שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קי
שלום וכ"ט לדייני ישראל ה"ה צנורת הזהב הרב המופלג מהו' שאול נ"י רב"ד והרב תלמידי המופלג מהו' שמואל נ"י דייני קרתא בק"ק באניהארט יע"א:
גי"ה מפ' ויחי העבר הגיעני פ' יתרו ויש לתמוה על העיכוב לא אאריך בגוף השאלה אך אשר תחזקנה ידיכם בעמדכם לגדור גדר ערוה יהי ה' עמכם ומואס יומאסו הנואף והנואפת ומה שנוגע לדינא הנה בא בלשון השאלה וז"ל וכמה פעמים הזהרנו אותה ע"י איומים שלא תדבר עם הנער הזה ושלא תתיחד עמו ושוב אח"ז כתוב במכתבם וז"ל ואלופי קהל יצ"ו שלחו ע"י הזהרתינו שלוחים לארוב בביתה בלילה וכו' והוא הלך בחדרה אנה ואנה ביו"ד שעות בלילה וכו' אבל הרגישו בדבר וסגרו הדלת וכו' עכ"ל יש לדון על לשון זה שאם שליח ב"ד א"ל אל תסתרי עם פלוני והנה יש עדים שנסתרה אחר הקינוי ומסתמא משסגרו הדלת בלילה שהו כדי טומאה א"כ נאסרה על בעלה מדינא כמבואר סי' קע"ח סי"ג ונאסרה על הבועל וכופי' להוציא כמבואר שם סי"ז והיינו אם הי' הקינוי בפני העדים והשליח ב"ד בעצמו מצטרף אך דוקא אם אמר אל תסתרי אבל אל תדברי לחוד לא הוה קינוי ואפשר לשון לא תתיחד נמי לא הוה לשון סתירה כי יחוד על פתח פתוח לר"ה ואינו סגורה לא הוה סתירה האוסרת ויש לעיין בזה ודברי מעלתם לא באו מבוררים:
אמנם זולת זה מטעם קלא דלא פסק היינו שיצא קול שזינתה ממש אפילו לא אתחזק בב"ד כמו קול בעלמא שצריך חיזוק בב"ד פלוני שמע מפלוני והלך למד"ה והכא לא צריכי' אלא קול רנון בעלמא מטעם שכ' רמב"ן שם וגם רשב"א בתשובה סימן תקצ"ו כיון שנשאה אח"כ החזיק הקול והוה כמו אתחזק בב"ד אבל עכ"פ בעי' שיצא קול שזינתה ממש אעפ"י שאין לו עיקור כנ"ל מ"מ ע"י צירוף הנישואי' שלו ה"ל הך קול שזינתה כמו עידי כיעור ולמ"ד בחדא לריעותא מפקי' ה"נ מפקי' בלא בנים לכל הפחות וגם צריך להיות בקול בלי שידעו מהעדים שראו דבר מכוער דאל"ה מה לנו ולקול הם שופטים במחשבתם כיון שראו הני עדים דברים מכוערי' מסתמא זינתה והם דמיונות של הבל אלא שצריך קול שזינתה בפ"ע ועדי כיעור בפ"ע וצירוף שניהם מוציאי' מהבעל ובחדא מניהו מהבועל להרמ"א סי' י"א אבל קול בדבר מכוער לא הוה קול דאלת"ה אלא קול של כיעור א"כ איך נימא בצירוף קול ועדי כיעור מוציאים מהבעל מה תוסף תת הקול יתר מהעדים הלא מאה כתרי ותרי כמאה אע"כ קול שזינתה ועדי כיעור מוציאי' מהבעל ובחד מיניהו מבועל ואינו ענין למ"ש תוס' יבמות פ"ח ע"א ד"ה אתא וכו' וש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ו ע"ש:
והכא בנידון שלפנינו לא נתקבלו עידי כיעור וגם לא יצא קול שזינתה מיהו קודם שנישאי' לנטען יפה עשו לאוסרה עליו דהרי כ' ב"ש מלשון רש"י הנטען על השפחה לעז בעלמא הגם שיש לפקפק ע"ז דלעז שכ' רש"י היינו שלא איתחזק בב"ד דקול כזה אינינו אלא לעז אבל לעולם יצא קול שנבעלה ועיי' לשון רש"י ר"פ נושאי' על האנוסה ורמב"ן בחי' יבמות הוכיח בראיות ברורות דהך נטען על השפחה היינו קול בעילה ע"ש מ"מ לאסור כנוסה לכתחלה בודאי שפיר עבדי אך אחר שעבר על התראה לכוף להוציא ולהכניס עצמנו בדין גט מעושה חלילה בשגם להריב"ש והסכמת ב"ש סס"י י"א אין כופי' בעובר על ההתראה:
אבל פשיטא שמוטל על אקרו"ט לייסר העובר בפרהסי' לגדור עליו שלא יהי' בכלל בני הקהלה כלל ולא יבוא לכל דבר ולא יתעסקו עמו בחייו ובמותו ויעיי' בש"ע י"ד סי' של"ד סעי' ו' וה' יגדור פרצת עמו ברחמים הכ"ד הכותב בחפזי. פ"ב יום עש"ק כ"ד שבט תקצ"ו לפ"ק.