שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן נג

מכתבו הגיעני אודת העלובה העגונה אשת כ' מאכל כ"ץ מעירו פאלאנקע הגיעני עם הג"ע ובסוף מכתבו כ' מעלתו וז"ל ע"ש יתר הדברים שמתי בפי הבחר החשוב כ"ה משה עכ"ל ושמעתי מה בפיו גם הוא הנה ראשית דברי הב"ד שגבו העדים ז"ל במותב תלתא וכו' על האיש מאכל בן כ' זנוויל כ"ץ שנהרג זה שלשה שנים העברו עכ"ל. חכמי' הזהרו בדבריכם מי הגיד לכם שנהרג הלא על זה אנחנו דנים ומסופקים אם עודנו חי ואזיל לעלמא ואיך החלטתם שנהרג והי' לכם לכתוב שנאבד זה שלשה שנים ולא ביש לי הדא מילתא עד שכתבתם וז"ל ונמצא בין שדה קוקרי"ץ לערך ח' ימים אחר הריגתו תמה תמה אקרא וכי הייתם שם ביום הרג רב למנות ימים שעברו ח' ימים והלא לא נודע שום דבר עד יום המציאה ע"י השטול ריכטער וא"כ נימא השתא הוא דנהרגו וכמה דיות נשתפכו בי"ד בט"ז ונה"כ סי' שצ"ז למימר דתלינן עכשיו נהרג ובש"ע א"ע סי' י"ז סעי' כ"ז והוא מתוס' ורא"ש דיבמות ק"כ ע"א ואיך החלטתם שנמצא ח' ימים אחר הריגתו: ובאמת מה שנמצא גם שם בסמוך להם העגלה עם הסוס ולא נגע בו אדם מורה לנו שלא הי' זמן רב שהובאו הנה גם לא נזכר כלל בג"ע מה הי' להם עם הראשי' החתוכים אם הכירו פרצוף פניהם או לא אולי הי' חבולים בפניהם בחבורי' ופצעי' והבחר משה השיב ששמע שכבר נתקלקל עור פניהם לגמרי וירום תולעים ויבאש גם אמר לי הבחר הנ"ל שעל העגלה מצאו יתר מלבושיהם העליונים וגם ב' כתבי הפאס שלהם ותמי' גדולה על הב"ד איך לא הזכירו מזה כלום ומי יוכל לתקן את אשר עותו:

עדותו של ישעי' ב"ה ליב ז"ל בזה"ל ההרוג מאכל האב איך אבערמאלס פעסטיגליך ערקאנט אן זיין ד' כנפות דעס וואר מיט רויהטער גרונד אונד ווייסע טיפן הכירו בכליו חיור וסומקי אין בעדותו תועלת וכן בעדותו של כ"ה אברהם בן כ"ה יהודה הלוי ז"ל איך האב מאכל אן זיין דיקען קערפר אונד פערסאהן ערקאנט משמע שהי' לו סימן דארוך וגוץ גם בזה אין תועלת ועוד שני אלו ידעו מאבידתם ואיכא למיחש בדדמי אך הבחר יעקב בן כ"ה איצק ואחיו שלא ידעו דבר אך נאמר להם שמצאו ב' יהודים מנייאזאטץ ובכל זאת כשראו אותם מרחוק מיד אמרו אין אלו נייאזאטצער אלא פעלאנקער באין ספק ואני אשבע שזה מאכיל כ"ץ והבחר ישעי' ולא הזכירו שהכירו בעביורק בט"ע ויותר מבואר כן בעדותו של כ' זאנוויל בן מנחם ז"ל מבואר להדי' בדבריהם שהי' להם ט"ע גמור בבנין גופותיהם של ההרוגים שהם מאכל כ"ץ והבחר ישעי'. ובעדותו של ישעי' ב"ה שלמה ליב מבואר שהכיר הסוס והעגלה בט"ע וכפי ששמעתי מפי הבחר כ"ה משה מפורסם הוא כי הבחר ישעי' נסע עם הסוס והעגלה הזה מהעיר ע"מ לחזור בתוך איזה ימים ולקח עמו את מאכיל כ"ץ הנ"ל ולא חזרו:

הנה אם נניח במוחלט שההרוגים האלו לא נראו להעדים עד אחר ג"י מהריגתם א"כ אין תועלת בעדותם דתנן במתני' יבמות ק"כ אין מעידין אלא עד ג' ימים ואפי' לר"ת שבתוס' ורא"ש שם כשגופו שלם ניכר בט"ע אפי' לזמן ארוך מ"מ כ' הרב ב"י בתשובה סי' וי"ו דמשמע מלשון ר"ת דוקא גוף שלם ולא חתוך הראש והובא בקונטרס עגונת סי' קע"ב ומהרח"ש השאיר הדבר בספק והיות כי דברי תוס' ורא"ש ומרדכי מגומגמי' מאוד בהבאת דברי ר"ת וכל תשו' האחרונים מן אז והלאה עמעמו בו הרבה והאריכו למעניתם וכולם לא ראו ס' הישר לר"ת שזכינו לו עתה ושם דף פ"ה ע"א דבריו מבוארים אלא שנשתבשו בדפוס בטעות הרבה ועיי' תשו' מיי' להלכה אישות סי' ט' ע"כ אכתוב בכאן כוונת דבריו בביאור ובאופן שיותרו כל הקושי' שהקשו הרשב"א והרא"ה עליו דמייתי נימוק"י בפ' האשה בתרא שם. [עיי' לעיל סי' נ"א מ"ש בדברי ר"ת]:

ואומר כי הוקשה לר"ת במתני' אין מעידין אלא על פרצוף וכו' ה"ל למימר אין מעידין עליו אלא ע"י היכור בפרצוף פנים ותו כיון שההיכר בפ"פ עם החוטם הוא ט"ע ולא סי' מה שייך לומר אעפ"י שיש סי' בגופו סימני' מאן דכר שמי' הא בט"ע קא מיירי וה"ל למימר אעפ"י שיש ט"ע בגופו ואי נימא בט"ע בגופו מעידין באמת בלא פ"פ עם החוטם א"כ האי אין מעידין אלא על פ"פ אעפ"י שיש סימני' בגופו איננו דבר והפוכו דבסי' אפי' בפניו אין מעידין ובט"ע אפי' בגופו מעידין תו קשי' לי' לר"ת אין מעידין אלא עד ג"י ומעשים בכל יום וחוש מעיד שבט"ע ניכר אפי' אחר כמה ימים ומייתי שם מעשה מרבנו שמעון שהעיד עליו הבעל חלום והי' ניכר אחר כמה שנים וגם קשיתי' לשון רב יהודאי גאון בהל' גדולות אמרי רבנן גבי אשה עד דיהבה עדים סי' פדחתו וחוטמו ושארי סי' שלו וקשי' לי' לר"ת מה לשון סי' פדחתו והלא ט"ע הוא זה ולא סי' בעלמא:

ומפני זה ס"ל לר"ת דלא מיירי מתני' ביש לו ט"ע בגוף ובנינו אלא שאינו מכירו כלל וז"ל של ר"ת ניכר ע"י סימני פרצוף ופדחתו וחוטם וראשו מקום שיעור ושפתו וצווארו וסנטרו ופיו ליתנהו ובקומתו ובעוביו וברגלו אינו ניכר עכ"ל לענין זה מבואר מדבריו דאלו הי' ניכר בקומת ובעובי גופו וברגליו לא ע"ד סימן דא"כ ה"ל ארוך וגוץ אלא ע"ד ט"ע הי' סגי בהיכרו בלא ראשו אלא שאין לו היכר באלו ואלו הי' ראשו קיים והי' מכירו בפרצוף פני' עם החוטם הא ט"ע ולא סימן ואנחנו בסימני' איירינן אע"כ שכל ראשו מושחת מקום שיעור ושפתו וצווארו ופיו וסנטרו ולא נשאר אלא שלש אלו פרצופו וחוטמו ופדחתו וכיון שאינו ניכר לו אלא ע"י שלש אלו איננו ט"ע אלא ההיכר של אלו הוא לו לסימן שהם מגופו של פלוני שהי' לו פ"פ עם חוטם ופדחת דומה לאלו ומחזק ר"ת ראייתו מדאמרי' מעידי' על פ"פ עם החוטם כמו מעידי' על השומא שאין לו שום היכר באדם אלא בהשומא יש לו ט"ע ויודע שהשומח כזו הי' באדם פלוני ונעשה ט"ע של שומא לסימן על גוף האדם ה"נ הט"ע של פ"פ נעשה לסי' על גופו של פלוני ומשו"ה לא תנן אין מעידין עליו אלא ע"י הכרת פניו כי לא עליו מעידי' אלא עליהם מעידי' כמו שמעידי' על השומא ואלו לא הי' משחת מאיש מראהו הי' נכנס בגדר ט"ע ומזה לא מיירי אלא מיירי שהכל נשחת רק שלש אלו ומשו"ה תנינן שעל זה הסי' מעידי' שהוא סי' מובהק ביותר אבל על שארי סי' גופו וכליו אין מעידין כיון שאינו מובהקים כשלש אלו כיון שאין הגוף ניכר לו בט"ע בקומתו ועוביו ורגליו. והא דלא כ' ר"ת דמיירי שנחתך הגוף ונאבד משום דבא לפרש משנתינו אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו וא"כ הגוף לפנינו אלא שאינו ניכר בו ואלו הי' לו בו היכר הוי סגי אפי' בלא ראשו ואלו הי' הראש שלם הוי סגי בלא גופו אך מיירי בשלש אלו בלי ראש וגוף והם נעשו כעין סי' מובהק לגוף וא"ש בדקדוק לשון ר' יהודאי גאון בהלכות גדולת הנ"ל:

ועל זה תנן בסיפא שאין מעידין אחר ג"י שכבר נשחת מראיתו אבל מט"ע בבנין הגוף לא מיירי דפשוט אפי' אחר כמה שנים הוא ניכר כל זמן ששלדו קיימת וש"ס דבכורת מוכיח כן ר"פ יש בכור דמדמה יכיר דבכור להכרת פנים דשמעתין והתם ליכא אלא יציאת פדחת לחוד בלי גוף ולא שארית הראש רק הפדחת לחוד ומדמה לי' הש"ס להדדי ולא הוי קשי' לי' לש"ס שם אלא משום דהכא בעי' שלשתן והתם בפדחת לחוד סגי ש"מ ה"נ בהכי איירי. שוב הוקשה לו ז"ל בעצמו עובדא דדגלת לקמן קכ"א ע"א וזה הוא ק' הרשב"א והרא"ה שבנימוק"י ופשיט דכיון דאמתני' קאי ופשטי' דמתני' מיירי כשאין כאן אלא פ"פ עם החוטם א"כ סתמא דתלמודא דפריך מעובד' דכרמי ודגלת קבלה הי' בידם דנמי איירי בכי האי גוני אלא דלישנא משמע ההוא גברא דטבע וכו' ואסקוהו משמע דאסקוהו כולו ולא דאסיק מיני' רק פ"פ עם החוטם ואין לומר נמי אה"נ שהעלוהו כולו אלא שלא הי' בו ט"ע אלא בשלש אלו זה ליתא חדא כיון דהי' ראשו שלם ה"ל ההיכר בשלש אלו ט"ע ולא סימנא ועוד כיון דהותר ע"י שושביני משמע דהי' לו ט"ע בכולי' גופי' ע"כ להשמר מזה כ' ר"ת שם דאכלי כורי לסימני' פי' שהדגי' אכלו והשחיתו ראשו ובנין גופו באופן שלא הי' ניכר בו אלא ע"י ג' פ"פ עם החוטם ופדחת ובאמת גם במרדכי כ' כן אלא שהקשה על זה א"כ הרי הי' בו חבורות ופצעי' ומאי קאמר שם הני מילי היכא דאיכא מכה והרי ה"נ הוי מכה ולהזהר מזה כ' ר"ת דבתר דנח נפשי' אכלוה כורי פי' דמיא מרזו מכה היינו מכה שהי' בחיים חיותו אבל אחר שמת ודגים אוכלים בו אותה המכה שבבשר המת אינה נפעלת ע"י המים ונלע"ד דעכ"פ הרואים שראוהו נטבע הי' להם בו סי' מובהק ידוע וכשהעלוהו אח"כ בתר ה' יומי הי' אותו סי' קיים דלא השחיתוהו כורי והי' ניכר שזה הוא אותו שנפל לפני ה' ימי' אך הם לא ידעו שהוא בעל של האשה פלונית והשושבינא שהעיד עליו שהוא בעלה של פלונית לא הי' לו היכר באותו הסימן ושארי סימני' אכלוהי כורי ולפע"ד אלו ראו רבותינו הספרדים הרשב"א והרא"ה דברי ר"ת בספר הישר לא הי' נחלקים עליו ור"ת מסיים בסוף שזה אינו אומר משום להקל על עגונא דאתתא אלא שהוא אמיתה של תורה וכל המחמיר אינו אלא חוטא יע"ש:

מתוך הדברים למדנו דר"ת היקל אפי' בראש חתוך בין בט"ע דגוף בלא ראש ובין בראש בלא גוף יכול להעיד אפי' אחר ג"י וכן נ"ל שהבין הר"י בעל התוס' שבמרדכי ר"פ האשה בתרא שהקשה על שיטת ר"ת מירושלמי שם דדרש מההוא דכתי' גבי אבי' בן רחבעם ויכה בהם מכה רבה משמע מלבד שהפילם חללי' ת"ק אלף עוד הי' שם מכה יתירה ודרש שהעמיד עליהם שומרים ג' ימים להשחית צורתם לעגן נשותיהם והיינו דכתי' עצמו לי אלמנותיו והקשה ר"י לר"ת מה הועיל אכתי יעידו עליהם ע"י ט"ע ותי' שהי' מדוכי' בחבורו' ופצעים כדרך הרוגי מלחמה ע"י חצים ואבני בליסטראות ע"ש וקשה לימא בקיצור שהי' חתוכי ראש כדרך הרוגי מלחמה אע"כ ס"ל בגוף בלי ראש וראש בלי גוף נמי הקיל ר"ת ותו קשי' לי דהרי מסברא נראה אף אי נימא שיש לאדם בחברו הכירא בגופו אפי' מאחורי' ואינו רואה פניו כלל מ"מ היינו כשהוא מלובש במלבושיו ואפשר אפי' במלבושי' שלא הורגל בהם אבל עכ"פ ערום במרחץ וכדומה ואינו רואהו בפניו ממש פשוט הוא לי מסברא שאין לאדם ט"ע בגופו של חברו א"כ למה לא תי' ר"י בפשיטא שהפשיטו החללים ותו לא הי' ניכרי' בלי פרצוף פנים אע"כ בלי היכר הגוף נמי ניכר הראש משו"ה הוצרך לומר שהי' בראש פצעים וחבורו' ונשחת סנטרו ושער ראשו כמ"ש ר"ת לעיל ומוכח כנ"ל:

והנה בירושלמי שם פליגי אמוראי בהאי מכה רבה דאבי' בן רחבעם לחד מ"ד השחית בידי' צורת פרצפותיהם ולאידך מ"ד הושיב שומרי' ג"י שנשחתו ממילא ופשוט בעיני דהי' קשה לו לומר אחר שהמיתם במלחמה הי' מנוולם כי מי התיר לו לנוולם דודאי מה שעיגן הנשי' אין לו עון אשר חטא דרשות ביד המלך למעט שונאיו במלחמה שלא ירבו עליו ומכ"ש על המורדי' במלכות ב"ד אבל לנוול המתי' על מגן כיון שסגי לי' בשומרים אין לו רשות לנוולם ומשמעות דקרא דאבי' בן רחבעם עשה כדין והישר בעיני ה' משו"ה אמר שהושיב שומרי' ולא נוולם בידים וא"כ צריך טעם לאידך מ"ד וי"ל דציוה לאנשיו בשעה שהורגם במלחמה יחתכו ראשם באופן שיושחת צורתם והגבורים יכולי' על זה כדפ רש"י בפסוק וטרף זרוע אף קדקד ולר"ת הנ"ל י"ל דפליגי אי סי' דאורייתא או לאו דאוריי' דלמ"ד סי' לאו דאורייתא ובעי סי' מובהק ביותר ולר"ת אי נשחת הראש בפצעי' והגופות הי' ערומים לכל הפחות לא הי' כאן דין ט"ע בפרצוף פנים אלא דין סי' וכיון דסי' לאו דאורייתא בעי סי' מובהק ביותר להתיר עגונה וא"כ בעי' מן שלשתן פ"פ ופדחת וחוטם ואם נשחת א' מהם שוב אין מעידי' להשיא אשתו א"כ הי' די לו בזה שבשעת חתיכת הראש יכוונו להשחית צורה א' משלשתן וממילא לא ישיאו נשותיהם ואין אנו צריכי' להוסיף בקרא שהושיב שומרי' והיכי רמיזא אבל אידך מ"ד ס"ל סי' דאורי' וסגי בסי' אמצעי מן התורה וסגי אפי' בהיכר א' משלשתן וכחד לישנא ריש פ' יש בכור ורק מחומרא דרבנן בעי' שלשתן ובימי אביה עדיין לא גזרו וא"כ א"א מבלי שישחית שלשתן וקשה לומר שבמכת חרב שחתך הראש השחיתו שלשתן ולאחר שמתו בוודאי לא ניולם וע"כ צ"ל דמכה רבה דקרא מרמז שהושיב שומרי' שוב מצאתי מ"ש בעצי ארזים והמעיי' יבחר:

ומה שצל"ע קצת לשיטת ר"ת דהא בש"ס מספקא לי' אי סי' דאוריית' וגופו וכליו היינו ארוך וגוץ וחיורי וסומקי או סי' לאו דאורי' וגופו וכליו סי' אמצעי והנה למ"ד סי' לאו דאורייתא ע"כ מתחשב פ"פ עם החוטם לסי' מובהק ביותר ולישנא דמתני' מתפרש הכא ג' סימני' אלו ע"י צירופי' מיחשב מובהק ביותר אבל סי' אמצעי בגופו וכליו אין מעידי' א"כ לאידך לישנא דסי' דאורי' ומעידי' באמת בגופו וכליו בסי' אמצעי רק בארוך וגוץ וג' אלו הוה סי' מובהק ביותר אין המשנה דבר והיפוכו וצע"ק:

והיות כי הרב המחבר בש"ע מייתי דברי ר"ת וסיים רבו החולקים עליו וכ' חלקת מחוקק וכל הבאים אחריו דכוונת הב"י לעשות ר"ת צירוף לקולו' אחרות אבל לא לסמוך על זה לבד ע"כ נחזי אנן לגבב קולות אחרות הנה כפי הנראה בגביות העדות הי' להם ט"ע במלבושיהם מלבד סי' דחיור וסומקי ולפי דברת הבח' כה' משה ששארית מלבושיהם עם הפאס שלהם נשאר על העגלה וגם הם ניכרי' בט"ע נמצא למאן דלא חייש לשאלה כבר הותרה האשה ע"י ט"ע במלבושיהם רק למ"ד דחיישי' לשאלה וכבר הסכימו דבכל מלבושים לא חיישי' לשאלה רק לחליפים וגזילה עיי' חלקת מחוקק סקמ"ב. והנה בית שמואל ססקס"ט כ' דוקא כשלבוש במלבושיו אבל אם מונחים סמוך לו לא מהני ואין לדמות דיני' אלו לנמצא פירות סמוך לכלי בפ' אלו מציאות כ"ה ע"א ע"ש וכבר הארכתי מאוד בזה בתשובה אחרת ועיי' תשובת קול שחל סי' ה' והכא דקצת כלים הי' לבוש וקצתן נשארו בעגלה ה"ל כמו מקצתן בכלי ומקצתן ע"ג קרקע דחייב להכריז פירש"י הדבר מוכיח דהנך ע"ג קרקע דהנך הוא יע"ש וה"נ מורה לנו שאלו המלבושים שהוא לבוש ואותן שעל העגלה מישך שייכי אהדדי כיון שהט"ע שוה באלו שלבוש כמו באלו שעל העגלה שהם של אלו ההרוגים א"כ נימא מישך שייכי אהדדי וא"כ אי הוה שאול או החליף הוה צריכי' למימר החליף כל כליו לאדם א' ואותו נהרג פה ואין אדם מחליף פאס שלו ונותנו לאחר ומסכן עצמו דבאותה מדינה הוא סמוך לספר דארץ טורקיא ויש סכנה גדולה ליסע בלא פאס ולא שכיחא שישכח הפאס וגרע טפי הרבה מכיס וארנקי וטבעת ובתשו' שב יעקב סס"י י"א כ' מי שידענו שהלך בזה הדרך ונאבד ואח"כ נמצא הרוג בדרך נ"ל זה הוא שנאבד זה הוא שנמצא דקיי"ל כרבי בפסחי' יו"ד ע"א והנה במ"כ אין לסמוך על הוראה זו דהתם בודאי קבר נאבד בשדה זו אבל הכא מאן יימר שנהרג זה פה והוא עצמו הרגיש ודחק מאוד ועוד יבואר לקמן אי"ה. מ"מ הכא נ"ל לא על הדרך אני דן אלא על העגלה שאנו מכירי' בט"ע שזה הוא העגלה של ישעי' ומאכיל שנסעו עליו ואנו מוצאי' העגלה בלי אנשים והרוגים סמוכים לו עכ"פ נאמר שאלו האנשים מהעגלה הזה ירדו ואלו המלבושי' שנשארו על העגלה המה של אותם האנשים הנמצאים פה באופן שלא נשאר לנו לחוש אלא שאה"נ מישך שייכי אהדדי ומ"מ ישעי' ומאכיל לא נאבדו בדרך הזה כלל רק החליפו כל מלבושיהם והעגלה עם הסוס לאחרי' והם נהרגו ואינהו אזלי לעלמא א"כ עכ"פ תלינן הפאס שבעגלה בהנהרגים וזה רחוק שיחליף אשר לו וישכח הפאס שלו:

ואכתי ניחוש לשוללים שאינם רוצחים ששללו את ישעי' ומאכיל והציגום ערום כיום הולדם וערקו ואזלו לעלמא ומכרו העגלה עם המלבושים ליהודי' אחרים ונהרגו פה מרוצחים והנה זה חשש רחוק שנפלו מלבושים הללו ב"פ בידי שוללים עיי' חלקת מחוקק ססק"י והארכתי בזה בתשובה אחרת והנה בתשובת מבי"ט ח"א סי' קל"ה התיר שיצאו ג' אנשים א' בזקן שחור וא' בזקן אדום ונער א' ונמצאו אחרי ג"י כאלו נהרגים וכ' אע"ג דאין זה סי' מ"מ קשה שיזדמנו ממש ג' כאלו במקום א' ע"ש אע"ג שאין דעתי נוטה להתיר על כיוצא בזה מ"מ ה"נ כיון דהוי תרי וא' נדמה לישעי' וא' למאכיל קשה לומר שאירע החליפות הבגדים והעגלה לשנים שהי' שניהם ממש בבנין הגוף כזה ואפי' נאמר אחר ג"י נשתנה הגוף פשיטא דקשה ששני' נשתנו ממש לשניהם כאלו שהי' על זה העגלה ובזה בודאי כ"ע מודי' להחכם צבי דהוה נפילה דיחיד ובפרט שחשש שוללים שאינם רוצחים גופי' חשש רחוק ולומר שהמה ישעי' ומאכיל ערקו לעלמא ולא נודע זה שלשה שנים ובמבי"ט שם כ' כל שנאבד זכרו איתתא שרי מדאורי' והאריך להסביר הענין וכ' דאפי' במים שאין להם סוף דאיכא למימר גלי אשפלוהו למרחוק מ"מ הוה בעי רב אשי למימר שלהי יבמות דת"ח דאית לי' קלא איתתא שרי' א"כ עכ"פ ביבשה דלכולי עלמא אית לי' קלא פשיטא דשרי' מן התורה לכל הפחות וחלילה לסמוך על זה כלל ואמנם מ"מ שב יעקב הנ"ל הוסיף עוד סניף ממהרי"ק וממהרי"ו ואני אומר דבזה"ז דאיכא בי' דואר קביעי בכל אתר ואתר אפי' אי ערקו לעלמא יכול להודיע לביתו ע"י אגרת וא"כ אם נאבד זכרו זה כמה שנים בודאי יש מקום לעשותו לסניף בעלמא לכמה קולות ויצורפו לשיטת ר"ת להתיר אשת מאכיל כ"ץ:

והנה יש לפקפק על דברי שב יעקב הנ"ל דהתם בפסחים נאבד קבר ונמצא קבר וכן נמי בחמץ נאבד ככר ונמצא ככר אבל אי נאבד ככר ונמצאו פירורי' לא תלינן בככר וה"נ נאבד חי ונמצא מת מה"ת לומר זה שאבד זה שנמצא מ"מ נ"ל לא מיבעי' בנידון שלפנינו שהגליל שכיח רוצחים ונרצחים כידוע ומפורסם א"כ בתינוק שלקח ככר ומצא פירורין דתלינן בככר שנאבד דדרכו של תינוק לפרר ובקבר נמי הגע עצמך שקברנו מת שלם ועכשיו מצאנו קבר רקב עצמות תלינן בה שזה נאבד משום שדרכו של קבר להרקיב וה"נ דשכיח רוצחים דתלינן במצוי בעו"ה אלא אפי' בעלמא כי האי גוני כיון דכבר נאבד זכרו זמן רב ויש עוד כמה אומדנת דמוכח שפיר יש לסמוך אהנ"ל שוב הראוני שגם בשב שמעתא לקצה"ח הרגיש בהנ"ל ולא תי' כלום והנלע"ד כתבתי:

ואביא קצת דמיון לסברתי דהנה פרשתי לעיל כל דברי תשו' ר"ת שבספרו הישר אך ראשית דבריו שם והובאו ג"כ בתשו' מיי' להלכות אישות סי' ט' שכ' ר"ת דמתני' אין מעידי' וכו' לא מיירי באדם העומד וניכר לנו ע"ש וכונתו בזה דהי' קשה לו למה שהוא ממשיך המשנה דסיפא אין מעידי' אלא עד ג"י ארישא שייכא דליכא אלא פרצוף פנים עם החוטם והנה הפסיק באמצע אין מעידין עד שתצא נפשו אפי' מגויד וצלוב וחיה אוכלת בו וס"ל לר"ת דכל זה נמשך מי שצלבוהו או גידוהו ליסטים או חי' אוכלת ונתבלבל כל היכיר גופו דהוי כמו אכלו כורי לסימני' ולא נשאר בו אלא פרצוף פנים עם פדחות וחוטם על זה אין מעידי' אלא עד ג"י והוקשה לו כיון שראינו חי' אוכלת בו הרי ראינוהו עדיין בחיותו וגופו שלם והרי נוכל להעיד עליו אח"כ על ט"ע גמור לזה כתב דלא מיירי באדם הידוע וניכר לנו ובאה חי' וטורפתו בפנינו אלא אדם שלא הכרנו מעולם ועכשיו אנו רואי' חי' אוכלת בו ולאחר ג"י באנו להכירו ע"י פ"פ עם החוטם וכו' זה מה שנלע"ד בכונתו ולכאורה קשה מה בכך שראינו החי' אוכלת בו והי' ניכור בפנינו עכ"פ אחר ג"י כשבאנו להכירו מאן לימא לן שזה הוא דלמא אזל לעלמא כיון שלא היינו ביציאת נפשו והאי אחרינא הוא אע"כ צ"ל דהוה כאבד ככר ומצא פירורי' במקום שדרכו לפרר דתלינן זה שאבד זה שנמצא וצ"ל אע"ג בגברא חרוכא ביבמות קט"ו ע"א חיישי' ולא אמרי' זה שנאבד זה שנמצא מ"מ אינו אלא מחומרא בעלמא כדמוכח מקבר הנ"ל וא"כ כיון דאיכא נמי פ"פ עם החוטם מקלינן כנ"ל לר"ת והה"נ בנידון שלפנינו וכיוצא בזה:

ומתוך הדברים למדנו שלר"ת אחר שראה החי' אוכלת בו ולא המתין עד יציאת הנפש אין מעידי' אלא עד ג"י ואע"ג דלכמה פוסקים ולהתוס' מכללם סתמא תלינן השתא הוא דמת א"כ ה"נ אפי' אחר ג"י שאכלו בו החי' כיון שלא יצאה נפשו אז נימא אחר כמה ימים יצאה נפשו והשתא הא דמת ולמה אין מעידי' רק עד ג"י י"ל כיון שכבר אכלה בו החי' לא תלינן תו להקל כמו במפקח הגל פסחים צ"א ע"א תוס' ד"ה שהי' וכו' ועי' נה"כ סי' שצ"ז הנ"ל וה"נ צ"ל בהאי עובדא דכרמי ביבמות קכ"א דהעלוהו אחר ג"י ומאי פריך הא ס"ל להריב"ש דשיעור יציאת הנפש הוא ג' שעות מלשון רש"י ב"ק נו"ן ע"ש א"כ מה בכך שהעלוהו אחר ג"י דלמא הי' ב' שעות אחר ג"י אלא ע"כ נהי דלהחמיר בעי הריב"ש שיעור שיהוי ליציאת הנפש ג"ש מ"מ להקל כיון שנפל למים זמן מועט אמרי' שמא כבר מת ולא מנין ג"י אלא משעת נפילה למים וכנ"ל בהא סלקינן דלכאורה אתתא דא שרי' להתנסבי:

איברא תינח אלו הי' הראש מחובר לגוף הייתי סומך להתיר אחר ג"י והייתי מצורף קולות המגובבי' הנ"ל לשיטת ר"ת אך היות כי הי' חתוכי הראש וכל הפוסקים לא פסיקא להו שהתיר ר"ת בכי האי גונא רק אני יגעתי ומצאתי דאתי לידי ס' הישר לר"ת מי אנכי לסמוך על הבנתי ומיראה הוראה אני ע"כ אם יסכים עמי ת"ח בקי בהוראה להתיר אשת מאכיל דרינא בהדי' אבל לא יסמוך עלי לבד כי אני אינני כדאי הכ"ד פ"ב יום ג' ו' תשרי תקע"ט לפ"ק

משה"ק סופר מפפד"מ: