שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קנה

ברכת השנים דשנים ורעננים לי"נ תלמידי ידידי השנון המופלג מה' נח גבריאל סג"ל יחי':

שמחתני באמרותיך ברוך ה' כי עשה לך בית נאמן יהי מכירך ברוך לאל עליון הוא חמיך המחזיקך על התורה והעבודה תמה ויזכה לראות בנויות ברמה בעיר ה' שמה אמן:

עוררתני על ביאור מ"ע של נקי יהי' לביתו שנה א' האמת אתך כי לא נמצאת מבואר בשום מקום זולת מ"ש בס' החנוך ומדי דברי בו אראה לבאר כיד ה' הטובה על הצריך לענין הזה כתי' לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר ופי' רמב"ן לא יעבר קאי על האיש דרישי' דקרא כי יקח איש אשה וכו' כמו לא יצא בצבא דקאי אהאיש ועליו דקרא קאי אצבא דלעיל והכי קאמר קרא לא יעבר האיש הזה שלקח האשה חדשה לא יעבור על הצבא לכל שום דבר שלא להספיק מים ומזון או למנות העם במספר אנשי הצבא:

והמזרחי הקשה על זה מש"ס פ"ח דסוטה דממעט מעליו עליו הוא דאינו עובר כל שום דבר אבל החוזרים מעורכי המלחמה עובר עליהם שארי דברים הספקת מים ותיקון דרכים ואי ס"ד כהרמב"ן דעליו אהצבא קאי א"כ קשה קאי בצבא וממעט אנשים רוצה לומר כיון דלרמב"ן עליו קאי אהצבא הי' לנו למעט הכי עליו דצבא הוא דלא יעבר האיש אבל עובר הוא לסחורה ושארי דברים שאינם עניני צבא ואיך ממעט מזה אנשים החוזרים מעורכי מלחמה אע"כ נהפך הוא לא יעבר קאי אהצבא ועליו אהאיש והכי קאמר שלא יעבר הצבא עליו דהאיש הזה לכל שום דבר ובס' נחלת יעקב כ' דוודאי פשטי' דקרא משמע כהרמב"ן דלא יעבר אזהרה על האיש והש"ס דיליף למעט אנשים אחרים מעליו דרשא הפשוטה נקט והעיקור דמלא יעבור גופי' נמי ממעט האיש הזה לא יעבר על דבר הצבא כיון דלא יעבר קאי אהאיש נמי נוכל למעט אנשים אחרים אלו דבריו:

והנה לפ"ז עכ"פ נמעט נמי מעליו דקאי אהצבא נימא עליו דדברי צבא לא יעבור אבל לסחורה יעבר וכן נימא נמי להרא"ם דיעבר דקאי אהצבא שלא יעבר עליו דהאיש נימא דברי הצבא לא יעבור על האיש אבל מילי אחרניתא יעברו עליו ומותר לצאת לסחורה נמצא בין למר ובין למר ממעטינן אנשים החוזרים מעורכי מלחמה דעובר עליהם כל שארי דברי הצבא וממעטינן נמי כל שארי ענינים שאינם מהצבא כגון יציאה לסחורה שמותר אפי' לחתן בתוך שנתו:

וכן משמע מלשון רמב"ם פ"ז ממלכים וכן מבואר להדיא בסמ"ג עשין קכ"א ולאוין ר"ל דאינו אסור אלא בעניני מלחמה ושמירת העיר ובסמ"ק דלא מנה רק מצות הנוהגי' לא הביא כלל הך עשה דנקי יהי' ולא הלאוין דלא יצא ולא יעבר והיינו מפני שאינם נוהגים אלא בשעה שיש מלכות לישראל ונלחמים עם אויביהם ולא בזמן הזה כלל:

ראה לבד זה מצאתי בס' המצות להרמב"ם במ"ע רי"ד נקי יהי' לביתו משמע נמי דלא קאי אלא אמלחמה וכן בלאוין שי"א מבואר כדבריו דלא קאי אלא אמלחמה אך סיים בסוף דבריו וז"ל ודע כי החתן עצמו מוזהר לצאת מביתו לסחורה כל שנתו עכ"ל והנה לעיל מיני' כ' הרמב"ם אע"ג דאיכא תרי לאוין לא יצא ולא יעבר לא מפני זה ימנה בשתי מצות והשיג הרמב"ן דנהי דהיוצא בצבא עובר בשני הלאוין מ"מ כיון שהמספיק מים וכדומה אינו עובר בלא יצא אלא בלא יעבור לחוד ה"ל למנותו ב' מצות ובעל מגלת אסתר כ' דבאמת ס"ל לרמב"ם דכל א' עובר בשני לאוין וכן הסכים במעין חכמה ולע"ד הוסיף עוד נופך ולומר דרמב"ן לטעמי' דמפרש לא יעבר אגברא ה"ל שפיר ב' לאוין מב' מינים משא"כ הרמב"ם כפי מ"ש לח"מ פ"ז ממלכים ס"ל כפי' הרא"ם דלא יעבר אצבא קאי ולא שייך לאו אדברי צבא רק שנמשך על לא יצא דלעיל לכן ה"ל מצוה א' יהי' איך שיהי' צ"ע תינח אי נימא דלא מיירי קרא אלא בדברי צבא שפיר י"ל דלעולם עובר על ב' הלאוין דאפי' המספיק מים יקרא יוצא בצבא כיון שעוסק בצרכי יוצא צבא אבל אי נימא דגם היוצא לסחורה עובר בלאו זה א"כ ע"כ א"א לחייבו משום לא יצא בצבא אלא משום לא יעבור ותיהדר קו' הרמב"ן לדוכתי' אע"כ נ"ל ברור דלא לאו ולא עשה אמרו הרמב"ם אלא מסברא כיון דהזהירה תורה שלא להכביד עולו בשום ענין מלחמה משום שיהי' נקי לביתו לשמוח עם אשתו א"כ ש"מ שמצוה לשמח עמה ושלא לצאת לסחורה:

וי"ל עוד דזה תליא בפלוגתא דר' יהודה ור"ש לפי המבואר בסנהדרין כ"א ע"א גבי לא ירבה לו נשים ע"ש וה"נ דכוותי' לר"ש דדריש טעמא דקרא א"כ הכא דמפרש טעמא ושמח אשתו ע"כ אתא להוסיף איסור סחורה כל דבר המונעו משמחת אשתו ולר' יהודה דלא דריש בעלמא טעמא דקרא א"כ אע"ג דמפרש טעמא לא נאסור מניעת שמחת אשתו אלא ע"י עול שמטילים אחרים עליו לצבא המלחמה אבל לא ביוצא לרצונו לסחורה והרמב"ם גבי בגד אלמנה פסק כר' יהודה ע"ש בנושאי כליו:

איברא בס' החנוך פ' תצא אשר עוררתני עליו בחכמתך מבואר להדיא בדבריו דמ"ע ולאו הזה נוהג בז"הז ביוצא לסחורה וגם הטעם שנתן משום שיקבע דעתו באשתו שנה תמימה ושוב לא יפנה לבו לאשה אחרת מבואר דנוהג גם ביוצא לסחורה אלא שצ"ע לפי טעמו מ"ט נוהג מצוה זו גם בנוטע כרם ובנה בית כמבואר בש"ס סוטה ורמב"ם הנ"ל דדוחק לומר שלא יחמוד בית וכרם אחר א"כ גם בלובש בגד חדש נימא הכי דכתיב ולא תחמוד כל אשר לרעך וראיתי בטעמי מצות של ר' מנחם הבבלי ז"ל טעם אחר הגון שבשנה ראשונה דעתו שקועה באהבת אשתו ולבו בל עמו לעשות לצבא ומפני כן הנושא אשה על אשתו ג"כ נקי יהי' לביתו פי' ויעשה בלא לב ויקלקל יותר מאשר יתקן וטעם זה שייך נמי בבית וכרם ולפ"ז מותר לעשות לסחורה של עצמו ואפשר החנוך מודה לטעם זה וס"ל בבית וכרם ליכא אלא טעמו של ר' מנחם ז"ל ובאמת מותר לצאת לסחורה ובאשה איכא נמי טעם נוסף שלא יהרהר באחרת משו"ה אסור אפי' לסחורה ויותר הי' ראוי לומר הטעם מפני האשה שתקבע דעתו באישה ולא תהרהר באחר אבל לא ידעתי מי נתן לנו רשות לחדש דינים ע"י טעמי מצות נעו מעגלותי' לא תדע:

והנכון לפי מ"ש לעיל דמש"ס משמע עליו אאיש קאי ונחלת יעקב כ' דפשטי' משמע כרמב"ן דלא יעבר אגברא קאי וס"ל להחנוך דתרווייהו אגברא קאי והכי קאמר לא יעבר האיש עליו על עצמו ולכל דבר שהוא לא יטיל על עצמו שום דבר וכאלו כתי' כל דבר והרבה כיוצא בזה כמ"ש רמב"ן בתורה כמה פעמים וא"כ בלאו דלא יעבור מבואר שנאסר בכל דבר כן נ"ל לדחוק לדעת החנוך ומ"מ לדעתי הוא יחיד בדבר הזה זולת הרמב"ם במנין המצות שמשמע קצת לזהירות בעלמא ומ"מ בחבורו לא פסק כן:

ונ"ל אפי' להחינוך לא מבעי דלת"ת מותר כדמצינו בש"ס פ' אע"פי דאזלו לבי רב ומשמע מיד אחר נישואין וגם החינוך גופי' כתב לדבר מצוה מותר וכן בדין דלא עדיף מיוצא צבא דלמלחמת מצוה אפי' חתן מחדרו יוצא וה"נ לת"ת אלא אפי' למזונת נמי דה"ל מצוה כמבואר בש"ס ר"פ אלו מגלחין ואפי' להרוחה דפליגי התם תנאי מ"מ בז"הז הכל הוה למזונות כדבש"ע א"ח סס"י רמ"ח ובט"ז שם סק"ה ועיי' היטב בירושלמי ר"פ מקום שנהגו ועוד נ"ל דוקא כשנשא ואח"כ אירע מלחמה לא יצא בצבא אבל משיצא בצבא ונשא אשה בזמן מלחמה אינו נפטר דאדעתא דהכי נישאת לו והה"נ לענין סחורה אם נישאת לספן או לגמל פשיטא שנישאת לו אדעתא שאחר הנישואין ישכים למלאכתו כדרכו ולא נצרכה אלא מי שנשא ואח"כ נזדמנה לו נסיעה ובכל זאת אמינא כנ"ל דליכא קפידא אלא לטייל אבל לסחורה לזמנינו הכל הוה דבר מצוה ולכל הפחות נטילת רשות מהני כמ"ש החנוך לחד דעה ואין להחמיר בזה כי העיקור לפע"ד כמ"ש לעיל בדעת רוב הפוסקים:

וראיתי להעתיק לך מה שהעליתי כבר בענין הזה בחידושי תורה שלי אשר זה לשוני במצות צבא מלחמה ראיתי להעלות מ"ש רמב"ם פ"ה מה' דיעות הלכה י"א בעלי דיעה נוטעים כרם לפרנסתם ואח"כ בית ואח"כ נושאים אשה שנאמ' מי האיש אשר נטע כרם מי האיש אשר בנה בית אשר ארש אשה אבל בקללות אומר בהיפוך אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר שיהי' כל דבריו מהופכים והקשה בכ"מ וכן הראנ"ח בדרשות וכן בבאר שבע וצדה לדרך הא בקרא כתי' בית כרם ואשה והכי אמרי' פ' משוח מלחמה למדך תורה ד"א שיבנה בית וכרם ואח"כ ישא אשה וכן שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם ואח"כ ובנית ביתך זו אשה וכל הגאוני' הנ"ל בחדא מחתא תרצו בסגנון א' דמדאמר הש"ס ואח"כ ישא אשה ולא כן גבי כרם וכן שלמה בחכמתו אמר ואחר ובנית ביתך ולא אמר כן ואחר עתדה בשדה לך ש"מ דשלמה וגם הש"ס לא מיירי אלא מנשיאת אשה שתהי' בסוף אבל מסדר בית וכרם לא מיירי והואיל וראה הרמב"ם מהסדר הנאמר בקללות אשה בית וכרם ש"מ שמהראוי שיהי' ההפך כרם בית אשה ואני אבוא כמוסיף על דבריהם לומר דמה שאמר השוטר בית ואח"כ כרם אין ראי' כלל דהוא מיירי מחילול הכרם בשנה הרביעי' נטע כרם ולא חללו ולזה בנין הבית קודם אבל לעולם אימא לך דנטיעת הכרם קודם לקנין הבית ואח"כ מחלל בשנה הרביעית ויש להביא ראי' להרמב"ם עוד מדכתי' נקי יהי' לביתו שנה אחת ושמח את אשתו ודרשי' שם פ' משוח מלחמה נקי יהי' זה כרם לביתו זה בית ושמח את כמשמעו הרי כסדר הרמב"ם כרם בית אשה אבל מ"מ צ"ע בקרא דשלמה שלא הזכיר כרם ולא חילול רק ועתדה בשדה לך מה ראה להקדים בית וגם הרמב"ם השמיט להך קרא ועוד דמייתי שנאמר מי האיש אשר נטע כרם וגו' כאלו כסדר הזה כ' בתורה וזה אינו וי"ל ג"כ מה שדקדק באר שבע מ"ט אמר הש"ס וכן אמר שלמה בחכמתו והלא משלי ברה"ק נאמר גם יש לי לדקדק משחז"ל מתחלת שמע ישראל כהן מדבר ומשמיע לעם והירא ורך הלבב שוטר מדבר ומשמיע לעם ומי אשר בנה בית כהן מדבר ושוטר משמיע מ"ט יש לחלק בין הפרקים האלו וליישב כל הנ"ל צריך אני להקדים ב' הקדמות א' כי לפע"ד י"ל ולחלק דבצדיק גמור העושה תורתו קבע ומלאכתו ארעי וביתו אשר בנה הוא בית אלפנא ועמודי דגרסי אותו יש לו להקדים דבר מה לפרנסתו וליטע כרמו תחלה שיהי' לו מוכן לפרנסתו כדי שילמוד ברווח ואח"כ יבנה בית מדרשו כי התכלית הוא המאוחר וכמ"ש ראנ"ח שם בטעם איחור הנישואין לכ"ע ואמנם ברוב האנשים הבית הוא מקום מוכן להתפרנס ולעשות שם צרכי העה"ז ע"כ קודם לפרנסתו כי משם תוצאות חיים של העה"ז ובמקום אחר כתבתי בזה מה שנתעורר ברש"י ישן סוף פ' פקודי במה שמצינו לעולם בין בצוואה ובין בעשיי' ובין במסעות וחניות השלחן קודם למנורה ואמאי הרי השולחן בצפון ומנורה בדרום ש"מ המנורה חשיבא יותר שימין חשוב משמאל וכתבתי דהיינו לרמז הנ"ל כי השלחן הוא רמז להכנת הפרנסה תקדים להלימוד הרמוז במנורה והארכתי שם:

עוד אקדים מ"ש רמב"ן דהכהן כי ה' הולך וגו' לומר לא יפקד מכם איש לא תיראו ואח"כ בא השוטר ואמר פן ימות במלחמה ומי האיש הירא וכ' וז"ל שלכהן ראוי לומר אל אוזן הצדיקים שיבטחו בה' ואם יהי' כן לא יפקד מהם איש ובאשר הוא הכהן משרת ה' ראוי לו לומר דברים כאלו אך השוטר מדבר בדרך הטבע ואל אוזן אנשים שאין בטחונם חזק ואחז"ל שתלתה התורה בבית כרם ואשה שלא לבייש את החוזר מחמת רך לבב שיכולים הרואים לתלות אולי בנה בית וכו':

והשתא מאמר שמע ישראל שהוא רק לצדיקי' ע"כ נאמר ע"י הכהנים משרתי ה' לבדם ומאמר מי הירא הוא רק להבלתי בוטחים בה' נאמר ע"י שוטרים לבדם אמנם מי האיש אשר בנה בית שהוא מאמר כולל שהרי אפי' הצדיקים גמורים הי' צריכי' לחזור ע"י בית כרם ואשה שלא לבייש החוזרים על ידי רך הלבב ע"כ נאמר ע"י שניהם הכהנים והשוטרים ובשני אופנים הכהנים הקדימו כרם לבית שכן דרכם של צדיקים גמורים ואמנם בקרא מיירי רק מהשוטרים שאמירתם לבינונים הקדים בית לכרם וע"כ אמר בש"ס למדך התורה דרך ארץ שהוא רק מהלכות דרך ארץ לא מעיקור היראה וכן אמר שלמה בחכמתו דייקא בבחינתו בחכמת הנהגת העולם אבל לא בהנהגת התורה האמיתיות ורמב"ם מיירי מצדיקים גמורים כאשר מסיים ומייתי ראי' מויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו ע"ש בפנים. ומ"מ לא יתישב בטוב מאי דמייתי שנא' מי האיש אשר נטע כרם כאלו כתי' כן בקרא ובאמת בקרא כתי' דברי השוטרים ולא דברי הכהן ומי שדעתו רחבה יותר יראה ליישבו על אופן היותר נאות אלו דברי שם ושלום לך ולתורתך עם ברכת השנים חתימה טובה לאלתר לחיים ארוכים כנפשך היפה ונפש א"נ. פ"ב יום עש"ק ג' אלול תקע"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: