שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן מח

ע"ד שאלה בהיתר עגונה אשת ר' ליב בר צבי מסעמניץ מק"ק פאקש כמבואר יפה הכל בגביעת עדות על טביעתו במים שאל"ס ועדות המתעסקים עמו בקבורתו והאומרים סי' גופו ובגדיו אומר האמנם הענין חמור מאוד אשת איש ואמנם המצוה רבה מאוד וחשו חז"ל הרבה לתקנת בנות ישראל ע"כ נראה ע"ד משא ומתן של הלכה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה ומה' ית' אשאל עזר יסעדני ויתמוך לבי שלא יזדקר לפני מכשול וטעות ויצילני משגיאות ויתנו עידיהן ברור הראיות אשר על אדני האמת בנויות:

ראשון תחלה נאמר במה דפשיטא לי' לפאר ר"מ דע"י מסל"ת של הערל בעל הספינה כבר יצאה האשה מאיסור דאורי' שראוי להאמין על הטביעת ומשאל"ס דרבנן הוא הדבר צריך קצת לפנים ולדינא גם אני אומר כן אבל בתחלה צריכי' לברר דהנה לכאורה הדבר ידוע ופשוט דאם לא המתינו עליו כשיעור יציאת נפש עדיין היא בחזקת איסור א"א והשתא אפי' נאמר שמתוך אריכות לשונו של המסל"ת יש להבין ולדייק שחפשו אחריו חפש מחופש ושהו כדי יציאת נפש מ"מ הא איבעי' לן ר"פ י"ד דיבמות אי ע"א במלחמה חיישי' לדדמי ולרוב הפוסקי' לא איפשטא איבעיא ואזלי' לחומרא והנה אומד שיעור יציאת הנפש נראה מסברא ששייך בי' אמירה בדדמי והבאתי גם ראי' לזה מהש"ס דהתם דבעי למיפשט ע"א במלחמה מדהשיא רבי נשותיהם של ת"ח שטבעו ע"ש וקשה הא הך פשטן לא אסיק אדעתי' דין דמשאל"ס ואפשר הוה ס"ל כס"ד דשלהי יבמות דבת"ח לא שייך דין משאל"ס משום דקלא אית להו מ"מ הוה ס"ל להאי פשטן דליכא למיחש שעלה במקום אחר וא"כ ק' מה בדדמי שייך הכא בטביעה דנפשוט מיני' מלחמה דהתם שייך שפיר בדדמי דשדי גירא וכדומה וכמבואר שם. אע"כ שייך בדדמי בשיעורא דיציאת הנפש ותו יש להוכיח כן מהתוס' שם שכ' דלמאי דמסיק שהכירו בסימני' מיירי בסי' מובהק ביותר למ"ד סי' לאו דאורייתא וק' מאי פסקא דלמא בסי' אמצעי דמועיל מדרבנן מיהת ומשאל"ס אי' דרבנן בעלמא הוא אע"כ צ"ל כיון דהשתא קיימי' דע"א אומר בדדמי חיישי' שטעה בדמיונו בשיעור יציאת הנפש וה"ל אי' דאוריי' ומשו"ה בעי' סי' מובהק:

איברא מצאתי ראיתי ליש"ש פי"ד דיבמות סי' ז' בסופו שכ' וז"ל ומים שיש להם סוף דמתירי' לקמן בפ' אחרון בעובדא דחסא אפי' בלא קברתיו משום דלא שייך התם בדדמי כיון שעומד ורואה כל סביבו ושהה שם כדי שתצא נפשו דבודאי מת עכ"ל ומבואר להדי' דפשיטא דלא שייך בדדמי בשיעורא דיציאת נפש. וצריך לומר דס"ל ז"ל דבש"ס דבעי למיפשט ע"א דמלחמה מעידי טביעה היינו משום דבטביעת ספינה שייך בדדמי דלמא לא טבעה ממש רק נטרפה או אבדה בים ועדיין לא טבעה ממש ואמרה בדדמי אבל אדם שנפל לתוך המים בלי היזק שאירע לספינה שם לא שייך בדדמי בשיהוי שיעור יציאת הנפש:

ובאמת בלאה"נ ליכא חזקת אשת איש דעכ"פ ראיית הנפילה למים לא גרע מספינה שאבדה בים דס"פ כל הגט דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים מבואר שם דנהי דספינה דאוריתא הוה אבל חזקה לאיסור ליכא תו מכ"ש בנפל לתוך המים דעדיף עכ"פ מספינה שאבדה בים. גם כבר הארכתי בתשו' אחרת לפמ"ש רש"י בפ"ב דכתו' בסוגי' דשני' אומרי' מת דמוקי לי' באומרת ברי לי ופירש"י אלו הי' קיים הי' בא ע"ש והר"ן שם פליג על ס' זו בחזקת היד ע"ש והי' נ"ל דעכ"פ בזמנינו שנשתנו העתים ממה שהי' בימיהם דקביעא בי דואר בכל אתר ואתר ואלו הי' קיים והמים הובילוהו מרחוק לגור נהי דלא הי' בא משום טעם מ"מ הי' מודיע לבני ביתו ע"י מכתב דקביע בי דואר והא קמן דרב אשי הוה ס"ל בת"ח לא שייך דין משאל"ס משום דאית לי' קלא ונהי דלא קיי"ל הכי היינו שחז"ל החמירו ולא פלוג רבנן מ"מ להסיר חשש אי' דאוריי' לא נדחו דברי רב אשי ועיין במרדכי סוף יבמות שכמה גאונים רצו לצרף דברי רב אשי ע"ש בסי' צ"א וא"כ הא דידן נמי סברא גדולה היא ועדיף מקלא דצורבא מדרבנן ונהי דאין להתיר אשה על זה דעכ"פ עדיין איכא למיחש לכמה סבות המונעי' הכתיבה על הדואר מ"מ אותן סבות מיעוטא הוה אבל רובא דרובא אי הוה קיים הוה מודיע לביתו ובכי האי גוני גם הר"ן מודה לסברת רש"י דנימא אלו הוה קיים הי' נותן תודע לביתו ועיי' מ"ש תוס' יבמות קכ"א ע"א ד"ה ולא הי' וכו'. וא"כ בצירוף ג' אלו דהיינו דחזקת אשת איש ליכא בלא"ה אפי' בלא שיהוי עד יציאת הנפש. ופשיטותו של מהרש"ל דלא שייך בזה בדדמי וצירוף רובא אלו הי' קיים הי' כותב על הדואר שלש אלה מספיקי' לצרף גם סברת הרי"ף דס"ל איפשטא האיבעי' דע"א ליכא למיחש בדדמי כלל ויצאה האשה עכ"פ מחשש איסור דאוריי':

ברם דא צריך דאפשר עדיין יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דעדיין לא נפקי איתתא מחזקת אי' דאורי' כיון דלא הועד לפנינו שנפל למי' אלא ע"י גוי מסל"ת דמן התורה אין ממש בעדותו ונהי דהי' כח ביד חכמים להאמינו להתיר אשה על פיו מ"מ הכא במים שאל"ס שהם לא האמינו אפי' לשני עדים א"כ מעולם לא הואמן מסל"ת על זה העדות ומנ"ל להוציא האשה מאיסור דאורי' ע"י גוי מסל"ת בנפילת משאל"ס וממ"נ אי בתר דרבנן אזלת אין ממש בעדות זו ואי בתר דאורי' אזלת אין גוי מסל"ת נאמן:

אמנם נראה לברר הדבר בעזה"י דזה ליתא ואקדים לשון הרמב"ם סוף הלכות גירושין אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה בעדות אשה וכו' שלא הקפידה תורה על העדת ב' עדים וכו' אלא בדבר שאין אתה יכול לעמוד על בריו אלא עפ"י העדים וכו' אבל דבר שאפשר לעמוד על בריו שלא עפ"י העד הזה ואין העד יכול להשמט וכו' לא הקפידה תורה עליו וכו' לפיכך הקלו חכמים בדבר וכו' כדי שלא תשארנה בנות ישראל עגונות ע"ש ויל"ד דפתח לא הקפידה תורה ומסיים לפיכך הקלו חכמים משמע שהוא רק דרבנן גם המגיד משנה הקשה דבראש הפ' משמע דרמב"ם חושש לאידך טעמא משום דייקא ומנסבא והכא ס"ל משום דלא משקר הוא במילתא דעבידא לאגלויי גם ביש"ש תמה על רמב"ם דפסק האיבעי' דע"א בקטטה ובמלחמ' שלא תנשא ואם נשאת לא תצא ואמאי הא ספק א"א דאורי' להחמיר ולפע"ד ס"ל לרמב"ם בודאי אין שום סברא שחז"ל יעקרו אי' א"א דאורי' בקום ועשה בעדות נשים וגוים משום סברא אשה דייקא ומינסבא ומשום תקנות עגונו' אלא ודאי בלי ספק כלל דמן התורה לא בעי עדות במילתא דעבידא לאיגלוי' וכמו אשתמודעינהי דפ' מצות חליצה והש"ס דאיבעי' לי' ע"א במלחמה ובקניטה מהו הכי מיבעי' לי' דפשיטא להש"ס דמסברא הי' ראוי לחו' להחמיר משום חומרא דא"א ושלא לקבל עדות נשים וכדומה וכמו שהחמירו בתחלת עדות באמת כמבואר פ' יש בכור וע"כ הא דלא החמירו היינו משום תקנת עגונות לא רצו להחמיר בסוף עדות והשתא ספוקי מספקא להש"ס הא דלא החמירו חכמים היינו שצירפו לזה סברת דייקא ומנסבא והיכא דאמרי בדדמי החמירו באמת או היכי דסני' לי' או דלמא בלי שום סברא הניחו חז"ל על דין תורה משום מלתא דעבידא לאגלוי' ולא איפשטא איבעי' וה"ל ספיקא במילתא דרבנן ופסק הרמב"ם לא תינשא ואם נישאת לא תצא וגם כל דבריו הנ"ל מבוארים וזכינו לדין דנכרי מסל"ת נאמן מן התורה ואתתא דא נפקית מאיסור דאורי' עכ"פ:

ועתה נחזה אנן נשית לבנו לעדיוה שהכירוהו בט"ע וסי' גופו ומלבושיו הנה לפי דברת פר"מ שחוטמו היתה שקועה מאוד סמוך למצח בין העינים וגם היתה קצרה ורחבה כעין שקורין שטומפף נאזע הגם כי שטומפף נאזע לחוד לא הוה אפי' סי' אמצעי כי הוא זה שכיחא טובא מ"מ חוטם שקועה היינו חרום האמור בתורה שכוחל ב' עיניו כאחת וכ' בתרומת הדשן כי חרום הוא סי' מובהק ביותר מכ"ש בנידון שלפנינו שמצורף לזה גם שטומפף נאזע שבודאי א' מאלף לא יזדמנו כאחד החרום וקצרות החוטם ורחבה בראשה והואיל ומעלתו וסיעת מרחמוהי הכירוהו בחייו שכן הי' אעפ"י שלא ראהו במותו הנה העד ר' איצק הרש גלאזער שאמר טרם ראותו כי הוא נתגדל עמו מעודו וגם ביום שלפני הטביעה הי' אתו עמו במחיצתו ושיהי' ניכר היטב ע"י חוטמו ואח"כ כשראוהו אמר היינו ר' ליב סעמניץ מפאקש ושניכר לו ג"כ בחוטמו אעפ"י שלא הזכיר שום דבר שבחוטמו שעל ידו ניכר לו מ"מ כיון שמעלתו העיד השינוי הפלא שהי' לו בחוטמו והעד שהכירו ונתגדל עמו בודאי הי' ידוע לו היטב הפלא הזה שחוטמו חרום וקצרה וזהו סי' הנולד עמו שאינו משתנה ע"י מים או ע"י שיהוי כלל א"כ מסתמא כשאמר שהכירו בחוטמו ה"ל כהכירו בסי' מובהק ביותר והכא דליכא תו אי' דאוריי' אפי' בעל העיטור יודה דסמכי' על סי' מובהק כזה להתיר האשה מכבלי העיגון:

אך מה שעומד לנגדי דברי ב' העדים ר' משה ליב ווערשוואר ור' מאנדל דייטש שלא הכירוהו בחיים ובראותם אותו אחרי מותו העידו שיש לו קליינע שטומפף נאזע ולא הזכירו כלל מהפלא הזה שהי' חרום וכמעט שהי' בעיני כאלו העד ר"א הרש גלאזר מוכחש משני עדים אם לא נאמר שלא הי' החירום בחוטמו כל כך ע"ד הפלא שישגיחו העדים על זה ויהי' כל זה נכלל בלשונם קליינע שטומפף נאזע וא"כ איננו סי' מובהק ביותר ואי נמי הוה סי' אמצעי אפשר מ"מ לכמה פוסקים דסי' אמצעי לאיועיל אפי' באי' דרבנן וכדמוכח שזה הוא דעת הרמב"ם ג"כ שפסק דהמנהיג בכלאים אינו לוקה אלא טמאה עם הטהורה אבל ב' מינים טמאי' ליכא אלא איסור דרבנן והקשה הרא"ש בתשובה מש"ס ר"פ או"ב כד מעיילת כודנייתא בריספק וכו' דקאמר ש"מ סי' דאורי' ולהרמב"ם מנ"ל דסי' דאורי' הא פרידו' הוה ב' מינים טמאים וסגי בסי' דרבנן ולהרמב"ם י"ל דלא חייש לקו' הנ"ל דס"ל שום סי' דרבנן לא יועיל להתיר שום איסור אפי' דרבנן ולא יועיל אלא להחזיר אבידה משום הפקר ב"ד הפקר ומטעמא דאמר רבא פ' אלו מציאות בעל אבידה גופי' ניחא לי' וכו' אבל באיסור כלל לא וכן מורה לשון הש"ס ורש"י דב"מ כ"ז ריש ע"ב ובלשון רש"י דחולין ע"ט ריש ע"ב ואפשר דהרא"ש נמי לא הקשה אהרמב"ם הנ"ל אלא דעכ"פ מנ"ל להש"ס להוכיח כל כך בפשיטות אלמא ס"ל לר' אבא סי' דאורי' דלמא ס"ל סי' דרבנן אלא ס"ל סמכי' אסי' דרבנן באי' דרבנן והכי הל"ל אלמא ס"ל לר"א סמכי' אסי' באיסורא אבל לעולם לדינא מודה הרא"ש דלא סמכי' בסי' אמצעי בשום איסור:

ויש להביא ראי' לזה מש"ס דהרי למ"ד סי' לאו דאורי' מיירי מתניתן דאין מעידי' אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו היינו סי' אמצעי' ולא מוקמי' בארוך וגוץ אלא למ"ד סי' דאורי' וזה מבואר והנה פ' יש בכור מבואר ללישנא קמא דסי' פדחת לחוד מועיל מן התורה רק משום חומרא דא"א בעי' פרצוף פנים עם החוטם והגע עצמך הרי שיש היכר בחוטם בלי פרצף פנים אמרה מתני' דאין מעידי' עליו אפי' שיש סי' בגופו סי' אמצעי ואמאי הרי כבר יצאה אשה מאי' דאורי' ע"י היכר חוטם דהוה טפי מהיכר פדחת שעיקרו של אדם הוא החוטם עיי' רמב"ן על התורה בפסוק חרום ודוחק לומר דהש"ס קאי ללישנא בתרא דבכורות דמן התורה בעי' שלשתן אע"כ בשום אי' לא יועיל סי' דרבנן ובזה א"ש מה שהקשיתי לעיל על התוס' דר"פ האשה שלום שכ' דהא דשני ת"ח מיירי בסי' מובהקי' והקשינו הא כבר יצאה מאי' תורה ע"י משאל"ס והא"ש דלאי' לא יועיל סי' אמצעי וא"כ אין לי לסמוך על היכר סי' חוטם הנ"ל:

איברא האמת דמשמעו' לשון ר' איצק הרש גלאזר מבואר שהי' לו ט"ע היטב בצורתו אפי' בלי היכר וסי' החוטם וכמ"ש בגב"ע דהרב דק"ק פעסט אבל מה נעשה והרי אשתהי יותר מי"ח שעות ואיתפח תפח ובש"ס אמרי' והא דחזינהו בשעתי' והיות כי זה תלוי באשלי רברבי דר"ת וסיעתו והרשב"א וסיעתו ובתוס' שלפנינו קצרו קצת שטת ר"ת והאחרונים לא הי' לפניהם דברי ר"ת בס' הישר אשר זכינו לו עתה ע"כ אבאר קצת ואומר כי דברי ר"ת מבוארי' מאוד בתשו' שבס' הישר דף פ"ה ע"א ההוא אמר דהא דאין מעידי' עד אחר ג' ימים ע"כ לא קאי אשלפניו אין מעידי' עד שתצא נפשו אפי' ראוהו מגויד וצלוב דזהו החוש מכחיש שאם ראו עדי' אדם בחיותו קודם שיצאה נפשו והכירוהו בטוב רק שאין מעידי' עד שיצאה נפשו ואח"כ חזרו עליו אחר ג"י למיתתו ויציאת נפשו ומכירי' אותו עדיין בצורתו ממש היתכן שלא יעידו עליו זה מה שהחוש מכחיש וגם מייתי מעשה מרבנו שמשון הי"ד שהגיד עליו בעל החלו' אחר חצי שנה להריגתו ומצאו צורתו ממש כבן יומו ואע"כ רישא דמתני' נמי דאין מעידי' אלא על פרצף פנים עם החוטם נמי לא מיירי באדם שלם לפנינו דהגע עצמך אם נהרג אדם וחתכו מיד את חוטמו וכי נימא שלא יהי' לנו בו שום ט"ע אע"כ מיירי כשגופו נשתנה ואינו ניכר לנו ומקום שיער שבראשו חתוך וגם סנטרו ועיניו חתוכי' ולא נשאר ממנו כ"א פרצוף פנים שהם הלחיים וחוטמו ופדחתו ואמר שאם חסר א' מאלו אין מעידי' עליו והטעם משום דאין בו ט"ע גמור אלא שהט"ע כאלו אינו אלא כמו סי' מובהק ביותר להעיד על ידי אלו אבל כשחסר א' משלשתן לא מיחשבי כפי' מובהק להכיר הגוף על ידיהם ומ"מ העלה שם דאם אירע מקרה שיש לו ט"ע בא' מאלו ט"ע ממש אזי מעידי' אפי' על א' משלשתן והש"ס דבכור' הו"מ לשנויי הכי דהיכר פדחת מועיל לחוד כשיש לו בו ט"ע גמור ומשו"ה בעינן בי' יכיר ומשנה דיבמות מיירי בתורת סי' שרוצה להעיד על הפדחת להיות כמו סי' על הגוף וזה נכלל בתי' הש"ס יכיר לחוד והכרת פנים לחוד דיכיר היינו ט"ע והכרת פנים היינו כמו סי' שע"י מכיר הפנים ושינויי קמא דמשני באשת איש החמירו קושטא קאמר דהחמירו ולעולם הדין אמת ואחר הנחה זו דרישא מיירי באין שם אלא פרצוף פנים וחוטם ופדחת לחוד א"כ נימא דגם סיפא אין מעידי' אלא עד ג' ימי' מיירי בהאי גוני דרישא שהרי אפי' בתוך ג"י אין ט"ע גמור כיון שאין כאן ראש שלם ואין לו שום היכר בשאר הגוף א"כ אחר ג"י שכבר נשתנה קצת ג"כ אין מעידין עליו אבל אי הי' גופו שלם בפנינו וניכר בו בט"ע או ראשו שלם הי' מעידי' אפי' אחר ג"י והקשה לעצמו ר"ת ז"ל מעובדא דדגלת דהתיר רבא את אשתו אחר ה' ימים ע"י שושביני' והש"ס בעי למיפשט מני' דריב"ב לקולא פליג הא אם כלו שלם לפנינו ת"ק מודה דמעידי' אחר כמה ימים תי' ז"ל דסתמו כפירושו דאכלי כוורי לסימני דהני אינשי' ולא נשאר מהם דבר הראוי להעיד עליו אלא פרצף פנים עם החוטם והש"ס מסתם סתומי לי' דאמתני' קאי ובגוני דמתני' מיירי ותו הוה קשי' לי' לר"ת מ"ש שושבינא דנקט רבא דבשלמא אי בתורת ט"ע גמור התיר נקט אורחא דמלתא ע"י שושבין שהי' לו בו ט"ע גמור אבל כיון דרק בתורת סי' התיר א"כ לא ה"ל הש"ס לאתויי' הך דאפומי שושבינא שזה מחליש כח הפשיטות שרצה לפשוט ריב"ב לקולא פליג ועל זה תי' ר"ת דלרבותא נקט שושביני' דאע"ג דממש א"א להיות לו היכר בג' אלו אחר שאכלו כוורי את שאירת ראשו וגופו ה"א נחשוד לשושבינא שהוא אהובה של האשה ומעיד בשיקרא קמ"ל אפי' שושבינא האמין אלו דבריו ז"ל וכ' שכן דן לפני רבנו שמואל אאיו ושכן הסכימו ועשו מעשה והתירו אשה ואלו ראו רשב"א וריב"ש דברי' אלו לא הי' מקההו עליו קהוייתא טבא ויען כי נדפס קצת בשיבוש הארכתי לבאר דבריו:

והנה לפ"ז דהך עובדא דדגלת מיירי ג"כ בשאין גופו וראשו שלם א"כ גם בתר דמסיק הש"ס והא דחזינהו בשעתי' דלבתר הכי מיתפח תפח מיירי באופן הנ"ל דוקא אבל אם ראשו שלם לפנינו לא נזכר בש"ס חששא זו וניכר היטב אפי' שלא לאלתר וה"נ עובדא דתרי ת"ח דחזינהו לאלתר ידוע הי' דמיירי כי האי גוני וכן פסק להדי' הרא"ש ר"פ האשה שלם גבי ב' ת"ח דבגופו שלם לא בעי' לאלתר אלא ממה שכ' שם בשם ר"י בעל תוס' מבואר דבשלם נמי בעי' לאלתר ורק סי' לא צריכי' דלא ניחוש לדדמי אבל לאלתר בעי' ונ"ל לטעמי' אזלי דהתוס' חששו לר"ח דלא אפשטי' איבעיי' ולחומרא וכ' תוס' איך מצאנו ידינו ממעשים בכל יום שהתירו נשי הטבועי' ותי' כשגופו שלם לא חיישי' לדדמי וכמ"ש ר"ת והרא"ש כ' שאין צורך לזה דאין חשש בדדמי אלא אם העיד אחר שראה הטביעה והמתירי' עפ"י ע"א אשת הנטבעי' כשלא ראה העד הטביעה דאז לא שייך בדדמי ע"ש ובקרבן נתנאל והנה קשה אדר"ח ק' הרי"ף ורמב"ן הא אפשטא איבעי' שפיר מעובדא דדגלת מיהו לכאורה י"ל בעובדא דדגלת הי' כל גופו שלם ולא שייך בדדמי משא"כ עובדא דב' ת"ח אך להרא"ש דס"ל בשכל גופו שלם אפי' לאלתר נמי לא בעי א"כ ע"כ עובדא דדגלת דבעי' חזנהו בשעתי' מיירי בשאין גופו שלם ואפ"ה סגי לאלתר ולא בעי סימני' והדר' ק' הא אפשיטא איבעי' ע"כ צ"לשאני התם דלא ראו הטביעה מש"ה לא שייך בדדמי:

ונ"ל להביא ראי' ברורה לשיטת ר"ת מש"ס ר"פ יש בכור במתני' דקחשיב כי רוכלא יש בכור לנחלה ואינו בכור לכהן ומיניהו יצא מחותך הבא אחריו בכור לנחלה ולא לכהן וקשה אמאי שבוק מסורס ה"ל למימר יצא מחותך או מסורס וכבמתני' דפ' המפלת וה"נ ה"ל למחשב אם יצא מסורס ויצאו רוב איבריו דרך מרגלותיו וחזר למעי אמו ואח"כ יצא אחיו הרי הוא השני בכור לנחלה ואינו בכור לכהן שכבר נפטר הרחם ברוב איברי הראשון דלא גרע ממחותך וע"כ צריך לומר דהשני בכור לנחלה נמי לא הוה אלא זה שיצא רובו בראשונה הוא בכור לנחלה והשתא אי ס"ד דגופו בלא פרצף פני' וחוטמו ופדחתו אין בו היכר קשה הא בכור לנחלה ביכיר תלי' רחמנא כמבואר שם וע"כ לומר דאה"נ דניכר היטב עי"ז וא"כ הא דתנן אין מעידי' אלא על פרצוף פנים עם החוטם היינו בלי גוף שלם וכר"ת ולהחולקי' צריכי' לדחוק ולומר אה"נ להס"ד דהש"ס צריכי' לפרש כן ומ"מ כדמסיק משום חומרא דאשת איש לא סגי ביכיר לחוד ה"נ מדרבנן לא סגי בהיכר הגוף ולפ"ז כשהגוף שלם וגם היכר בפדחת לחוד או חוטם לחוד כבר ה"ל תרי דרבנן וקליש לי' איסורא ומ"מ נראי' דברי ר"ת בש"ס וכן דעת רוב המורים ממש אעפ"י שהרב"י לא כ"כ ועיי' בתשו' שבחלקת מחוקק בעובדא דארלא:

בכל זאת הא קמן מי יקל ראש בעובדא דידן דכל גופו כבר מיתפח תפח לפנינו אע"ג דהי' ראשו שלם לפנינו מ"מ כיון דאשתהי וגם ידע הטביעה אע"ג דלא ראה ממש קשה לסמוך על דברי צמח צדק לחלק בין ראה הטביעה לידע הטביעה ע"ש סי' מ"ה דהוא בעצמו נראה לו דוחק והכא גרע טפי שראינו גם קודם שנודע להעד ר"א הרש מי הוא הנטבע מיד חשב בנפשו אין זה כ"א ר' ליב סעמניץ הרי שלבו אנסו לחשוב מחשבות ואומדנו' לומר חברו מת מכ"ש כשיראה עוד קצת סי' מוכיחי' ואמוד בנפשו שזה הוא ע"כ אין להתיר גם על זה:

ונעתיק עתה אל סי' כליו וט"ע הנה פר"מ הכיר בט"ע את מלבושיו וגם הי' בהם סימנים בתי הנפש הי' ירוק ומכנסים ירוק ככרתי נשחת הצבע ומנעיל של נעלו הי' נחשת מרובע והנה סי' כליו סומק וחיוור הוה סי' גרוע כמבואר בש"ס והב"ח בתשו' סי' פ"ה צווח כי כרוכי' על תשו' מהר"ם פאדווא שסמך על סי' צבעי בגדי' ואפי' לצרוף עם סי' גרועי' שבגופו כ' בפסקי מהרא"י סי' חס"א דלא מצרפי' והוכיח כן מהש"ס ויבואר לפנינו אי"ה ואמנם ט"ע שבבגדו תלי' אי חיישי' בע"א דמלחמה לבדדמי א"כ לא מהני ט"ע דמר רק לרי"ף ורמב"ן דנפשטה איבעי' לקולא אבל לר"ח ותוס' ורמב"ם ורוב הפוסקים לא יועיל ט"ע איברא נראה ממ"ש רש"י בעובדא דב' ת"ח שלא הכירו בט"ע משום שנשתנו במים והרי לא נעלם מרש"י דמיא צמתי וכקו' תוס' מזה נראה דס"ל לרש"י אי הי' ניכר היטב בט"ע לא שייך למיחש שיאמר בדדמי אך בודאי בלי ספק כל הנטבעי' משתנים קצת ע"י טביעה כאשר יעיד החוש ומ"מ שפיר אמרי' מיא צמתי דעכ"פ אין הצורה נשחתת לגמרי שלא יוכר ע"י עיון הדק היטב חיישי' לבדדמי כיון שהצורה נשתני' במים כל שהוא ובעי' עיון היטב חיישי' שלא יעיי' כל צרכו ויאמר בדדמי וא"כ תינח בט"ע שבגוף שנשתנה קצת ע"י המים ואמר בדדמי משא"כ ט"ע דבכליו שאינם עשויים להשתנות לא ניחוש לבדדמי והא דפשיט הש"ס מהאי גברא דטבע בדיגלת ידוע הי' להם שלא התיר ע"י ט"ע דמלבושיו נמצא לרש"י הי' מועיל ט"ע במלבושיו ולא ניחוש לבדדמי מ"מ התוס' לא סברו הכי ובר מן כל דין חששא דשאלה להיכן אזלא וסברת מהר"ל מפראג ותשו' הרב בית שמואל עליו ידועי' ואין להאריך בהם:

והנה מה שנ"ל להפוך בשריותא דהעלובה הנ"ל דידוע דהתוס' פ' האשה שלום כ' דלמסקנא לשנויי דחיורי וסומקי הדר בי' משנוי' ולא חיישי' לשאלה וכ"כ הר"ן אלא שהרב"י כ' שרוב הפוסקים חולקים על זה ובאמת טעמא בעי דהרי באמת משמע בש"ס דהדר בי' והנה סברת רבנו אלי' לצרף סי' כלים עם שארי סי' ופסקי מהרא"י דחה מהש"ס דפריך אי חיישי' לשאלה מהי' הגט קשור בארנקי וטבעת ואי איתא מאי פריך הא התם איכא נמי שמו ושמה אע"כ אי חיישי' לשאלה לא ניחוש לצירוף מילתא אחריתי אלו דבריו ז"ל והאמנם מצד הסברא דברי רבנו אלי' נכונים דמה"ת ליחוש לאתרמי כל כך שהשאיל כליו למי שהי' בו סי' אמצעי כמותו וסברא זו כ' ג"כ בית שמואל וגם החכם צבי החזיק בעדה אמנם הוכחת מהרא"י מהש"ס נראית נכונה דלא מצרפי' ונ"ל לקיים דברי רבנו אלי' והוראתו נכונה דודאי בתחלה כדבעי למיפשט סימנים אידאורי' או דרבנן ונפקא מני' להדר גט אשה בסי' ואתי למיפשט מאין מעידי' אלא על פרצף וכו' אעפ"י שיש סי' בגופו וכו' הו"מ למדחי כנ"ל שאני התם בגט דאיכא נמי שמו ושמה והא דלא דחי הכי היינו טעמא דלחד לשנא בר"פ יש בכור מן התורה סגי בפדחת לחוד ומכ"ש בחוטם לחוד ומדרבנן הא דבעי' תרווי' ואפ"ה אמרי' שאם אין שלשתן פרצוף פנים עם החוטם לא יועיל צירוף סי' גופו ולפי הס"ד דמיירי בסי' אמצעי א"כ מבואר במתני' דאם יש לו היכר בפדחת או חוטם וגם סי' אמצעי לא יועיל אע"ג דאיכא תרתי למעליות' מ"מ חיישי' לאתרמי כולי האי הה"נ דלא מהדרי' גט אשה בסי' אעפ"י שיש שם שמו ושמה ודחי הש"ס גופו ארוך וגוץ וכליו דחיישי' לשאלה וע"כ לפי זו הדחיי' צריכי' לומר דחיישי' לשאלה אפי' עם צירוף פדחת או חוטם וא"כ הקשה אי הכי הי' קשור בכיס וארנקי ניחוש לשאלה אעפ"י דאיכא שמו ושמה ובזה מיושב פסק הריטב"א דאפי' בכלי' דלא מושלי נמי חיישי' וגם הש"ע סתר עצמו דגבי גט פסק דכלי' דלא מושלי לא חיישי' והכא סתים דחיישי' והא"ש הכל בעזה"י דהש"ס משני לא מושלי אינשי משו"ה לא חיישי' היכי דאיכא נמי שמו ושמה והה"נ כלים דלא מושלי ואיכא נמי פרצוף פנים בלא חוטם אבל היכי דליכא תרתי למעליותא חיישי' נמי לכלי דלא מושלי והשתא הוה ס"ל לרבנו אלי' דהש"ס חזר מזה ומשני כליו בחורי וסומקי אבל אי הוה סי' אמצעי למ"ד סי' דאורי' או ט"ע לדידן לא ניחוש לשאלה כיון דאיכא נמי צירוף פרצוף פנים בלא חוטם וס"ל לר' אלי' דמסקנא הכי והכי הלכתא כמ"ש תוס' דמסקנא כהך שינויי' וכמ"ש הר"ן והשתא אין ראי' מכל הפוסקים דמייתי הרב"י דחיישי' לשאלה דאינהו חיישי בלי צירוף סי' אחר שבגופו אבל בצירוף סי' אחר שבגופו לא ניחוש דאתרמי כולי האי שהשאיל כליו למי שהי' לו גם סי' בגופו כיוצא בו ממש והשתא לפ"ז בנידון דידן שהי' למכ"ת ט"ע בכליו וגם סי' אמצעי בגופו לכל הפחות סי' החוטם שאמר ר"א הרש גלאזר מצטרפי' להתיר האשה אך כל זה לרי"ף ורמב"ן דס"ל דאפשיטא איבעי' לקולא ולא חיישי' לבדדמי וא"נ לשיטת רש"י דליכא למיחש בדדמי אלא בגופו שמשתנה קצת ע"י המי' אבל בט"ע שבכליו לא שייך הא א"כ אתתא דא שרי' משא"כ לאינך פוסקי' דחיישי' בדדמי לעולם אפי' בלא שינוי כלל לא אשכחנא התירא עדיין:

ואומר אני דגם לדדהו אתתא שרי' ע"י סי' כלים חיורי וסומקי וכמו שסמך עצמו מהר"ם פאדוא וקו' הב"ח בתשו' סי' פ"ה הנ"ל ישבתי בחי' על נכון בעזה"י והוא בשנדקדק איזה דקדוקים בש"ס דקאמר בחיורי וסומקי ולא משני בקיצור כליו בצבעא ומה לשון חיורי וסומקי דנקט תו יל"ד מיד לעיל כדמשני גופו ארוך וגוץ מ"ט אמר כליו חיישי' לשאלה ולא אמר נמי מיד כליו בחיורי וסומקי תו קשי' לי טובא איך מתוקם כליו בחיורי וסומקי א"כ הא תו למה לי השתא סי' גרועי' ארוך וגוץ דגוף לא הוי סי' גרועי' דכליו מיבעי' בשלמא אי סי' לאו דאורי' וסי' גופו היינו שומא וכדומה א"כ הכי קאמר לא מיבעי' סי' גופו דאיכא למיחש שמשתנים אחר מיתה אלא אפי' סי' כליו נמי לא ולהך לישנא נמי דכליו משום שאלה א"ש דגופו בסי' גרוע וכליו אפי' בסי' יפים וט"ע משום שאלה אלא להך לישני בחיורי וסומקי קשה השתא ארוך וגוץ דגופו לא הוי סי' גרועי' דכליו מיבעי' והנלע"ד בזה כך בשנקדים מ"ש והעלה להלכה מהרי"ט דלא חיישי' לשאלה בכל כליו דכל כליו לא מושלי אינשי ויניח עצמו ערטלאי וסברא נכונה וגדולה היא דמתני' מיירי סי' בקצת כליו אבל בכל כליו מהני ואמנם קצת מהאחרונים תפסו עליו דעכ"פ ניחוש לחליפין ומכירה שהחליף בגדיו עם אחר וחששא זו כ' בחלקת מחוקק אמנם הש"ס כ' בדקדוק חשש שאלה ועיי' שיטה מקובצת דב"מ בשם רמב"ן טעם דלא ניחוש גבי אבידה למכירה וחליפין ע"ש ב' טעמים ומדהכא דוקא ה"נ גבי עגונה חשש שאלה דוקא הוא וטעמא קאמינא דמ"ש אחרונים חזקה מה שביד אדם הוא שלו ויהי' המלבושי' של זה המלובש בהם המונח מת לפנינו זה לא נ"ל כלל דאין נמת חזקה זו שיצא נקי מנכסיו והכלים הללו הם כההוא ארבא דאי מנצו עלי' בי תרי יהבי' לי' למי דמייתי ראי' בעדי' שהי' של אבותיו מעולם וזה ברור לפע"ד לענין דיני ממונות שהי' נותנים המלבושים לבני ר' ליב סעמניץ אעפ"י שאנו מסופקים בזה המת מי הוא מ"מ בניו של ר' ליב סעמניץ יביאו עדים המכירים שהי' המלבושים של אביהם אוקמי' אחזקת' שעדיין הם של אביהם ואם הלך לו למדינת הים יהי' כנכסי רטושי' ונטושים ומשום כן לא ניחוש לחליפין ומכירה כי לעולם הם בחזקת בעלי' הראשונים וליכא אלא חשש שאלה והדרן להנ"ל דכל כליו לא מושלי אינשי ושבוק נפשי' שלוח ערטלאי:

ועתה אומר אני בטח נהי דצבעא הוא סי' גרוע שבגרועים שמחתיכת בגד א' נעשה כמה מלבושים מ"מ היינו אם כל מלבושיו מצבע א' אבל שיהי' מלובש מלבוש א' חיורי ומלבוש א' סומקי זה הוא סי' אמצעי שיהי' שני הצבעי' שוים בשני אנשים ואתרמי כולי האי ומכ"ש כשאינם ממין א' כמו בנידון שלפנינו שהלייבל הוא קארטץ והמכנסי' דושעסטר וצבע הלייבעל ירוק כחלמון ביצה וצבע המכנסים ככרתי משחת מראהו וההזדמנות הלזה הוא קצת יקר ולכל הפחות הוא סי' אמצעי ועתה מיושב הכל בעזה"י דהש"ס לא הומ"ל גופו ארוך וגוץ וכליו בצבעא דא"כ קשה כליו למה לי השתא סי' גרוע שבגוף לא סי' גרוע שבכליו מיבעי' ולא הו"מ לשנויי נמי בחיורי וסומקי משום דהוה באמת סי' אמצעי ומהני ע"כ הוצרך לומר חיישי' לשאלה ולפי שלפ"ז הי' צריכי' לומר שאין לו סי' אלא במקצת כליו דבכולם לא חיישי' לשאלה וזה קצת דוחק ע"כ הדר ומסיק כליו בסומק וחיור פי' לא שיהי' סי' כליו נקב בצד פלוני של בגד עליון וכדומה לא כן הוא אלא הסי' הוא בצירוף כליו חיורי וסומקי שקצת מלבושיו חיורי וקצתם סומקי ואין בהם סי' אחר ונהי דסי' אמצעי מיהת הוה מ"מ ניחוש לשאלה אע"ג דבכל מלבושיו לא חיישי' לשאלה מ"מ הא במקצת ניחוש לאתרמי שהי' לאידך ג"כ כלים סומקי' כמוהו ואותם לא השאיל אלא אתרמי לנהרג הזה צבע כמוהו ואינך חיורי השאיל לזה והניח עליו על עצמו כלי סומקי נמצא שלא נשאר ערטלאי ולזה חיישי' כן נ"ל פי' הש"ס ולפ"ז הרוחנו דעכ"פ אם יש כמה מיני צבעים חיורי וסומקי ואוכמי כמו בנידון דמהר"ם פאדוא לא חיישי' לשאלה והוה סי' טוב ואפשר סי' מובהק נמי הוה ואפשר בנדון שלפנינו אם נצרף לזה עוד סי' שנאל של נחושת מרובע ואדומה הוה כמו צבעים הרבה ועוד כיון דבנידון דידן לא ניחוש לשאלה כמ"ש לעיל כדעת רבנו אלי' כיון דאיכא נמי סי' אמצעי בגופו א"כ כד אזדא לה חשש שאלה ה"ל צבע דהרבה בגדים סי' אמצעי ואם סי' אמצעי שבגופו ה"ל כסי' מובהק ממש לומר שאתרמי כולי האי ועוד כיון שנתברר לנו שזה נפל למים והי' מלובש במלבושי' אלו ממש אם ניחוש שעלה בצד אחר והשאיל מלבושיו למי שהי' לי' ג"כ חוטם כמוהו וגם אותו נפל למים ונטבע ויהי' אלו הבגדים מוחזקי' להפיל בעליהם במים זה רחוק קצת ולא יזדמן לא' מאלף ע"כ ה"ל כסי' מובהק גמור לפע"ד:

היוצא מדברינו אלו אחרי שנתברר לנו שהאשה ריזל אשת ר' ליב בר צבי מסעמניץ מתושבי ק"ק פאקש יצאה מאיסור א"א דאוריי' עפ"י עדות גוי מסל"ת שאין בו פקפוק כלל ע"כ יהי' שריותא דהאי אתתא להוציא מחשש אי' דרבנן משאל"ס בנוי' על היסודו' האלו א' שקרוב לודאי שהיכר החוטם הי' סי' מובהק ממש ב' שהעד הי' לו בו ט"ע והי' כל גופו וראשו שלם דלדעת כמה פוסקים מועיל אפי' אשתהי כיון שלא ראה הטביעה ממש וגם לא ידע בירור הדבר ואי נמי לא נסמוך על ט"ע הלז וגם על החוטם שיהי' סי' מובהק מ"מ הא לאי' דרבנן מועיל סי' אמצעי לכמה פוסקים ואפי' לא נסמוך גם על זה משום דעת החולקים נצרף לזה ט"ע שבכלים ועוד סי' מכמה צבעים שבכלים ולא ניחוש לשאלה כיון דאיכא סי' אמצעי בגוף וסי' אמצעי א' ט"ע בכלים ותשתרי אתתא לעלמא ובתנאי אם יסכים עמי רב מופלג א' או מטעמים הנ"ל או מטעמים אחרים ואם אפשר לפר"מ לעיין הדק היטב ולא ימנענו מזג גופו וחולשתו ואז אם יישרו הדברים בעיניו די בכך יושיב ב"ד של שלשה להתיר האשה ריזל הנ"ל ואמת טעם ישיבת ב"ד של שלשה שכ' רמ"א סי' י"ז סעי' ל"ט לא ידענא וצדקו דברי החלקת מחוקק ואע"ג שהב"ש החזיק בעד רמ"א היינו לקבל עדות בשלשה אבל להתירה בשלשה לא ידענא מ"מ הואיל ונפיק מפומי' דגברא רבא לא ישתנה תפקידו ואז תהי' אתתא דא ריזל מותרת לכל גבר דיתצביין ולמטינא שיבא מכשורא הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: פ"ב יום ג' י"ד אלול תקע"א לפ"ק. משהק"ס מפפד"מ: