שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קנח
שלום וכ"ט להרב המופלא מו"ה אברהם צבי כ"ץ נ"י אב"ד דק"ק סענטפעטער יע"א:
ע"ד א' שחבל באמו עד שהדם שותת ממנה וממוני הקהל כפו אותו בדרך קנס עד שאמר רוצה אני לסלק עצמו מירושת אמו לכשתמות ונכתב בס' בלשון דייטש וחתם הוא עצמו ועתה מתה היום ונשאר כל חלק ירושתו לאחיו השני ובן זה מערער עתה בטוענו שאין הסילוק מירושת אבותיו מועיל כלום ורוצה לירד לנכסי אמו המגיעי' על חלקו ורצה מעלתו שאודיע דעתי הקלושה בענין זה:
תשובה אמת נכון הדבר שאין סילוק ולא שום קנין מועיל לסילוק עצמו מירושת מורישיו כמ"ש הר"ן ר"פ הכותב וכמ"ש ב"ש ס"סי צ"ב וכן הסכים בית מאיר שם לאפוקי ממה דמשמע בתשו' חו"י סי' נ' ודלא כנחלת שבעה שסידר שטר סילוק אחר נישואי' דליתי' ובארתי הכל במקומו בעזה"י:
אמנם הכא נ"ל הואיל דמטעם קנס אתי' עלה כופין אותו לקיים ומכ"ש שלא לעבור על נדרו שלא לירד לנכסי' ההמה והנה מבואר בתה"ד ופסקו בש"ע א"ע סי' צ"א וב"ש סקנ"ג וכן בש"ך יו"ד סי' רמ"ח סק"י דבעל חייב לשלם קנס עבור אשתו שנתחייבה לקהל משום דה"ל כקרבן שהבעל חייב להביא קרבן עבור אשתו ע"ש וכיון שזכינו לזה הדין אומר אני לא מבעי' לשיטת הרמב"ם שהוא דעת המחבר בש"ע ח"מ סי' רי"ב סעי' ז' דבאומר מה שיוציא אילן זה אתננה לעניים אע"ג דה"ל דבר שלא בא לעולם מ"מ כופין אותו לקיים נדרו וה"נ נדר גדול נדר לאלקי ישראל להביא קרבן אולי יתכפר לו במקצת וכופי' אותו לקיים נדרו אלא אפי' להחולקי' וכן נראה לרמ"א שם עיקור כיון שאמר בלשון אתננו לעניים א"כ נדר אין כאן וחיוב אין כאן מ"מ היינו התם שנדר לתת הדבר לעניים אבל הכא שהנדר והקבלה על עצמו שלא יקבל ממון זה להיות לכפרה על חטאו כמי שנדר שלא יאכל וישתה ביום פלוני או שלא יהנה ממעו' אלו או מדבר זה הכל חל על גופו וה"נ אסור לו לקבל אותן הנכסי' כי כן קבל עליו ועיי' ט"ז ומג"א ס"סי תקס"ב ולא שייך הכא לומר כיון שחבל באמו קים לי' בדרבא מני' ולא מתחייב ממון דז"א דכל דאתי לכפרה לית בי' משום קים לי' בדרבא מיני' כמ"ש תוס' פסחים כ"ט ע"א סוף ד"ה מאן וכו' ובד"ה ר' נחוני' וכו' ויעיי' קצות החשן ר"סי כ"ח ולענין חיוב לקיים נדרו לא שייך לומר נמי חייבי חטאת ואשמות אין ממשכנין וכו' עיי' תוס' ר"ה ו' ע"א ד"ה יקריב היכי דעבר על בל תאחר כופין אפי' חיי' חטאת ואשמו' ומכ"ש הכא דלא בעי לקיים נדרו כלל ועובר לאלתר על לא יחל וכ"כ תוס' יבמות כ"ז ע"ב ד"ה ר"מ מיחייב וכו' ומ"ש תוס' כריתות י"ב ע"א סוף ד"ה או דילמא ע"ש ישבתי במקום אחר מ"מ נ"ל אע"ג דאין להורידו לנכסי אמו כי היכי דתיהוי לי' כפרה אבל אם יש לו בנים יורדי' בניו לנכסי' מכח אמא דאבוה דלא עדיף קנס וכפרה דילן ממה שקצבה תורה בגזל הגר לשיטת תוס' ב"ק ק"ח ע"ב ד"ה לבניו ועיי' סמ"ע סי' שס"ז סקי"ב ואין להאריך יותר הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. פ"ב יום ה' ט"ו תמוז תקפ"ב לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: