שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קל
שלמא רבא לכהנא רבא ה"ה המאה"ג המופלא ומופלג כמה' טובי' כ"ץ נ"י אב"ד ור"מ דק"ק גיסונג יע"א:
יום ג' שבוע דנא הגיעני נועם מכתבו והיום פניתי להשיב בקיצור לפי מסת הפנאי והנה ע"ד עיקר שאלתו כפי הנראה אי צריך דוקא ב"ד של ג' להתיר עגונה ולא נעלם ממנו דברי הש"ע סי' י"ז סעי' ל"ט ויש שם ג' שיטות בדברי האחרונים כי דעת הח"מ נוטה דאפי' לחקירת העדים לא בעי ג' דייני' וכמעט משמע מדבריו שלא תצטרך לבוא כלל לפני חכם כי אינו אלא כעד המעיד שנשחטה בהמה זו וניקור ירך וכדומה שאם ההיתר פשוט כ"ע יסמכו בלי שאלת חכם כלל וכן נוטה דעת הט"ז ואמנם דעת הב"ש שצריך ג' דוקא וראיתו משלהי יבמות ומשמע דאפי' אחר שכבר נחקרו העדים מ"מ צריך שיצא היתר מפי ג' דוקא והרב המגיה שבס' ט"ז הכריע דלחקירת עדים צריך ג' ולהתיר לא בעי כלום:
אמנם גדול המורים ה"ה הש"ך בי"ד סי' קכ"ז סס"ק י"ד פשיטא לי' שאם נשאת ע"פי ע"א שלא ע"פי הוראת ב"ד תצא ומהתימה על הגאונים הנ"ל שנעלמו מהם דבריו והנה צ"ל דלא תקשי לך על הש"ך ממ"ש בא"ע סי' י"ז סעיף ל"ד גבי העיד ע"א שנטבע במים שאל"ס שכ' המחבר שאם נשאת לא תצא וכ' הרמ"א דוקא ע"פי שגגת חכם אבל בעבריינות תצא וקשה הא בלא מים שאל"ס נמי תצא בע"א שלא ע"פי ב"ד ויש לדחוק אבל הרואה בפנים בהגה"ה מרדכי שלהי יבמות וכן הוא בתשו' מיי' השייכי' לאישות סי' י"א ובתשו' מהר"ם מר"ב סי' תרי"ב יראה דקשה כנ"ל:
ע"כ נראה לבאר עיקור הדין מאין נובע ומה שחנני הי"ת כידו הטובה ומשם בארה בעזה"י הנה בתשו' המיוחסת סי' קי"ט כ' וז"ל וטעמא דמלתא משום דכל הנשאת ע"פי ע"א אינה יכולה להנשא אלא ברשות ב"ד וכל שלא עמדה בפני ב"ד אין בדברי העד כלום והכי אמרי' בריש אשה רבה מדקתני סיפא נשאת שלא ברשות ב"ד מותרת לחזור לו מאי שלא ברשות ב"ד אלא בעדים כלומר בעדים אינה צריכה ליטול רשות מב"ד מכלל דרישא ברשות ב"ד ובע"א אלמא בע"א אינה נשאת לעולם אלא ברשות ב"ד עכ"ל לעניננו ועיי' ב"י:
והנה אין כוונתו בזה חקירת עדים בב"ד דודאי גבי ב' עדים נמי צריכי' קבלה בפני ב"ד של ג' דהרי מן התורה בעי' לכל עדות נשים ב' עדים דבר דבר מממון והתם כתי' ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' דוקא אפי' אם נאמר דמדרבנן הקילו כמו שהקילו בע"א מ"מ הא מיירי מהנשאת שלא ברשות ב"ד אלא בעדים וע"כ היינו שנחקרו בב"ד דהשתא נישאת ברשות התורה ולא צריכה היתר מב"ד וא"כ ע"כ שלא ברשות ב"ד דקאמר היינו בלא היתר של ב"ד וע"ז קאמר דע"א צריך עוד היתר מב"ד אחר שכבר נחקר בב"ד:
וזה לשון תוספת הרא"ש על יבמות ר"פ האשה רבה בד"ה אלמא ע"א נאמן וכו' אבל כשיש שנים כיון שנתקבל העדות בב"ד ונחקר בב"ד הדבר ידוע שהיא מותרת ואינה צריכה הוראת ב"ד וכו' עכ"ל הרי כמו שכתבתי אלא שעדיין יש לפקפק כמ"ש בחלקת מחוקק דרשות ב"ד לאו מותב תלתא קאמר אלא חכמי ישראל שהתירו אשה ע"פי ע"א שלא מן הדין של תורה זה נקרא רשות ב"ד ואני אומר כבודו במקומו מונח תינח למסקנא אבל להס"ד דהש"ס ר"פ האשה דע"א נאמן מן התורה אלא מ"מ צריך רשות ב"ד ויעיי' בלשון תוס' ותוספי הרא"ש שם וא"כ גם במסקנת הדין כן וק"ו הוא השתא כשמהימן מ"הת בעי' דוקא שיצא ההיתר ע"פי ב"ד כ"ש כשחכמים האמינו דיש לומר הם אמרו והם הצריכו ב"ד וטעמא נראה משום דלא דייקא שפיר כשאינה צריכה לברר העדות בפני ב"ד וכעין שאמרו ריש גיטין גבי ע"א דבפ"נ כיון שצריך לומר בפני ג' מעיקרא מידק דייק וה"נ דכוותי' אע"ג שעיקר סמיכה הוא משום חומר שהחמרתי בסופה מ"מ בעי' נמי דתאמר בפני ב"ד דבהכי דייקא טפי ואי לא לא מהני ובהכי מתישבה קושי' הח"מ הנ"ל שהקשה הלא עד מפי עד כשר והעד הראשון לא אמר בפני ב"ד ולמה צריך השני ב"ד וכי יפה כח הבן מכח האב והא"ש דעכ"פ בעינן שיצא גמר הענין בפני ב"ד דעי"כ דייקא טפי ומהימן עדות הראשון ג"כ על ידי זה:
וכעין זה מצאתי בתשו' הר"ן סי' מ"ז וז"ל מי אסרי' כיון שבעדות אשה אינו צריך שיעיד העד בב"ד הרי עדותו חוץ לב"ד כאלו העיד בב"ד וכי היכי דבעדות שנתקבל בב"ד אמרי' אינו חוזר ומגיד ה"נ בעדות זו וכו' או דלמא אפ"ה כל שלא העיד בב"ד חוזר ומגיד בב"ד אע"פי שמכחיש דבריו הראשונים לפי שאין אדם מדקדק בדבריו במה שאמר חוץ לב"ד ומסתברא דהכי קושטא דמלתא שאפי' בעדות אשה אע"פי שהגיד חוץ לב"ד חוזר ומכחיש דבריו הראשונים בב"ד לפי שאין עדים מעידין עד שעת גמר עדותן בב"ד עכ"ל ודבריו נראים תמוהים א"כ איך נסמוך על עדות שחוץ לב"ד אע"כ הכי קאמר שנסמוך על עדותו שהשומע סומך עליו והולך ומעיד לפני ב"ד עד מפי עד ואז נתחזק עדותו ג"כ דדייקי עי"ז:
ויש לי להביא ראי' לדברים האלו מש"ס ר"פ שבועת העדות דאמר ר"פ הכל מודים בעד מיתה דפטור דאמר לדידה ולא אמר לב"ד והכל מודים דחייב דלא אמר לדידה ולא אמר לב"ד וי"לד ב"ד מאן דכר שמי' ועוד מלתא דפשיטא היא כיון שאמר לדידה הרי היינו מקום הגדה דילי' והיינו ב"ד שלו ותוכל היא להנשא ע"פי ולמה צריך לחזור פעם אחרת לב"ד ולהגיד מה שכבר הגיד ואם אולי היא תסופק בהדין תשאל לחכם מורה הוראה כשואל על איסור והיתר הגע עצמך אם העידו בדיני ממונות להני ב"ד והב"ד מסופקי' ושולחים לב"ד הגדול היאומן שיצטרכו העדים לילך להעיד לפני ב"ד הגדול אחרי שכבר העידו ה"נ דכוותי' ומאי קמ"ל ודוחק לומר דהיינו דקאמר ומייתי עלה האשה שאמרה מת בעלי תנשא זה אינו במשמע כוונת הש"ס כמובן אבל העיקר דבעי' דוקא ב"ד לגמר נאמנות העדות אלא דלזה סגי אם תאמר היא כן לב"ד אבל כל זמן שלא נאמר כן לפני ב"ד לא נגמרה עדותו של זה המגיד וה"א דלא הגיד במקום הראוי להגיד קמ"ל (ויעוי' ב"ק ק"ה ע"ב גבי הכיר בה ולא במוצאה וכו' דמצינו שבועת עדות שלא בב"ד רק להעיד לו שיכול לחפש באותה שכונה ע"ש) עוד יל"ד באידך בבא דחייב דלא אמר לדידה ולא לב"ד ומה צורך ולא לב"ד תיפוק לי' כיון שלא אמר לה וע"כ היינו שנשבע שאינו יודע עדות א"כ אפי' יאמר אח"כ בב"ד תו לא מהני דאינו חוזר ומגיד אע"כ מזה מוכח כהר"ן הנ"ל דאע"ג דאילו היה אומר לדידה הי' מועיל מ"מ לא נקרא מקום הגדה ויכול לחזור ולהגיד בב"ד והיינו מטעם הנ"ל:
ועיי' בתשו' מהרי"ו סי' ט' כמ"ש שעד מפי עד נאמן אע"פי שעד הראשון לא העיד בב"ד אלא סיפור דברים בעלמא ומייתי ראי' מהש"ס משמע נמי שעכ"פ גמר ההיתר צריך שיהי' בב"ד ע"ש:
ואין דומה לסידר הגט דפשיטא לי' להב"ש ס"סי קכ"ג דלא בעי בב"ד וכמו שתמה הרב"י על התה"ד שפוסל בלילה משום דדין פסול בלילה ומעלתו נתעורר בזה ולפע"ד אין הנדון דומה דהתם בגט אין אנו מתירים שום דבר רק שעושה מעשה המתיר כמו מיתת הבעל שהמיתה היא מעשה המתיר וכי יאמר אדם שהמת שלא בפני ב"ד לא תותר אשתו וה"נ הנותן גט שלא בב"ד אשתו מותרת ע"י זה הגט אך אם צריך עדותו להתיר האשה ולומר שנתגרשה או אפי' רק שליח המביא גט ורוצה להעיד על הדבר זה צריך ב"ד ולא נחלק בזה אדם והה"נ עדי מיתה ובתה"ד שהחמיר י"ל היינו טעמא משום שעתה אנו קורעים הגט מיד וכמ"ש הוא עצמו המנהג הזה ומשום כן אנו נוהגים להגבות עדות ולחקור אם ראוי שהבעל ציוה ושהסופר כ' לשמה ואם הוא ח"י ממש כדי שלא יערער שוב אדם מעולם והמפורסם מזה שכל שנתגרשה בב"ד נעשה כסדר הזה ולא תצטרך תו לגיטא בידה וא"כ ע"כ צריך ב"ד לקבלת עדות היתר ערוה אבל סידור הגט פשיטא דלא בעי מידי:
אמנם אי צריך שלשה דוקא או סגי אפי' באחד לא אתברר לי היטב דמלשון הנימוק"י סוף יבמות משמע דבעי' שלשה דוקא דהרי נדחק מ"ט לא בעי אפי' מומחים נמי ותי' משום דשליחותי' עבד משמע אבל שלשה ודאי בעי' דהרי אפשר בהכי ומעלתו עמד שם על דברי הש"ס אי ס"ד דדמי לד"נ ליבעי נמי ב"ד של כ"ג ומייתי נמי מש"ס דסנהדרין דבתר השתא אזלי' ולא בתר מה שנמשך ממנו והנה זה צריך ביאור רחב וקונטרס בפ"ע הארכתי בתשובה אחרת ומסתיין ממ"ש רמ"א בד"מ סי' ק"ל בשם מהרי"ל דבעל מום לא יתיר אשת איש ובסדר חליצה של ד"מ כתב שיהי' כולך יפה ומום אין בהם כמו בסנהדרין ממש ושם נאמר ועלתה יבמתו השערה לעיני הזקנים וא"כ נהי דסגי בשלשה כדיליף מקרא דזקנים מ"מ משמע זקנים מאותן היושבים בשער שהם הסנהדרי' דמום אין בהם וגלי קרא דלא בעי כ"ג אלא ג' אין להאריך בזה ולחלוק על הראשונים בקו' כאלו:
ואיברא שלהי יבמות י"ל דמיירי הנימק"י מקבלת עדות אבל להתיר סגי בחכם א' ונמי מקרי ב"ד לענין זה וסגי דבהכי דייקא שפיר דהרי בשליח הגט סגי שיאמר בפני שנים בפ"נ ודייקא בהכי ומריש ה"א להביא ראי' מהאי עובדא שלהי יבמות האי גברא אמר מאן איכא בי חסא טבע חסא ואר"נ האלקים אכלא כוורי לחסא מדבי ר"נ אינסבי' אשתו דחסא ולא אמרו להו ולא מידי ומוכיח הש"ס מזה דבמים שאל"ס אי עברה ואינסבא אין מוציאין ויל"ד טובא חדא על ר"נ איך יצאה תקלה כזאת מתחת ידו ואמר דברים כאלו ולא הי' נזהר וחכמים נזהרים בדבריהם והרי אין מניחים לספוד ולהתאבל עד שהותרה האשה משום חשש מכשול תו יל"ד לאיזה צורך מייתי הש"ס כלל הך דר"נ דאמר אכלי כוורי' לחסא לא הל"ל אלא האי גברא אמר טבע חסא ואנסבא אתתי' ולא א"ל ולא כלום ולהוכיח מזה ודאי עברה ואנסבא במשא"לס אין מוציאי' מבעלה אע"כ דלכתחלה בעי' ב"ד של שלשה ומשו"ה לא חש ר"נ בדבריו כלל כי ידע שלא יסמוך אדם על דבריו כיון שהוא יחיד אע"פי שהוא יחיד מומחה ומ"מ אע"ג דעברה האשה ונישאת שלא ע"פי שלשה לא הוציאוהו מבעלה ומ"מ טעמא דהוה חד עכ"פ אבל אי אפי' גם א' לא הי' בהוראה והי' נישאת ע"פי העד הי' מוציאי' מבעלה דהוראת חכם בעי' עכ"פ אח"כ עיינתי במ"ש בהגה"ה מרדכי שם וראיתי שהרגיש במ"ש ולפי דבריו אין ראיתי מכרעת ומ"מ מ"ש נ"ל אמת להלכה ומשו"ה לא חשיב לי' במתני' ריש סנהדרין דבעי' היתר עגונה ג' דוקא משום דאינו מעכב:
ועוד נ"ל לומר דגם הר"ן בתשובה דמייתי ב"י וכן הוא בהר"ן סי' מ"ז דאי עברה ונשאת שלא בב"ד ואח"כ בא ע"א המכחיש אין דברי המכחיש כלום דכיון דכבר נשאת אין דבריו של א' במקום שנים לא יחלוק על הנ"ל דבעי' דוקא היתר חכם ואי עברה לנשאת תצא וכמ"ש והחליט הש"ך בי"ד סי' קכ"ז הנ"ל אמנם כל זה אי הלך לו העד ואינו בפנינו ורק מפיה אנו חיין תצא אע"פי שאם באתה קודם שנשאת הי' מהימנא עכשיו לא תאומן אך אם העד עדיין כאן ומעיד עתה לפני הב"ד ואגלאי מלתא למפרע שעד אמת העיד למה נוציאה מבעלה ועל זה כ' הר"ן דאז אפי' אם בא ע"א להכחיש העד הראשון העומד עתה לפנינו לא מקרי בת אחת ונימא דעדות מוכחשת היא זה לא אמרי' כיון שכבר נשאת ולא היה רק גילוי מלתא ונמצא אין כאן מחלוקת מכל דברי חכמים קיימים:
ובזה מיושב דברי רמ"א סעי' ל"ד דאע"ג דבנשאי' ע"פי ע"א שלא ע"פי חכם בלא"ה תצא מ"מ הוצרך להודיענו שאם נישאת ע"פי ע"א במים שאל"ס שלא עפ"י חכם שתצא דנפקא מיני' אפי' הי' אותו העד שהעיד במשאל"ס לפנינו ויעיד עכשיו לפני החכם דאי לאו משום מים שאל"ס לא תצא אבל עכשיו תצא כנלע"ד לקיים כל דברי החכמים:
היוצא מזה דהעדים צריך שיקובלו בב"ד עכ"פ ואמנם פסק ההיתר צריך לכתחל' שישבו ג' במותב חדא ויאמרו לה להאשה פלונית מותרת את להנשא ובדיעבד אם נשאת ע"פי הוראת חכם א' מופלא בהוראה לא תצא ואם נשאת ע"פי עצמה אזי אם עדיין אפשר לקבל העד בב"ד לא תצא אפי' א' מכחישו ואם לאו תצא כהסכמת הש"ך כל זה נ"ל להלכה ולא למעשה דהיינו אם אירע שהותרה ע"פי חכם א' וטרם שנשאת בא עד המכחיש לפי הנ"ל ה"ל יצא בהיתר ותו אין המכחיש נאמן ולמעשה צריך עדיין מיתון ועיון:
ועתה אבוא אל השניות בהיתרא דהאשה יטל שהיתה אשת כ' חָרא בן כ' וואלף שהמעשה כך אחר שהרגישו בני עירו בחסרונו הלכו לסביבות אותו הגליל ובאו לבית כומר ובראותו אותם הוא אמר להם שאחיהם נהרג ע"י משרתו שהמשרת הביא לביתו סחורה מלאה דם והרגיש בו והובילו למשפט לומפא"ך ובדרך הליכתו הודה לו והראה מקום שהטמין היהודי תחת השלג והלכו האנשים והגידו בעיר ומיד יצאו אל המקום אשר רמז עליו ומצאוהו טמון בשלג והכירו מיד ולא הי' שום חבולה בו רק בראשו וטרם הביאוהו אל העיר אמרה האשה סימנים בגופו דהיינו שומא באמצע באקבארט בימין ובוהק תחת קדקדו ובבואו אל העיר הכירוהו כולם כי לא נשתנה כלל בצורתו וגם הסימני' נמצאו בו כאשר אמרה האשה וגם הי' לבוש בכל מלבושיו אחד מהם לא נעדר וגם הארבע כנפות עם הציצית והי' זה כמו ד' שבועות אחר הריגתו לפי מאמר הכומר והנה כנראה מדבריו דשריותא דהאי אתתא פשיטא לי' ושכבר שאל גם כן להרב המא"הג דק"ק רעכניץ מהו' סענדר נ"י והסכים בשריותא:
ולפע"ד נמי דההיתר פשוט ואין צורך להאריך כלל רק לבאר טעמא דידי דהאמת כמו שכתב מעלתו דכמה פוסקים סומכים על ר"ת דבלא נמצא חבולה בפניו מעידים אפי' אחר כמה ימים והכא הי' שלם בפניו ואמנם לדעת החולקים הא איכא הראב"ן והביאו בתשו' מ"ב ס"סי ק"ד דשלג וכפור וקרח עדיף ממים ומעידים עליו אפי' אי הי' טמון כמה ימים והשתא ממ"נ אי נאמין להרוצח שהוא הרג אותו היהודי וכמו שאמר הכומר א"כ הרי נהרג ואי לא נאמין לו כלל א"כ הרי הוא בחזקת חי ונאמר השתא מת ומוקמי' אותו שהוא עדיין בתוך ג' ימים למיתתו אפי' בלא שלג או לכל הפחות שלא פשר השלג מעליו בשום פעם מיום שנטמן בו באופן שאפי' הי' ימים בינתים שהי' קצת חם וכדומה וגם לא ניחוש שמא נהרג במקום אחר שלא הי' שם שלג ושהה שם עד שטמנו בשלג דכאן נמצא וכאן הי' ועוד דאמרי' השתא נהרג:
נוסף לזה דלכמה גדולים מצרפי' סי' בינוני' עם בגדים והכא כיון שהי' בו סימנים שאמרה האשה אפי' אי לא נחשוב אלא לסי' בינוני מ"מ עם צירוף הבגדים ה"ל כסי' מובהק ומכ"ש דהכא דאפשר דהוה צמצום המקום כמו סי' מובהק דהיינו באמצע באקבארט בימין ובוהק תחת הקדקד דה"ל כמו נקב בצד אות פלוני דסמכי' עליו מה"ת ומכ"ש בצירוף בגדים כנ"ל:
ועוד בה שלישי' דכמה פוסקי' ס"ל דכל בגדיו מראשו ועד קדקדו לא חיישי' לשאלה ומכ"ש ד' כנפות דאטו פשט את בגדיו והניח עצמו שלוח ערטילאי וגם הלך לו בלא ציצית אלא שגדולי אחרונים תפשו ואמרו מ"מ ניחוש לחליפין שהחליף עם אחר או לגזילה ששללוהו והציגוהו ערום והשוללים מכרו לאחר ואותו אחר נהרג והנה בנדון דידן היינו צריכים לומר שהשוללים מכרו הבגדים לאחר אשר אירע שאחר שנהרג ושהה נתהפכו צורתו ממש לצורתו של הראשון בעל המלבושים ההמה וגם הי' לו אותן הסי' ממש בגופו וזה הוה כמו נפילה דחד ולנפילה דחד לא חיישי' וכל מ"ש לא הארכתי להביא ראיות כי לפע"ד אין צורך והדברים מבוארים ע"כ אחרי שכבר יצאה בהיתר הנני מן המסכימים ומצרף עמו עוד שני אנשים שיהי' ב"ד של שלשה וישמע עוד הפעם דברי העדים בב"ד ויתיר האשה ולימטינא שיבוא מהאי כשורא דאע"ג דעל כל אחד מהנ"ל אין נראה לסמוך מ"מ בצירופים יחד יש די היתר לע"ד:
ונאמר עד"ז הא לר"ת סמכי' אט"ע כשאינו חבול בפניו אפי' אחר כמה ימים וכ' הרב"ש דחזי לאצטרופי עכ"פ במי שאין אנו יודעים אם הוא תוך ג' או אחר ג' לסמוך אהרוב המקילים ומוקמי' אחזקת חי' דהשתא מת וה"ל בתוך ג"י ואפי' להחולקים מ"מ הא איכא הראב"ן והסכים המ"ב ולא נמצא חולק עליהם דשלג וכפור ה"ל כמים ועדיף מיני' ואפשר דאפי' היכא דאיכא מכה לא מרזי שלג וכפור ומכ"ש הכא דליכא מכה בפניו כלל רק בראשו ואפי' להסוברים דשום מכה בגוף מרזי ומחליף הכרת הפנים ונימא נמי דשלג מרזי כמו מים מ"מ הא איכא סימנים מצוצמם אע"ג דשומא לא הוי סי' מובהק מ"מ הצמצום הוי סי' לכמה פוסקים ומכ"ש דבוהק תחת הקדקד אפשר דהוי סי' מובהק ולהחולקי' נמי דס"ל דצמצום לא מהני או אפשר דזה לא הוה צמצום ממש מ"מ הא למהר"ל מפראג סי' אמצעים בגופו עם סי' מובהק בכליו או ט"ע בכליו מהני ממ"נ אי סי' דאורי' מותרת מכח סי' ואי לאו דאורי' לא חיישי' לשאלה ואפי' להב"ש דפליג ונקט חומרי דתרתי לישנ' דסי' לאו דאורי' וגם חיישי' לשאלה מ"מ היינו לשאלה קצת מכליו דחששא דשכיחא הוא והוזכרה בש"ס אך לכל כליו לא שייך שאלה שהוצג ערום וליכא רק חשש שוללים דלא שכיחא ולא הוזכר בהדי' בש"ס אפשר דמודה הב"ש דנוכל לסמוך עם צירוף סי' שאינם מובהקים ועוד אפשר שהם מובהקים מכח הצמצום כנ"ל ומצרף לזה דהוה כמו נפילה דיחיד דנימא דהוחלפו כליו של זה עם זה שנהרג ונשתנה פניו וצורתו לצורתו של כ' ארא הנאבד ולזה לא חיישי' ומצורף לזה שהי' מונח בשלג שאפשר שלא נשתנה כלל ואפשר שהוא עדיין תוך ג"י להריגתו וגם אינו חבול בפניו ע"כ נראה דראוי לסמוך אהמתירים האשה יטל אשת כ' ארא ב"ר וואלף בק"ק גיסונג:
וכל זה אם כבר יצאה בהיתר ואני כהדין גרמיזא הבא באחרונה ולעשות סניף בעלמא כמשמע מתוך כתבו אמנם לסמוך על דידי אע"ג שכפי הנראה לי ההיתר פשוט ע"ד הנ"ל מ"מ הכל כתבתי מסברת חוץ מבלי עיון בשום ספר ע"כ אין ראוי לסמוך עלי לחוד בענין זה או יעוררני עוד הפעם ואקח מועד מועדים אי"ה לשנות פרק זה ולברר כל הדברים כשמלה כיד ה' הטובה ואז יאוחר הדבר עד אחר חג הפסח אי"ה כי כעת רבו הטרדות אבל כמדומה אינו צריך לזה ולהיותי מאד טרוד הקצרתי הפעם במקומות שהיה ראוי להאריך ואסיים בברכה. פ"ב יום ה' אדר"ח אדר תקס"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: