שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן נא
שלום רב לי"נ תלמידי הרב הותיק המופלג המאה"ג מה"ו פנחס ליב נ"י אב"ד דק"ק שליינינג יע"א:
יקרתך הגיעני ותחלת דין על דברי תורה אודת שליח גט עם הארץ שחששת לדעת הרמב"ם שהפסול לעדות מן התורה פסול להבאת גט אפי' מקוים ומביאו בש"ע סי' קמ"א סל"ג בשם יש פוסלין והני ע"ה דזמנינו רובם ככולם נכשלים באיסור רבית דאוריי' ושוב כתבת כי נ"ל דעת תוס' כרמב"ם דפירש"י פ"ק דקידושין י"ב ע"ב רב מנגיד אמאן דמבטל גיטא דטעמא שמא יתננו לאשה אחר שכבר ביטלו והתוס' הקשו אטו ברשיעי עסקינן וכתבת שדעת רש"י כראב"ד דמותר למנות רשע לשליח והתוס' ס"ל כרמב"ם אלו דבריך ותמהתי מחכמתך אם כוונתך דרב מיירי במי ששלח גט ע"י רשע ואח"כ בטלו בפני השליח ואז מנגיד רב אבל מי ששלח ע"י סתם ישראל באמת לא הי' מנגיד גם אתה ידעת דזה ליתא ואינו במשמעות כלל דודאי רב מנגיד אכל מאן דמבטל גיטא ואפילו בסתם ישראל והדבר ידוע דאפי' להרמב"ם דגט ע"י שליח רשע פסול היינו בשנודע רשעתו אבל ע"י סתם ישראל לא חיישי' שמא כבר חלל שבת חלילה והיינו קו' תוס' אטו ברשיעי עסקינן וכי נחזיק סתם ישראל לרשיעי ה' יצילנו מדעת זאת דאפי' לרש"י דחושש שמא יתן לה הגט היינו למיחש להבא שמא יעשה כן אבל להחזיקו שכבר עבר חלילה לנו וא"כ שהוא סתם ישראל ולא מוחזק לנו ברשע מה"ת למיחש להבא שיעשה כזו ושפיר הקשו תוס' ואפי' בשני כתי עדים המכחישי' זא"ז דצווח ר"ח כי כרוכי' בהדי סהדי שקרי למה לי ולית מאן דמשגח בי' דקיי"ל כר"ה דאוקמא כל כת אחזקתה ועיי' ש"ך ח"מ רס"י ל"א וכ"ש דליכא למיחש לסתם ישראל ע"כ מה שרצית לתלות תוס' בהרמב"ם ליתא וגם תמיהתך על רשב"א אין לה התחלה והרמב"ם דעת יחיד הוא בענין זה ומ"מ היכי דאפשר איכא למיחש לכתחלה ומשו"ה מייתי לי' הב"י ועיי' בכללי הוראה שבש"ך י"ד סס"י רמ"ב אות ה' ומ"ש חלקת מחוקק סי' א' ס"ק י"א:
ונחזי במה דקמן בשליח עם הארץ שחששת לו מפני דרובא דעלמא בזמנינו נכשלים באיסור ריבית לא ניחא למריהו למימר הכי הפרזת על המדה לפסול מי שלא ראית ולא שמעת שלקח ריבית אמרת רוב העולם נכשלים בריבית ואפי' הי' מי שטענו שלקח ממנו רבית הי' נאמן לומר בהיתר לקחתי דלא שביק היתירא ואכיל איסורא ועש"ך י"ד סי' ק"ס ס"ק ל"ג ואפי' לפמ"ש רא"ש בתשובה דבמדינה שאין נזהרי' בשביעית בזה"ז ק' עליו להאמין פרוזבול הי' לי ואבד דהטעם משום דלא שביק היתירא ואכיל איסורא עיי' ס"פ הכותב ובש"ע ח"מ סי' ס"ז סעי' ל"ג וכ' כיון דנחשב להיתר בעיניהם לא שייך שביק היתירא א"כ לפי דבריך שרובם נעשה להם כהיתר איסור ריבית לא שייך שביק היתירא א"כ מכש"כ שאינו נפסל ולא נעשה רשע ע"י לקיחת רבית דהוה דבר שרבים נכשלים בו ובלא התראה:
ועוד מאן לימא לן דנכשלים בריבית דאוריי' ומעולם לא שמעתי תיבת ריבית יוצא מפיהם אלא רווחים והיינו עיסקא ליתן לו חלקו בריוח אם לא ירויח לא יתן לו אלא שאינו מקבל עליו הפסד ואינו נותן לו שכר עמלו ומזונו ומ"מ איסור דאוריי' ליכא והנה עובדא ידענא בהיות הגאון מהו' משולם זצ"ל יושב על כסא הוראה פק"ק נסעתי דרך פה וקבלתי פניו ובאה לפניו הרשאה ודקדק מאוד בדקדוקים חלושים מאוד ותמהתי על הדקדוקי' הללו והשיב לי היות עתה רוב המגולחי זקן נחשדי' שהעבירו תער (לפי דעתו הי' כן חלילה) ע"כ אין השליח נאמן באומרו בפ"נ וצריך קיום גמור וצריך לדקדק בהרשאה והנה מדברי הגאון למדתי דעכ"פ לא חשש לדעת הרמב"ם הנ"ל:
והנה בעיקור טעמו של הרמב"ם ז"ל נלאו המפרשים למצוא לו דבר ברור ומ"ש משנה למלך כבר עמד עליו השואל בפנים מאירות סי' ע' ודחאו הרב בסי' ע"א ע"ש והנכון מ"ש בס' גט פשוט סי' קכ"ג סק"ז בד"ה עוד יראה לי וכו' דחיישי' שמא פגע הבעל בהשליח וביטל השליחות וזה השליח שהוא רשע יתנו לאשה משו"ה פסול אפי' מקוים ומיהו כיון שהוא רק חששא רחוקה לא פסלוהו אלא מדרבנן ואפי' הלך בשיירות אנשים שלא זזו ידם מתוך ידו ויעידו שלא הגיע הבעל מ"מ לא פלוג רבנן כדפירש"י בגיטין ט"ז ע"ב גבי שנים שהביאו לא פלוג רבנן בין בא לבדו לבא עם חבורת אנשים אלו דבריו ז"ל ודפח"ח. ולפ"ז נ"ל אפשר בזה"ז שנוהגין לכתוב בהרשאה שהבעל קבל חרם ושבועת התורה שלא לבטל הגט תו לא חיישי' אפי' להרמב"ם דאחזוקי הבעל ברשיעי לעבור על שבועה וחרם לא מחזיקינן אע"ג דבלא"ה נמי מחייב אנגידא דרב מ"מ שבועה וחרם חמירא להו זה נלפע"ד. פ"ב יום ה' בטו"ב כסלו תקע"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: