שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן צו
שלום לאהובי מחו' הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם החריף ובקי משנתו זך ונקי פאר הזמן מופת הדור נ"י ע"ה פ"ה מהו' משה נ"י:
עתה באתי לבקש מכבודו לחות לי דעתו הרמה בענין שאשים פה לפניו והוא שביום א' העבור באה שמועה לאזני שערל חייט א' אמר בבית התו' מה' גרשון כ"ץ שאשת ישראל א' הדרה בבית שהוא דר שם שכבה בליל ה' שלפניו עם געזעלל שלו ושלחנו אחרי הערל הנ"ל אחר חצות בו ביום לשמוע מה בדבר ואמר שלא הגיד כן בדרך החלט זולת ע"ד אומדנא חזקה כי האשה ההיא כבר נחשדת מהגזעלל כי ראו שהם מקורבים בדעתם ביותר ובכל לילה אחרי עמדו ממלאכתו בשעה תשיעית הלך אל האשה הנ"ל והתעכב שם כמה שעות ובעלה בהיותו כאן ג"כ חשדה בכך שמיחה בה שלא להניח הגזעלל הנ"ל לילך אצלה וכן הי' הדבר מוחזק בעיני שאר גזעללין שהוא מתחבר עמהם עד שבלילה הנ"ל אירע שהי' הגזעלל שלו בחברת שאר גזעללין ופתאום נעלם מהם ובקשוהו במקום משכבו על העלי' שלו ולא מצאוהו וגם מלבושים שלו הי' מונחים בחדרו עד שרחוק לשער שהי' בבית אחר וכראותם כך דפקו אצלו אלהחלון שילך הוא עמהם אל מקום האשה ולבקשו שם ולא רצה והלכו הם אל החלון של חדר האשה וצעקו שתפתח להם ויראו אם אין הגזעלל מושכב שם ועמדה היא לפני החלון (והוילין פרוסה לפני החלון) והתקוטטה עמהם ולא פתחה להם ואדהכי והכי שמע החייט שהדלת שלה נפתחה בנחת ונשאר פתוחה ועי"ז שפטו כולם שהגזעלל הי' שוכב שם והערימה להתקוטט עמהם כדי שיוכל הגזעלל לצאת בנתיים דרך הדלת שאלולי כן הי' לה לפתוח מיד ולהראותם שהיא נקיי' גם אמר החייט הנ"ל שע"י התגלגלות הדברים הללו אמר לגזעלל שלו שאינו מחזיק אותו עוד אצלו וביום המחרת ילך ממנו לדרכו ולא יתעכב שם רק הלילה עד שיפרע לו דמי שכירות שחייב לו עפ"י הדברים האלה שלחתי לה לעת ערב ע"י השמש שלא תשכב לבדה עם בנה בן ה' שנים רק תקח אצלה אשה זקנה שתשכב עמה בלילה ההוא ביום השני בבוקר בא אצלי השמש והגיד לי שעשה שליחתו והגיד לה כן סמוך למנחה שתעשה כנ"ל ובשעה ט' הלך שנית לשם לראות אם עשתה כן ולא מצא אחרת אצלה היא אמרה שלא מצאה מי שתשכב עמה כי אין לה רק מטה אחת ובנה הי' חולה בלילה ההיא אחר צאת הכוכבים שלחנו אני והב"ד בצירוף התו' ר' אברם הרש לקרוא האשה הנ"ל וענתה שלא היתה מתיחדת עם הגזעלל פ"א בלילה זולת שהערלת בעלת הבית ובתה הי' טווין ג"כ שם עד שעה עשירית ובעת לכתם ממנה הלך גם הגזעלל מביתה ולא נשארה גלמודה עמו ובאותו הלילה כשדפקו הגזעללין על חלון ביתה לפתוח להם חששה לפתוח להם כי היתה ירא מפניהם שאלנוה על מה מיחה בה בעלה שלא להניח לילך הגזעלל בחדרה אמרה שלא מפני חשד עשה כן אלא מפני ששנאוה כי צחק עליו שהוא סמי בא' מעיניו ופניו מכוער וגערנו בה שזאת האמתלא ג"כ מוכחת שהגזעלל מקורב עמה כי לולי כן למה יצחק על בעלה בפניה ולמאסה ואמרנו לה שנשלח אחרי הערלת בעלת ביתה ונראה אם תאמר כדברי' ע"ז אמרה שלחו כי א"א לה להכחיש ולומר שקר בפניה שהיתה נשארת עם הגזעלל פ"א אחרי לכתה מעמה והנה שלחנו אחר הערלות הנ"ל ועל האשה הפקדנו לילך בחדר אחר וכבוא הערלת הנ"ל אמרה ששקר אמרה כי הרבה פעמים נשארה עם הגזעלל אחרי לכת היא ובתה ממנה ובהיותם שם ג"כ ראו חציפות ודברים מכוערים ובליל אתמול (אשר הותרה בה עפ"י השמש שלא לשכוב לבדה עם בנה הקטן) מצאה הגזעלל הולך מביתה בשעה זיי"ן אחרי כן קרינן להאשה שתבוא ותשמע מה הערלת מגדת ועמדה בהכחשה ואך מה שאמרה שהגזעלל הי' אצלה בלילה שאתמול לא יכלה להכחיש כן הי' המאורע:
שלום וכ"ט וחיים וברכה לי"נ מהו' הרב הגאון הגדול נר ישראל אור הבהיר כש"ת מהו' בונם גינס נ"י אב"ד דק"ק מ"ד יע"א:
הלא צוה לי אחי לחוות דעתי הקלושה בנידון אשה א' לא מטוהרה כמבואר הכל במכתב קדשו וירד לעומק הלכה ומה אבוא אחריו לשדד עמקיו אשר דלה מי תורתו מבארות מקור מים חיים נובעת דעה בינה השכל אך אמרתי הלא דבר הוא אדרבה וירווח רווחא שמעתא אליבא דהלכתא כאשר פקד עלי מחו' הג' נ"י הוא אמר ויהי וה' יהיה עמנו שלא נכשל בדבר הלכה:
אשה זו נידונית בשני דינים א' עפ"י הודאת עצמה שהתרה בה בעלה טרם נסעו ממנה שלא תניח הערל לכנוס לתוך ביתו ושוב יש כאן עדות הערל החייט וכל משרתיו אומרים שהאומדנת מוכיחות שהי' החשוד עמה בסתר באישון לילה כי דפקו על הפתח ולא פתחה להם ושוב שמעו פתיחת הדלת בחשאי והדברים מראי' שהי' שם עמה ויצא כמבואר באר היטב בדברי אגרת דפר"מ וה"ל סתירה יותר מכדי שיעור טומאה אחר הקינוי של בעל:
וזאת שנית שהתרה בה השליח ב"ד שלא תלין אותה הלילה לבדה בלי שתקח עמה אשה זקנה לשמרה ועברה על צווי ב"ד והיתה טוענת אמתלא יען כי חלה בנה הקטן בן ח' שנה ושכב עמה והוא קצת חולי ע"כ לא מצאה זקנה שתשכב עמה ואמנם הערלת מגרת ביתה אמרה שבאותה לילה לעתות ערב בשעה ז' אום 7 אוהר ראתה הערל הנחשד יוצא מחדרה של האשה והאשה לא כחשה זה וה"ל סתירה אחר התראות ב"ד. הנה אם הי' הקינוי והסתירה כדין קינוי וסתירה פשוט דמפסדה כתובתה ולא תאומן דלא נטמאתי במגו דלא נסתרתי או במיגו דלא קינא לה בעלה או ב"ד דהרי ליכא תרי עדים מ"מ נ"ל כיון שמודית שקינא לה ונסתרה לא מועיל מיגו דכיון שהתורה עשאה ספק סוטה כוודאי כמבואר ר"פ כשם לא יועיל לה מגו הואיל דקינא לה ונסתרה ואין להקשות ממתני' ב' פ"ח דעדיות ומייתי לי ש"ס ספ"ב דכתוב' בתינוקת שהורהנה באשקלון שהאמינה במגו התם הוי סתירה בלא קינוי ואפילו סתירה לא הוי והיינו נמי טעם החולקין על רבינו שמחה שבמרדכי ובהג"א ספ"ב דכתובות להאמין האשה במגו אע"ג שנבעלה והאמינה שנאנסה אע"ג שנסתרה ברצון וראייתם עצומה מסוגי' ראוה מדברת ובחידושי הסברתי דברי פני יהושע ז"ל שרבנו שמחה נמי לא אמר אלא משום דס"ל דכל אונס הוי סופה ברצון אי לאו דצוחה מתחילתה ועד סופה אבל זולת זה הוי חזקה שסופה ברצון ונאסרה על סופה אלא אנן קיי"ל אע"ג שסופה ברצון האי רצון גופי אונס הוא משום דיצרא אלבשה כמבואר בכתובות כ"א ע"ב וכל זה באשה דעלמא אבל להך שנסתרה שלא כדין אדרבה היא אלבשה יצרה להנואף ומשו"ה מבעי' הכא שיהי' גם סופה באונס וצריכין אנו להאמין לה במגו שהי' גם סופה באונס נגד רובא דהוי סופה ברצון לזה החמיר רבינו שמחה אבל זולת זה יודה להחולקים דאין אדם יכול להכחיש סוגי' ערוכה דראוה מדברת דמגו מהני מ"מ כל זה בלא קינוי אבל בקינוי וקפידא דבעל תו לא מהני מגו כמו שהוכחנו לעיל מסוגי' סוטה ב' ע"ב:
וכל זה אנו צריכין לסלק המיגו דלא קינא לה הבעל אבל מגו שלא קינא לה שליח ב"ד נ"ל אפי' אי נימא מגו במקום ע"א שאינו מחייב שבועה מ"מ במקום שליח ב"ד ונאמן הקהל לא חציפי להכחיש דהרי הרא"ש בתשובה ומייתי לי' ש"כ סי' נ"ח דלא אמרינן מגו במקום עדים פסולים ויליף לי' מעובדא דרבה בר שרשום דלא חציף להכחיש הקול והני פסולי לא גרועי מקול דלא חציפי להכחיש וידוע דנאמן הקהל לא גרע ועדיף טפי מקלא דרבה בר שרשום ובתומים בכללי מגו אות י"ח הקשה אהרא"ש דא"כ לחייבו קרובים בקרבן שבועת העדות דהרי הם מועילים לבטל מיגו וכמו ע"א דנסכא דר"א שאין מועיל בעדות אלא לבטל מגו ואפ"ה מחייב קרבן שבועה וה"נ לחייבי' קרובי' וקו' זו ק' טפי לדידי' דהני אמוראי דאמרי הכל מודים בע"א דר"א דהוי מיגו במקום ע"א המחייב שבועה ולדידי לאשמועינן רבותא טפי בע"א הממונה מהקהל ושליח ב"ד וכדומה דמבטל מגו אפי' במקום שאינו מחייב שבוע' כגון בקרקע וכה"ג ולע"ד לק"מ דגזירת הכתוב דשבועת העדות הוא בשני תנאים א' שיהי' נקרא עד לאפוקי אם משביע אדם אחר שיכול להצילו ולעזור לו מעשקו או לדיין שידונו אפי' ליכא אחר מ"מ אינו חייב דוהוא עד כתיב ותנאי השני שיהי' בעדותו תועלת ממון ולא גרמא בעלמא ויליף לי' בש"ס מכמה ילפותת והנה המשביע ע"א הקם לשבוע' לא ממעט מטעם והוא עד שהרי הוא עד אלא מטעם שאינו קם לממון רק לגרמא בעלמא ומש"ה ע"א דר"א דקם לממון ממש חייב שהרי עד יש כאן וממון יש כאן משא"כ משביע קרובים אע"ג דמועילין לממון לבטל מגו מ"מ מימעטי מוהוא עד שהרי אין להם דין עדים והוי כמשביע א' שיביא לו ממונו ממקום פלוני שאינו יכול להביאו בעצמו וה"ה כן במשביע ע"א במקום שאינו קם לשבוע' שאינו בגדר עד אלא לישנא בישא בעלמא ואין מחייב קרבן שבוע' ולק"מ קושי' התומים. ומיהו נהי דמגו דלא קנא לה ליכא אבל מיגו דלא נסתרה אית לה לא מבעי' להכחיש הערלת שמעידה שראתה הנחשד יוצא מחדרה דפשוט דמועיל בעלמא מיגו להכחישה אלא אפי' אעובדא שהעיד החייט עם כל משרתיו נמי הוי מועיל מיגו דהרא"ש לא קאמר אלא להכחיש עדים נאמנים קרובים אלא שתתורה פסלה אותם אבל אותם עדים אשר פיהם דבר שוא פשוט דמועיל מיגו וכמ"ש התומים שם ומ"ש שם ממתני' דתינוקת שהורהנה דמשמע מהראב"ד דאין מיגו מועיל נגד עדים עבד ושפחה ולכאורה גם הם חזקתם משקרים כדאית' פ' ע"פ שכנען צוה את בניו לאהיב השקר מ"מ לו יהי' כדבריו אפשר התם עובדא הי' בעבד ושפחה כשרים כטבי עבדו של ר"ג ואפי' עכו"ם מצינו בידועים שהם נאמנים דלא מקבל שוחדא בפ"ק דגיטין בסוגי' דשטרות העולים בערכאות ועוד שדברי תומי' אינן מוכרחים כלל ואין נראה שיהי' מגו לתינוקת קטנה ויעיין פלוגתת רז"ה והרמב"ן ספ"ק דכתו' במעשה בתינוקת שירדה למלאות מים יהי' איך שיהי' נ"ל דמגו דלא נסתרה הוי מגו אי לאו שהוכחתי לעיל מסוטה דאין מועיל מיגו אחר שקינא לה ונסתרה ומפסדת כתובתה:
איברא נראה דאין ממש בקינוי ולא בסתירה כדי לאוסרה או להפסידה כתובתה בקינוי דהבעל שלא אמר לה אל תסתרי עם הערל הזה אלא אמר לה שלא תניח היא הערל לכנוס לתוך ביתו משמע אפי' שלא במקום סתר וכמו אל תדברי עם איש פלוני שאם אמר כן אפי' נסתרה עמו מותרת ואין אוסרין על היחוד ודבר זה מבואר בלשון הרמב"ם פ"א דסוטה הלכה ה' מש"ס סוטה ה' ע"ב וכן הקינוי של שליח ב"ד שלא אמר לה אל תסתרי עם הערל אלא אמר לה שלא תשכב לבדה בלי שתשכב אשה זקנה עמה ואפי' בנה בן ח' שנים עמה בבית אין בלשון זה ממש חדא מי יכריחנה ליקח זקנה עמה וכי מכולי עלמא קינוי לה הלא לא קינוי לה אלא מאחד והי' לו לומר לא יכנס הערל אצלה אם לא אשה זקנה עמה בבית ואז אע"ג אפשר דבלא"ה לא הי' איסור יחוד כלל כגון שפתחה פתוח לר"ה ובשעת שבני אדם נעורי' מ"מ אמר הקינוי על אותו פלוני נאסרה אפי' בכה"ג כמ"ש תה"ד ומייתי לי' ד"מ סי' קע"ח ונ"ל ראי' מחנה שאמרה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי ונתקשו קמאי מי נשמע לה לייחד עמה ולהנ"ל ניחא דלאחר קינוי תסתתר עמו בפתח פתוח לר"ה דאיסור יחוד ליכא וקפידא דבעל איכא וא"כ ה"נ דכוותי' אבל לאמור לה שלא תשכב כ"א עם אשה זקנה אין זה קינוי ולהדי' אמרינן בירושלמי דסוטה בפ"ק דאע"ג דס"ל דמקנא לה יותר משנים מ"מ אם אמר לה אל תכנסי לבית הכנסת כלומר שמקנא מבני אדם הרבה בב"א אין זה קינוי וה"נ דכוותי' ותו שהרי בנה קטן משמרתו ומוכח ר"פ ב' נזירים דקטן מבטל סתירה דהרי פריך דתלתא הוי ספק טומאה בר"ה כמו סוטה וקשה הא בלא"ה מוקי התם בקטן שאינו בר הקפת ראש א"כ כיון שהנזירים קטנים ממילא תו לק"מ דהרי בסוטה בעי' תלתא גדולים דוקא אע"כ אפי' קטנים שהגיעו לחינוך מבטלין סתירה כעין קטן שאביו ינזרו בנזירות ואע"ג דהכא קינא לה השליח ב"ד והקפיד שאפי' הקטן עמה תקח עמה אשה זקנה והרמב"ם פסק כהירושלמי שיכול לקנאות אפי' משנים ובכ"מ מייתי ראי' מכריתות פ"ד מחוסרי כפרה דאדם מקנא לאשתו ע"י אנשים הרבה ובמשנה למלך פ"א דסוטה ד"ה ודע דהטור וכו' תמה על ראי' זו וכתב וכבוד אלקים הסתר דבר מפני כבוד הרב דבכריתות מיירי שקינא זה אחר זה על כל א' בפני עצמו ומביא מנחה אחד ומשקה אותה בבדיקה א' על כל הקנאות האלו אבל לא מיירי מאנשים הרבה בסתירה אחד ואני אומר אעפ"י שהרב"י עצמו חזר בו בבד"ה בטא"ע סי' קע"ח ע"ש מ"מ כבוד מלכים חוקר דבר כי דברי אלקים חיים המה. דבפ"ב דסוטה אמרינן אשה שותה ושונה והקשה מהרימ"ט להרמב"ם דפסק כר"מ מים בודקין על העתיד לבוא אמאי צריכה לשנות בהשקאה ויפה תי' משנה למלך שם ד"ה ורגיל אני וכו' יע"ש ותוכן דבריו בהוספת קצת נופך דכשמתנה על העתיד אין מועיל אלא אם לא הי' עד טומאה במד"ה אבל אם יש עד טומאה במד"ה שהמים הללו לא בדקוהו מסתירה זו גם אלעתיד אינם מועילים ונהי שהתורה לא חששו על זה שהרי מיד אחר ההשקאה אשתו מותרת לו כמ"ש התוס' בסוטה וי"ו ע"ב ד"ה וטהורה מ"מ אם הבעל חוזר ומקפיד וחושש שמא בפ"א הי' עד במד"ה ולא יבדקו המים בסתירה זו נתנה לו תורה רשות לחזור ולהשקותה וא"ש:
אמנם מ"מ צלע"ג בהך דכריתות למה לי קרא דמקנא לה מאנשים הרבה בהשקאה א' פשיטא דהרי מתנה עמה על הע"ל בשלומא לרבנן דר"מ לק"מ דעכ"פ על העבר מתנה עמה וזו בשעת השקאה כבר עברה על כמה קנאות לזה יש לומר דאין בודקין אלא על העבר קודם הקינוי אבל אחר הקינוי שכבר נתחייב בקרבנה של זו אם מקנא לה ונסתרה עוד טרם הבאת המנחה ה"א אין המים בודקין דה"ל כמו בקרבן עולה שאינו מכפר על עשה דלאחר הפרשה ועיי' זבחים וי"ו ע"א איצטרך קרא דסגי בקרבן והשקאה א' על קנאות הרבה וכל הקנאות מיקרי לשעבר בשעת השקאה אבל למאי דקיי"ל כר"מ דאפי' על הע"ל המים בודקי' מכ"ש שיבדיקו על מה שעבר בשעת השקאה אע"ג דבשעת קינוי הראשון הי' עתיד דהכא דוחק גדול לתרץ דאם יש עד טומאה במד"ה על הקינוי ראשונה והוי ס"ד אמינא כנ"ל זה דוחק אע"כ לר"מ מפרשינן קרא דמקנא לה מאנשים הרבה בסתירה א' אפי' כשרים וכהירושלמי ואם אינו ענין לקנאות הרבה תנהו ענין לאנשים הרבה: ופר"מ מחות' הגאון נ"י הקשה מרפ"ב נזירי' דפשוט להש"ס דתלתא הוה ר"ה ואי ס"ד כהירושלמי הא משכחת לי' ר"ה בסוטה בתלתא כגון שקינא לה משנים כא' ונסתרה עמהם הנה זה לי כמו עשר שנים ישבתי ק' זו בתשובה א' שכתבתי למונקאטש ושם נאמר עפ"י מש"כ בחי' הרשב"א בנדה ה' ע"ב דאמרינן בשחברותי' נושאות אותה במטה והקשו בתוס' היא וחברותי' ה"ל תלתא וספק טומאה בר"ה טהור וחי' רשב"א כ' תי' אחד דנשים לא מקרי רה"ר ותי' זה קשה מר"פ ב' נזירות התעורר עליו בחדוד הלכה שבסוף ס' סדרי טהרה וישבתי על נכון בחידושי בעז"ה [עיין לקמן סי' ק"א ד"ה אך] ואין כאן מקומו:
אך בשם רמב"ן תי' דהאשה נדה שהיא וודאי טמאה אינה מתחשבת דהוה כמו השרץ וצריך לומר לפי דבריו בסוטה נמי האיש שנסתרה עמו שהוא בעינינו כבחינת שרץ המטמא את האשה לא יתחשב וא"כ יהי' שנים ר"ה וצ"ע לכאורה וי"ל דהאיש המסתיר עצמו אינינו שרץ אלא אם יבעול את האשה נחשב לשרץ אבל אם איכא עוד א' לא נחשב זה כשרץ וה"ל שפיר שלשה. ובדברים הללו נתישבו גם דברי הרמב"ם דאע"ג דמקנא לה משנים בבת א' מ"מ לא הוי תלתא דכיון דבקפידא דבעל תלי' ה"ל כל הני תרי כשרצים כל זמן שאין עמהם א' שלא הקפיד עליו הבעל והשרצים לא יחשבו אפי' מאה וא"ש פסק הרמב"ם מ"מ למדנו מזה דוקא אם מקנא לה שחשדה משניהם שאז הם כשרצים אבל אין מקנא לה אלא מאחד אלא שמקפיד ומקנא לה אל תסתור עם פלוני הנחשד אפי' פלוני משמרך אין בקינויו כלום כיון שאין השני נחשד בעיניו דאל"כ מצינו ג' בסתירת סוטה ותיהדר קושי לדוכתי' וא"כ הכא שאין לחשדה מבנה קטן דאין קינוי על קטן כמבואר בהרמב"ם פ"א ה' ו' א"א להקפיד שלא תסתיר עם הערל אפי' הקטן עמה וניעור וכיון שתחלת הלילה בשעת 7 אוהר דרך הקטנים להיות נעורים אין ממש בקינוי זו על אותה שעה:
וא"נ הי' הקינוי כדין מ"מ סתירה אין כאן במה שהערלת ראתה הערל יוצא ממנה ולא ראתה אותו נכנס ועל איזה אופן נכנס וז"ל הירושלמי פ"ק דסוטה הלכה ב' פסקא נכנסתי עמו לבית הסתר א"ר מנא לא אמר אלא עמו אבל זה אחר זה לא ר' רבין אומר אפי' זה אחר זה מ"מ יש רגלים לדבר לפלטי' בלילה לחורבה ביום למבואת אפילות ביום ע"ש ונ"ל ע"כ לא פליגי אלא כשעכ"פ שניהם נכנסים למקום זה לפלטי' או לחורבה אפי' זא"ז אבל אם היא יושבת במקומה והוא בא בגבולה לא וכן משמע לשון הרמב"ם פ"א הלכה ב' והכא בנידון שלפנינו לא ראהו אדם נכנס ועל מה נכנס ואולי היא גרשה אותו מביתה וא"ל שלח אלי הרב והזהרתי צא מעלי ומשו"ה יצא ואפי' שהה כדי טומאה כיון שלא ברצונה נכנם דלמא האריכה בטענותי' למולו עד שהוציאה אותו מביתה ואין כאן רגלים לדבר:
ואמנם הסתירה הראשונה שמעידים נערי החייט הערלים עפ"י אומדנות המוכיחות שהי' שם עמה באישון לילה בשעה שהתינוק ישן ושהה כדי טומאה אלו הי' העדים ישראלים הי' מקום לאסרוה ע"י אומדנא כזה ע"י קינוי הראוי. והיינו עפ"י שיטת התוס' ר"פ מי שקינא דאחר הקינוי סגי בנשים מוזרת בלבנה על עסקי סתירה ואומדנא דמוכח לא גרע ממוזרת בלבנה. ועיי' בבית מאיר סי' תקע"ח העמיק עיון בשיטות תוס' אלו:
ורשב"א בתשובה סי' תקנ"ב מייתי לי' משנה למלך פ"א מסוטה ד"ה וראיתי בתשובת הרשב"א וכו'. כ' דאם אמר הבועל אני באתי עלי' בסתירה זו פלגינן דיבורי' ואינו משים עצמו רשע בזה ואינו משקה דלא גרע מעוף הפורח ותמה משנה למלך דע"כ קינא לה מבועל זה ואם נפלוג דבורי' הרי אין כאן עד שנטמאה מזה שקינא לה והסתירה עמו ואמאי לא תשתה ולפע"ד לדקדק עוד כיון דקיי"ל היכי דפלגינן דבורי' ה"ל עד גמור והוא ואחר מצרפין להורגו והרשב"א ס"ל הכא פלגינן דבורי' א"כ מה צריך לומר דלא גרע מעוף הפורח דהא אפי' עד גמור נמי הוי ע"כ נ"ל דאם הי' כאן ב' עדים סתירה על פלוני זה שקינא ממנו ושוב בא ע"א והעיד שבאותו שעה ממש זינתה עם אחד ואינו מכיר מי הוא הבועל והלה אם נצרף עדות שראו שנכנסה עם זה לבית הסתר עם ע"א שראה שנבעלה באותו שעה נדע בבירור שזה הוא הבועל מכח אומדנא דמוכח ע"י צירוף עדים ומ"מ לא ניתן רשות לדין באומדנא כזה דהיינו ממש עובדא דשמעון בן שטח שנכנס לחורבה וראה הרוג מפרפר ועיי' שבועות ל"ד ע"א מ"מ לענין סוטה שלא להשקותה מהני דלא גרע מעוף הפורח ואחר הנחה זו דברי רשב"א נכונים דכשהבועל עצמו אומר טמאתי אותה בסתירה זו פלגינן דבורי' כאלו אומר נטמאת בסתירה זו וכיון שעדים מעידין שהוא נסתר עמה ממילא ידעינן שממנו נטמאת ומ"מ הוא לא נעשה רשע ופסל עדות עי"ז דלענין זה לא אמרינן אומדנא וכיון דפלגינן דבורי' לא ידעי' הבועל מנו ומ"מ שלא להשקותה מהני דלא גרע מעוף הפורח וא"ש דינו של רשב"א ונ"ל פשוט מ"ש הרשב"א עוף הפורח לא דקדק בלשונו ונקט רישא דמתני' ר"פ מי שקינא וכוונתו על סיפא לר' יהושע נשים מוזרת בלבנה והיינו כמ"ש דאומדנא לא גרע ממוזרת בלבנה אלא הרשב"א כ"כ עפ"י שיטת הרמב"ם ר"פ מי שקינא הנ"ל דאחר קינוי וסתירה בעדים מועיל עוף הפורח ומוזרת במקום עד טומאה וס"ל אומדנא דמוכח נמי מהני ומינה להתוס' דלסתירה שלאחר קינוי בעדים סגי במוזרת בלבנה ה"ה נמי דסגי באומדנא:
כל זה לרוחא שמעתא אבל הנלע"ד באתתא דא מטעם קינוי וסתירה האמורים שרי לבעלה ויש לה כתובה ככל הנשים אך מה שהזכיר פר"מ הגאון מחות' נ"י שהעיזה פניה ואמרה לו להערל הנחשד כדין מדברת עם כל אדם בשוק אם אחר התראת ב"ד על ככה תעבור עוד פשוט שתאבד כתובתה אך אם יכול לגרשה בע"כ ולית בי' משו' חרגמ"ה לע"ד במחלוקת שנוי כי הרב"י סי' תקע"ח החליט לגרשה בע"כ ולית בי' משום חרם דרגמ"ה ומייתי לי' מתשובת רשב"א סי' תקנ"ז ועיינתי ברשב"א והביא ראי' דרגמ"ה לא החמיר בחרמו יותר מב"ש לדין תורה ואפ"ה פשוט לו דסגי לב"ש בעדים ברורים על כיעור ועוברת דת ולא צריך עדים על ערוה ברורה דאל"כ תקשי למה לי לא יכול בעלה הראשון וכו' תיפוק לי' דה"ל סוטה אע"כ קרא לב"ש מיירי בעדים ברורים על כיעור וכיוצא וה"ה לרגמ"ה ע"ש והוא תמוה מאוד שהרי זו הי' באמת ק' הירושלמי שלהי גיטין והרשב"א בעצמו מייתי לי' שם בחידושיו:
והנה הירושלמי תי' שם לקום עליו בלאו וכן העתיקו הרשב"א ובתוס' העתיקו לעבור עליו בב' לאוין ונתעורר ע"ז מהר"מ א"ש ז"ל והנלע"ד דביבמות י"א ע"ב מבואר דסוטה שנסתרה בעשה ושנבעלה בוודאי קם בעלה עליו בלאו ובסוטה ב' ע"ב בתוס' ד"ה מ"ט מייתי ירושלמי דמוקי לערות דבר בסוטה שנסתרה ולא שנבעלה וא"כ שפיר תי' הירושלמי דלא יכול קאי למיקם בלאו דאל"ה לא הוי רק בעשה ואמנם ש"ס דילן בסוטה ב' ע"ב דלא דריש כהירושלמי ס"ל להתוס' דערות דבר עדים ברורים על ערוה ברורה וה"ל סוטה ודאית דבעלה לוקה לכן כ' תוס' לעבור עליו בשני לאווין. והנה כבר צוחו קמאי הא ה"ל איסור חל על איסור דאפי' לאו על עשה אינו חל כמ"ש תוס' שבועות כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי וכו' ולפע"ד לק"מ כיון דס"ל להירושלמי דלא יכול לא מתפרש בעבר וגירש או שניהם רוצים דפרשה מתפרשת כפשטה כי מצא בה וכו' לא יכול וכו' א"כ גזירת הכתוב הוא דהכא אמר רחמנא דיחול כמ"ש בחולין ק"ג ע"א אמרה תורה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב וכמ"ש תוס' שם צ' ע"א ד"ה אלמא לענין אמה"ח וג"ה ודברי ריצב"א שבתוס' שבועו' כ"ד ע"א ד"ה האוכל וכו' ביארתי בחידושי ועל כל פנים האמת כן שאין להקשות קושי' לאלקינו. ואין לומר לילף מהכא בעלמא איסור חל על איסור י"ל דה"ל ב' כתובים עם אמרה תורה יחול איסור אבר מן החי על איסור חלב. ומו"ח הגאון נ"י השיב בתשובה א' [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' קנ"ב] דלמא מיירי קרא בהוזמו עדים אח"כ נמצא הפרשה מתפרשת כפשוטו ומ"מ הזהירה תורה לא יכול אם יוזמו עדים ומנ"ל להירושלמי לחדש שיהי' אחע"א ואמרתי אני דאין הפרשה מתפרשת כן מדכתיב ושנאה האיש האחרון או כי ימות וכו' ואמרינן שלהי גטין זה הוציא רשעה וזה הכניסה זכה שונאה ומשלחה לא זכה קוברתו ודרשה גמורה הוא כמבואר בסוטה וי"ו ע"א ואי קמי שמי' גלי' שסופו יזומו עדים מה"ת ימות הבעל מה עשה או מה זכה שיגרשנה אע"כ קרא מיירי מרשעה ועלי' קאמר לא יוכל וכו' ושפיר גז"ה הוא שיהי' אחע"א והרוחנו קוש' עצומה למהר"ם ברבי ז"ל אקרא ובת איש כהן כי תהי' אלמנה וגרושה ושבה אל בית אביה מלחם אבי' תאכל ואיך אפשר לב"ש בלי שתהי' זונה ואיך תאכל בתרומה וליכא למימר נמי בעבר וגירש דה"ל דאי להתירא ולא כ' קרא דאי להתירא וק' גדולה היא זו והנה להירושלמי דמפרש לפרשה בספק סוטה ולר"א דמתני' ריש סוטה דמקנא עפ"י שנים ומשקה עפ"י עצמו ואמרו בגמרא אין לדבר סוף נ"ל בפשיטא דבתרומה דבי נשא מותרת דהרי היא אומרת ברי לי שלא נסתרתי כלל ושקר ענה בי בשלמא אי איכא עידי סתירה אפי' אומרת ברי לי שלא נטמאתי מ"מ התורה עשאה כוודאי ואסורה בתרומה על שעברה על קפידא דבעל אבל אם אומרת ברי לי שלא נסתרתי כלל הרי מותרת בתרומה ומ"מ נתגרשה ממנו שקינא לה בשנים ונסתרה עפ"י עצמו וא"ש מלחם אבי' תאכל אך לריבר"י דס"ל לר"א סתירה בשנים קשה אם נתגרשה ע"י סתירה בעדים הרי נאסרה נמי בתרומה ואיך תאכל מלחם אבי' ולהנ"ל ניחא דמוקי' לי בעדים זוממין:
מ"מ כ"ז לדעת התוס' אבל הרשב"א הי' נ"ל נהי דהירושלמי דמפרש ערות דבר בסוטה שנסתרה ע"כ דחיק ומוקי קרא לעבור בלאו ועשה ונחדש גז"ה אחע"א מ"מ לגמ' דידן דלא ס"ל בסוטה ב' ע"ב הנ"ל כדרש הירושלמי ניחא טפי למימר דמפרש קרא בעדי כיעור וכדאיתי' להדי' חד מ"ד בירושלמי מייתי לי' תוס' סוטה ג' ע"א סוף ד"ה ר' ישמעאל וכו' ולא צריך לומר אחע"א ומיושב נמי הקושי' מושבה אל בית אביה. ומיושב נמי ק' הרב"ש סי' קי"ט סק"ב מאונס למה לי לא יכול לשלחה לב"ש ולהרשב"א ניחא:
אך התוס' דתי' לעבור עליו בשני לאוין ע"כ לא ס"ל כהרשב"א לגרש בעידי כיעור וא"כ אפשר ה"ה לרגמ"ה וצ"ע לדינא. הארכתי קצת ולו משפט הבחירה הכ"ד החותם בכל חותמי ברכות מחו' א"נ לנצח דש"ת. פ"ב יום עש"ק ג' טבת תקע"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: