודחינן לרב ושמואל דבקל דחי' להו בצירף דלא הוה אמרו כנ"ל אמנם כל זה אי מיד אחר מיתת בעלה מתה היא או שלא באתה כלל אל בית היורשים עוד באופן שאין להם עליה שבועה אלא שלא התפיסה בעלה צררי א"כ אמרי' שפיר דלנכסי צ"ב לא מתפיס צררי אפי' כשאינם בעין שנאבדו אבל אם שלטה אחר מיתתו בכל מה שהניח הרי אפילו עני שבישראל ע"כ לא הי' גברא ערטלאי והניח קצת מטלטלי' בלויי הם חובת וכלי גולה וא"כ תשבע ע"כ גם על נכסי צ"ב שנאבדו לכ"ע בלי ספק ולא שייך הא ועיי' בתשו' שארית יוסף סי' ל"ד דהוה עובדא כנ"ל שהיתה חולה בשעת מיתת בעלה ומתה ג' ימים אחרי' ע"ש שלא עמד במ"ש:

היוצא מדברינו אלו לדינא אשה שמתה בלי השבעת כתובתה ותפסו היורשים בלי עדים וראה מה שתפסו תפסו לכ"ע אפי' מאן דלית לי' כר"א ואי איכא עדים וראה תליי' אי הלכה כר"א בדיעבד או לא אמנם אנן קיי"ל כר"א בדיעבד ומה שתפסו תפסו וכל זה ביורשי' אבל לוקחי' ומקבלי מתנות צ"ע לדינא כי לע"ד הדין עם החו"י דלא כב"ש דלא מהני תפיסת הלקוחות בעדים וראה ופשיט לי' דמתנת שכ"מ כמקבלי מתנה דעלמא לא כיורש וכל זה במטלטלי' אבל בקרקע לא יצוייר שום תפיסה אלא בשהחזיקו היורשי' או הלוקח ג' שנים אחרי האלמנה אבל חזקת האלמנה שיש לה עלי' דין מזונות על היורשי בעל לא מהני אפי' אינה ניזונית משלהם מפני שלא הניח הבעל כדי לזונה אפ"ה אין לה חזקה דהיא הנותנת שלא מיחו בה שלא הי' להם לתת מזונות כ"א זאת ואם יש בקרקעות יותר ממזונות ב' וג' שנים יגבו היורשי' בלא שבועה שגם היא היתה גובה קודם מותה למזונות בלא שבועה ואולי יגבו היורשי' כדי מזונות ג' שנים דיש לסמוך בזה אהרא"ש ריש פ' אעפ"י דעניי' שאינה פרוצה לא אבדה עד ג' שנים וא"כ יגבו כדי ג' שנים פחות יום דבקל דחינן דרב ושמואל והבו דלא לוסיף עלה וגם נ"ל אפי' אי ליכא בנכסי' כ"א מעט קרקע יותר על מזונות ג' שני' פחות יום נמי סגי דבזה היתה גובה מזונותי' של ג' שנים בלא שבועה בתחלה שהרי תשבע בסוף כשתגבה מעט קרקע זו למזונותי' עוד או לכתובתה כקטנה דאביי ואלמנה שלא היתה בתוך הבית אחר מיתת בעלה כלל באופן שאין עלי' שום שבועה כ"א שלא התפיסה בעלה צררי בחיי ואח"כ מתה היא יש להקל על היורשי' להגבות להם בלא שבועה כדי נכסי צ"ב אפי' כשאינם בעין אפי' בזה"ז שכוללים הכל בסכום מעו' כי על יורשי' מקלינן טפי אבל אי נכנסה לבית בעלה באופן שצריכה לשבע ליורשי בעלה שלא תפסה לעצמה כלום א"כ לא מהני טענה זו כלל הנלע"ד כתבתי ומתוך הדברים הללו יברור מכ"ת דרך לעצמו והי' זה שלום וחיים לו ולכל הנלוים הכ"ד הכותב בחפזון רב. דרעזניץ יום ג' כ"ב לירחי תליתאי תקנ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: