לדלג לתוכן

שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קכה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שלום להרב מהו' דוד כ"ץ נ"י:

בהיותי שבועה זו במחיצתי שבק"ק פ"ב למישאל שאילתא קדמיכון לא הי' מזגי שוה כאשר עיניו ראו ואמנם ועתה יצאתי חוצה לאחת מערי השדות לשאוב אויר טוב וריח השדה אשר ברכו ה' אמרתי לעיין קצת ולהשיב כראוי גם כי ספרי אינם אתי עמי מ"מ קמא קמא דמטא קמי דידי קושטא קאמינא וה' יעזרני שלא אכשול ח"ו ויעמדני על האמת:

נפשו בשאלתו על מקרה לא טהור בארץ תוגר בת ישראל הרתה לזנונים מישמעאל א' ומדאגה פן יקח הנואף את הילד לאמונתו ויאמר כי משלהם הוא המציא אבי הזונה אחד מן השוק שירצה ברצי כסף שיבואו לפני ב"ד ויתודה ויודה לומר צדקה ממני נתעברה ויקח אותו לו לאשה מיד ולאלתר ותילד הילד על ברכי האיש ההוא ויגדלהו כבנו ואז ירפו ידי הנואף והרי זה התינק מוצל מני שחת ומה' היתה כי לא בא הנואף כלל לתבוע הילד אך עומד לנגד איסור מעוברת חברו ע"כ שאל באחת אם יש למצוא היתר לאיסור הנ"ל או לא:

שוב הצצתי מתוך דברי האב כמדומה שהי' מפותית להישמעאל ברצונה ואיכא למיחש טובא שאם לא ישיא אותה לבעל ישראל שלא תוכל הבת לעמוד בנסיון ותחזור לדת הישמעאלי' ותהי' קשורה בו ככלבתא:

אומר אני אם מצד איסור מעוברת ומניקת חברו הדבר פשוט יותר מביעא בכותחא דאין כאן בית מיחש כלל ועדיף טפי מההיא דמהר"י מינץ שהתיר לישא מופקרת לזנות בתוך ימי עיבור והנקה כדי שיהיה בעלה משמרתה והכי עדיף טפי ולא שייך הכא אין אומרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ותשא מעוברת שאסרו רבנן כדי שתזכה לולד דהכא לא אסרו רבנן מעולם אלא משום שלא תעכור החלב וימות הולד ברעב והכא באנו להציל מבאר שחת עדיף לי' טפי דגדול המחטיא יותר מההורגי' ע"כ אין כאן גזירת מעוברת ומניקה כלל עיי' בפנים במהר"י מינץ וק"ו הכא וזה פשוט:

מ"מ מהיות טוב לא תקרי רע אין הפסד אם האב הזה שהוא רוצה בתקנת בתו יפריש מיד איזה סך מסויים לשכר מינקת על משך כ"ד חדש משום לידת הולד ואז בעת לדתה תשכיר מינקת ומה טוב אם תשבע המינקת שלא תחזור בה וגם יעלה בערכאות שלהם וכל דאפשר טפי פורתא בהיתירא עדיף טפי:

אך כל זה לפי שאלתו מטעם מעוברת ומיניקת חברו איברא בגוף הדבר שיהי' אדם רשאי לומר על מי שאינו בנו שהוא בנו ויגדלנו בחזקת בנו צריך לפנים האמנם בתשו' חו"י סי' צ"ב העיד השואל על רב חסיד א' שנשאל מאיש שנדמה לו ששפחה גויה החליפה בנה הגוי בבנו שמת בחיק אמו ואמר לו הרב מה לך בכך תמול אותו עכ"פ ומה הפסיד אם תכניס בן הערל תחת כנפי השכינה ולפע"ד במחילת כבודו לא טב הורה ואותו חסיד אין רוח חכמים נוחה הימנו ותחלה אני אומר שעכ"פ הי' לו לומר שאחר המילה יטבילהו לשם גרות כי אולי הוא בן השפחה ואינו גר עד שימול ויטבול כגר קטן שמלין אותו ע"ד ב"ד אבל עכשיו שלא נטבל הרי הוא ספק ישראל ס' גוי ואולי משום שטבילת גר צריך שלשה חייש הרב לפרסום וסכנה:

ויותר אני תמה על הגאון בעל חו"י שם בתשו' צ"ג שנשאל על אותו הבן שהכה אביו הנ"ל מכת בלתי סרה שאם אירע זה בימי סנהדרי' והביאוהו עדים לב"ד להמיתו על הכאות אביו אם יאומן האב לומר זה אינו בנו אלא בן השפחה והעלה הוא ז"ל דלא מהימן תו כיון שכבר גדלו בחזקת בן ע"ש ותימה כי לא זכר שחייב מיתה ממ"נ כמבואר בסנהדרי' נ"ח ע"ב ופסקו רמב"ם בהל' מלכים ואולי עיקור כוונתו משום שעכ"פ ב"נ דינו בסייף ומכה אביו בחנק אבל אינו משמע בלשונו ועוד ניזל להקל מסייף לחנק ע"ש ואולי ס"ל דנהי דחייב מיתה ב"נ המכה ישראל מ"מ אינו נידן בב"ד על ככה כמו שנידן בעברו על ז' מצות ממש והראוי שהרי מרע"ה ויפן כה וכה וירא כי אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר ואח"כ ויהרוג את המצרי אבל לולי כן לא היה הורגו אע"ג שחייב מיתה דאילולי שחייב עכ"פ מיתה לא היה הורגו אע"ג שאין בן עתיד לצאת ממנו ובזה ניצל הגאון חו"י משגיאה הנ"ל:

וכל זה אינו אלא להתלמד במקום אחר ואינו נוגע להא דידן דקיי"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וישראל גמור הוא ומה שנמצא נגד זה ברש"י פ' עשרה יוחסין יעויי' בס' שער המלך בהל' אי' ביאה שישבו על נכון ועיי' מזה בס' עצי ארזים מ"מ לד"ה הלכתא הכי דלא בעי טבילה ואי נמי בעי מ"מ ה"ז מעוות שיכול לתקן באמת ולהטביל הולד לשם גירות ע"ד ב"ד אם ירצה ע"כ לא אטפל בזה:

אמנם מה ששגה עוד הרב החסיד הנ"ל הוא חדא במה שיצא מכשול לענין ירושה שיירש עם בניו בנכסי אביו ועוד שאם ימות אחד מבני האב המוחזקי' באחיו ירש הוא בן השפחה הזה ויפקיע את יורשי דאורי' ומי יכניסנו לתגר הזה להכניס בן השפחה תחת כנפי השכינה ע"מ להפסיד נכסי ישראל ואולי משום שעכ"פ לא הי' ברור ממש שאינו בנו ממש רק שנדמה לו שהוא בן השפחה וכאשר הוכיח סופו על תחלתו אבל עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ע"כ ספק נפשות עדיף מספק ממון אע"ג דהמציל את עצמו בממון חברו חייב לשלם לו והכא ה"ל מציל זה בממון אחרי' מ"מ לא הוה אלא כמה ספיקות אם יארע כך או לא והא עדיפא לי':

וה"נ אני אומר בנדון שלפנינו אי משום חששא דירושה עכ"פ יעשה כל תצדקי דאפשר לי' למיעבד שעכ"פ לא יירש בנכסיו כגון שיעשה שטר צוואה ויפקיע את זה מנכסיו שלא יירש עם בניו או בהיפוך אם ירצה לתת לו חלקו במתנה גמורה מי לא מצי מיהב לי' ולא נשאר רק חששא שאם יארע שימות א' מבניו ויבוא זה בן הישמעאלים וירש נכסיו בחזקת אח ויפקיע קרובי האב שהם יורשי דאורי' לחשש רחוק כזה שיש בו כמה ספיקות לא ניחוש כדי להציל נפש ישראל ודאי מבאר שחת והכי עדיף מעובדא דחו"י דהכא ודאי ישראל הוא לכל ישראל מחויי' לפדותו ע"כ לא נחוש חששות רחוקות בענין הפסד ממון:

ואמנם זאת שני' הי' לו להרב החסיד ההוא להשגיח אולי יארע שימות האב בלי זרע קיימא וכמ"ש מהרי"ו סי' ע"ג ותצא אשתו בלא חליצה בחזקת שיש לה בן והרי אין לה ומידי ספקא לא נפקא ואיך ניעציהו לומר על שאינו בנו שהוא בנו ואולי לא הי' לו להאב ההוא שום אח ולא הי' מקום שיהי' לו עוד אח כגון שכבר מת אביו וכן אני אומר בכאן שיבקש לו ברצי כספו א' שאין לו אח ולא אב באופן שלא יארע מכשול לענין יבמה לשוק ועיי' היטב חששות אלו ביבמו' מ"ב ע"א:

והא דלא חשש מהרי"ו סי' ע"ג נמי להא שתלד האשה עוד בנים זכרים וימות א' מהם בלי זרע קיימא ותחלוץ לזה בן הנכרי ותפטר לעלמא והרי היא זקוקה לאח האחר בשלמא לייבם לא חיישי' דלא שכיחא בזה"ז במדינתינו שלא נהגו לייבם אבל להתיר יבמה לשוק ע"י חליצה איכא למיחש ונ"ל דס"ל משום דלהך חששא איכא כמה מי יימר דתלד ב' זכרים ושימות א' בלי ז"ק ושתפול לפניו לחליצה ולכולי האי לא חייש ודוחק שוב מצאתי בס' עבודת הגרשוני סי' א' שנתקשה בזה ועיי' יבמות ל"א ע"א סברות כאלו יובנו למעיי' שם ואין צריך להאריך:

והשלישית מה שיש לפקפק על הוראות הרב ז"ל הוא זה חששא דקדושת כהונה כי רבה היא הנה מה שמבואר שם בתשו' שהי' האב הזה כהן והחזיק זה הבן בחזקת כהן ועלה ראשון ונשא את כפיו בזה נ"ל דמוטב שעשה דבר א' שלא כהוגן בשגם שלא ידע ר"י מה איסור יש בזה העולה לדוכן ממה שיעע"ז כל ימיו דאפילו אם הוא בן השפחה מ"מ ידוע שהישמעאלי' אינם מקיימים אפי' ז' מצות שלהם וקרא כתי' ראה ויתר גוים ע"כ טוב לו יותר לעבור עבירה א' לעלות לדוכן בחזקת כהן ויקרא שם ישראל עליו לאסוף חרפת ישמעאל ממנו ומכ"ש שאפשר שהוא באמת ישראל ולהקרבת קרבן לא חייש וכן לחלוקות תרומה בגורן דאזי יבוא אליה עמהם ויבוררו יחוסי כהונה ומנוצל הרב בזה משגיאה:

אמנם נהי דלפסידא דידי' לא חייש דנוח לו לעבור ספק עליי' דוכן מלעזע"ז כל ימיו מ"מ לפסידא דאחרינא איך לא חייש מר שיפדו בנים ע"י ולא יהי' פדוי' ויותר רע מזה לפי מה שלא ציוה להטבילו לשם גירות נמצא הרי הוא גוי ולכשישא אשה ויוליד בנים ובנותיו נישאי' לכהן והרי הם פגומי' לכהונה כדין נכרי ועבד הבא על בת ישראל שהבני' פגומי' כמבואר ביבמו' מ"ה ע"א ויבואר לקמן אי"ה ועוד הנישואי' גופי' המה באי' חתנות ותו אם ימות תינשא אלמנתו לכהן והרי היא זונה ע"י ביאת גוי וכהן הבא על הזונה עושה חלולי' הרבה:

ולדעת הגה' הרי"ף ספי"ד דשבת לא התיר ליחיד לחטוא לזכות את הרבים וכ' דלא דמי לר"א ששחרר עבדו משום מצוה דרבים גם הוא זכה עמהם אבל היחיד שיחטא בהחלט לזכות הרבים במה שהוא אינו זוכה בו הניחו בצ"ע שם ולא התירו כש"כ הכא להחטי' רבי' כהני' לזכות היחיד הזה ואולי ס"ל להרב ז"ל דעכ"פ האב הזה לא עביד ולא מידי רק במה שנותן מכשול לדורות הבאי' וכולי האי ואולי וזה גרע מלפני דלפני דס"ל לאביי בפ"ק דע"ז דלפני מקפידי' ואלפני דלפני לא מקפדינן וקצת ראשונים כ' שזה הטעם דאמרי' בפ' ג"ה סוגי' דמכריזי' שמא יתנוהו לו בפני ישראל אחר דשלא בפני ישראל ממש ה"ל לפני דלפני דלא מקפידינן ונהי דמ"מ לא שפיר דמי להיות גרמא להבי' חברו ישראל לידי אי' מ"מ בהא י"ל ניחא לי' לחבר למיעבד אי' זוטא ולא למיעבד ע"ה אי' רבא:

ומה שיש לפקפק על זה הוא מ"ש הב"ח בא"ח סס"י ש"ו דאם עם הארץ לא יעבור אלא באונס דרחמנא פטרי' לא ליעבד חבר אפי' אי' זוטא וראיתו נכונה מאוד מרפ"ק דכתובות דאפי' תקנתא דרבנן לא דחי' מפני אונס דתיבעל לטפסר תחלה ובזה נתיישב לו סתירת הש"ע שם סס"י ש"ו דמותר לצאת חוץ לתחום דאורי' להציל את בתו שלא תמיר דתה עם מ"ש רמ"א סי' שכ"ח סעי' יו"ד בהגה' וניחא לי' דהתם באונס מיירי כמבואר להדי' ונכון הוא ומג"א סס"י ש"ו השיג עליו ע"ש ומאוד תמהתי על הגאון ז"ל דדברי ב"ח נראי' מאוד נכונים דודאי אמת נכון הדבר שהעם הארץ פשע לא ליעבד חבר אי' זוטא עבורו אבל הה"נ באונס גמור שרוצים לאונסו לאכול נבלה וכדומה דרחמנא פטרי' ומותר גמור הוא נמי לא ליעבד אי' זוטא כמוכח מההיא דכתובות דתיבעל לטפסר ולא ליעקר תקנתא דרבנן אך הש"ע סי' ש"ו מיירי ברצון כעין אונס שאנו חוששי' דלא תוכל לעמוד בנסיון ותתפתה ויצרה אונסה וכה"ג מיירי תוס' דשבת ועירובי' להדי' דשפחה דעבדי בה אינשי איסורא הוה כעין אונסי' כיון שהיא היתה מחזרת אחריהם ופשוט דלא פטרי' בני אינשי מעונש כשאר רצון דעלמא מ"מ עלינו להצילם ועל כיוצא בזה אמר הב"ח דמחללי' שבת אך לא על אונס גמור וזה ברור וא"כ מכ"ש בקטן שרוצי' לקחתו בין העמי' דה"ל תינוק שנישבה בין העמים שכל ימיו אונס גמור הוא ורחמנא פטרי' אפשר דלא ליעבד חברו אי' זוטא אפי' לעבור אלפני דלפני ולא יגרום אי' רבא לאינשי טובא ועצה היעוצה הי' התם שלא לגדלו אצלו בחזקת בנו כהן כ"א למוסרו ביד א' מאורחי ופרחי המגדלו בחזקת שתוקי ואסופי וכדומה והיינו נמלטי' עכ"פ מקצת איסור הנ"ל:

ועתה נחזה נשית לבנו מה שנוגע מזה לדידן ליכא מכל הנ"ל אלא הדא חדא שמא תוליד בת הפגומה לכהונה ותינשא לכהן הנה שרש זה הדין בש"ס דיבמות מ"ה ע"א דכולהי אמוראי ס"ל דבנה פגום מק"ו דאלמנה לכה"ג שאין אי' שוה בכל ובנה פגום מכש"כ נכרי ועבד דבנה פגום אלא שהרי"ף כ' והואיל בעיקור פסק הלכה פסק הש"ס דהולד כשר ולא מסקי' בי' שבנה פגום מספקא לי' להרי"ף אולי למסקנא אין הבת פגומה והרמב"ם מכשיר להדי' אלא שהרא"ש אוסר להדי' וכ' דהש"ס סמך עצמו אדלעיל דאמר לכולהי אמוראי בנה פגום וכן פסק הטור וש"ע סי' ד' תו פליגי דלרש"י ורי"ף בנה פגום לאו דוקא דלגבי בן לא שייך פגם לכהונה דהרי לא שמש ע"ג מזבח שאינו כהן וגם לא הוזהרו הכשרות להנשא לו אלא בתה פגומה ורמב"ן ס"ל דבנים זכרים נמי פגומי' ויראה דודאי מודה רמב"ן דלא תפסל אשתו בביאתו דאין חללי' אלא מפסולי כהונה ובשלמא גוי ועבד פוסלי' אשה משום זונה משום שאין להם הוי' אבל זה בן הנכרי הבא על ב"י שיש לו הוי' אינה עושה אותה לא זונה ולא חללה רק כוונת רמב"ן שגם הבן פגום לענין הבנות אשר יוליד גם הוא עד סוף כל הדורות תהינה פגומה לכהונה ואין להקשות להרמב"ן איך קאמרו אמוראי התם זיל איטמר או גלי או נסיב בת מינך איך יעצוהו להכשיל את הכהנים שישאו בנותיו די"ל דאה"נ דלבתר דנסיב איתתא שוב לא יסתיר הדבר שבנותיו פגומי' לכהונה שהאב נאמן על בניו מטעם יכיר ורק עתה בשעת נישואי' מותר לו לנהוג מנהג רמאות כי היכי דינסיב איתתא מקיי' פ"ו:

מה שצל"ע אפי' לרמב"ן ק"ו פריכא הוא דמה לאלמנה לכה"ג שגם בנה חלל משא"כ לנכרי ועבד הבא על ב"י שאפי' אם נלמוד לפסול בנותיו מ"מ הבנים לא יפסלו דאפי' לרמב"ן שגם הבנים פגומים היינו לפסול בנותיהם אבל הם אינם פסולי' אשה בביאה וא"כ ק"ו פריכא ופירכא כזו כ' תוס' ביבמות נ"ז ע"ב מה להצד השוה שקונה בפסולות משא"כ חופה שאחר שתלמוד שתקנה מ"מ לא תקנה בפסולו' לכן דין הוא שלא תיקנו כלל אפי' בכשרות ויראה דהיינו טעמא דרמב"ם דמכשיר לגמרי דס"ל דבס"ד דהש"ס לא הוה מיחשב פירכא כה"ג ולמסקנא מיחשב לי' פירכא משו"ה לא מסיים במסקנא שבנה פגום והרי"ף מספקא לי' מהם ועי' יש"ש שפסק נמי להקל דעכ"פ אם ניסת לא תצא אלא דלא נחית למ"ש ע"ש:

ובזה נ"ל ליישב מה שהקשה עצי ארזי' דהא זה הק"ו מהאלמנה לכה"ג שאין אי' שוה בכל איכא למיעבד ממש נמי ביבמה לשוק ומן הדין שיהי' בנה פגום לכהונה ובש"ע סי' ז' סעי' י"ד לא פסק כן וק' גדולה היא ולפע"ד ליישב עפ"י מ"ש הב"ח ליישב ק' תוס' דיבמות ע"ז ע"א שהקשו על הק"ו מאלמנה לכה"ג שבנה פגום נימא גר עמוני יוכיח שאי' שוה בכל ובניו כשרי' לכהונה ותי' הב"ח דהכא עבדי' ק"ו מה אלמנה שקידושי' תופסי' בה בנה פגום עבד ונכרי שאין קידושי' תופסי' אינו דין שיהי' בנה פגום דהשתא ליכא למימר גר עמוני יוכיח שקידושיו תופסי' אלו דברי הב"ח ז"ל ומה שהקשה ב"ש על זה מ"ט לא אמר הש"ס הך ק"ו יפה תי' בבאר היטב דהש"ס רצה למיעבד ק"ו לכ"ע גם לר"ע דיש ממזר מחייבי לאוי' ואין קידושי' תופסין באלמנה לכה"ג ע"כ עביד ק"ו מאי' שוה בכל אבל לדינא עכ"פ נעביד ק"ו מתפיסת קידושין וליכא יוכיח מגר עמוני והא"ש די"ל הא ביבמה לשוק קיי"ל כשמואל דספיקא הוא אי קידושי' תופסי' או לא נמצא אי נילף ק"ו מאלמנה לכה"ג מכח אי' שוה בכל נימא גר עמוני יוכיח ואי נילף מכח תפיסת קידושי' הוה רק ספק אי' דאי נמי דתפסי ק"ו ביבמה לשוק איכא ק"ו ואי לא תפסי ליכא ק"ו עיי' ב"י רס"י קנ"ט וכיון דבלא"ה איכא ספיקא אי לא נפריך מה לאלמנה שכן בנים הזכרי' פגומי' וכנ"ל וא"כ לענין יבמה לשוק ה"ל ס"ס ופסק בש"ע להקל משא"כ לענין נכרי ועבד ליכא אלא חדא ספיקא פסק סתם להחמיר מספיקא וכן העלה ביש"ש דאם נישאי' עכ"פ לא תצא מה שצל"ע עוד בזה הוא מ"ש תוס' ספ"ק דיבמות שהקשו שם אמ"ד נכרי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר הא מן התורה ביאת היתר הוא וב"ד של שם הוא דגזרו ותי' מ"מ כיון דלא תפסי בה קידושין הוה ממזר עוד תי' מכותי' לא הוה ממזר אלא מדרבנן והא דכייל עבד עם נכרי אע"ג דבעבד הוה ממזר מן התורה כמו דכייל בכ"מ חליצה בהדי' גרושה ומסיימו בה דהראשון נראה עיקור ע"ש הנה מה שנראה להם עיקור תי' הראשון היינו משום דלענין הולד ממזר עיקור גדול הוא מה שלא תפסו בה קידושי' אע"ג דלית בי' אי' הוה ממזר מ"מ קשי' אשמעתי' למ"ד הולד כשר איך נפגום הולד לכהונה מק"ו דאין אי' שוה בכל והכא אי' שוה בכל הא ליכא אי' מן התורה כלל דב"ד של שם גזרו ואפי' נימא ק"ו מתפיסת הקידושין מה אלמנה דתפסי בה קדושין מן התורה בנה פגום נכרי הבא על ב"י לא כ"ש מ"מ ניפרך מה לאלמנה שכן יש עבירה בביאתו משא"כ בנכרי וע"כ נימא דק"ו אסמכתא דרבנן בעלמא היא למאי דאסרו רבנן ביאת נכרי ועשאוהו אי' שוה בכל איכא ק"ו למיסר מדרבנן וא"כ לפמ"ש לעיל דבלאה"נ ק"ו מפוקפק הוא ומידי ספיקא לא נפקא א"כ ה"ל ספיקא דרבנן וקליש לי' אי' טובא ואיכא למימר נמי ודאי מאן דאי' לי' דעבד ושפחה אי' דאורי' משו' לא יהי' קדש א"כ איכא בעבד עכ"פ ק"ו דאורי' א"כ גזרו נכרי משום עבד ובנו נמי פגום אך הרמב"ם לטעמי' דס"ל דאין אי' דאורי' בביאת עבד א"כ מה"ת לחדש גזירה לעשות הולד פגום מדרבנן כיון דק"ו פריכא הוא כנ"ל וא"כ הס"ד דס"ל לכולי אמוראי הולד פגום ס"ל לוקי' על העבד משום ולא יהי' קדש וקדישה וא"כ בנכרי נמי מדרבנן פגום מיהת ולמסקנא לא קי"ל לרמב"ם הכי עי' היטב בבית שמואל סי' ט"ז סק"י ותבין:

אמנם ממשמעות ש"ס פ"ב דע"ז משמע דגזירות ב"ד של שם נמי מיקרי דאוריית' דהרי כתי' להדי' הוציאוהו ותישרף והש"ס קאמר עלה אלא מדאורי' וכו' ע"ש ובתחלת הרעיון ה"א דזה תלי' במ"ש תוס' פ"ק דמ"ק דאין מערבין שמחה בשמחה מפיק לי' בירושלמי ממלא שבוע זאת וש"ס דחיק ומפיק לי' מקרא דדברי קבלה וע"כ היינו טעמא משום דס"ל לש"ס דילן דאין למדי' מקודם מ"ת וירושלמי ס"ל למדי' וכבר ישבתי במקום אחר דלא תקשי ממ"ש תוס' פרק אלו מגלחי' דהירושלמי בעצמו לא יליף אבילו' ז' מויעש אבל לאביו ז' ימים דגבי יוסף משום דאין למדין מקודם מ"ת והי' נ"ל דודאי ממנהגא בעלמא לא נילף דדלמא יוסף מדעתי' דנפשי' עביד כדפריך הש"ס אבועז וקודם מ"ת לא לימא אל תבוז כי זקנה אמך אך הכא גבי ז' ימי משתה אי לאו שהי' תקנה קבוע ומנהג מקובל ביניהם מדינא וכפו זע"ז לקיי' את זה על נפשם לא הוה מצי לבן לדחות את יעקב בטענה זו עד מלאת שבוע זאת והי' יעקב זריז ומקדי' למצוה אע"כ דין גמור הי' ביניהם וס"ל להירושלמי דבכה"ג ילפי' מקודם מ"ת ואולי כן ס"ל לש"ס דע"ז ומשו"ה קרי לי' דאורי' ומ"מ אנן לא קיי"ל הכי אלא כסתמא דתלמודא דמ"ק דלא יליף לי' מקודם מ"ת א"כ הך דב"ד של שם נמי דרבנן בעלמא הוא וקליש לי' אי' טובא (אלא דהרמב"ם מדוי לידי' משתלם דאיהו הא מייתי הך דמלא שבוע זאת ופסיק כירושלמי הנ"ל:)

ובנידון שלפנינו נראה לא מיבעי' אי איכא למיחש להוצאת הדת דהאם פשיטא דניחא לי' למיעבד אי' זוטא כי האי לעבור אלפני דלפני דחשש רחוק שמא תינשא בתי לכהונה באופן שהפגם לכהונה הוא רק אי' דרבנן להאוסרי' ורק מספיקא ואם נישאת לא תצא ולהרמב"ם שרי' אפי' לכתחלה וכי היכי דלא תבוא האם להמרת דת ר"ל אף ע"ג דאיכא למימר שהיא פשעה במה שנתפתה להישמעאל מעיקרא נראה דהאי פיתוי קרוב לאונס הוא כמו האי שפחה דעבדי בה אינשי איסור שכ' תוס' שהי' קרובי' לאונס משום שהשפחה הי' מחזרת אחריהם וה"נ סתם ישמעאל פרוץ בעריות ויצרא אלבשה ולא ניחס הפשיעה כ"א להאבות שהניחה הבת ביחוד עם הישמעאל ואש בנעורת ובזה אבות אכלו בוסר ע"כ אין ראוי להדיח אבן אחר הנופל ח"ו וראוי למיעבד אי' זוטא כי האי ולהצילה מאי' רבה אלא אפי' אם אין סכנה אלא לילד שיהי' רק אונס דרחמנא פטרי' מ"מ לא נ"ל להחמיר בלא ראי' שלא מצינו שהחמירו חז"ל באיסור קליש כיוצא בזה נגד אי' חמור טמוע בין הישמעאלים לדורי דורות:

והאחרון הכביד דאיכא למיחש שיאמרו אין קידושי' תופסי' באחותו מאביו שיסברו שזו אחותו של זה ואין קידושי' תופסי' בה ולא ידעי' דהאי לאו אביו הוא או אחות אביו וכדומה וחששות כאלו מצינו בש"ס טובא עיי' קידושי' מ"ה ע"א ואנהרינן לעיינין דלפע"ד ליכא למיחש להא וראייתי מהא דאמרי' ס"פ משוח מלחמה מ"ג ע"ב אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן משום ראב"י חורגתא הגדילה בין האחי' אסורי' לישא להאחיו' דמתחזי' כי אחתי' ולא היא קלא אית לי' למלתא ודברי ר' יוחנן אלו הן הנה דברי ירושלמי דמייתי תוס' ורא"ש ביבמות כ"א ע"א ומסיק ר' חנינא יסבון באתראי דלא חכימא להו ור"ח וה"ג פסקו כהירושלמי ואנן קיי"ל כהש"ס דילן כמבואר בש"ע סי' ט"ו סי"א וסכ"ג והנה מהא דאמרי' קלא אית לי' למלתא אין ראי' לנידן דידן משום דהתם אינהו גופי' מיפעי פעי ומפרסמא למילתא דבני אשה אחרת ואיש אחר הם משא"כ הכא אפשר דכ"ע מודי' דלא יסבון אלא באתרא דלא חכמון דלית לי' קלא דצריך הסתר והעלם מפני הסכנה ואיכא מראית העין אך הא קשי' לר"י משום ראב"י ולהירושלמי דחייש לה משום דלית לי' קלא מאי דאסרו משום מראי' העין ופירש"י שיאמרו הבריות אח נשא אחותו ומדוע לא נאסור כלל לגדול החורגי' זע"ז שמא יאמרו אין קידושין תופסי' באחותו או בשארי קרובי' ויוצאי' בלא גט דהא לדידי' לית להו קלא וה"ל ממש כמו נידן דידן אע"כ צ"ל דלא מצינו דחשו חז"ל לחששא זו אלא היכי דהטעות בהקידושי' או בהגירושי' ולאו כולי עלמא דינא גמירא ויאמרו דהוה קידושי' מעלי' ואין קידושי' תופסין בה או באחותו וכדומה או בהיפוך שיאמרו דלא הוה קידושין ותופסי' קי' באחותו עיי' ב"ב פ' מי שמת בסוגי' דמוהרי הדר' אבל היכי שהספק בהאחוה אין כאן מקום לטעות דממ"נ אי גם הם יסברו שהם אחים גמורי' ויהי' הדבר נסתר מהם בעצמם א"כ לא יבואו לקדש זע"ז דכלל אמרי' אדם יודע שאין קידו' תופסין באחותו ואי יארע על צד הדוחק שיקדשו זא"ז אה"נ דאין כאן קידושי' כיון שסוברים מהם אחי' ואין קידו' תופסין בהם א"כ גמר ונתן לשם מתנה באמת או לשם פקדון ואי הם ידעו שאינם אחי' ויקדשו זא"ז והב"ד לא ידעו ויסברו שהם אחי' ולא יקבלו מהם אמתלא ויפרידום זה מזה בע"כ מ"מ כיון שבנפשם יודעי' שהי' קידושין גמורים יפטרו זה מזה בגט שלא להתיר א"א לעלמא דלא ברשיעי עסקי' וליכא חששא אלא שהמה וגם הב"ד ידעו שאינם אחי' ולא יפרידו' זה מזה והעולם לא ידעו מזה שאינם אחי' וירונו לומר אח נשא אחותו והיינו שכתבתי לעיל דבכה"ג דליכא קלא כ"ע מודים דלא יסבון מ"מ ליכא למיחש דלמא יסבון ויעברו על אי' דרבנן דלא שכיחא דיסבון באתרא דידעי להו מפני חשש שעי"ז יתפרסם הדבר איך הי' מעיקרא ויבואו לידי סכנה ואם אולי על צד רחוק איכא למיחש לא מצינו דחשו להו חכמי' ואין לנו לבדות גזירות מלבנו ובפרט במקום סכנה כזה ועי' סברו' כאלו בחי' קידושי' מ"ה סוף ע"א:

ע"כ נלע"ד שאם ימצא האב מי שאין לו אח ולא אב הראוי להוליד עוד ורוצה לישא את גומר בת דבלים ולקרוא הולד על שמו והאב יתן סך מה לשכור מיניקת להבן הילוד וטוב שהמיניקת תשבע שלא תחזור בה מישך כ"ד חודש ויעלה כן בערכאות שלהם והנושא את האשה יראה להשתדל שלא יארע לו הפסד בנכסיו ע"י ירושתו של זה הילד אזי מותר לעשות כנ"ל ונכון לרמז בשם הבן הילוד גופא דעובדא לקרות את שמו מרי על שם רב מרי ברי דבת שמואל ואפשר שיוצדק שם זה גם לנקבה בשינוי קצת כגון מיריל המוזכר בב"ש בשמות נשים ויהי' סימי' והיכר ליודעי' עכ"פ וכל מה דמצינן למיעבד טפי פורתא בהיתר עדיף טפי הנלע"ד כתבתי בלי שום עיון בספרים כי אינם אתי עמי כאשר הזכרתי לעיל וחתמתי שמי. ראצישדארף יום ב' ט"ו מנחם תקע"א לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: