שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן עא
יקרתו הגיעני ונפשו היפה בשאלתו לחוות דעתי העני' בנידן עגונא דאיתתא ועובדא הוי ככתבו וכלשונו אות באות מעשה שאירע בא' שהלך על המדינה לקבץ והי' לנו ידיעה שנפטר בוויסטרצקע אמר לפני מותו שמו משה זוסיא פונקל ושם עירו זבארוז הסמוך לטארניפאל ושם אשתו העני ושאלו אותו העדים אם יש לו בנים ואמר שאין לו בן רק מאשתו הראשונה יש לו בת א' ומאשתו השניי' העני בת א' וגם אמר שיש לו בית סמוך לבהכ"נ ומביתו נסע בהתחלת ימי הקיץ לבקש לו מקום להיות מלמד ולא חקרו העדים היטב אם שניהם קיימים או לא והנה כל הסימנים שאמר הוא אמת אך מ"ש שיש לו מאשתו הראשונה בת א' ומאשתו השני' בת א' הוא שקר ואין לו רק בת א' ובתו השניי' נפטרה קודם נסיעתו מביתו קודם התחלת ימי הקיץ והי' אז בביתו ונהג זיי"ן ימי אבילות עכ"ל השאלה:
הנה מה שלא הזכיר שם אביו יפה כ' פאר רו"מ בראיות ברורות מהפוסקים דבכי האי גוונא שהזכיר שם אשתו וכינוי' ושם עירו ליכא למיחש למידי ואין צריך להאריך ובפרט שהזכיר שם עירו סמוכה לטארניפאל וצמצם מקום דירתו סמוך לבה"כ באופן שבעיר זאברוז הסמוכה לטארניפאל הידוע לנו אין צריך לבדוק כל העיר כ"א בביתו הסמוך לבהכ"נ שהרי צמצם גם הזמן ואמר בהתחלת זמן קיץ הלז יצא ממקום ההוא וצמצם זמן ומקום ליכא למיחש בהאי אתרא למשה זוסיא אחר ששם אשתו העני ושהיא אשתו השני' וליכא למיחש אלא לשני טארניפאל שמא יש בסוף העולם עוד א' טארניפאל וזבארוז סמוכה לו הנה דלא אתחזק ולא שכיחי שירתא לא חיישינן אפי' בגט וכ"ש במיתה כמ"ש הרז"ה ביבמות קט"ו בסוגי' דתרי יצחק והרא"ש בב"מ וגיטין בסוגי' דשיירות מצויות דיש להחמיר טפי בגט ממיתה וכיון דהיכי בלא הוחזקו ב' יב"ש וגם לא שכיחי שירתא לא חיישינן ומהדרינן גט מכ"ש דשרי' עגונה בעדות מיתה כה"ג והכא לא הוחזקו בהאי אתרי שמא כשמא ונהי דשכיחי שיירות מ"מ כל היכי דשכיחי שיירתא ידעי' דליכ' טארניפאל אחריני וממקומות רחוקים מאוד מעבר לים ומדינות רחוקים מהתם לא שכיחי שיירות ולא דמי לשני שיורי דבב"ד דר"ה הי' שכיחי מסוף העולם והאמנם כבר קדמוני הבית מאיר סס"י קל"ב אך אני אמרתי בלשון אחר בתשו' אחרת כי הי' צל"ע גדול לחוש לשני שיירי הלא אילו הי' לפנינו ב' שיורי א' קרוב וא' רחוק ולא ידעי' דנפישי הרי קורבא דאורייתא ואמרינן מקורבא פרש ועיי' ת"ח ב"ב קס"ז והשתא דלא ידעינן כלל אי איכא עוד שיורי בעולם ואם הוא הרי הוא רחוק מאוד וממש כיושבת בין ההרים ולא ידעינן אי נפישא מה"ת לחוש כולי האי אפי' ללעז בעלמ' לא הו"ל למיחש כולי האי ואע"ג דכ' תוס' ספ"ק דמציעא ד"ה איסורא ממונא דכל הני חששא משום לעז מ"מ בחששא רחוקה כולי האי אפי' ללעז ליכא וכעת הראוני כי כך והקשה בס' תורת גיטין סי' קל"ב ולא העלה דבר ברור ולפענ"ד נראה כמו בפ"ק דביצה בדף פי' ששם מתאספים כל היונים משובכים רחוקים והוה הכל קרוב וא"כ ה"נ ב"ד דר"ה לפי מה שהי' אז כל עיקור ב"ד וישיבות ישראל בארץ שנער ושם מתאספים מד' כנפות הארץ הוה כמו בדף והכל קרוב ושפיר בעי למיחש לב' שיורי ופשיט רבה ממתני' כל מעב"ד דאשתכח בב"ד ואפי' כעין ב"ד דר"ה ואפ"ה יחזיר. והשתא למאי דפסק הרי"ף וסייעתו דלא כרבה אלא בשיירות מצויות ואפי' לא הוחזקו חיישינן היינו לשני יב"ש חיישינן אבל לשני שיורי לא חיישינן אלא אם השיירות מצויות כעין ב"ד דר"ה וזה לא שייך בזה"ז כלל והיינו דפסק רמ"א בסי' קל"ב עפ"י הבנתו בתשו' הרא"ש דהיכי דכ' שם עיר בגט לא חיישינן לשמא כשמא והב"ש בסי' קל"ב וכל האחרונים צווחו כי כרוכי' שהוא נגד הש"ס ולהנ"ל ניחא ועי' ביבמות קי"ד ע"ב גבי אנדרלונאי פירש"י דחיישינן שמא אנדרלונאי אחר יצא מנהרדעי ולא כ' שמא איכא נהרדעי בעלמא אלא כנ"ל כיון דלא אשכח במקום ב"ד לא הוה כדאמר אביי בדף וכנ"ל ונראה לי אפי' החולקים על אהרמ"א היינו בגט אבל בעיגונא קיל כמ"ש לעיל בשם הרז"ה והרא"ש [ועיין לעיל סי' מ"ה]:
ושבתי וראיתי לשיטת רש"י דמפרש קלוני' מתא שם עיר דלא כמלחמות ה' דמפרש קלוני' מקום חירות בתוך העיר עצמה א"כ י"ל ס"ל לרש"י נהי דחיישינן לב' שיורי וה"נ לב' נהרדעי או ב' קלוני' אבל שיהי' נהרדעי וגם בצד קלוני' מתא זה ה"ל כשמא כשמא ועדים כעדים דכולי האי לכ"ע לא חיישינן ע"כ פירש"י דהחששא דילמא אנדרלונאי אחר אזיל מנהרדעי וכ' גט בקלוני' מתא וצ"ל דיצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי לא הוה חששא רחוקה כ"כ כמו שני עיירות וגם קלוני' בצידה ועיין שב יעקב חא"ע סי' י"ח ולפי תי' זה לא מוכח מידי כרמ"א הנ"ל מ"מ לנידון שלפנינו הועלנו דה"נ איכא טפי זבארוז סמיך לטארניפאל ובבית סמוך לבהכ"נ ושמו וחניכתו וצמצום זמן יציאתו וב' נשיו וכולי האי ודאי ליכא למיחש למידי ולא יחלוף אדם על זה לולי התנגדות שהעדי' אומרי' שהוא אמר שיש לו ב' בנות א' מאשתו הראשונה וא' מהשני' ומשמע שתיהם קיימים בחיים ובת נענו זו שבזבארוז כבר מתה טרם יציאת משה זוסיא מביתו והוא התאבל עלי' ז' ימי אבילות א"כ ע"כ לומר דזה אחר הוא אשר בתו קיימת ואיתרמי שמא כשמא ועיר כעיר וצמצום מקום וזמן הכל שוה וכבר הי' למראה עיני מעלתו תשו' הר"ן סי' ל"ג ותשו' מ"ב סי' ק"ט הנה עובדא הר"ן הי' שהי' העדות מכוון מכל צד רק ששינה שמו חיים במקום בונבים וכ' הר"ן כיון שהדברי' מוכיחים בכל אופן שזה הוא רק משום שינוי שמו יען כי הוא עצמו גיזם שרוצה לשנות שמו כדי לעגן אשתו והיא דבר העשוי להשתנות אין מבטלים דברי' ברורים משו' חששא דדבר העשוי להשתנות ומייתי ראי' ברורה מפ' מי שמת גבי שערות עשוי' להשתנות אחר מיתה והשתא בממון סמכינן אהך סברא כ"ש באיסו' דכל שהוא מעיקור הדין חמיר חזקת ממון מחזקת איסור א"א וכמ"ש גם נמוק"י בסוגי' דתרי יצחק דלענין ממון לא אמרינן כאן נמצא וכאן היו משא"כ באיסור משנה שלימה שנינו כל הטמאות כשעת מציאתן וכמ"ש גם כן בחי' רשב"א ורק חז"ל הוסיפו להחמיר בגט אשה טפי מבממון היכי דשייך הוצאת לעז לא מעיקור הדין כמ"ש תוס' ספ"ק דב"מ גבי מיפשיט מר איסורא מממונא ויפה כ' ר"ן אם מוציאים ממון בסברא זו דעשוי להשתנות כ"ש שלא לבטל עדות דברי ברורים כשנוכל לתלות בעשוי להשתנות ושלא להחמיר בעיגונא דאיתתא
אך מה יושיענו זה התם עשוי להשתנות שמו אבל הכא שהוחזק משה זוסיא שמתה בתו ומשמעות דברי העדים שהי' חי ואיך עשוי' להשתנות ממות לחיים אתמהא המערב זה חייב משום כלאים. איברא דברי תשו' מ"ב סי' ק"ט דומה ממש לנידון שלפנינו שם הי' א' נושא ונותן תמיד עם הדוכס ושוב נשבה והלך בנו לפדותו ונהרגו שניהם בחזירתן מהשבים והעידו עדים עפ"י גוי מסל"ת עדות מיושר בשמם ומקומם אך שינוי במעשה שאמרו האב והבן שניהם הי' להם עסק עם הדוכס ושניהם נשבו וזה לא היו כי הבן לא הי' לו עסק מעולם עם הדוכס וגם לא נשבה מעולם אלא האב לבד והעלה להקל כיון שהעדות מכוון מכל צד שוב אומרי' לא דקדקו העדים במה שנאמר להם מן הגוים דהוה מילתא דלא רמיא ודברים שאין אדם מדקדק בהם ועשוי לטעות בו ומייתי ראי' מע"א אומר ב' בחודש וא' אומר גימ"ל בחודש תלינן בטעות וכן א' אומר בדיוטא ואחד אומר בתחתונה ועוד דפלגי דיבורא לקיום עדות גבי פלוני רבעני אלו דבריו ז"ל והי' לו להביא ראי' ברורה יותר ממשנה ספ"ק דר"ה ראינוהו שחרית במזרח וערבית במעריב וכו' ופי' הרע"ב ותוי"ט דר"ג ור"י בן נורי לא פליגי דאילו ראוי לפ חשבון לראות ערבית במעריב מקבלין עדות ותלינן במה שראו שחרית במזרח דמיון כדמות לבנה נדמה להם אך ר"י בן נורי לפי חשבונו לא הי' אפשר שתראה ערבי' במעריב ע"כ אמר עדי שקר הם ור"ג דקדק יותר בחשבון כי פעמים בא בארוכה ופעמים בקצרה וכיון שעפ"י החשבון אפשר שתראה ערבית במערב אעפ"י שא"כ א"א שנראה שחרית במזרח מ"מ מקיימם עדותן ותולין בטעות העדים והוי ראי' ברורה שאין עלי' תשובה לכאורה אלא שלכאורה לפמ"ש רמב"ם ומביאו תוי"ט שם משמע קצת להיפוך שכ' יען עיקור העדות הוא ראיית יום למ"ד אבל ראי' וכו' כ"כ אין אנו נזקקים לו ואיננו הכרתם ההוא בתורת עדות כלל ע"כ אין אנו חוששים לו משמע הא לא היינו חוששין אעפ"י שבעדות מכוון מכל צד והכא בנידון שלפנינו מ"ב הכל צריך והכל מעניני העדות ועוד צל"ע ראיות המ"ב התם לקיים העדות דלא לכחשו אהדדי תלינן בטעות וכן בפסק דר"ה מתרצינן דיבורא דלא לשוו להו עידי שקרים וכן בהא פלוני רבעני שהוא עדות גמור לא נפסלנו מטעם רשע אך פלגי' דיבורא כדי לשוי' עד כשר לענין זה עצמו משא"כ הכא בנידון שלפנינו וכי באנו להכחיש העדים הלא נאמר כל דבריהם אמת ויציב רק על איש אחר ומעשה אחר נתכונו ולא זה ואנחנו הטועים בדמיותינו להתיר אשה זו אבל העדות אמת נכון ומנ"ל דבכה"ג נתלה בטעות וצ"ל דס"ל למ"ב מסברא דכיון שכוונו שמותם ומקומם וכל הענין וקי"ל שאין לחוש לאיתרמי כולי האי שוב אם נאמר ע"י זה השינוי נצטרך לומר דאיתרמי כולי האי זה הוה כמו ביטול עדות אלא מ"ב צריך להביא ראי' לדמיון הלז וכמעט נראה ראי' להיפוך שלהי יבמות מעובדא דיוחנן בן יהונתן ארי' מכפר שיחיא ומבואר שם אי מהפך דבריו והי' אומר מכפר שיחיא ארי' הי' מבטל עדותו אע"ג דאמר שמו ושם אביו ושם עירו אפ"ה לא הוה תולה במילתא דלא רמיא אי ארי' קודם או כפר שיחי' קודם ש"מ דכיון וצמצום שמות ומקומות לא הוה כביטול עדות ודלא כמ"ב הנ"ל:
שבתי וראיתי דאין מכאן ק' על המ"ב דרש"י פי' כפר שיחיא ארי' שהכפר נקרא ארי' ולא הוא והנה הכא כל עיקרו סיפורו של העד הי' שהי' גבור כארי והחזיר גייס לאחוריו ועל זה נקרא הוא ארי' ואמר לו גם בעירו קורים אותו כך נמצא זה הי' עיקור סיפורו ואיך שייך על זה מילתא דלא רמיא הרי רמי' ורמי' ומש"ה אי הי' מהפך לא היו מהימן אבל בנידון שלפנינו יצדקו דברי מ"ב:
וקצת יש להביא ראי' מהך עובדא ולדברי מ"ב כי יל"ד איזה דקדוקים א' הירושלמי פריך דנימא משום דברים של מה בכך פי' פני משה מנ"ל להוכיח מזה דבעי דרישה וחקירה דילמא ליתר שאת שאלו אבל לא שצריך מדינה לק' זו נ"ל ליישב דלא חש לה ש"ס דילן דהרי קיי"ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אחר כדי דיבור וכל עדות שאין צריך דרישה וחקירה מכוון שגמר דיבורו כבר נגמר עדותו ואין לצרף הדיין ושיחותיו שיחת חולין עם דברי העד וממילא אינו חוזר ומגיד והשתא שפיר מוכיח ש"ס אי ס"ד דלא בעי דרישה וחקירה א"כ כיון שאמר יהונתן בן יוחנן ארי' וכפר שיחי' חלה ומת כבר הותרה אשתו ואם נאמר יחזור בו ויאמר בהיפוך וכפר שיחי' ארי' אינו חוזר ומגיד וכבר הותרה האשה ומה הי לו לר"ט לשואלו ההיפוך אע"כ בעי דרישה וחקירה ועדיין לא נגמרה עדותו וחוזר ומגיד וא"ש אך בלאה"נ קשה בהיפוך מנ"ל דבריתא קמייתא ס"ל דלא בעי דרישה וחקירה ומדלא הזכירה הך שאלה דר"ט הלא כל גופי' חקירות שהם מן הדין לא הוזכרה גם הבריתא השני' ועיקור בדיקו' נמי אם בבגד לבן או שחור נמי לא הוזכרו וסמכה הברייתא אסברת חוץ מסתמא חקר ודרש כדין א"כ גם בריתא ראשונה שלא הבדיקה קלה הלז מנ"ל דס"ל א"צ דוחק"י ועוד ול"ד לאיזה ענין מייתי כלל הך דהחזיר הגייס לאחוריו הלא זה לא ענין להתיר אשה כי לא ידע אדם מזה אלא העד ולא היו לו לומר אלא ע"א אמר לפני פלוני א"ל ששמו יוחנן בן יהונתן מכפר שיחי' וחלה ומת והשיא ר"ט את אשתו ומה צורך לספר פטומי מילי שהזכיר גייס והזכיר כן בשתי הבריתות הלא דבר הוא:
אע"כ מוכח כסברת מ"ב הנ"ל דאי לאו מייתי דהחזיר גייס לא הי' שואלו ר"ט להפך הענין כפר שיחי' ארי' אע"ג דצריך דוחק"י עדיין לא נגמר עדות וחוזר ומגיד מ"מ הכא הוה תלינן במילתא דלא רמיא אבל כיון שאמר שע"י שהחזיר גייס לאחוריו בראו ארי' הו"ל מילתא דרמיא וברייתא ראשונה דמייתי ג"כ האי עובדא שלא לצורך אלא להורות נתן אע"ג שהי' עובדא והי' ראוי לשואלו להפך הענין כיון דלא שייך מילתא דלא רמיא ומ"מ לא שאלו משום דלא בעי' דוחק"י וכבר נגמר העדות ואינו חוזר ומגיד ומוכח כמ"ב:
ומ"מ פקפוקי קיים דלמא התם שלא לסתור דבריו ראשונים היינו תולי' במלתא דלא רמי' אבל מנ"ל דלמא אי מיד בתחלת דבריו הי' אומר מכפר שיחי' ארי' לא הי' מקבל עדותו אפי' בלא מעשה שהחזיר גייס לאחוריו ואין כאן ראי' לנידון דמ"ב ולא לנידון שלפנינו ומסתיין דלא תיקשי עלי מהאי עובדא אבל ראי' ליכא. אמנם מ"מ מסברא נ"ל דיש לסמוך בנידון שלפנינו שהכחו' מרובו' ועצומות וגם הרי לא אמר להדי' ששתי בנותיו חיות הנה רק משמעות לשון העדים אפשר לא הבינוהו היטב ובשגם שביום ההוא אבדו עשתנותיו אפשר בשעת חליו מחמת ביעתותא דמלאך המות שכח שכבר התאבל על הבת ההוא וזה שכיח יותר מסברת עשוי להשתנות שכ' תשו' הר"ן:
ועדיין פש גבן לברורי בתשו' ב"י סי' י"ב והובא בקיצור בק"ע אות ר"א דיהודי יצא מסאפי ואמר שיש לו חברותא טובה יעניצרי מקטרגי וכן הי' קלא דלא פסיק שיצא מהעיר עם הנ"ל ונהרגו שלשתן בחנק והודו הרוצחים שהרגו ליהודי שיצא מסאפי עם הנ"ל אך העדים העידו שראהו יוצא עם ב' יעניצירי וקטרוגי א' וכ' הרב"י לכאורה י"ל שלא נתחבר אלא עם א' כאשר אמר והשני נתחבר עמהם לפי שעה ויצא עמהם חוץ לעיר ונשאר בסביבותי' וכ' שאין להתיר על זה דהרי אפשר לפרש לשונו שיש לו חברותא יעניצירא כמה וכמה ושמא מעלמא קאמר ולעולם חברותא שלו הי' ב' כמאמר עדים וכיון שהרוצחים הרגו אותו שנתחבר עם א' איננו זה שראו העדים ואין להתיר האשה כ"א בדבר ברור כדמוכח מעובדא דגברא חרוכא דאפי' על צד הדוחק מפרשינן להחמיר ע"כ אין היתר לאשה זו אא"כ יבדקו בדיקה מעליא בכל סאפע מזמן רב ומשנים קדמונים לא יצא יהודי עם יעניצרי וקטרוגי ואז ע"כ צריכין לפרש להקל שזה נהרג ולא נתחבר אלא עם א' והשני נתלוה עמהם לשעה ונשאר בסביבות העיר אבל זולת זה אשתו אסורה ולכאורה הוא התנגדות להר"ן ומ"ב ולנידון שלפנינו:
אבל כדמעיינת שפיר י"ל ולחלק בעובדא דהרב"י אין ספק בהגדת העדים שבוודאי דקדקו היטב בעדותם אם ראוהו יוצא עם שנים או עם א' ובפרט שכל העיקור העדות תלוי ביציאה זו כמ"ש הרב"י שם שלא הוזכר שמו ועירו ומשפחתו ולא שום סימן אלא אותו שיצא מסאפי' עם היעניצרי נמצא דקדקו העדים היטב רק שבאנו לחדש דבר עובדא היכי הוה ונאמר שנתלוה א' עמו ונפרד מהם סמוך לעיר ועל זה כ' שאין לנו לחדש מעשה שהי' כמו בגברא חרוכא שאין רוצים לחדש דבר במעשה שהי' אז אמרינן דלמא לאו הכי הוה משא"כ בעובדא דמ"ב ובעובדא דילן אין שום ס' בגוף המעשה ואין אנו רוצים לחדש בו דבר רק שנאמר דמילתא דלא רמי' על העדים לא השגיחו ובדבר שאינו צריך לגוף שכבר הי' עדות גמור בלי שאלת בנותיו כמה הי' א"כ א"ל ולאו אדעתי' לא יחלוק הרב על הראיות מ"ב ועל ראי' מספ"ק דר"ה מיהו מתשובות הר"ן ק' דהוה נמי שינוי במעשה שנאמר ששינו שמו חיים אלא שהר"ן כ' שהי' עשוי' להשתנות ולק"מ. ולו יהבינא חומרות הרב ב"י שגזר אומר שלא תינשא עד שיחפשו בסאפי' אם משנים קדמונים לא נסע יהודי עם יעניצרי וקטרוגי אבל אחר החיפוש מפרשי' המעשה להקל כנ"ל:
והנה בנידון שלפנינו כבר חפשנו ובדקנו בבית הסמוך לבה"כ בזבארוז הסמוכה לטארניפאל מזמן יציאתו של זה היינו התחלת הקיץ ולא נמצא שום א' שיצא משם ששמו כך וכך והרי אשתו מותרת אע"ג שיש לבע"ד לחלוק ולומר בשלמא התם ידעו הרוצחים שאותו שיצא מעיר סאפי' הלז יצא הנרצח וליכא למיחש לתרי סאפי' אבל הכא ניחוש לתרי זבארוז כבר כתבתי לעיל כי ממש חששא שא"א הוא והרב"י בעצמו כ' באותה תשובה הא דהחמיר כ"כ והלא בעובדא דתרי יצחק קיי"ל להקל כרבא ותירץ התם איכא שמו וכינויו וכבר אחתי' דרב ביבי משא"כ בעובדא דילי' דליכא כל הני יש להחמיר ע"ש וא"כ בנידון שלפנינו דעדיף טפי טובא מעובדא דתרי יצחק גם הרב"י יודה דאתתא דא שרי' לעלמא כנלע"ד ויציע הדבר לפני ת"ח מופלג א' ואם יסכים לימטינא שיבא מכשורי ויושיב ב"ד של ג' ויתיר האשה נעני אשת משה זוסיא פונקל מזאברוז הסמוך לטארניפאל אשר הי' דר בבית הסמוך לבה"כ וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הכ"ד החותם בברכה. פ"ב יום ב' כ"ו מרחשון תקצ"ג לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: