שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן צג
שלום וכ"ט לידיד עליון ה"ה הרב המאה"ג המופלג ומפורסם כש"ת מה"ו נתן שפירא נ"י אב"ד דק"ק אלמאש יע"א:
יקרתו הגיעני נידון אלמנת א' מהפורשי' מדרכי ישראל והרים יד בכל התורה כולה מחילול שבת בפרהסיא כמה פעמים בפני עשרה מישראל ולא חסר לו כלום אלא שלא נטמע בין הישמעאלי' ולא קיבל דברי חבירות בפני חבר לאיש משחית אבל זולת זה הרי הוא מומר גמור לכל הלכותיו ועתה נשתדכה אלמנתו לכהן ומספקא לי' לפר"מ אי שרי' לכהן אם הוה בעילת מומר כבעילת נכרי ופוסל לכהונה כאשר ישב על מדוכא זו הגאון בס' אבני מילואי' סי' ז' סקי"ג והניח בצ"ע אם להתירה לכהן אולי עכ"פ יש לאסור מדרבנן ובקש ממני לחוות דעתי הקלושה למעשה בזה:
הנה הגאון הנ"ל לא נסתפק אלא לשיטת הר"א מרעגנשבורג בהגה"ה מרדכי פ' החולץ סי' ק"ז ונדפס שם בערבוב שלא במקומו כי צריך להיות לעיל סי' ק"ו כי שם מקומו וכן מבואר למעיין בתה"ד סי' רכ"ג ובתשו' מהר"י מינץ יע"ש ויען דברי הגה"ה מרדכי אלו בנויי' על דברי המרדכי פ' החולץ סי' כ"ח ע"כ תחלה יתבארו דברי המרדכי והגה"ה מרדכי אי"ה וממילא רוחא שמעתא בעזה"י:
המררכי פרק החולץ סי' כ"ח מייתי דעת רבינו גרשין דמומר זוקק לחלוצה כי היכי דקדושיו קדושין וגטו גט ה"נ זקוקתו זקוקה מעלי' היא ור' יהודאי גאון כ' אם בשעה שנישאית כבר הי' מומר אינו זוקק אבל אשת מומר אינה זקוקה דלאו אחיו במצות הוא ושוב כ' דהגאונים התירו זקוקת מומר לעלמא בלי ראי' ורש"י השיב לאיסור דאעפ"י שחטא ישראל הוא והר"מ מר"ב רצה להסביר סברת הגאונים דפטרוהו משום דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ונתבטלו הקדושין למפרע:
וע"ז סובב הולך דברי הגה"ה מרדכי שם דבתחלה הביא דברי א"ז קצר שכ' על דברי' ר' יהודאי גאון שכ' אם הי' מומר בשעת נישואי' משום דס"ל קדושי' הראשוני' מפילי' וכל שלא הי' ראוי בשעת נישואי' הראשוני' שוב נאסרה עליו וא"כ למאי דקיי"ל מיתה מפלת אפי' לא המיר אלא קודם מיתת האח נמי אינו זוקק אלו דברי א"ז וכ' בעל ההגה"ה מרדכי לפ"ז מוכח דלא כהר"מ מר"ב דכ' שטעמו משום דאדעתא דהכא לא קדשה נפשה דא"כ מה ענין נישואי' הראשונים מפילי' או מיתה מפלת להכא אע"כ דעת הגאונים שהמומר איננו כישראל וא"כ הדרה קושי' לדוכתי' הא קיי"ל אעפ"י שחטא ישראל והעולה על רוחכם להיות ככל הגוים לא תהי' וקדושיו קדושי' ומ"ט לא תהא זקוקה לו:
ושוב כ' ליישב דעת הגאונים דודאי ישראל הוא לכל דבר וקדושיו קדושי' אך מצוה שנאמרה בו אחוה שאני שהרי אינו אחיו במצות ומותר להלוות למומר בריבית שאינו בכלל וחי אחיך עמך ועוד שמותר ללות ממנו וליתן לו ריבית אי לאו משום לפני עיור לא תתן מכשול אבל על הלוה לא הי' איסור שאינו נותן ריבית לאחיו במצות וה"נ ביבום אחים כתיב:
וטרם אסיים דברי המרדכי אפרש זה דלכאורה יקשה על מהר"מ מר"ב איך נעלם ממנו זה והלא רב יהודאי גאון גופי' הזכיר זה דמשום אשת מומר אינה זקוקה ליבם ישראל משום שאינו אחיו במצות וי"ל דס"ל דהרי ודאי אחים הוא כמו אח עשו ליעקוב כמ"ש תה"ד סי' רכ"ג הנ"ל ובשלומא ריבית וצדקה אינו מצוה להחיותו דאינו עושה מעשה עמך והה"נ ישראל לא יתקן נפש אחיו המומר להקים לו שם בישראל דאינו מצוה להחיותו ולהקים לו שם ודכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו היינו אחיו במצות שראוי לבנות לו ביתו ולהקים לו שם ולא מומר ימחה שמו אבל כשהמת ישראל והאח מומר מנ"ל למיפטרי' וע"כ הקשה ר"שי עליו ות' מהר"ם משום אדעתי' דהכי לא קדשה נפשה ואתי השתא ר"ש וסייעתו וס"ל כי היכי דהי' מותר ללות ממנו דאעפ"י שלא שייך שלא להחיותו דהרי אדרבא מרבה הונו ואפ"ה הי' מותר אי לאו משום לפני עיור ש"מ כל אח דענין מצוה בעי אחיו במצות וה"נ כי ישבו אחים יחדיו ב' אחים דומי' במצות ואין המומר זוקק אע"ג דקידושיו קדושי' וישראל גמור הוא אעפ"י שחטא כנלע"ד ליישב פלוגתתם:
וכאן שייך שיטת הר"א מר"ב שבסי' ק"ז שהוסיף לומר בלי טעם אחים במצות נמי אינו זוקק ולא עוד אלא נהי דגטו גט דאעפ"י שחטא ישראל הוא מ"מ קדושיו אינם קדושי' והטעם דכל מילתא דתלי' בחיתון אינו כישראל כיון שהוא מומר הוה בכלל כי יסיר בנך מאחרי וכ"כ רשב"א בתשו' סי' אלף קס"ב ע"ש וס"ל להר"א דממילא הוה נמי בכלל קנאין פוגעי' בו והוה בכלל חייבי מיתות ואין קדושי' תופסים והא דחוששי' לקידושי' היינו שמא הרהר תשובה בלבו אבל כל זמן שעומד בהמראתו אין בו שום מצוה התלוי בחיתון וא"כ אינו זוקק ליבום זהו שיטתו וצריכי' לדחוק לדעתו בספ"ק דיבמות דאי לאו דהאי דרא איצטרויי איצטרי הו' חוששי' לקידושי או"ה בזה"ז שמא מבני עשרת השבטי' והכא לא שייך שמא הרהר תשובה בלבו דהרי מחזק עצמו לגוי או"ה עיי' גטין ע"ג ע"ב ובתוס' ד"ה נתן וכו' ואי איתא דלרבינו אברהם מומר פוסל בביאתו ומ"מ קידושי' חוששי' שמא הרהר תשובה א"כ משכחת לי' חששא דזנות בשהמיר בנתים וחוששי' לפוסלה מכהונה וחששא דקידושי' משום שמא הרהר בתשובה אלא די"ל מ"ט דריבר"י דחוששי' לקידושין משום אין אדם עושה בעילתו זנות דהרי ש"ס מייתי עלה דרבב"ח אר"י והוא אמר כן לקמן פ"א ע"ב ואס"ד דמיירי בהמיר לא שייך חזקה אין עושה בעילת זנות אע"כ לא איירי בהמיר וא"כ לא שייך חשש זנות:
והתה"ד הקשה על שיטה זו דהתוס' כ' ספ"ק דיבמות הנ"ל דאפי' למ"ד נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר אינו אלא מדרבנן דהך דחייבי מיתה דקנאי' פוגעי' גרע אפי' מחייבי לאוי דעלמא משום דבצינעה מותר ע"ש בתוס' וא"כ מכ"ש הא אנן קיי"ל נכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר וע"כ מטעם הנ"ל משום דבצינעה מותר ושוב הדרינן אעפ"י שחטא ישראל הוא אפי' לענין חיתון נמי זו היא כוונת תה"ד:
ובאבני מילואי' כ' דס"ל להר"א דנהי בישראל הבועל ארמית יש חילוק בין צינעא לפרהסי' מ"מ בנכרי הבועל ב"י אין חלוק. ועוד בצינעא נמי כרת מיהא איכא והיינו מש"ס סנהדרי' אקרי' לרב בחלמא יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ומאחר שיש לקיים שיטת הרא"ש יש להסתפק שבעילתו פוסל לכהונה כערוה אלא שעמד נגדו ש"ס יבמות מ"ה דאין ממזר מגוי ועבד משום שאין ממזר אלא מאיסור ערוה וכרת והכי קיי"ל א"כ מבואר דאע"ג דפוגעי' בו קנאים וחייב כרת נמי מדברי קבלה מ"מ לא הוה ערוה אלו דבריו ואני אוסיף על דבריו דאמרי' בש"ס מגילה כ"ה ע"א האומר מזרעך לא תתן להעביר למולך לא עברה בארמותא משתקין אותו בנזיפה וכ' רש"י ז"ל שעוקר הכתוב ממשמעותי' ומחייב ונותן כרת לבא על הכותית ומחייב חטאת על השוגג ומיתת ב"ד על המזיד בהתראה עכ"ל האריך בזה לומר אעפ"י שמחייב כרת בצינעא וקנאי' פוגעי' בו בפרהסי' מ"מ אינו דומה לעריות שיש בו מיתת ב"ד וגם חטאת בשוגג משא"כ הכא וא"כ איננו ערוה וכדברי ש"ס יבמות מ"ה ע"א הנ"ל וממילא אינו פוסל לכהונה בביאתו:
אלא שמ"מ כ' באבני מלואים הנ"ל אולי מדרבנן פוסל ולפע"ד זה לא ס"ד דגזרו רבנן ע"ז ואפי' מן התורה הי' ק' קצת דא"כ כהן שחילל שבת וכדומה ושב בתשובה אשתו אסורה לו לקיימה ודרכי' דרכי נועם ומ"מ אי הוה אסור מן התורה או אפי' רק מדרבנן ותנינא לה בהדי' אסור לנו להרהר ח"ו אבל כיון דלא מצינו כן לחז"ל נאמר בודאי לא גזרו על ככה לנעול דלת בפני בעלי תשובה ועשו תקנת מריש נגד דין תורה שלא לנעול דלת בפני בעלי תשובה מכ"ש שלא יתקנו תקנה לקלקלה לכופו לגרש את אשתו ועי"ז ימנע ולא ישוב:
ולפע"ד להביא ראי' דמדאורייתא שרי' עכ"פ דבקדושין ע"ח ע"ב והאלמנה אשר תהי' אלמנה מכהן יקחו נדחק ש"ס מקצת כהנים יקחו וחפשתי באברבניל וברד"ק ולא מצאו פי' פשוט במקרא הלז ובימי חורפי שמעתי בשם מפורש א' פי' פשוט כי הפרשה מתעות ב"י מאחרי ה' ובחר ה' בבני צדוק לשרתו ונחשדו כל נשים בזנות ולא הותר לכהנים אלא אובתולת ישראל או אלמנת כהנים בני צדוק לאפוקי אלמנת ישראל שהמה בס' זונות כך שמעתי והוא פי' הגון ותימה על ש"ס דלא מפרש הכי וצ"ל נשותיהם לא הוה מפקרי ומשו"ה לא מפרש ש"ס הכי אמנם אס"ד אשת מומר מיסתרי לכהן ע"י ביאת בעלה א"כ נאסרו כל נשי הדור ההוא ע"י ביאת בעליהן המומרי' לע"ז ומתפרש קרא כפשוטו וצ"ע על ש"ס קדושין הנ"ל: אע"כ מוכח דעכ"פ לא פסלה מכהונה אפי' לר' אברהם והטעם דפסול כהונה נפיק מקרא דכי תהי' לאיש זר או מקרא דאלמנה וגרושה לאפוקי נכרי דלית לה אלמנות וגירושי' והכא אפ' להר"א דלית לי' קדושין מ"מ מקרי בר הוי' דהרי אי הדר בתשובה יש לו קדושי' ולא גרע מקטן במס' גטין פ"ה ע"א ע"ש:
וכן זר אפי' למ"ש אבני מלואים בשם רשב"א דבפסולי קהל אפי' הי' לו שעה הכושר מ"מ נקרא זר מ"מ הכא בסמי' בידו שבידו לשוב ולא הוה זר ה"נ לא זר מקרי כנ"ל דלא תיקשי מש"ס קדושי' ע"ח ע"ב הנ"ל ועי' כריתות ז' ע"א ועירוכין י"ז ע"ב:
ולפ"ז בנידון דידן אין לבטל השידוכי' דהרי לשיטת רש"י ישראל גמור הוא וזוקק לחליצה ולר' יהודאי גאון אליבא דמהר"מ מר"ב נמי ישראל גמור הוא אלא אדעתא דהכא לא קדשה נפשה ולאינך נמי דוקא לענין מצוה דכתיב בי' אחוה אבל לשאר ענינים ישראל גמור הוא ולר"א מרעגנשבורג נמי דלענין חיתון לאו ישראל הוא מ"מ מן התורה לא נפסלה לכהונה ורבנן לא גזרו בכה"ג כמו שהוכחתי לעיל בשגם שהוא דעת יחיד נגד כל הני רבוותא ושרי' לכהונה הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי א"נ: פ"ב כאור בקר ליום ג' ט"ז אדר תקצ"א לפ"ק:
משה"ק סופר מפפד"מ: