שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן לה
שלום להרבנים הותיקים ה"ה כבוד מהו' גדלי' אב"ד דק"ק ש"ד יע"א ולתלמידי הרב מהו' חיים נ"י אב"ד דק"ק ציפער יע"א:
ע"ד גומר בת דבלים שאחר שהניקה בנה השתוקי לערך כמו ג' שבועות וגמלתו והניחה בנה במדינת פיהם ובאתה לה למדינתינו וכבר עברו עליו ח"י חדשים מיום המעשה הנ"ל ועתה קשור בה נער א' ורוצה לישא אותה דוקא ומטריח הרבה את מעלתם לסדר להם קידושי' ואם לאו ירחיקו נדוד ואיכא למיחש שאביו הזקן ימות ברעב כי הבן הזה מפרנס אותו ואיכא עוד חששא שבמקום שאין מכירין ישאו זה את זה ועוד איכא למיחש ח"ו להמרת דת בכפר שלהם בשגם בלא"ה כבר פסק חלבה זה זמן רב וגם אם תנשא עכשיו ותתעבר ממנו יומשך עד לידה והנקה לכל הפחות ששה חדשים ואז יהי' כבר השתוקי בן כ"ד חדש אלו דברים אשר העריכו מעלתם לפני לחפש היתר בענין זה:
הנני מיראי הוראה מאוד בפרט בענין מיניקת באשר בעו"ה נהגו בו המורים זלזול כאשר כבר צוח הגאון פני יהושע בק"א לכתו' סי' ק"ן ובסוף ס' תפארת למשה הפליג בענין זה מאוד וכבר הארכתי בזה בכמה תשו'. והנה נידון שלפנינו כל ההתרים שכ' מעלתם את כולם ישא רוח יקח הבל א' להתיר אי' דרבנן לתקנת הזלד מפני פרנסת הזקן ומה יעשה הזקן אם ימות הבן בחייו וכל ישראל מחויבים לפרנסו בכלל עניי ישראל וקוצי של יו"ד מדברי חז"ל לא יתבטל מפני פרנסתו של זה ב' פן ילכו למקום וישאו זא"ז אתמהא וכי נסייע לעוברי עבירה פן יעשו אותה עבירה בלעדינו ונהי' אנחנו זריזי' ומזידי' לסייע ידי ע"ע ועיי' ר"ן ר"פ מי שהחשיך דלא התירו לחלל שבת באי' דרבנן אלא פן יעבו' איסור חמור ממנו אבל פן יעבר אי' דרבנן לא התירו מה לי הא או הא והתם נמי שהתירו משום אי' דאוריי' משום שעמדו חז"ל על דעת בני אדם אין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויכבה הדליקה או יעבור ד' אמות בר"ה ע"כ וויתרו חז"ל על איסור דבריהם שלא להפגיע רבי' באיסור דאוריי' אבל הכא אפי' חששא דהמרת דת שכ' מעלתם לא יכרחנו להתיר להם אי' דרבנן דהתם חשו חז"ל לרוב בנ"א שאין מעמידי' עצמם על ממונם אבל הכא נהפוך הוא חלילה לומר רוב ישראל ימירו ח"ו משום פרוצה א'. ע"כ יותר חששו לרוב יונקי שדים דכל א' תתלה עצמה בפריץ א' ויגזם שיעשה כך וכך ועי"ז יבואו אלפי' יונקי שדי' לסכנת נפשות ובאמת א' מני אלף שימיר דת בשביל זה ע"כ יש להעמיד דברי חז"ל ותקנותם ואם אולי יעשו מה שיעשו אין אחריותם עלינו אלף כיוצא באלו יאבדו ותקנה א' מחז"ל לא תתבטל ואפי' להט"ז י"ד סי' של"ד סק"א היינו אחר שכבר עבר עבירה אין לנדותו לידח אבן אחר הנופל אבל לכתחלה שנסייעהו אנחנו לעבור אי' קל פן יעשה איסור חמור מה לנו ולו ולהם ועוד גם התם פליג בתשו' חו"י אהט"ז וכבר הארכתי בתשובה (עיין ח"ס חלק יו"ד סי' שכ"ב) אחרת והכרעתי היכי דליכא בנים קטנים הלכה כחות יאיר שלא לחוש לו אם ימיר אך היכי דאיכא בנים קטנים אביונים נקיים שלא חטאו ולא פשעו והאב העבריין יוציאם עמו מן הדת אז הלכה כהט"ז הארכתי שם בראיות ברורות מש"ס ופוסקים גם עוד בתשובה אחרת כתבתי גבי מיניקת דאיכא למיחש להמרה עם בנה היונק יש לעיי' כי חו"ל חשו לטובת הולד שלא יסתום וימות והכא איכא הורדה לבאר שחת דגרע ממיתה וזה דומה קצת לדברי תשו' מהר"י מינץ אך הכא הילד הוא במדינת פיהם וליכא למיחש לי' כלל רק משום תקלה דדהו לא נתיר איסור:
והטענה שטען שעד שתלד יהי' הולד בן כ"ד חדש בחפזו כ"כ הלא משעת העיבור מיעכר חלבא ולא עיין בגמרא במקומו גם מ"ש שאין תועלת להילד הזה שהרי כבר פסק חלב האם אתמהה וכי משום ולד זה לבד תקנו הלא משום תקנות ולדות דעלמא תקנו כל אשה תעשה כן ותגמול בנה ותמתין עד שפסק חלבה ותנשא נמצא אנו גורמי' לסכנת רוב ולדו' ישראל ע"כ לא תועיל לה רמיותה והאמנם פ"י בק"א הנ"ל התיר בשעת הדחק אחר ט"ו חדש לאשה שעשתה עפ"י הוראת חכם בטעו' ולא הניקה בנה כלל וכלנ ונשתדכה עפ"י הוראת אותו חכם וכדי שלא לבטל השידוכי' התיר פ"י אחר ט"ו חדש כי היא היתה אנוסה בטעות החכם המורה אבל לעשות כן לכתחלה חלילה לנו וגם התם לא הניקה כלל והכא שכבר התחילה להניק חמיר טפי: ובכל זאת אני אומר אפשר שיאמר האומר נהי דאינו דומה לנידון דפ"י מ"מ לעומת זה חשש המרת דת ולהציל ב' נפשות מיני שחת שקול כמו סברות של פני יהושע ע"כ למי שנתברר לו באמת שיש לחוש להמרה ח"ו ורוצה לעשות מעשה בזה וסמיך על עצמו אינני מוחה ולא מסכים אבל זולת זה אין שום טענה ומענה יועיל להתיר כנ"ל בחפזי כתבתי ושלום: פ"ב נגהי ליום ה' ח"י מרחשון תקפ"א לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: