שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קד
שלום להרב הותיק המופלא מהו' מנחם נ"י אבדק"ק אטהאט יע"א:
מכתבו הגיעני ואחר החקירה מפלוני ההוא אמר עובדא הכי הוה אחרי שנתקשר בקשר שידוכי' כמעט נסע מגליל שאמידיע בחשון שנת קנ"ז לפ"ק ובא לגלילותינו פה ונתעכב עד אחר פסח וחזר לשם כי נקרוא על יום חתונתו שהי' מיועד ליום ל"ג לעומר ויהי בבואו שמה שמע מתלחשי' כי המשודכת נתעברה ע"כ רצה לברוח ומשהרגשו בו עשו לו כמה כפיות ונגישות בעלילות דברים עד שלבסוף עמד למשפט לפני השטוהלריכטר ואיום לו במכות וגם כבר עמדו לפניו השוטרים ומקל ורצועה בידם עד שעמד וקידש והרב הזקן מה' יחיאל הרש ז"ל שהי' רב הגליל הי' שם וסילק ידו מסידור הקידושין ההמה ומ"ץ א' סידר קידושין והרב הזקן הנ"ל נסע לו למקומו ולא רצה להשאר שם במקום משפט המעוות ויהי ימים לא כבירים מצא ידו לברוח וברח לו ורדפוהו והשיגוהו בק"ק קאנישא ושם עמדו על ימינו הרב הזקן מה' חיים ז"ל שהי' אב"ד בקאנישא וחתנו הרב מהו' מאיר סאנטא שהוא עתה רב בקאנישא ועכבוהו שמה אצלם עד יצא כנוגה צדק המשפט ושלחוהו לפני הגאון דק"ק אובן ישן והגאון מהו' ירמי' זצ"ל שהי' אז אב"ד בק"ק מ"ד ונתאריך הענין עד שבין כך ילדה הבן הזה ביה"כ תקנ"ח והיות שנת תקנ"ז מעוברת א"כ מחשון שנסע משם עד יה"כ הוא יב"ח ונתברר שלא נתעברה ממנו ויצא פס"ד שמחויב לגרש מדינא ואסור במינקת חבירו וגירש שם והוצרכו לחזור לו כל מלבושיו וכל מה שהי' בידם ממנו ואין ספק לו שכל המכתבים בענין זה ימצאו עדיין ביד הרב מהר"מ דק"ק קאנישא אלו דברי פלמוני המדבר:
והנה מעלתו סמוך לקאנישא יכול לברר הדברים אצל הרב הנ"ל ואם כנים הדברים כאשר אמר הבע"ד הנ"ל א"כ הבן הזה הוא שתוקי וראוי הוא שיחתום עצמו בן אברהם ולקרותו כן לתורה אך באשר החזיק עצמו בזה השם בן שמ"צ אין הפסד אם יוכתב כן בכתובה ובגט כאשר החזיק עצמו ומי יודע לאיזה שמ"ץ נתכוון וטובא איכא בעלמא ומרובא דעלמא שאינם לא כהנים ולא לוים ואין להחזיק עצמו בלוי כלל וכי יוליד בנים ובני בנים פטרי רחמים כולם חייבי' בפדיון בכורים ואם הוא עדין לא נפדה מחויב לפדות עצמו:
אמנם אם א"א לברר הדבר אצל הרב מהנ"ל וגם עדים כשרי' דאורי' לא ימצאו המעידי' היפך מדבריו של בע"ד הנ"ל נמצא הוא אומר שמעולם לא הודה והאשה וקרובי' אומרי' שהודה פטורי' מפדיון בכורי' כמבואר בש"ע י"ד סי' ש"ה ובש"ך שם ס"ק כ"ג ופשוט שאינו יורד לנחלת שמ"ץ הנ"ל ואשתו חולצת שהרי הוא נשאה ואמר שאין לו בנים ועדיין אומר כן והרי היא בחזקת אסורה לעלמא ועיי' קידושי' ס"ד ע"א ובפוסקים שם. אמנם אי הי' יבום נוהג בינינו אז אם ימצאו ב' מקרובי הבן שאינם קרובי' זה לזה וראוי להצטרף זע"ז כשרים הם להעיד על האשה שתאסר לאחיו של זה לומר ששמעו מפיו שהודה פ"א שיש לו בן כי העדות הזה אינינו נוגע להבן רק להאשה והיינו כששמעו הודאתו טרם שקידש האשה שהיא קרובתם דמשקידש נעשו העדים פסולים לו ואף על גב שעכשיו נתרחקו בעי' תחלתו וסופו בכשרות עיי' ב"ב קכ"ח ובפוסקים שם אבל מ"מ חליצה בעי' אע"ג שיש עדים שכבר הודה כאשר יבואר לקמן אי"ה ומכ"ש הכא שהוא אומר עתה שאין לו בנים והעדים אינם מכחישי' שיש לו אלא שהודה ועכשיו חוזר מהודאתו וקידש האשה השני' על דעת שאין לו בנים פשיטא שצריכה חליצה:
ולא עוד אפי' איכא עדים כשרים המעידי' בפני ב"ד הראוי שהודה אז שבא עלי' והי' ההודאה בלי איומים באופן שכשכופר עתה ה"ל הוחזק כפרן ומאמינים לעדים שהודה שבא עלי' מ"מ מי יבוא אחרי הרמב"ם שפסק דמ"מ צריכה אשתו חליצה דחיישי' דאפקרה נפשה לעלמא וקבע הרב"י בש"ע ולא נחלק עליו והאחרוני' ב"ח וב"ש טרחו ליישב דבריו איכפל כל הנך פרסי למיעקרי בסברת הכרס של הג' בעל נחלת שבעה והנה כל דברי האחרונים ביישוב דברי הרמב"ם דחוקים ומ"ש נב"י לחלק דתרומה דלנפשה מהימנת על עצמה אבל לחליצה דמגיע העדות לאשה אחרת לא מהימני' הי' ראוי לשמוע כי הסברא נכונה אבל הוא נגד הש"ס דיבמות ס"פ אלמנה דאמר מנא אמינא לה דתנן ילדה תאכל ואי ס"ד כנב"י מהדורא תנינא הנ"ל מאי ראי' מאוכלת תרומה דלעצמה מילדה ממזר דלאחריני ואע"ג דלענין ספק ממזר מודה רמב"ם דמהימני אפי' לאחריני הואיל והוא רק דרבנן מ"מ מנ"ל לרבא להוכיח זה מילדה תאכל בתרומה והיותר נלע"ד ליישב פסק הרמב"ם על א' משני אופנים א' היכא דהיא עבדי איסורא כגון שהיא עצמה תאכל תרומה שלא כדין מהימנת על עצמה ומתוך שמהימנת על עצמה מהימנת נמי על כל העולם ותאכל היא ועבדי' ובני' יוצאי חלצי' על עדותה ומיני' מייתי רבא ראי' לארוס וארוסתו דעבדית אסורא להשאר אצל בעלה באיסור ומהימנת על עצמה למימר מיני' והה"נ דנאמנת על הולד שלא יהי' ממזר אפילו אי ספק ממזר דאוריי' ואם מת הארוס בלי בנים אחרים פטורה היא וכל נשיו מחליצה דמתוך שנאמנת על עצמה נאמנת על אחרים וסברא זו דמתוך שנאמנת על עצמה נאמנת נמי על אחרים כתב רמב"ן בחי' ריש גיטין דעיקור קרא וספרה לה מהאי טעמא הוא שמתוך שהאשה נאמנת על עצמה נאמנת על בעלה וכל זה היכא דעבדי' היא עצמה איסור אך בהלכות יבום מיירי רמב"ם מפנוי' שעיברה דהיא לא עבדה איסורא כלל שהרי פנוי' היא ואינה זקוקה לייבום בלא"ה ולא מיירי מכהנת שאוכלת בתרומה א"כ לא תאומן לפטור אשתו של זה מחליצה וסברא זו לחלק בין עבדי אסורא ללא עבדי איסורא מבואר בתוס' חגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה וכו' אלא שדבריהם צריכי' ביאור רחב מבוארי' אצלינו במקום אחר ופה אקצר ואומר דעכ"פ מה שהקשו תוס' ממעוברת ולא ממדברת היינו משום דבמדברת שראינו נבעלה או לכל הפחות נסתרה וכיון דכבר נחשדה באיסור תו לא האמין ר' יהושע אפי' עבדי אסורא בעדים משא"כ בתולה שעיברה דאיכא למימר נאנסה ולא נחשדה מעולם והרי היא בחזקת צדקת לפנינו דהרי קמן במסקנא חיישי' אפי' לאמבטי מכ"ש שיש לנו לתלות בה ס"ד בנאנסה דעכ"פ שכיח טפי מאמבטי וכיון דלא נחשדה י"ל גם ר' יהושע מחמין לה להתירה לכה"ג דלא נחשדה למיעבד איסורא משו"ה הקשו תוס' ממעוברת דאע"ג דאיכא למיתלי בנאנסה ואפ"ה לא האמין לה ר' יהושע ומ"ש דמאמיני' לבתולה שעיברה לכה"ג ועל זה תי' תוס' דראוהו מעוברת לא באתה למיעבד אסורא משא"כ בתולה לכה"ג דקרינן בתולה מעמיו יקח:
והנה אם תי' זה כפשוטו ויהי' כוונת תוס' כשיטת רבנו אליעזר דמייתי תוס' סוף נדרים ולפ"ז נוכל למסקנת תוס' יוצדק תי' זה גם אראוהו מדברת דנהי דתוס' לא הקשו ממדבר מטעם הנ"ל מ"מ למסקנת תוס' אין טעם הנ"ל אמת ונימא אע"ג דכבר עשתה איסור במה שנבעלה ברצון מ"מ בבתולה לכה"ג דהיא עבדה איסורא מהימנת וכל כיוצא בזה:
אלא שזה הוא דבר שא"א לשמוע שהרי התוס' שלהי נדרי' הקשו על רבנו אלעזר מש"ס ערוך יבמות פ"ד ע"ב ומדברי חי' רשב"א שם למדנו כוונת רבנו אלעזר כמ"ש תוס' פ' איזהו נשך גבי לא תשיך הזהיר הלוה ג"כ דמשו"ה מותר להלות מעות יתומי' ברבית משום דכיון דליכא איסור על המלוה ממילא תו ליכא איסור על הלוה דליכא איסור עליו מעיקרא אלא משום דעביד מלוה איסור על ידו והיינו מדאפקי' רחמנא בלשון תשיך ותשוך כל דליתי' בתשיך ליתי' בתשוך וה"נ דכוותי' מדאפקי' רחמנא יקח יקיח כל היכא דהוא מוזהר גם היא מוזהרת ולוקה אבל הכא שלהי נדרי' דהיא עבדה דילה שאמרה טמאה אני לך אל תגע בי והוא אינו מוזהר כי חכמי' התירו לו ואפי' יהי' קמי שמיא גליא דטמאה לו מ"מ אין לו עון אשר חטא כי יש כח ביד חכמי' א"כ ממילא שוב היא אינה מוזהר' זו היא כוונת חי' רשב"א לכל מעיי' וצדקו דברי ר"א והשואל בנב"י נשתבש בזה ונמשך אחריו בתשובתו והלך לו בדרך למרחוק והאמת כאשר כתבתי וא"כ בראוהו מעוברת שאם אמרה לפסול נבעלת הי' שומעי' לה לפסול עצמה הרי היא מוזהרת וא"כ א"א לפרש דברי תוס' חגיגה כשיטת ר"א שלהי נדרים:
וע"כ כוונתם כפשוטו דהואיל ולא אמרה אלא עובר זה מפלוני כהן נמצא שלא העידה על עצמה כלום נהי דלדינא ס"ל לר"ג ור"א שהיא עצמה מותרת להנשא לכהן מ"מ ס"ל לר' יהושע כיון שעיקור עדותה ששמענו מפי' לא הי' על עצמה אלא על העובר נמצא שהיא עצמה לא עבדי' אסורא לא מהימנת בעדות זו כך צריך לפרש דברי תוס' ולפ"ז גם למסקנא דהתוס' צריכי' לומר בראוהו מדברת שעיקור עדותה על עצמה ואפ"ה לא מהימנא ר' יהושע היינו טעמא משום שנסתרה ברצון ונחשדת על איסור שוב לא מהמנינן והשתא אי נימא דהרמב"ם נמי ס"ל כשיטה זו כמ"ש ונימא כל מה דמחמיר ר' יהושע אפי' בדיעבד מחמירי' אנו אליבא דר"ג ור"א לכתחלה מיהת ומשו"ה הצריך הרמב"ם חליצה לאשתו וכנ"ל:
א"כ נימא נמי הא דהתירה בתרומה ובני' ועבדי' שלה דאוריי' היינו היכי דאיכא למימר שנאנסה אבל נבעלה ברצון לא ולא משמע כן במשנה ס"פ אלמנה מכהן שפתה בת ישראל מרצונה ואפ"ה ילדה תאכל בתרומה וי"ל זה והיותר קשה א"כ בכתובות י"ג ע"א דמקשה ש"ס תרתי למה לי מדברת ומעוברת וכו' הניחא למאן דמכשיר בה וכו' לימא משו"ה צריכא תרתי דאי מדברת ה"א בהא קאמר ר' יהושע משום דעבדה אסורה שנסתרה מרצונה ואי אשמעי' מעוברת ה"א בהא קאמר ר"ג וצ"ע קצת להתוס' חגיגה הנ"ל:
א"נ י"ל דעת הרמב"ם דס"ל בודאי היכי דהיא באה לפנינו ואנו דנין עליה מכשירי' אותה לתרומה ועבדי' ושפחותי' ומתיר' אותה להנשא לכהונה ואת בתה ובנה עומד ומשמש ע"ג מזבח אם תנשא לכהן אח"כ ותלד ממנו בן ואם תנשא לזה הבועל יוצאת בלא חליצה כי כל זה בכלל המכשיר בה מכשיר בבתה אך על מה שלא היינו דנין בשעת שהיינו מכשירי' בה אינו בכלל היתר משום הכי אם הבועל נשא אשה אחרת ואין לו ממנה בן ואח"כ נבוא לדין על אותה האשה לא תועיל ברי של זו האשה על אשה זו לפוטרה בלא חליצה וגדולה מזה נ"ל מלשון רש"י קידושי' ס"ו ע"א ד"ה סמוך וכו' שהקשו תוס' שם ובכתובות כ"ו ע"ב הא קיי"ל מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה והנה כל המעיי' במתק לשון רש"י יראה דנשמר מק' זו שכ' הני מילי אי הי' קמן ובאה לב"ד להתירה אבל בנה זה הנדון אין לו חזקה בכשרות וכו' וצ"ע דרישא לאו היינו סיפא דמה לי אם היא קמן או לא ה"ל למימר אמה אית לה חזקה אבל הבן לית לי' חזקה וכמ"ד מאן דמכשיר בה פוסל בבתה אע"כ רש"י קאי להלכת' דמכשיר בה ובבתה ודוקא אי אתי קמן ואנו דנין עלי' ומכשרי' אותה אזי בכלל ההיתר גם בתה אע"ג דלית לה חזקה מ"מ כיון דא"א שתהי' היא כשרה ובתה פסולה נכלל הכל בהכשר א' וכמ"ש תוס' סברא זו ביבמות מ"ו ע"א ד"ה ואין וכו' וכל זה כשבאת האם לפנינו והיינו דנין עלי' ויצאה בהכשר אך אמו של ינאי לא עמדה לפנינו ולא יצאה בהכשר מאתנו ואעפ"י שי"ל שמעמידי' אותה על חזקת צדקתה ומדנשארה תחת בעלה כהן ה"ל כאומרת ברי לי ס' א"כ פני יהושע שם מ"מ אין חזקה שלה ולא ברי שלה מועיל לבנה ויעיי' תוס' כתו' ע"ו ע"א ד"ה רישא וכו' דברי שלה לא מהני לאב וברש"י שם ד"ה מנה לי משמע משום דחזקה שלה לא מהני לאב וצריך לומר למ"ד מכשיר בה ובבתה דברי וחזקה לא מהני לבתה אלא משום דמכשירי' אותה א"א שתהי' הבת פסולה ע"כ בכלל ההכשר גם הבת וכל השייך לה משא"כ כשלא באתה האם לפנינו כלל רק באנו לדון על הבן או הבת לחוד לא נוכל להתיר ינאי מכח חזקת אמו וצדקו דברי רש"י ז"ל ולפע"ד הן הנה דברי רמב"ם ועדיפא מיני' דס"ל אפי' כשבאת האם לפנינו והכשרנו עם כל הנלוים לא יועיל לאשה אחרת הנישאת לבעל הזה שתצא בלא חליצה כי אין זה בכלל נדון הזה שיצאתה בהכשר כל זה הארכתי להעמיד דברי רמב"ם הואיל ומעלתו נתלה דברי' בנחלת שבעה משא"כ דעת הפוסקי' ואין להאריך יותר ואחתום בברכה. פ"ב יום ה' ג' אב תקע"ז לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: