שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן צט
שלומים רבים לה"ה הרב המופלא ומופלג כבוד מה' אברהם שמואל נ"י אב"ד דק"ק באטרקעס יע"א:
והנה נפשו היפה בשאלתו ע"ד עדות כ' ליזר בן כ' ליזר שהעיד בזה"ל איך בין גוועזין בייא שלמה כ"ץ שם הי' הנער יעקב בה"ר לאזר הירש ולקח טבעת ונתנו לבתולה פייארל בת כ' משה מקארטיקעס ואמר הרי את מקודשת אבר דס ווארט לי לא שמעתי וגם הבתולה אומרת שנתן לה טבעת ושמוהו באצבעה ואמר דבר אבל לא ידעה והבינה מה אמר ואמנם הנער יעקב בה"ר לאזר הנ"ל מכחיש הכל שלא שם טבעת באצבעה ולא אמר לה דבר ואחר החקירה מהנ"ל אמרו כולם שלא הי' שום עסק שידוכין ביניהם קודם לזה וגם היא אומרת שלא נתכוונה לשו' קידושין כלל:
הנה המקדש בע"א דעת כל הפוסקי' ממש דאין חוששי' לקידושין אפי' שניהם מודים זולת הר"א ממי"ץ דחושש לדר"פ דאמר חוששין לקידושין והסמ"ג והגה' מיי' ומרדכי חוששי' לדברי' וכ"כ רמ"א בהגה' סי' מ"ב אך כל זה בשניהם מודים אך אם א' מכחיש אזי המכחיש מותר בקרובי המודה והמודה אסור בקרובי המכחיש וכל זה פשוט ומבואר במקומו אלא שהב"ח כ' דאם טענת המכחש כוונתי הי' להשטאה אזי מהימנינן לי' וממילא בטלה קידושין לגמרי ואפי' המודה מותר בקרובת המכחיש ובחלקת מחוקק הקשה הא דברים שבלב אינם דברים ומה שרצה בית שמואל לומר דברשב"א מיירי שטוענת שפירשו כוונתם להשטאה הנה המעיין בתשב"ץ חלק א' סי' ע' ז"ל שאלתו מי שקדש אשה בפני נשים והיא מודה בדבר אלא שאומרת משטה הייתי בך כיון שהייתי יודעת שעדות נשים אינה כלום ועל זה השיב בסוף דבריו וז"ל וכיון שהאשה טוענת שלא בתורת קידושי' לקחה אותה ומשטה היתה בו ליכא למ"ד חוששי' לקדושיו אפי' בע"א המכחישה ומכ"ש בעדות נשים עכ"ל ומסתייעי' שם גם מתשוב' רשב"א וע"ש הרי להדי' דלא כבית שמואל דאי ס"ד דמיירי בטוענת שפירשה ההשטאה בשעת מעשה לא היתה צריכה להוכיח שהייתי יודע שעדות נשי' אינה כלום תיפוק לי' אפי' עדות אנשים אינו כלום כיון שפירשה ההשטאה אע"כ דלא כב"ש:
מצורף לכל הנ"ל שהעד לא שמע אמירת לי וה"ל ידים שאינם מוכיחו' וממש כל הפוסקי' ס"ל דלא הוה ידים וכן פסק בש"ע סי' כ"ז ובב"ש שם אפי' להמחמירי' אם יש עוד שום צד להקל מקלינן והכא איכא ואיכא כמ"ש ומפורש לעיל ובאמת מ"ש הר"ב שם בשם תשובת רשב"א ורמב"ן הוא תמו' מאוד כי ראיתי דבריהם והבנתי דזה דוקא לאומר הריני נותנו לך לקדושי' שכיון שאמר הריני הרי הזכיר את עצמו כמו לי יחשב ובאומר נותנו לך ה"ל כאומר את מקודשת אבל באומר הרי את מקודשת ואינו אומר לי מבואר שם ממשמעות דבריהם דאינה מקודשת עיין במיוחסת סי' ק"ל [ועיי' לעיל סי' פ' ד"ה והאמנם] וזולת שבמרדכי האריך בזה להחמיר סוף גטין ועמ"ש מהרי"ק שרש ק"א ענף ב' וז"ל דהא איכא תרי רובא להתיר רוב הפוסקי' שפסקו דאפי' בקדושי' גמורי' אין חוששי' היכי שאין שם אלא ע"א ורוב הפוסקי' שפסקו שיש לסמוך על מנהג המקום וכו' וא"כ הה"נ בנידון דידן אפי' בלא כל דברינו הנ"ל איכא תרי רובא להתירא דרובא לא חששו לע"א ורובא דס"ל ידים שאין מוכיחות לא הוו ידים ומכ"ש לפמ"ש לעיל בנידון דידן כ"ע מודים ע"כ לפע"ד איתתא דא פייארל בת כ' משה מקארטיקס שרי' לעלמא להתנסבא לכל גבר דיתצביין ואל דעות יצילנו משגיאות וטעות ויהיה עמנו בכל עידן ושעות הכ"ד. פ"ב יום ב' כ' כסלו שנתקע"א לפ"ק
משה"ק סופר מפפד"מ: