שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קנב
שלום לך תלמידי הותיק הרבני המופלג מהו' שמואל נ"י:
אלו היית מעלה על לבך החצי מרוב טרדותי ושלא אוכל ליי"ח דבר יום ביומו אזי לא היית מעתיר עלי דבריך בתרעומותיך. ועל דרך תורה אשיבך במה שהקשו תוס' ספ"ב דקידושין במתני' המקדש בערלה דליחשוב נמי פגול ונותר וטמא והקשה מהרש"א תיפוק לי' דה"ל קודש והוא בכלל מתני' דלעיל המקדש בחלקי ק"ק וכ' אולי פסיקא להתוס' בשום מקום דפגול ונותר וטמא לית בהו משום קודש ותמהת עליו ממשנה שלימה דכריתות יש אוכל אכילה א' וכו':
אומר אני אעפ"י שקדמך גברא רבה הגאון פני יהושע מ"מ נלפענ"ד דלק"מ דמהרש"א לא קאמר דלית בהו משום מעילה בקדשים אלא כלפי שהקשה שהוא בכלל המקדש בחלקו שאינה מקודשת משום דלאו דידי' הוא ומשולחן גבוה קזכה ועל זה כ' דאפשר שזה לא שייך אלא בחלק הראוי או לגבוה או לכהנים משולחן גבוה אבל פגול ונותר וטמא דלא חזי לא לגבוה ולא להדיוט אפשר דלא מיקרי תו כזוכה משולחן גבוה ונהי דמ"מ לאו דידי' הוא כמו שארי איסורי הנאה דערלה וכלאים מ"מ אינו בכלל מתני' דלעיל וקשה שפיר ליחשבי' בהאי מתני' כדחשיב ערלה וזה ברור בכוונתו והמעיין קצת בסוגי' דליתן בקר שני לשריפתו גבי נותר וקרא לכם ולא גבוה גבי נדו"נ שאין קריבין בי"ט יראה ויבין חלוק הנ"ל דלא ברירא כל כך סברת שולחן גבוה גבי נותר כמו בקרבנות ועיין בתוס' בשבת סוגי' שמן שריפה וק"ל ובקיצור הי' מקום לתרץ ק' מהרש"א דמשכחת לה נותר וטמא דעצים שכבר מעל אדם ונהנה מהם בשוגג דיצא לחולין ע"י מעילה ואיסור קדש אזיל לי' ומ"מ איסור ונותר וטומאה איכא דבעצים איכא נותר וטומאה לרבנן דר"ש זבחים מ"ה ע"ב ועיין שבועות ז' ע"א ועצים יוצאים לחולין ע"י מעילה כמבואר מס' מעילה י"ט ע"ב לת"ק דר' נחמי' ע"ש ואין להאריך וק"ל דברי או"נ. פ"ב נגהי ליום ה' ר"ח שבט תקעה"ל. משהק"ס מפפד"מ: