שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן נד
תיתי שלמא רבא מן שמיא וחיי אריכא ומזוני רויחא ובני ריכא לידיד ה' הרב המאה"ג החרוץ ושנון חרב פיפיות תל תלפיות כש"ת מו"ה יצחק סג"ל הורוויץ בנן של קדושים נ"י:
יקרתו הגיעני ונפשו היפה בשאלתו אודות גט שסידרו ג' הדיוטות וכפי אשר נקבו בשמותם וידועי' בשערינו לאינם בקיאי' בטיב גיטין וקידושין והבעל כבר הרחיק נדוד ויש חשש עיגון ויש לספק בשני דברים א' אי בעינן דוקא ב"ד בסידור הגט והני דלית בהו אפי' חד דגמיר וסביר ואפי' בדיני ממונות אין דינו דין ב' דילמא אית בגט שום ריעותא כיון דהמסדרי' לא הי' בקיאים ודקדוקי גט רבי' ועצומים וכמ"ש רמ"א סי' קמ"א בהגה' אלו תוכן דבריו ופאר רמכ"ת הראה ידו הגדולה לשדד עמקים בכל חלקי הסותר ודעתו נוטה להקל במקום עיגון וכן דעתינו נוטה אך לפוטרו בלא כלום לאו אורח ארעא ע"כ אעבור פרשתא דא בעזה"י ואתניא כיד ה' הטובה עלינו וממנו נשאל להעמידני על האמת ולא נכשל ח"ו בדבר הלכה:
ביבמות ק"ד ע"א מסקינן דחליצה בלילה פסולה וכ' בנימוקי יוסף וז"ל גבי חליצה בלילה אסיקנא דחליצה כתחלת דין היא ותנן דיני ממונות דנין ביום וגומרי' בלילה וחליצה ד"מ היא שגובה כתובתה עכ"ל הנה הוצרך לזה אע"ג דועלתה יבמתו השערה כתי' ושערה משמע סנהדרין ושקיל וטרי ר"פ מצות חליצה מ"ט לא בעי' סמוכין ואפי' בעלי מומין הי' פסולי' ע"ש וי"ל נהי דדיינין בעי' אבל חליצה לא מיקרי דין ולא כתי' בי' משפט ולא יום ולא כל דבר הצריך דיינים צריך להיות ביום ולא כל דבר הנקרא משפט בעי מומחין אלא יום ע"כ הוצרך לומר משום דאית כתובה למישקל ונ"ל אפי' למ"ד כתובה וכל תנאים לאו דאו' ואפי' מזונות וכסות רק עונה וזה דעת רמב"ן מ"מ עונה הוי נמי כדיני ממונות כחבלות ובושת וצערא דגופא ואי לא חלצה כופי' לייבם שלא לבטל עונתה וה"ל כד"מ מן התורה מיהו לזו י"ל דה"ל לכ"ע כגמר דין שע"י חליצה נגמר הדבר לגמרי ולא הוי פליגי אך כיון דאיכא כתובה שע"י חליצה תתחיל לתבוע הכתובה מהיורשים זה הוי תחלת דין ופסול בלילה מ"מ אע"ג דדרבנן נינהו מ"מ כיון שעכ"פ ע"י החליצה יסתעף זה פסול מדאורייתא:
ויש להסביר יותר דהא בלא"ה צריך להבין מה בכך שהיא כדיני ממונות הא בדיני ממונות גופי' אם שניהם רוצים ומקבלי' עליהם כשר אפי' בלילה וג' רועי בקר א"כ אמאי חליצת לילה פסולה אם שניהם רוצים לחלוץ בלילה וצ"ל כיון דכתיב השערה דבעי' סנהדרין שראוי' לדין בכפיי' אותו הדבר ונהי אם הי' חליצה רק איסור והיתר ולא דיני ממונות הי' הסנהדרין ראוין לכוף על החליצה בכל עת כמו על כל מצות שבתורה מ"מ עכשיו דתלי' בי' תחלת דיני ממונות שא"א לדון בכפי' בלילה נהי אם שניהם רוצים יכולים לדון בלילה מ"מ אין דין זה מטעם סנהדרין יושבי שער וחליצה אינה כשרה בפני יושבי שער הראוי' לדון אותו ענין בכפי' ואפי' שניהם רוצים מ"מ החליצה פסולה שלא נעשית בפני יושבי שער שהי' לדון דבר זה בכפי' ע"כ פסול אפי' מדאורייתא בלילה כנלע"ד:
ולפ"ז בגט אע"ג דאיכא כתובה וכל תנאים למשקל מ"מ כיון דלא כתיב השערה ולא בעי' דיינים לגוף הגט א"כ לא מיבעי' כששניהם רוצים דהוי כקבלו עליהם לדון ד"מ בלילה וגט לא בעי דיינים הראוי' לכפי' אלא אפי' גט מעושה כדין דבעי דוקא דיינים ואפי' מומחין וסמוכין הוי בעי' לולי דשליחותי' דקמאי עבדינן כמבואר בגיטין פ"ח ע"ב מ"מ היינו עישוי על הגט אבל אחר שאומר רוצה אני ויהיב גיטא אפי' בינו לבין עצמו ובלילה הוי גיטא לזה לא צריך ב"ד והרי הוא אומר רוצה אני ומיחשב רצון וקיבל עלי' לדון בלילה מחמת העישוי שכבר נעשה כדינו ביום ע"י ג' הראוים אבל סידור הגט ההוא לא בעי לא ג' ולא יום לכאורה וקצת יש לעיין אם הבעל מגרש לרצונו בעל כרחה דאשה כיון שהיא מפקיעה ממזונותי' ועונתה בעל כרחה אולי צריך לזה ב"ד ויום גם זה לא נ"ל כיון מדין תורה יכול לגרש אשתו בע"כ א"כ מתחלה בשעת חופה וכניסתו לחיובי' הללו אינו אלא עד זמן שירצה לגרשה ולשלחה מעל פני' ואז פסקו חיובי' מה צריך לזה ב"ד ואפשר אחר חרם ר"ג שלא לגרש בע"כ אם אירע מקרה עידי דבר מכוער ומגרשה בע"כ אפשר שלזה צריך ב"ד ויום בנתינת גיטה לידה וכולי האי ואולי:
אמנם בתה"ד סי' רל"ח מייתי בשם א"ז לפסול גט בלילה ושם בלשון תה"ד משמע גזה"כ הוא ובתשו' ר"א מזרחי ח"א סוף סי' פ"ב כ' שראה בפנים באור זרוע הטעם שהיא תחלת דין למיגבי' כתובה והוא ז"ל כ' עכ"פ בגט ע"י שליח דבעי' בפנו"נ דהוי כקיום שטרות ועי"ז גובה כתובה הוי תחלת דין ורדב"ז ח"א סי' פ"ד כ' מנהג מצרים ליתן גט בלילה מ"מ ראוי לחוש לדברי א"ז וכ' מתוס' פ' נגמר הדין מ"ד ע"א ד"ה חיישינן וכו' מבואר שמתגרשת בלילה יע"ש וראיתי בס' כנה"ג סי' קל"ו העתיק מרדב"ז דראייתו מתוס' פ"ק דמגילה ודחה הוא ז"ל דתוס' לא קאי אנתינת הגט ליד האשה אלא אציווי הבעל לכתוב ליחוש שמא הבעל שד הוא אבל מנתינה ליד אשה לא מיירי תוס' די"ל בלאה"נ פסול בלילה אלו דבריו ובאמת רדב"ז נזהר מאוד מזה ולא מייתי מתוס' מגילה דקדים אלא מתוס' סנהדרי' דשם כתבו אין אשה מתגרשת בלילה ולשון זה לא יסבול אלא אנתינת גט בידה שהיא מתגרשת בו ולא אציווי הבעל לנותני' וכנה"ג לא העתיק שפיר:
וראיתי בתוס' יבמות ק"א ע"ב ד"ה אי הכי וכו' וי"ל חליצה ומיאון דמי להדדי שתצא ע"י מעשה שלה (ונצ"ל נדפס בטעות ע"י מעשה שלה"ם וט"ס הוא וצ"ל שלה) פי' שבחליצה היא חולצות ובמיאון היא ממאנת משא"כ בגט הוא המגרש. ולכאורה צ"ע למה זה לי כל האורך תיפוק לי' אמאי איצטריך במיאון תלתא כלל להך מ"ד ע"כ כעין דאוריי' דחליצה וא"כ משו"ה פריך ש"ס ממיאון אחליצה ודקארי להתוס' מאי קארו להו אע"כ משמע דפשיטא להתוס' מסברת חוץ דגם גט בעו תלתא והוי ס"ד דהתוס' דמיאון דומי' דגט תיקנו וקשי' להו והעלו בתירוצם דחליצה תקנו. אבל לעולם מוכח דס"ל להתוס' כא"ז דגט בעי ג' ודלא כתוס' דסנהדרין. שבתי וראיתי דז"א אלא הוי ס"ד דתוס' דמיאון שהוא עישוי לבעל שהיא יוצאת ממנו על כרחו שלא ברצונו הוא דומה לעישוי דגט שהיא כופה אותו להוציאה ונהי שסידור גט מעושה לא בעי' ג' מ"מ העישוי בעי' ג' ה"נ המיאון שהוא העישוי בעי ג' כך הוי ס"ד דהתוס' ושוב במסקנא העלו דמ"מ לא דמי לגט מעושה נהי שהיא כופה אותו מ"מ מתגרשת ע"י מעשה דידי' משא"כ מיאון דומה בזה לחליצה דיוצאת ע"י מעשה דילה ולעולם דלא כא"ז. וז"ל חי' ריטב"א רפי"ב דיבמות כיון דחליצה דבר שבערוה ואקיל בה רחמנא טפי מגיטין וממון דבעי' סמוכי' מדאוריתא עכ"ל י"ל גט היינו עישוי על הגט ולא מסירת הגט:
מ"מ לא ראיתי א' אשר נשאו לבו לחלוק על הא"ז וראה בכנה"ג המון נביאים מתנבאים ושום א' לא התיר לעשות מעשה לכתחלה ואפי' במצרים הזהיר רדב"ז להשמר מזה וטעמא בעי והנלע"ד לפי מה שכתבו כל הסידורים שמסדרי הגט שואלים לסופרים ולעדים זה הגט שכתבתם שחתמתם לפו"פ לגרש אשתו פלונית הייתם אצל שורה ראשונה שמעתם שכ' לשמה שמעתם ציווי הבעל לסופר שמעתם ביטול מודעות וכל כיוצא בזה כמבואר וטעמא נ"ל משום שנהגו כל ישראל שלא ליתן גט כ"א בפני ת"ח כמ"ש בס' גט פשוט קודם סדר הגט שלו דלא גרע מהוראת טריפה דמכניפין כל טבחי מתא ועיי' גטין ה' ע"ב בר הדי' בעי לאתויי גיטא אתא לקמי' דר' אחא דהוי ממונה אגיטא פירש"י דקיי"ל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושי' לא יהי' לו עסק עמהן והוו ממנו גברא רבה לאורויי ע"ש מיהו משמע דלא הוו אצל סידורו של גט אלא שהי' ממונה להשיב שואלו דבר ובר הדי' אתא לקמי' דמר ושאיל ושוב שאיל לאחרינא כמבואר שם מ"מ עכשי' נהגו בכל התפוצה להיות מסדר ת"ח ועיי' תשו' מהרי"ו סי' פ"ה ומזה נהגו שהבעל מצוה להסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו גט ע"ד החכם המסדר שישר בעיני' נמצא אם נכתב ונחתם נמי כהלכתו ולא ראהו החכם וישר בעיניו לא עשו שליחותן ע"כ צריך המסדר לקבל עדות גמור על כל הנעשה באופן שעל כל הדברים האלה יורה הגט כשר והיא מותרת להנשא אחר צ"א יום כאשר נהגו לומר כן להאשה כפוסקי דין ומורה הלכה שמותרת היא אחר צ"א יום חוץ מלכהן והכל מטעם הנ"ל לפרסם שנתקיים תנאו של בעל במינוי שליחות הסופר והעדים ומשו"ה צריכים המסדרים לקבל עדות ממש כדי שיבורר להם כל הנעשה כדי שיכלו לומר שהגט ישר בעיניהם והשתא אפי' אי נימא דוקא קיום שטרות וגיטין בעי ג' משום שמקיימו להעיד על העדים לפני ב"ד אחר וה"ל עד מפי עד כמ"ש רשב"ם פ' חזקת אבל קבלת עדות של איסור והיתר לא בעי שלשה כי הרוצה לאכול בשר וסומך על ע"א נאמן באיסורי' לא בעי ב"ד של ג' לקבלו ונאמר נהי דדבר שבערוה בעי ב' עדים דילפינן דבר מממון היינו ב' עדים אבל קבלתם סגי שלא בב"ד וא"כ הוי סגי שהמסדר שואל לשני העדים אם נעשה הכל כהוגן ובזה נתקיים תנאו של בעל שהגט הוא כשר בעיני חכם העיר מ"מ כיון דנפקא מיני' לענין ממון שעי"ז תגבה כתובתה ותנאי' ה"ל העדות הלז ד"מ וצריך מן התורה ג' כשרים ושלא יהי' קרובי' ובגט נשואה צריך שיהי' נמי ביום דוקא כיון שהוא התחלת דיני ממונות שתתחיל לתבוע כתובה אמנם בגט ארוסה נהי דהוי נמי דיני ממונות דבשעת אירוסי' הבעל מתחייב לכשיגיע זמן יב"ח או שלשים יום לחייב עצמו בתנאי כתובה דהיינו לכונסה ועכשיו ע"י גט נפטר מחיוב זה מ"מ נהי דשלשה כשרים בעי' אבל יום לא בעי' דהוי גמר דין דברגע נתינת הגט נפטר מכל הנ"ל וגמר דין שרי אפי' בלילה אלא לא פלוג רבנן כן י"ל והדברים בעצמותם נכונים ואם לזה נתכוון הא"ז צ"ל שאז קבלו העדות ונתנו הגט לידה בלילה אחר שהתפללו ערבית וכיון שקבלת עדות פסול לא נתקיים תנאי הבעל וגם אין תקנה שיטלנו ממנה ויחזור ויתננה לה מחר ע"י שליח משום שכבר עשו עדים שליחותן כנלע"ד וכעין שכ' ב"ש סי' י"ז ס"ק קכ"ד ע"ש:
ועכ"פ אותן ג' די להם כג' דחליצה דמסברו להו ומיסבר ענין חליצה וה"נ כיון דידעי למיקרי' כל הכתוב לפניהם בסידורי גיטין הנסדרי' לפניהם בזמן הזה ומהאי טעמא כ' ריב"ש בתשובה סי' רע"א שנשתנה זמן הזה בכך דהשתא הכל מסודר לפני' והוי כיודע ומבין אותו ענין עכ"פ אע"ג דדיני ממונות דנפקא ע"י סידור הגט לא ידעי אין בכך כלום דלכשתגבה כתובה ע"י גט זה תגבה ע"י ב"ד הגון ועכשיו לא בעי' אלא לענין גיטין וזה סגי בדידעי למיקרי בסדר הכתוב לפניהם ודי בכך ואין כאן בית מיחוש מטעם זה:
ונבוא אל השני לחוש בדיעבד מדלא בקיאי דלמא אירע להם דבר א' אשר יגרום פסול בגט הנה הריב"ש סי' רע"א קודם ד"ה ועתה נבוא וכו' כ' וז"ל ואי משום מה שאמרו כל שאינו יודע בטיב וכו' סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ואפי' בגיטי' הבאי' ממ"ה שלא הי' בקיאי' קודם שלמדו אמרינן רוב בקיאים הם וכו' עד ומ"ש כל שאינו יודע בטיב גיטין וכו' פירש"י לא יהי' דיין בדבר שמא יתיר אסור ערוה אבל הגט שנכתב כתיקונו למה נפסיד וסתם ספרי דדייני מגמר גמירי ויש להם תיקוני הגט בכל הלכותי' כאשר סדרו להם המחברים ואפי' הדיין אין לו לידע אלא הפסקים וכו' אבל אין צריך לידע כל הוויות וכו' וגם מאי דאמרינן כל שאינו יודע וכו' ר"ל בהלכותיהן המצוין תדיר ולא בדברים הזרים שאינם נמצאים אלא לעתים רחוקים וכו' יע"ש. ולכאורה צ"ע כי דברים אלו סותרים למ"ש הוא ז"ל ואחריו רבו הר"ן שם בתשובה הריב"ש סוף סי' שי"ן וז"ל אבל לדעתי שהביאך לחוש למה שחששת מפני שאפשר שהדיינים מוחזקים שאינם יודעי' בטיב גיטין כמ"ש שלשונם מוכיח עליהם וכגון זה בוודאי יפה חששת וכו' לכמה פסולים שיש לחוש בגט ואני לא אתיר ע"י מעשה ב"ד כזה שהאיך אסמוך על ב"א שאינם יודעי' בטיב גיטין מפני שהם כותבי' שנתברר להם שכל עניני הגירושי' נעשי' כהוגן להתיר אשה העומדת בחזקת איסור ואנחנו יודעי' ועדים שאינן כדאי שיהי' הענינים הצריכי' לגט מתברר להם עכ"ל הרי שפסל גט מפני שלשון של הרשאה מוכיח שאינם בקיאים בצחות לשון בלי שהי' שם שום פסול ופקפוק (וצ"ל מ"ש רמב"ם בפי' משנה בפ' האומר בגיטין שאין תנאי ב"ד שיהי' בקיאים בכתיבה היינו לאמן ידיהם בצורות האותיות אבל לבחר לשון ערומים ולשון חכמים צריכים שיהי' בקיאים ואי לא חיישי' דלא בקיאי בטיב גיטין ופוסלין הגט) וזה נראה כסתירה לדברי ריב"ש סי' רע"א דהאידנא דאיכא סידור הגט ותיקוני' אכשר דדי טפי מבני מד"ה קודם שלמדו ואיך לא ניחוש לתקנת עגונות ונפסל גיטא ויש לדחוק ולחלק אבל האמת יורה דרכו דלק"מ:
דאה"נ אי הוי אתי גיטא לקמן ע"י שליח הולכה למוסרו להאשה ולא ראינו בו שום ריעותא רק שהמסדרי' לא הי' בקיאים לא ניחוש אך התם עובדא דריב"ש שליח לקבלה הי' נקרע הגט במקום קבלתו ואשה מוחזקת בחזקת א"א לפנינו פה ופה לפנינו השליח הלזה להתירה לעלמא באומרו שקבל גט וקרע וע"י עדות ב"ד שכתבו וחתמו לו שבפניהם קבל גט כדינו ככל הלכותי' ובמה נתיר א"א לעלמא ע"י עדות מכתב כזה אבל אה"נ אי הוי מייתי גט לפנינו שאין בהגט שום פקפוק אעפ"י שהמסדרי' לא הי' בקיאים בכתיבה וכדומה כיון שהסידור לפניהם אין לעגן ולפסול בדיעבד מחששות דברים שאינם שכיחים כמ"ש ריב"ש סי' רע"א הנ"ל כך נראה לכאורה:
ולפ"ז צ"ע דברי הר"א מזרחי בתשובה סי' ל"ה ומייתי לי' בקצרה הרב"י סס"י קמ"א שפסל גט על שלא הי' בקיאים ומייתי ראי' מר"ן הנ"ל ולהנ"ל אין ראי' כי הי' לפני הרא"מ גט כשר וישר ואפ"ה פסלו והרואה בתשו' הר"א מזרחי יראה כי המסדר הגט לאו קטלא קני' באגמא הי' ואפ"ה לא חייש לעיגונא משום פסול בהרשאה והי' אפשר לתרצו וליישבו וכמ"ש שם בד"מ אות קטן ל"ח ע"ש:
וי"ל כיון שכל סמיכת הריב"ש סי' רע"א דהשתא דהסידורי' לפני המסדר הוי בכלל סתם ספרי דדייני מגמר גמירי והתם בעובדא דהרא"ם שכתבו בשטר הרשאה שהבעל מינה אותו לשליח קבלה ולא הרגישו שאין הבעל יכול למנות שליח קבלה א"כ הרי נכשלו במ"ש בסידורי' שוב אין לסמוך כלל אפי' אאינך שאין הפסול לפנינו ואולם במעשה שבתשו' הרא"ש שבטור קנינא מרבי יונה וכו' התם הי' עיקור שליחות להולכה ולתוספות בעלמא הוסיף למנותו שליח קבלה וכיון דיתרת בעלמא הוא תלינן שהמסדרי' לא עיינו בסידורי' אלא העיקור שליחות הולכה ושליחות לקבלה שהוסיף הבעל לא רמי' עלי' ולא נפיק מכלל סתם ספרא דדייני אבל בעובדא דהר"א מזרחי שאמר שליח שלא הי' לתוספות נמצא הי' רק שליח קבלה ולא עיינו בסידורים יש לחוש לכמה פסולים:
וי"ל בזה ק' רמ"א בד"מ הנ"ל דכיון דלא בשטר שום שליחות הולכה א"כ אפי' יהי' תוס' מ"מ לא הי' להם לעיין אלא בזה ואיך לא עיינו בסידורים וחתמו כנלע"ד ליישב ולקיים דברי חז"ל הר"ן והריב"ש ופרא"מ דלא לסתרו אהדדי וא"כ בנידון דידן דיש גט כשר לפנינו ולא נמצא שום ריעותא נהי אם הי' אפשר להשתדל בקל הי' מצוה להדר אחר גט אחר מהיות טוב. ועוד להלאות אנשים מחבלי כרמים אלו מ"מ כיון דאיכא חשש עיגון כמ"ש פר"מ דעתי העני' מסכמת עם דעתו הרמה להתיר ובפרט שיהי' שמות המגרש והמגורשת והעיר והנהר מבוארים בלי פקפוק כי אלו דברים לא יתבארו בסידורי' כמובן ואחתום בכל חותמי ברכות כנפשו הטהורה ונפש א"נ לת"ח:
ומאחר שזכינו לדין יצא לדין א סידור הגט בעי ג' כשרים ולא קרובים וביום דוקא והני תלתא דבקיאי עכ"פ בסידרי הגטין הנדפסים מהקדמונים ואמנם בגט ארוסין נהי דבעי ג' כשרים וכנ"ל ומ"מ נהי לכתחלה בעי' נמי יום משום לא פלוג מ"מ אי איכא שעת הדחק ונסדר בלילה יש להקל קצת:
ב אי לא בקיאי ממש בטיב גיטין וקידושין ורק דבקיאי בסדור גט כנ"ל ונמצא שום פחיתה והשחתה אפי' רק בהרשאה מכ"ש בגט עצמו אפי' אינו מעכב בעלמא יש לפסול הגט דלא עיינו בסידורים וממילא יש לחוש לכמה פסולים ולא שייך רוב מצויין אצל גט מומחה וסתם דייני דגט מגמר גמירי:
ג אפי' ליכא שום פקפוק מ"מ צריך ברור בשמות האיש והאשה והעיר והנהר דא"א למילף מסידורים:
ד שליח קבלה והגט אינו בידו לתנו לה בתורת הולכה ולא נתנה ע"כ כל שנראה אפי' מלשון אגרותם שהדיינים אינם בקיאים שוב אין לסמוך על עדותם שנמסר ליד השליח כהוגן ושנתיר א"א בלי גט עפ"י שטר שליחות של מאן דהו כיון שאין אנו מוסרין גט לאשה רק נתיר עפ"י סיפורי דבריהם כנלע"ד. פ"ב יום ה' כ"ב מרחשון תקו"ף לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: