לדלג לתוכן

שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן ע

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שלום וכ"ט לידידי הרב החרוץ המופלג זית רענן יפה פרי תואר בעל פיפיות תל תלפיות כש"ת מה' יוסף יואל נ"י עדני העצני בשבת תחכמוני בק"ק טארניפאל יע"א:

נפשו היפה בשאלתו וז"ל עובדא בא לידי באשה א' עגונה צרורה בכבלי העיגון זה שמונה עשר שנים אשר היא יושבת בדודה ושוממה ובידה גביית עדות שהוגבה עתה שבעלה מת וזה לשון הגביות עדות במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' יהודה צבי במה' נפתלי והגיד לפנינו בת"ע באליו"ע בזה"ל איך בין גיוועזין אין אדעס בייא מיינען זאהן האב איך גשמוסט מיט איינן קירשנר פון באהוסליב האב איך גשמוסט פון ר' הרש סאנדיגערער ער איז אויך איין קירשנר ער הייסט דארטין ר' הירש פויגל האט דער קירשנר ר' שלמה פון באהוסליב מיר גיזאגט איך האב גיהערט שמיסן אין דער שול פון באהוסליב אז דער ר' הירש פויגל איז גשטארבן אין ביהאסליב דהיינו דער ר' הירש פויגל וואס מיעהאט בייא איהם אוועק גענוממן בכאן גרעשליך ערך שני אלפים רוביל סיג אין ר' הירש פויגל האט איין זאהן איין הארבאטע אזוי האט דער ר' שלמה מיר גיזאגט וכל זה הגיד לפנינו ר' יהודא צבי בת"ע ומה ששמענו וחתמנו ע"כ לשון הג"ע:

ומעלת כ"ת שוקד אשריותא דהאי איתתא והאריך למעניתו ובקש לחות דעתי והנה יש לעיין בזה בג' דברים א' אם הוא האיש בעלה של האשה הזאת ב' מפני חשש קטטה וע"א בקטטה איבעי' דלא איפשטי' ג' כיון דלא העיד אלא ששמע שמת אי סגי בהכי:

על הראשונה י"ל פשוט דעדות מעליא הוא דאע"ג דשלהי יבמות אמרי' יוחנן בן יהונתן ארי' מכפר שיחי' דהוה ג' סימני' שם אביו וכינויו ארי' ושם עירו מ"מ כבר הסכימו כל בעלי תשובה דלאו דוקא הני סימנים ה"ה כיוצא בהני והכא איכא כינוי פויגל הידוע לנו שכך הי' כינויו באותו מקום וכיון דר' יהודא צבי הוא מעירו של ר' הירש פויגל ודיבר עם הקירשנר על אודות ר' הרש פויגל מסתמא על אותו ר' הירש שמעירו עסק ובא והוה כאלו הזכיר שם עירו וגם זה מבואר בכמה תשו' אחרונים ורק שם אביו לא הזכיר וגם זה פשוט באשר ידוע שזה ר' הרש הי' נדון כמה שנים באותה העיר ביאהסליב אודות ב' אלפים גרעשליך שנלקחו מאתו וגם שם יש לו בן הארבאטע סימני' אלו מובהקי' טפי משם אביו:

וגדולה מזו שיטת ר"ת בספר הישר בפי' מתני' אין מעידי' אלא על פרצוף פנים עם החוטם פי' עדים מצאו אדם שלא הכירו בחייו מעולם ובאו ואמרו לנו סימני תואר מצחו וחוטמו ולסתיו כך וכך ואנו יודעים שבעל אשה זו הי' תואר אלו האיברים כך מתירי' את אשתו על עדות כזו כשכ' דסימני' דנידן דידן מובהקי' טפי לברר שעוסקי' בבעל אשה זו ע"כ אם יודעי' בעירה של האשה שלא דר שם אחר בסימני' הנ"ל נדע בברור שעל בעלה של אשה זו העיד העד:

וזאת שנית חשש ע"א בקטטה לא הוצרכתי לזה שהרי בש"ס יבמות קי"ו לא קמיבעי' לי' אלא באשה הוחזקה כפרנית שאמר' גרשתני אלא שהרב מוה' אהרן מינץ זצ"ל בתשו' שב יעקוב סי' יו"ד במ"כ שגה והי' סובר דאי אמרינן ארגיל הא קטטה לא שייך שהיא אמרה גרשתני והגאון שב יעקב בסימן י"א בתחלה פלפל עמו ע"פי דרכו מפני כבודו ושוב העמידו על האמת כי שגגה היא זה ומייתי לי' דברי מהרש"ל שפי' להדי' דגם אי ארגיל היא קטטה מיירי שכל כך הי' מרגיל קטטה עמה עד שמחמת צרותי' למדה לשונה דבר שקר לאמור גרשתני אבל זולת זה לא יעלה על הדעת לחוש מאי דלא חיישו חז"ל אמנם בש"ג מייתי בשם מוז"ה דמומר שעיגן אשתו הוה קטטה והריא"ז פליג עלה דהא לא הוחזק' כפרנית ורמ"א חשש לו וחלקת מחוקק הקשה עליו מתשובת הר"ן יע"ש ויען כי זה מוז"ה היא בעל תוס' רי"ד על קידושין וקונטרוס הראיו' שחיבר אין לנו ממנו אלא קונטרס קטן נקרא ספר המכריע ורב גוברי' ע"כ לא מידחי בגילא דחיטתא אעתיק כאן מ"ש כבר בענין זה ובישוב הרמב"ם אשר האריכו בתשובתיהם הרא"ם ומהריב"ל דמייתי כ"מ עם ביאור דברי הטור בעז"הי וזה לשוני שם:

בפיסקא דקטטה כתב בש"ג בשם מוז"ה שהוא תוס' רי"ד ופסק כן רמ"א דמומר שעיגן אשתו הוה כקטטה והקשה עליו ש"ג הא לא איתחזקה בשיקרא וכן צווח חלקת מחוקק וב"ש ולפענ"ד ס"ל למ"ד טעמא דקטטה משום בדדמי דס"ל דלא איתחזק לשיקרא מטעם שכ' תוס' דהיכא דאיכא חומר לא תישקר א"כ נימא הא דקאמר בש"ס דאמרה גרשתני ואשתכח שקרא לא דילפי' מהך שקר לדהכא כלל אלא ש"ס בעי כמה שיעור קטטה שניחוש לבדדמי ומסיק כך הוא שיעור הקטטה שתעיז לומר בשקר גרשתני וכל כיוצא בזה וס"ל למוז"ה דמעגן מחמת המרת דת הוה יותר מכיוצא בזה הנ"ל והשתא לא מיבעי' למאן דפוסק כמ"ד טעמא דקטטה משום דמשקרי וא"כ כל זמן דלא משקרי אין לחשוד בשקרא מ"מ מודה בשיעור קטטה כזה איכא למיחש בדדמי עכ"פ ונפקא מיני' דמהימנת בוקברתיו כיון דלא נחשדה לשקר אבל עכ"פ מודה דאיכא למיחש בדדמי ויפה פסק רמ"א ומה שהקשה ח"מ מתשו' הר"ן נמי לק"מ דתרתי בעי שהמיר וגם נתכווין לעגנה והר"ן מיירי בהמיר ולא נתכוון לעגנה עיין וק"ל ועב"ש סי' קנ"ח סק"ב וק"ל:

והא דפסק רמב"ם כמ"ד משום דמשקרא נ"ל גרס כגירסת י"א דמייתי תוס' נפקא מיני' דארגיל איהי קטטה דבשלמא אי ארגיל איהו קטטה עד שמרוב קטטה שלו הביא לידי כך שאמרה שקר בפניו וא"כ אפי' כבר נשכחו כל המעשים ועבדא שלמא מ"מ היא תחוש מי יודע מה יהי' בסוף הימים ומה יעשה לה בעל הריב הלז ע"כ אומרת בדדמי להשמיט מתחתיו אבל אי ארגיל איהו קטטה פ"א וכי לעולם תריב ולנצח תקצוף ועכשיו היא בטוב עמו חושבת בנפשה שלעולם יהי' כך ולא תרצה לפטור נפשה ממנו בדדמי מיהו למ"ד משום שמשקרת ס"ל הוחזקה כפרנית לעולם אבל מ"ד בדדמי כבר כתבתי לעיל דס"ל דלא ילפי' מהך שקר לדהכא אלא לשער שיעור קטטה משו"ה בארגיל איהו קטטה מהימנא נמצא מ"ד משום דמשקרא הוה חומרא בכל צד הן בקברתיו הן בארגיל איהו קטטה ע"כ פסק רמב"ם כן:

ובמ"ש נ"ל נמי במ"ש הרא"מ בכוונת הטור דמיירי דע"א מסייעא לה אחר שכבר אמרה מת בעלי י"ל ס"ל לא ס"ד משום שהי' לה פ"א קטטה נקרא לעולם ע"א בקטטה אלא אשה שיושבת שלוה עם בעלה אע"פי שהי' לה פ"א קטטה אין זה קטטה כי לא לנצח יריב אך בבואה ואמרה מת בעלה שהי' מעורר הראשונים שכבר אמרה כן פ"א גרשתני מחמת קטטה ע"כ כל שהיא שותקת והעד בא לא מיקרי ע"א בקטטה והאי בעי' היא ע"א בקטטה פי' שכבר נתעוררה קטטה הראשונ' ע"י שאומרה מת בעלה וחששתי לקטטה ושוב בא העד ע"ז קאמיבעי לי':

מיהו מרמב"ם משמע דבכל ענין חיישי' ששוכרתו והיינו לפמ"ש לעיל דבכל ע"א דעלמא אפי' בעבידא לאגלוי' איכא למיחש שנשכר להעיד ומשקר אפי' בעבידא לאגלוי' אך באשה דאפי' דייקא ואפילו במקום דאמר בדדמי מ"מ לא תשכור עד שקר אבל למ"ד שמשקרת א"כ בוודאי איכא למיחש שמשקר בשכר אפי' בעבידא לאגלוי' ולהך מ"ד ליכא למיפשט מדגלת באופן שעכ"פ כאן בנידון שלפנינו אין כאן מקום לחשש קטטה אע"ג דהבעי' הרחיק נדוד מאשתו זמן מה:

אך השלישית צ"ע דלא אמר העד הראשון סתם שמת אלא שמע בב"הכ שמת ר' הירש פויגל הנה נבאר בעז"הי במתני' שלהי יבמות איתא להדי' דמתירי' ע"פי בת קול א' ששמע פלוני מת ולא חיישי' שמא מה' נשים משום דעיגון כשעת הסכנה דמי ובשעת הסכנה כותבי' אע"פי שאין מכירין משמע שהי' ראוי לחוש למיעוטא לחמש' נשים משום שנשתנה הענין ממה שרגיל ששמע קול מבשר ואומר פלוני מת ע"כ הי' לנו לחוש למיעוט אך הואיל וכל עיגון הוא שעת הדחק ע"כ מקילינן ומכ"ש אם אמר ששמע פלוני מת אע"פ שלא חקרנו מי ששמע אין לנו לחוש למיעוט שמא מחמשה נשים שמע או מחשו"ק דלמיעוטא לא חיישינן:

אך כל זה אי שמע עכ"פ מאדם ידוע אבל שמע שמועה כשיחת נשים שרוב העולם מוציאי' קול זה גרע טפי משני טעמים א' לפעמים אדם חולה נוטה למות ומעבירי' קול במחנה העברים פלוני מת ולאחר שעה הרי הוא חי משא"כ כשאדם פרטי אומר מת פלוני לא חיישי' לכך כ"כ מבי"ט ח"ב ס"סי ח' וכ' על זה נאמר חברך מת תאשר נמצא עדיף שומע מאדם יחידו משומע קול המון אומרים כי יש לתלות שהוציאו קול לפי שעה ונתבטל אח"כ עוד חששא אחרת שלפעמים נאבד אדם ונעלם וחושבי' עליו זה ודאי מת או נהרג ואומרי' באומד בעלמא וגם זה הוא משמועת רבים שכולם אומדים כן כ"כ בתה"ד אבל שמע מאדם פרטי פלוני מת לא חיישינן לזה דאלו מאומד הי' רבים אומרים כן ומהריב"ל ח"ג סי' פ"ט מוכיח זה מנמוקי יוסף בשם הרא"ה דכ' אם יצא קול פלוני מת ושוב מצאוהו אחר ג"י אשתו מותרת ממ"נפ אי הקול אמת הרי אשתו מותרת ואם אינו אמת תלינן שהוא בתוך ג"י ולא נשתנה משמע דאקול לא סמכינן וכן משמע לי מריטב"א כתובות פ' שני דייני גזירות דקאמר ששמעו בו שמת וכו' י"ל ששמעו מב' עדים ששמעו מפלוני ופלוני שהלכו למדה"י פי' בעדות כזה דנין האשה ובנים אבל בע"א האשה דנין מפני שניתרי' על פיו אבל הבנים שאינם יורדי' לנחלה ע"פי ע"א אינם נזונים משמע שמעו בו שמת סתם ולא ע"י קול שהוחזק בב"ד כנ"ל אין האשה ניתרי' ולא נזוני' וגרוע מע"א:

ודע דב' חששות אלו לא נמצאו במקום א' דבעיר שמת שם ואומרים פלוני מת איכא חששא קמייתא שמא נטה למות ואומרי' שמת וכבר כמה פעמים אירע שהשכני' שפכו המים והוציאו הכהני' מהשכונה וטעו וחי וקם על רגליו אך חששא בתריתא ליכא ובאומרים מת או נהרג במקום אחר ומכ"ש כשאינם מראים מקום איכא חששא בתריתא כיון שנעלם זמן מה חושבים שמת אבל חששא קמייתא ליכא:

ואמנם ע"א המעיד בפנינו שמעתי או שמעיד בשם א' שאמר לו שמעתי בזה יש לדון אם נאמר מסתמא כוונתו ששמע בדינא מיחיד שאמר מת פלוני ולא מקול הברה ושיחת בני עיר או ניחוש לכך ובהא פליגי החכם יעקב בכ"ה שמואל בתשו' ב"י סס"ז כ' בדיני נכרי מס"לת נראה לו לחוש לכך והרב"י בתשובתו אליו נחלק עליו בסוף תשובתו בד"ה ומ"ש כ"ת על עדות ר' חיים וכו' וראיתו מרמב"ם פי"ג מגירושין הט"ו שכ' כבר הודענו שעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמע מעבד עכ"ל ומדסתם ש"מ אמר סתם שמעתי מקבלי עדותו ולפענ"ד עדיפא מיני' הו"ל מדקאמר אפי' שמע מאשה וכו' ע"כ ה"פ לא מיבעי' אם אמר שמעתי סתם שאז אפי' לא יהי' אשה ועבד נאמן ה"ל מקבלי' עדותו שלא היינו חוששי' שמא מאשה ועבד שמע אלא היינו תולי' ששמע ממי שראוי להעיד אלא אפי' אמר להדי' ששמע מאשה ועבד נמי נאמני' וכן יש להוכיח עוד מלשונו פי"ג מגירושי' הל' ח' שכ' אבל אם שמע מפי שוטה ומפי קטן אינו מעיד ואין סומכי' על דבריהם עכ"ל ולו"ד דה"ל אינו נאמן ואין סומכי' על עדותו מה לשון אינו מעיד אע"כ את העד הוא מזהיר שיהי' זהיר ולא יעיד מפני שאם יאמר סתם שמעתי יקבלוהו ויבוא לידי מכשול:

אמנם המבי"ט סי' פ"ט הנ"ל סובר בלשון הרמב"ם דשמעתי ע"פ עד קאמר ולא שמעתי סתם וכדעת הר"ר שמואל בכ"ר יעקב הנ"ל ובק"ע סי' רל"ג העתיק דברי מבי"ט בשבוש ולדינא צ"ע:

מ"מ בנידון שלפנינו נלענ"ד דאתתא לכ"ע שריא ואפי' הר"ר שמואל בכ"ר יעקב והמבי"ט יודו דהא אמר ששמע משיחין בב"הכ שמת ר' הירש קירשנר פה בוהאסליב ולמאי ניחוש שמא לפי שעה בא קול שמת משום שנתעלף ונטה למות ולא מת דא"כ למאי אמרו שמת בבוהאסליב פי' פה בקהלתינו פשיטא שמת בקהלתם והרי עתה אתי קלא דשכיב הכא אע"כ הי' משיחים שכבר מת מימים ימימה וסיפר א' לחברו שבא עתה ממרחק והודיעו זה שר' הירש קירשנר מעיר פלוני מת פה בעירנו וגם אין לחוש שמא מאומדנא בעלמא אמרו שמת הואיל ונעלם מן העין זמן מה א"כ הי' לו לומר שמת באחד המקומות ואנחנו לא נדע ואיך אמר שמת בבוהאסליב אע"כ שמועה ברורה היא שאין בה פקפוק ומכ"ש שהרב"י מתיר להדי' וכן נראה מלשון הרמב"ם ע"כ המקיל להתיר כבלא עיגון מאתתא דא לא הפסיד ולמטינא שיבא מכשורי וישבו ב"ד של ג' ויתירו אשת ר' הירש קירשנר פויגל להתנסבא לכל גבר דיתציביין וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. הכ"ד פ"ב יום ה' כ"א טבת תקצ"ד לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ: