שביל האמונה/הקדמה

בעזהשי"ת

הקדמה

מאת הגה"ח ישראל הלוי קיטובר - בשער ספרו 'שביל האמונה' - המפרש דברי הספה"ק האמונה והדעות להרס"ג

הצעה קורא נעים

דע כי לימודי הפילוסופיא החל להתנוצץ אצל חכמי האומות בעצם וראשונה, כי האומה הישראלית מעולם לא השתמשה בחכמת הפילוסופיא, כי בעת שבתה על אדמתה לא השתמשה בה, יען כי עיקר מלאכתה היא רק השערת שכל האנושי לא זולת, וזאת האומה עם תורת ה’ בליבם הושפע עליהם שפע הנבואה, אשר מדריגתה גבוה הרבה, מהשכל האנושי רוממות בלתי משוער, ועל כן כל זמן היותם בארץ הקדושה ומושפעים בשפע הנבואי, לא הרגילו אז את לימודי הפילוסופיא כל עיקר. ואחרי אשר גלו מארצם ונלקח מהם החמודות ונעשו גולים ומטולטלים, לא עצרו עוד כח לעסוק בעניינים האלו, כי מכובד התלאות ותוקף הצרות, כמעט שאף התורה היתה משתכחת מהם, לולא שעמד רבינו הקדוש מטעם עת לעשות לה’, וכתב כל דברי התורה אשר קיבל מרע"ה מסיני, עמד וכתבם על ספר, למען לא ישכח מפי זרע יעקב דת ודין, וכן עשו האמוראים אחריו ודור רבנן סבוראי והגאונים אחריהם, כולם העמידו וקיימו את דברי התורה הקדושה בל ימוטו עולם ועד.

אפס בסוף הגאונים בהניח להם לישראל מעט מכובד התלאות על ידי מלכי החסד אשר הקים אותם ה’ לרועים על עמו ישראל, אז החלו אנשים מבני עמינו להרגיל קצת לימודי הפילוסופיא אשר העמידו היוונים, אשר האחרון מהם והנכבד הוא ארוסטוטלוס, המכונה בכל מקום בשם אריסט”ו, והוא היה רבו של אלכסנדרוס מוקדון, ותלמידו של אפלטין היווני, אשר היה תלמיד ראש הפילוסופים, סוקרוטס, היווני מאתיני, עיר החכמה הנודע בשמו, ואחרי כן כשהחלה הפילוסופיא לרוב על פני הארץ וחוברו בה ספרים, מקצת נבוני בני עמינו, הוכרחו לחבר את ספריהם בלשונות העמים, כי השפה העברית מלבד כי איננה אתנו בשלימותה, אבל גם אף בהיות בשלימותה לא נמצאו איתה המלות הכוללות לימודי הפילוסופיא, כי השפה ההוא תדרוך על לימודיה, ותבוז לשכלל מיליה, יען כי על ידה יושפעו השכלת נביאיות צודקות אמיתיות ותשחוק לדרושי הפיסולופיא הבנוים על השערות אנושיות, וכי כי אין מילות בלשונינו לחכמת הפילוסופיה על כן חברו הראשונים את ספריהם בחכמת הפילוסופיא בלשונות העמים, אולם כשעברו הימים וישתוקקו הדורת הבאים לדעת את מלשון בספרים ההם ושפתם אין אתם לעדת מאומה, ע”כבקשו והפצירו אל יודעי הלשונות להעתיק את הספרים ההם ללשונינו הקדושה, וכאשר כתב מהר”ש אבן תיבון בפתיחתו לספר המורה, מגודל ההפצרה מחכמי הדורות אליו על דבר ההעתקה, ואחרי אשר שפת עבר לא הניחה מילות לכל פרטי הדברים אשר ידוברו בזאת החכמה, וכאמור על כן הוכרחו המעתיקים לבנות בנינים מדעתם ולעשות שמות מושאלים ולכנות כל דבר במילות עבריות, ובמקום אשר לא ידעו לכנות הוכרחו להשתמש באותם המילות עצמן אשר הניחה השפה ההיא אשר הפילוסופיא נולדה וגודלה על בירכה. ואלה המילות אשר חדשום המעתיק מדעתם ואף כי המילות אשר השאירו מלשונות העמים, כל אלה יקראו מילות זרות, יען כי באמת מוזרים המה ללשונינו הקדושה. וכי כי אלה המילות רגילות הרבה על לשון הרב ז”ל, ועל ידי ביאורם יפתחו שערי אורה בכל דבריו, ע”כאמרתי לבאר לך כל אלה המילות כפי קוצר יד ידיעתי, ורובם שאבתי ממעין אשר מימיו נאמנו מאוד, הוא המעתיק המפואר הר’ שמואל אבן תיבון זכרו לברכה. וזה החלי בעזר צורי וגואלי.

ביאור מילות זרות

הסוג והמין

הסוג יאמר על דברים רבים שונים במין, ורק שהם מתדמים בדבר אחד, אשר הוא עצמי לכל המינים ההם, כצומח, על כגון, שכולל האילנות למיניהם, ועשבי השדה למיניהם, וכולל גם כן כל מין בעלי חיים למיניהם, הנה הגם כי יובדלו עשבי השדה למיניהם זה מזה, על ידי הצורה המיוחדת לכל אחד מהם, ואף כי יובדלו ממיני האילנות ובעלי חיים, עם כל זה שם צומח כולל את כולם, וכי זה יקרא הצומח סוג, כי כשבעל הגן יעשה מחיצה מסביב גינתו הכוללת בתוכה מינים שונים, כבצלים ושומים וכיוצא מזרעוני גינה, והמחיצה ההיא תקרא סוג, ככמלשון ‘סוגה בשושנים’, כי המילה הכוללת מינים ממינים שונים תקרא גם כן סוג.

והמין היא המסודר תחת הסוג, על כגון באמרינו על דבר אחד שהוא צומח, הוא סוג הכולל לאילנות ולעשבי השדה ובעלי חיים, כי כולם הם מיני הצומח, ואם כן עדיין לא נדע מאיזה מין הדבר ההוא עד יאמר עליו כגון שהוא מין עשב ורק אז תושלם ידיעתניו ונדע על איזה מין מהסוג אמרנו שהוא נוממח, אםמנם צריך אתה לדעת כי כששם אילן הוא מין בערך הצומח כן הוא גם כסוג בערך המינים אשר יכלול תחתיו , כי הוא כולל כגון גפן ותאנה ורימון, ויתר מיני האילנות, ועל כן רק באמניו כגון מין גפן נדה אמית מהות הדבר היא כי שם כגפן הוא מין אחרון, שאין אחריו כלום, ומעתה הראית לדעת כי יש במה שנאמר על דבר אחד מה שהוא סוג ואינו מין כלל, ומה שהוא מין ואינו סוג כלל, ומה שהוא מין בערך מה שלמעלה ממנו, וסוג ברך ארשר תחתיו, על כגון כשתשאול על אחד מבני אדם ורואבן או שמעון, מה הוא, הנה ינשא עליו בעמנה שהוא עצם ושהוא צומח, ושהוא בעל חי ושהוא אדם והראשון שהוא העצם הוא סוג ואינו מין כלל והאחרון שהוא האדם הוא מין ואינו סוג כלל. אל אחד מהאמצעים שהם הצומח והבעל חי היא מין בערך אשר לפניו, וסוג בעך אשר תחתיו והסוג שאינו מין כלל, יקרא סוג העליון או סוג הסוגים, והמין שיאנו סוג כלל, יקרא המין האחרון.

ההבדל והסגולה

הבדל יאמר על הדבר העצמי אשר בו יוכר ויובדל כל מין מזולתו מהמינים אשר הם עמו בסוג אחד, המתחלק למינים רבים, וזה הדבר העצמי המבדילו מן השאר המינם, יקרא ההבדל, למשל סוגל בעל חי יתחקלמדבר ולשאינו מדבר הנה הבדל האדם משאר בעלי חיים, הוא במית מדבר, וצריך אתה לדעת כי מתנאי ההבדל להייות בדבר עצמי למין ההוא, כמדבר שהיא דבר עצמי למין האדם, כי עיקר מהות האדם הוא שיתוסף בו דעה ודיבור, כי שם מדבר כולל גם הדעת כןמומר מדבר בדעת אולם מה שיובדל דבר מדבר לא בדבר עצמי, רק בעניינים מקרריים, כהבדל בגד מבגד בהמ שהאחד לבן והאחד שחור, ההוא לא יקרא הבדל יען שאין הבדלה זה בעצם, רק מבקמה כי הלובן והשחרות הם ממקרי האיך, ואינם ענינים עצמיים כלל והבדל כזה יקרא הפרשה.

וסגולה תאמר גם כל על הדבר אשר בו יוכר ויבדל כל מין מזולתם מהמינים, ורק שאין הדבר ההוא עצמות המין, ונמצא אצלו רק בסגולה, כעל כגון, השחוק באדם והנעיה לחמור והנביחה לכב, כל אלה אינם עצמות המינם כלל, כי יוכל האדם להיות אדם ולא ישחוק, וכן החמור והכלב יכול להיות מה שהם זולת הנעירה והנביחה ורק שמסגות האדם לשחוק ומסגות החמור להיות נוער וכוצא, ובעבר שכל סגולה כוללת כל המין כולו שוה ממש כהבדל שכולל כל המין כולו, על כן תתהפך הסוגלה על נושאה במשא, כשיתהם ההבדל על נושאו במש וכשיתן כלהיפוך המאמר כל אדם מדבר ולומר כל מדבר אדם ככה ככן יתן להיפוך מאמר כל אדם צוחק ולומר כל צוחק אדםלא כאומר כל חם בתשבורת הוא אדם כי יען שחכמת התשבורת אינהה לא הבדל ולא סוגל במין האדם. על כן לא יוכל זה המאמר להתהךף אד שתאמר כי כל אדם חכם בתשבורת, כי לא יוצדקו בדבריך בזה.

הגדר והחק

הגדר הוא מאמר מורה על הדבר הוראה גמורה מאיזה סוג  הדבר ההוא ומאיזה מין הוא, ובדבר עצמי המבדילו משאר המינם אשר עמו בסוג אחד, ועל כן הוא מאמר מחובר מסוג והבדל כאומר על האדם שהוא חי מדבר, הוא הסוג הכולל גם כן שאר בעלי חיים, ומדבר הוא ההבדל ושניהם הם גדר האדם, כי כי שהחי יכלול גם שאר בעלי חיים, על כן הוספת מילת מדבר לעושת גדר סבית מין האדם לבל יכנס בגדרו אחד משאר בעלי חיים אשר הם עמו סבוג אחד ומכשבעל הגן יעשה סוג סביבות גינות הכוללת כל מיני סרעוני גינה כשומים ובצלים וכיוצא, ואחר כך יעשה גדר סבית כל מין לעציו, ככה הסוג כולל כמה ימינים ו, וכשיתחבר אליו ההבדל איז יהיה המין מוגדר לעצמו וכבאמרו.

וחק הוא גם כמאמר מורה על הדבר הוראה גמורה מאיזה סוג ומאיזה מין הוא ורק בדבר שאיננו עצמות המין ההוא, והוא נמצא אצל ובסגולה, ועל כן הוא ממא מחובר מסוג ושסוגה כאומר על האדם שהוא חי צוחק הנה חי הוא הסוג וצוחק הוא הסגולה, ושניהם הם חק האדם ויען כי כל סוגהל מתהפחת במשא עם מינהף כשיתהפך ההבדל עם מינו, עיין לעיל יבואר הבדל וסגולה, על כן לא יכנוס שום מין בחק חברו כשלא יכנס בגדרו. והבן.

החומר והצורה וההיולי

כדי לבאר לך שלושה מילות האלו, מוכרח אנוכי להארך קצת. דע שכל הנמצאים בעולם הזה הגשמי, נחלקים לד’ מינים והם דומם צומח חי מדבר, וכל אחד מד’ מינים הללו, מורכב מד’ יסודות, שהם אשר רוח מים עפר. וכל אחד מהד’ יסודות מורכב מחומר וצורה, כי חומר כל הד’ יסודות אחד הוא. כי לפי דעת הפילוסופים לא ברא השם ית’ את כל הנמצאים מאין אבל לדעתם ברא מן האפס הגמור המוחלט, חומר דק מאוד בלי שום צורה, אבל היה בו כח לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל, כי טרם קבלתו הצורה היו רק בכח לא בפועל כי אלו היה בפועל אם כן היה בו איזה צורה, כי אי אפשר לשער מציאת חומר בלי שום צורה ורק אחר כך יצא מן הכח אל הפועל וקביל ארבע צורת וקח לך דמיון מביצת תרנוגלת שיש בה מבחוץ קליפה לבנה וקשה וסומך לה אצלה ממש קרום דק ובתוך הקורם הוא החלבון ובתוך החלבון הוא החלמון, והנה יש כאן ארבעה מדריגות כל אחד מקיף את חברו מכל צד, כי הקליפה החיצוניה מקפת את כל הקגרום והקרום מקיף את חבןון והחלבון מקיףד ת החמלו, והנה גם החומר ההוא נתחלק גם כן לארבע מדריגות אשר כל אחד מקיף את חברו, והם אשר וח מים עפר, כי מרגז החומר הוה קלבל צורת העפן, והוא דומת החמון וחלק ביבות העפר קיבל צורת המים והם דומת החלבון, כי המים הוה מקיפם בטכען את הארץ מכל צד, באת הבריאה ורק אחר כך כדי שתתראה היבשה, אמר השית ית’ יקוו המים אל מקום אחד, ואז יר4דו כל המים ממקומת הגבואהים ושארה הארץמגולה לכיושיבה וחק הלשישי סבית המים והעפר קיבל צורת ורח שהוא האויר המקיף את המים והעפר מכל צד. והוא דומת הקום וחלק הרבעי סיבות הרוח קיבל צורת האש ומקיף את הרומצ מכל צד דומגת הקליפה הקשה החיצונה ואחרי אשר חומר הד’ יסות אחד הוא ורק הצורה תבפדי ביניהם אם כי הראית לדעת כי לכא מהם מורכב מחומר וצורה. והחמור הוא ענין מדומה בלבד ואין לו שום מציאות בפועל חוץ לשכל, כי איך יהיה הדבר נמצא בעפועל, אם לא ישיה בו שום צורה רקש הוא ענין כוחני, מוכן לקבל צורות שונות והצורה היא שר תוציא אותו מן הכח אל הפועל להיות מה שהוא על כגון, אש או רוח, מים או עפר. ומזה תבין כי הצורה אשר דברו בה הפילוסופים איננה הצורה המושגת בחוש, ונראית לעיניך, כי זאת היא רק צורה מקריית. על כגון שחור או לבן משול או מרובע ויוכל הדבר ליהות גם זולת זאת הצבע או זולת זאת התמונה אבל הם באמרם צרוה רוצים בזה הצורה הטבעיית או הימית אשר זא התורה הוא מהות כל דבר ועצמותו, ובלעדה לא יהיה הדבר מה שהוא, וכשהד’ יסודת מורכבים מחומר וצורה ככה גם הדומם מורכב גם כן מחומר וצורה, החמור הוא הד’ יסודת והצורה הוא כח החיבור והעירוב והמזגה שנתחברו ונתערבו ונתמזגו כל הד’ יודת והופסדה ורת ל אחד מהם עד שאין ניכר בגוף הדומם לא אש ולא רוח לא מי0ם ולא עפר וקבלו צורה חדשה והיא צורת הדומם וכן בצומח יש גם כן חומר וצורה החמור הוא הידסודות כולם בהמזגתן כי ההמזגה השהוא צורה בדום לחומר תחשב גם הוא בצומח וצורת הצומח הוא הזן והמגדל והמוליד בדומה, וכן החי הא גם כן מורכב מחומר וצורה כי חיבור היסודות וצורת המצומח לחומר יחשבו אצל החי וצורת החי היא ההרגשה והתמונה מאנה לאנה ואצל המדבר שוהא האדם גם ההרגשה והתמנועה לומר יחשבו וצורת המדבר היא השכל להבן ולשכי במושכלות , והנה ההבדל בין ד’ מינים האלו שהם דומם צומח חי מדבר, הוא רק הל ידי הצורה, וכן הד’ יסודת שהם אש רוח מים עפר, מה שכל אחד תכונתו משונה מתכונת חברו בכלית השוינו והיפך כל זה הוא מצד צורתם כי חומרם אחד הוא ומנקרא החומר ההוא הראשון ארם קבלתו הצות שאצל הפילוסופים בלשון יוון היולי, והוראת זת המילה בלשונם הוא על דבר מופשט מכל צורה, ומוכן לקבל צורות שונות ובעברו זה גם כןיקרא שכל האדם שכל ההיולאני יען כי הוא גם כן מוכן לקבל מושכלות שונות וטרם ירגיל את הצעמו בלימודים שכליים הן אצלו רק בכח ולא בפעול.

והנה מקום איתי להעתיק לך את דברי הראב”ד ז”ל בהקדמת ביאור לספר יצירה וזה לשונו שם ‘וכבר נודע בחמת הפילוסופים האלוקיים כי יש חמור אחד מצוי, והא נושא לח היסודות, והוא הנקרא בלשון יוון היולי ומציאות החומר הוא אינו כמציאות שאר הנמצאים, כי מציאות שאר הנמאם ההם נמצאים על אחד משני דרבים, והם מצוים בכח על כגון כמציאות השיבולת בחיטה או השניים בולד בן יומו, אך שהחיטה עתה אינה שיבולת ולא תינוק בן יומו בעל שניים עתים לצאת מן הכח הזה אל הפועל וכשיצאן מןכח אל פעול סר מעליהם הכח הראשון, אבל החמור הזמכר רצה לומר ההיולי לא סר מהיות לבוש בכח ד’ יסודות ולא היה זמן מן המזים שיעדר כח היסוד ממנו ו. וכל ןאמרו על החומר ההוא שאינו לא בכוח ולא בפועל, אך הוא ממוצע במיצואתו בן מה שבכח ובין מה שבפועל והוא התחלה וראשית כל הנמצאים’ עד כאן.

עתה אחל לבאר העשרה סוגים או המאמרות

אשר אמרו הפילוסופים כי לא ימלט שום נמצא בעולם התחתון מהיותו אחד מהם והראשון משהם הוא העצם והתשעה הנותרים הם מקריים הנכנסים אל העצם והעשרה סוגים ההם הם כינוי לעשרה מושגים אשר ישיג השכל מכל מנמצא בעולם התחתון וכל מיני ההשגות אשר יוכל השכל לכשיג מכל דבר נמצא בעולם הזה לא ימלטו מהיות נכנסים תחת מושג אחד מעשרה מושגים ההם והם עצמותו שך הדבר, כתו ואיכותו מקומו זמנו ומצבו הצטרפותו לשאר דברים זולתו פעולתו וקבלתו פעולת האחרים וקנינו אשר לו, אלו הם העשרה משוגים אשר קראום הפילוסופים עשרה סוגים והחכמים מבני עמינו קראום בשם עשרה מאמרות ולדת הרב ז”ל שער שלישי רמזו חז”ל עליהם במה שאמרו בעשרה מאמרות נברא העולם . והנאה האבאר אותם אחד אחד כפי קוצר השגתי ומעתה אתחיל ואומר.

העצם והמקרה העצם הוא המורה על מציאות הדבר באשר הוא מבלי הודת שום מקרה לנמצא ההוא, רק עיקר אמית עצמותו לבד והחומר עם צורתו, יקרא עצם גמשי והחומר לבדו בלי שום צורה יקרא עצם היולי, והצורה בלי חומר תקרא עצם רוחני ויען כי שהעצם מורה על עיקר מציאת הדבר וכל ימי היותו נמצא לא ישתנה העצמות ממנו ואינו מורה על מקרי הדברים המתחדשים חדשים לבקרים על כן תארוהו במית עצם, כי כשהעדמות הם עיקר גוף האדם כן מילת עצם מורה על עיקר מציאת הדבר והוא סוג העלון סוג בהסוגים כולם ווכולל הרוחניים והגשמיים יחד.

והמקרה הוא המורה על ענין נמצא בדבר להיות מה שהוא גם זאת המקרה כהלובן והשחרות בבגדים. והעמידה והישיבה באם והגודל והקוטן בדוממים והחום והקור וכדומה מהמקרים הנופלים על כל דבר ויוכל הדבר להתקיים גם זולתם, והמקרה הוא שני מינים האחד מקרה מתמידוהשיני מקרה נפרד בלתי מחתמיד המתמיד הוא כהשחרות אצל העורב או הפחמים, כי מקרה השחרות בלתי נפרד מהם, והבלתי מתמיד הוא כהשחרות בבגדים השחורים והעמידה והישיבה באדם ודומיהם, אשר ימצאו עת ויפקדו פעם אחרת והנושא קיים בין מבקרה זה בין בזולתו ודע כי המקרה אין לה שום מציאות בעיני עצמה ותמיד היא רק נשואה על איזה עצם הנושא אותה, כי לא יצויר הגודל והקטרון והחכמה והסכלות והחום והקרו וכיוצא אם לא בהיותם נשואים באיזה נושא הנושא אותם, ויש מקרה שאי אפשר שיחות בעצם עד שיחול לפני ב בעצם ההוא מקרה אחר, וזה יקרא מקרה נשוא על מקראה כהלהט והמירוק בגופות הלוהטים והמורקים שאי אפשר שיחול בהם הלהט ועד שיחול בהם המראה שחור או לבן איך שיהיה וכן הזמן הוא גם כן מקרה נושא על מקרה, עיין מקרה דבר בתמונה באות הם וכיוצא.

מאמר הכמה

הכת הוא שם נגזר מלשון כמה, והוא שאלה על אורך ורוחב וגובה בגשמים לשאול כמה אורכו וכמה רחבו וגובהו של זה הגשם, ויפול זה המאמר גם כן בדברים נפרדים לשאול כמה הם השרים או שלושים על כגון ונופל גם על הזמן לאול כמה חלק י מזן עברו מן העת ההוא הידע וסוג הכת הלזה כולל תחתיו שני מינים כת מתדבק וכת מתפרד, הכת המתדבק הוא על כגון קו בעל עשרים אמות, הנה כל מספר העשרים הם מדבקים יחד ולא יתפרדו זה מזה וכת המתפרד הוא ל כגון עשרים עגוזים אז תפחום זה יקרא כת מתפרד, יען כי כל אגוז וכל תפוח עומד נפרד לעצמו בלתי מחובר אל הארחים אשר עמו במינן, ואמרו הפילוסופים כי סוג הכת כולל תחמו שבעה מינים המספר והקו והשטח והזמן והמקום והמאמרים כי כל אלה נכנסים תחת סוג הכת.

מאמר האיכות

האיכות הוא שם נגזר מלשון איך ככמלשון איכה יעבדו הגוים האל את אלוקיהם וגומר, כלומר באיזה תכונה הם עובדים אותם וענין זאת המילה אצל הפילוסופים הוא לשאל על תכונת שום דבר כהחום והיובש אצל האש והחום והלח אצל האוי והקור והלח אצל המים והקור והיובש אצל העפר והקלות באש ורוח ועבכבידות במים ובעפר והחכמה והמדע והנבואה באדם והגבורה והאומץ בעלי חיים וכיוצא כולם נכנסין תחת סוג האיכות לשאול על איכותם ותכונתם. ודע כי סוג האיכות העליון יחקל לארבעה סוגים אמצעים והם קנין וענין כח טבעי ולא כח טבעי פעולות והתפעלות תמונה וחומר וביאורם כשאורמ קנין וענין, הוא באמרך כגון פלנוי הנדיב או הזהר מחאט או הרומן כל אלה הם תכונות נפשיות אשר ברוב ההרגל אשר ירגלים האדם יתחזקו להיות קנין חזק בנפו ויקראו התכונות האלה איכות הקניין או הענין כי כי במה שהרגילם הרבה, כבר שבו להיות קנינו וענינו כיבתד במקום נאמן בל ימוט לעולם והוא נדיב ורחמן תמיד בכל הזמנים בשוה, מבלי התפעלות בזמן אחד יותר מאחר. וכח טבעי ולא כח טבעי הוא באמרך כגון הרך והקשה החזק והלחלש כל אלה ודומיהם הם איכות או תכונות טבעיות בלתי תלוים בהשתדלות האדם ופעולות והתפעלות הוא באמרך כגון פלוני הכועס או המפחד או המרחם כל אלה הם איכות הפעליות כי כל עוד שרחמי האדם הם לפי התפעלות נפשו ולא שבו עוד להיות לו לקנין הם נכנסים תחת איכות ההתפעליות וכן בארמך הדבר בקור או בחום ביובש או בלחות הם גם כן איכות הפעליו ותמונה ותואר הוא באמרך הארך והקצר הישר והמעוו וכיוצא, כי גם סוג הכת נכנס תחת סוג האיכות כשתהיה השאלה על תכונת הדבר בוקטן וגודל לא בהקשקהפ האל הכת, עיין מורה נבוכים חלק א’ פרק נ”ב באריכות, ולפי דעת הרב ז’ל שר שלישי תהיינה סגולת האיכות הודמה והבלתי דומה וסגולת המכות השוה והבלתי שוה, ועל כן יאמר על שני דברים אשר להם איכות אחד, שהם דומים, כלומר דומים באיכותם ושני דברים אשר להם כת אחד ימאמר עליםה שהם שוים כלומר שהם שוים בכתם.

מאמר האנה

האנה הוא מאמר מורה על שאלת המקום, לאיזה דבר כאומר ראובן אנה הוא כלומר באיזה מקום הוא נמצא, וכל גוף יש לו אנה ראשון מיוחד לו לבדו ויש לו אנות הרבה משותפות לו ולזולתו כאומר על ראוגן שהוא במדיה פלונית בגליל לני בעיר פלונית בבית פלוני, הנה האנה הראשון המיוחד רק לו לבדו הוא שטח האויר שבבית המקיפו מכל צד, והנאה השני הוא הבית, והשלישי הוא העיר והרביעי הוא הגליל, והחמישי הוא המדינה ותוכל עוד לומר עליו שהוא בתוך גלגל הירח או בתוך הגלגל העלון וכל לא האנות כלמור המקומת כוללים לו ולזולתו ורק האנה הראשון שהוא שטח האויר שבבית המקיף אותו מכל צד מיוחד רק לו לבדו והוא ממקומו ביחוד ואין לזרים אתו.

מאמר המתי

המתי הוא שם נופל על שאלת ענין הזמן, כאומר, מתי היה זה הדבר, או מתי יהיה, כלומר באיזה זמן מהזמנים.

מאמר המצב

המצב הוא שם נופל על שאלת מצב הדבר במקום הידוע, כלומר, על איזה אופן הוא נמצא שם. על כגון, אחרי אשר תדע כי ראובן הוא בבית פלוני, ותשאל עליו אם הוא עומד שם או יושב, פניו למזרח או למערב, שוכב על צדו או פרקדן. כל אלה יכנסו תחת סוג ומאמר המצב, כלומר מצבו וענינו במקום הידוע, וענין המצב הוא תואר ליחוס חלקי הגוף עם חלקי המקום שהוא בו, כי חלקי הגוף מוגבלים לנוכח חלקי המקום אשר הוא בו, כאומר ראובן שוכב בבית, ראשו לכותל דרום ורגליו לצפון ופניו טוחות בקרקע. ויכול להיות גם על מצב אחר, כאלו תאמר ראשו למזרח ורגליו למערב ופניו למעלה וכיוצא, ומאמר המצב זה כולל כל הגופים כאם שתאון להוסו עו על הע ץו על האבן הידועים באיזה מקום אם עומדים שם או מונחים ניצבים ביושר או באלכסון, וכיוצא באלו הענינים, כולם מאמר מהמצב יכלול אותם.

מאמר ההצטרפות

ההצטרפות הוא ענין מורה על תואר איזה דבר בהצטרפותו אל דבר אחר, כאלו אמר על כנען שהוא עבד. וזה התואר, כלומר עבד, הוא רק בהצטרפותו אל שם. וכן יקרא שם אדון בהצטרפות אל כנען, וכן יקרא אברהם אב, בהצטרפות אל יצחק, כשיקרא יצחק בן בהצטרפות אל אברהם. וכיוצא באלו הענינים, שתתייחס תואר אל דבר, בהצטרף הדבר ההוא אל הזולת, ונקרא בפי הפילוסופים מאמר ההצטרפות.

מאמר שיפעול

הוא מאמר מורה על פעולת דבר בדבר כאילו תמאר ראובן בונה הית או הסוס מושך את הגעלה ושאר הפעולת כי סוג שיפעול כולל כל מיני פעולות שבעולם.

מאמר שיתפעל

הוא מאמר מורה על התפעלת הדבר, כאילו תאמר המים מתבשלים העץ נרקב וכל שאר מיני התפעלת כההויה וההפסד הצמיחה וההיתוך, וכיצא ממיני ההתפעלת כולם נכנסין תחת סוג שיתפעל

מאמר לו או מאמר הקנין

הוא מאמר מורה על יחס דבר אל דבר בקנין כאילו תאמר זה הבית הוא של ראובן וישייך אליו כי שקנאו, וכן אם יונח דבר על דבר באופן שאם יעתק הדבר ההוא ממקומו יועתק גם הדבר ההוא המונח עליו זה הוא גם כן מלשון הקנין ועל כן יכנסו גם מלבושי האדם תחת סוג הקנין אף עם יהיו שאולים או גזולים כגון ויש גם כן דברים טבעיים הנכנסים תחת מאמר הלו, או הקנין כהעור והשערות באדם ובבהמה וכיוצא. הלו הם העשרה מושגים אשר לא ימלט שום נמצא מהיותו נופל תחת מושג אחד מהם.

ואחרי אשר הראית לדעת ביאור כל אחד מן העשרה משגים ההם, אציג לפניך מאמר אחד הכולל בתוכו כל העשרים מושגים ההם, והוא כשתדע על כגון כי שאול בן קיש מלך ישראל משכמו ולמעלה הגבוה מכל העם, ותצלח עליו רוח ה’ ועם נביאים ניבא בגבעת אלוקים ומנשח בשמן על ידי שמואל הראוה בעמדו לפני בקצה עיר בלכתו לבקש האתונות אשר לו, ובן שנה היה במלכו ושישנים מלך על ישראל הנה באמרך שאול השגת עצמו, בן קיש השגת הצטרפותו וכן מלך ישראל כי בעצטרפון אל קיש הוא בן ובצטרפון אל ישראל הו מלך משכומעל הגבוה מכל העם השגת כתו עם נביאים ניבא השגת איכותו נשמך בשמן השגת קבלו פעולת אחרים בעמדו לפניו ההגשת מצבו בקצה העיר השגת מקומו האמונת אשר לו השגת קנינו בן שנה היה מבמלכו השגת זמונ ושתי שנים מלך על שיראל השגת פעולתו.

ועתה אחרי ביאור העשרה סוגים אחר לבאר את כל המילות הזות הרגילות בדברי הרב ז”ל, ושאר ספרי חמי ההגיון ואבאר אותם אחד אחד, או שנים שנים כפי אשר יאלצנו הענין ואסדרם בסדדר אלפ ביתא על דרך שסדרם המעתיק המפואר ה”ר שמואל אבן תיבון בסוף העתקתו לספר הצורה ואוסיף עליהם כפי קוצר ידעתי ומעתה אתחיל ואומר.

אופק

הוא מילה ערבית וענינה הוא על כגון אם תחתוך תפוח עגול לשנים, יהיה בשטח העגול אשר במקום החתך הוא האופק, ועל כן קראו אופק אל העגולה השטחיית אשר ידמה האדם בדעתו במקום אשר יכשון שמה בערך אל חצי הכדור השמיימי אשר הוא רואה על ראשו יהיה איך שיהיה אולם אופק העולם האמיתי הוא בטח העגול אשר ידומה אל השוכנים תחת קו המשווה המהלך באמצע העולם.

איש

שם משותף לענינים רבים, יאמר על אחד מאישי בני אדם, כאומר על ראובן שהוא איש, ויאמר גם כן על דבר המתחבר לדבר, אף שאין בהם רוח חיים, כאמרו אצל הכרובים, פניהם איש אל אחיו ויאמר גם כן על דבר אחד פרטי מהמין, כשאמר בכוכבים איש לא נעדר. ומזה הענין אמרו החוקרים שם איש, על כל פרטי אחד ממנו, כאמרם איש החמור, איש הכלב איש הנמצאים כלומר אחד מן החומרים אחד מן הלכבים אחד מן הנמצאים ויאמר גם כן בהתחברות אל איזה תכונה מתכונות הנפשיות כאמרו איש מלחמה איש חימה איש מדון ענינו בעל מלחמה בעל חימה בעל מדנים, וכיוצא באלו העניינים . ובזה תבין מה שאמרו החוקרים כי כל אחד מן הכוכבים הוא נצחי ביאשו, כלומר שהיא נצחי בפרטיותו, ולא יופסד הוא עצמו לעולם אולם אישי הנמצאים בעולם התחתון הם רק נחיום במינם לא באים, כלומר שהם בעצמם נפסדים ומשאירים מינהם במקומם, כי המין לא יוסד לעולם, כמאמר מלשון דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת [קהלת א].

בהירות וזוהר

שמות נרדפים על דבר איל ן שום מראה, ונראים מאחריו כל המראות, כהזכוכית והמים והאויר, כי על כן נראים הדגים בתוך המים, והנמצאים בתוך האויר כי כי שהם משוללי המראים מעצמם, והם מאחריהם. ולדעתי ירמוז לזה ממלשון והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, כלומר כי כשהרקיע מעוצם בהירותו הוא מראה כל המראות מאחריו, ועל כן נראים הכוכבים אשר בגלגל השמיני דרך כל השבעה גלגלים הראשונים, ככה על ידי ההתעצמות אשר יתעצמו השלמים להתהפך מחומר לצורה, יזדכך כגול להיות בהיר וזהיר, עד שיתראו כל המראות דרך גופם הבהיר והזהיר, ולא יהיה גוף המשכילים ההם מסך מבדיל למראה עינים.

בטל

הוא שם למין אחד ממיני השקר, כי השקר הוא שני מינים המין האחד בדבר שאפשר היותו אמת כאומר על ראובן שהוא שוכב בשעה שהוא יושב, וזה דבר שהוא איפשר היותו אמת, וההוא יקרא שקר, והמין השני הוא בדבר שאי אפשר היוו אמת, כאומר על הסוס שהוא שור, על העץ שהוא אבן, וההוא יקרא בטל.

גבנונית

שם הונח תחלה לבליטת חוליא, או חוליות מן השדרה בגוף האדם.  ואחר כך הושאל אל גבנונית ההרים, אמר הרים גבנונים, והפילוסופים מבני עמינו שאלוהו להצד העליון מהגלגל שהוא ממש כהר גבוה ותלול, ועל כן קראו לאותו צד גבנונית הגלגל וכשגם כן מושאל להם שם קרעהר, צד הפנימי מהגלגל הראה לעינינו ממש כקערה הפוכה על פיה, ועל כקראואל אותו צד קערית הגלגל. גזירה, שם למאמר הכולל שני ענינים, אח’ נושא ואחד נשוא, כאומר ראובן חכם, כל אדם חי, כל חי מרגיש, כל אחד מאלו המאמרים יקראו גזירה, בעברו שאנו גוזרים במאמר א’ החכמה לראובן, ובשני החיים לאדם, ובשלישי ההרגשה לכל חי, [ועיין נושא ונשוא].

גלגל

נקראים השמים גלגלים בעבר עיגולם וגילגולם נגזר ממלשון [ישעי’ י”ז] וכגלגל לפני סופה, שפירשו בו האבק הדק או הקש הדק נקראים כן כי שהרוח הופה מגלגל ומסבב אותם, ומזיה אמרו גם חכז”ל [שבת קכא] גלגל הוא שחוזר בעולם.

גלגל היקף

שם לגלגל קטן הקבוע בתוך עביו של הגלגל הגדול, כשאומרים חכמי התכונה, כי יש כוכבים שאינם קבועים בתוך הגלגל הסובב את הארץ, ואהר מרכזו אבל שהם קבועים בתוך גלגל קטן, אשר הגלגל הקטן ההוא, קבוע בתוך עוביו של הגלגל הגדול, הסובב והולך סביב מרכזו שהוא הארץ, כזה: ציור גדול א, הנה העיגול הגדול, הוא הגלגל הסובב את הארץ, ומרכזו הוא הארץ והגלגל הקטן הקבוע בעוביו של זה הגלגל הגודל ההוא יקרא גלגל היקף או גלגל היקפה, ואמרו חכמי התכונה שהביאום הכרח העיון לומר שיש גלגלים שהם כן ובהם קבועים הכוכבים. גלגל יוצא. שם לגלגל הסובב את הארץ ואין הארץ מרגזו כזה: ציור קטן ב, הנה העיגול הקטן שהוא הערץ עומד רחוק מהמרכז וגלגל כזה יקרא גלגל יוצא חוץ למרכז. ומאירם חכמי התכונה שהביאום הכרח העיון לומר שיש גלגלים שהם כן.

גשם וגוף

שמות נרדפים לכל דבר שיש לו שלושה רחקים, שהם אורך ורוחב וגובה, ומילת הגשמה או מגשים הכוונה על אותם המאמים על השי”ת שהוא גשם חלילה כלומר שהם משיגים אותו גשם באמונתם הנפסדה.

גשם חמישי

שם לחומר הגלגלים והכוכבים כי כל הנמצאים בעולם התחתון הם מרוכבים מד’ יסודות אש רוח מים עפר, ואמרים הפילוסופים כי חומר הגלגלים והכוכבים אינו ל אחד מהארבעה גופים ההם, ולא מורכב גם כן מהם ורק שהוא גשם חמישי כלומר חמישי אל הארבעה הידועים, שהם אש רוח מים עפר.

דעת משותף

שם למשכלות הראשונת אש הם מוטבעים באדם, ואינו צריך לקבלים מזולתו, ולא יזכור האדם העת אשר לא ידע המושכלות ההם, כאם כל התפח הוא יותר מחציון וכיצוא, ונקראים המשוכלות הראשונת דעת משותף, כי כי דעת כזה הוא משותף לכלל מין האדם, ואין אחד אשר לא ידע אותם. הגיון. ויקרא גם כן חכמת הדיבור, והוא שם לחכמת המשפטים והגזירות על ידי התחייבות התולדה מהקדמה או מהקדמות, כאומר כגון אחרי שכל אחד חי, וכל חי מרגיש, יתחייב מזה שכל אדם מרגיש חכמה כזאת לקרא חכמת הדיבור או מלאכת ההגיון, ורוב סוגיות הש”ס בנוים המה על מלאכת ההגיון.

הזיות

נגזר מלשון הכתב [ישעי’ נו] הוזים שוכבים, שפירו בו מדברים דברי הבל, שאין בהם ממש, כדברי המדברים דברי תוהו מתוך שינתם ומזה קראו לבעלי דיעות נפסדת כוזבות כת בעלי הזיות.

היולי

מילה יוונית, [ועיין לעיל ביאור חומר וצורה והיולי], שם ביארתי הוראת זאת המילה בעצם וראשונה ואחר כך הושאלה המילה הזאת על כל חומר המוכן לקבל צורות שונות מוחשבות. למשל קראו אל הברזל היולי, כי שמוכן לקבל צורות שונות, כסכינים וחרבות ורומחים וכיוצא. וקצת מהחמברים קראו בעבר זה גם למאמר הסובל ב’ פירושים היולי, עיין מהר”ם שי”ף בהרבה מקומות. ההיפוך והסתירה. שם היפוך הנוח על שעי גזירות המחייבות שני נושאים הכפכיים לנושא אחד. כאומר הבגד הזה לבן, הבגד הזה שחור, זה יקרא שתי נואים הכיים בונא אחד, ולעולם תהיה אחת משתיהם שקר, ולפים יכזבו שתיהם והוא כשיהיה הבגד לא לבן ולא שחר ורק שיהיה אדום או ירוק כגוןך. ושם סתירה הוחנהעל שתי גזירות הסותרות זו את זו. כשהאמת מחיית והאחת שולל. כאומר הכגד הזה לבן אין זה הבגד לבן זה ירא שתי גזירות הסותרות זו את זו ולען ךל איכזבו שתיהם כי האחת תצדק לעולם.

היקש תנאי המתדבק

כל שני מאמרים אשר האחד תלו בתנאי חברו, כאומר כגון אם היתה עתה השמש זורחת על פני הארץ הייתי רואה בעיני כל הדברים העומדים לגדי הנה תלית ראות עיניך בתנאי היות המש זורחת זה יקרא היקש תנאי מהתדבק, ותוכל להוליד ממנו תולדה אמיתי על שני אופים או מחיוב הקודם, כאילו תאמר הנה השמש כבר זורחת אם כן אני רואה אור או משלית המנשך ומסתירתו, ותאמר אין אני רוצה את כל מאומה אם כן אין השמש זורחת, אולם משלילת הקודם ומסתירתו לא תוכל להוליד שום תולדה, כי מה תאמר אין השמש זורחת אם כן אין אני רואה את כל מאומה זה שקר מבואר כי גם לאור הירח ולאור הנר יראו אור כל העינים וכן מחיוב הנמשך לא תוכל גם כל להוליד שום תולדה כי אם תאמר אני רואה אור אם כן המש זורחת יהיה שקר מבואר וכאמור, ורק מחיוב הקודם ומשלילת הנמשך תוכל להוליד תולדות אמיתיות וכאמור.

ובזה ביארתי בסוף ספר בירורי המידות דברי המזרחית אשר רבים מתקשים בהבנתו והוא במה כמלשון בפרשת לך, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה. וירש רש”י כשם שאין אפשר לעפר למנות כך זרך לא ימנה. ואמר הוא ז”ל אמר זה מפני שהמכוון מן המקרא הזה הוא השלילה המתחייבת מן החיוב. ואף על פי שסותר הקודם לא יוליד סותר הנמשך. זהו כשהקודם יותר מיוחד מן הנמשך אבל כשהם שוים כאלה דכתיב בהו והיה זרעך כעפר הארץ או כשהאחד מהם הבדל או סגולה לאחר. הנה סותר הקודם יולדי סותר הנמשך בהכרח עד כאן. וכוונתו כי רש”י ז”ל עשה משפט משולל מן המשפט המחייב ובמקום כמלשון בלשון חיוב, שאם ימנו את העפר ימנו את הזרע אמר הוא ז”ל בלשון שלילה שאם לא ימנו את העפר לא ימנו את הזרע  וכשכן הוא דרך השלילה שתתחייב מן החיוב ככגון באמרך ראובן עומד תתחייב השלילה שאינו יושב, וזהו המכוון מן המקרא הזה, ואחר כך אמר כי אף על פי שסותר הקודם לא יולדי סותר הנמשך וכשהראית לדעת כי בכל היקש תנאי המתדבק לא תוכל להוליד משלילת הקודם ומסתירותו שום תולדה אמיתי ואחרי אשר עם מאמר המקרא הזה הוא בהיקש תנאי המתדבק ולה מינן הזרע המנין העפר, אם כן אם תסתור הקודם ותאמר כי העפרלא ימנה לא תולדי בזה גם סתירת הנמשך עד שתיהיה מוכרח לומר כי גם הרע לא ימנה, ואיך עשה רש”י ז’ל שלילה מן החיוב במקום אשר לא יסבול זה לזה אמר כי עלם כל זה יצדקו דברי רש”י ז”ל בשלילתו כי מה שארמחכמי ההגיון שבכל היקש תנאי המתדבק לא נוכל להוגליד תודה טמיתי משלית הקודם זהו דקוקא כשהקודם הוא יותר מיחחד אל הדבר ההוא הנאמר עליו, כאילו תאמר שאם תוכל למנות עפר כל הרץ גם העפר שבבית ימנה, הנה בעבר שהעפר שבבית הוא מעט בערך עפר כל הרץ וכל כפר כל הארץ מיוחד יותר אל תבלי ספורות מהער שבבית בהיקש תנאי המתדבק כזה. לא תוכל להוליד שום תולדה משלילת הקודם ומסתירתו כאם תאמר בלשון שלילה של עפר כל הארץ לא ימנה. גם העפר שבבית לא ימנה יהיה זה שקר מבואר אולם אם תאמר היקש תנאי המתדבק בשני דברים שוים כאלה שהם רע והעפר השוים במספרם ככמלשון והיה זרעך כעפר הארץ הרי ששניהם שוים ואין אחד מהם מיוחד לבל יספר מרוב יותר חבירו, באמת תוכל לעשות שלילה מחיוב וישאר המאמר צודק כבתחילה כי מאחר ששניהם שוים בסמפר אם כן אם העפר ימנה גם הזרע ימנה ואם העפר לא ימנה בהכרח גם הזרע לא מינה. וארח כך אמר כי גם אם תעשה היקש תנאי המתדבק בהדל או בסגןלה תוכל להוליד תולדה אמית משלילת הקודם ומסתירתו כאומר כגון מי שהוא מדבר הוא האם או מישהו צוק הוא אדם, תוכל גם כן למור בלשון שלילה כימ שאינו מדבר אנו אדם ומי שאינו צוחק אינו אדם, לא כאומר מי שהוא חכם בתשבורת הוא אדם כי בעבר שחכמת התשבורת אינה לא הבדל ולא סולה במן האדם, ורוב ני אדם אינם יודעים מאומה מהחכמה ההיא על כל אליתכן לומר בלשון שלילה כי משאינו חכם בשבורת אינו אדם כי יהיה זה שקר מבוא וכמאמר ובזה תבין מה עמקו דברי חכז”ל במה שאמרו כל תנאי שאינו כפול כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, ברוך המקום שבחר בהם ובמשנתם.

המון

שם לסכלים ופחותים מבני אדם, ונקראים כן כי שהם הרוב בבני אדם, וכשיקראו החכמים יחידים כי מיעטום כשאמרו בני עליה והמה מועטים ונקראים החכמים גם כן סגולה כי שהם הסגולה כלומר החביב במין האדם ומזה אמר מלשון והייתם לי סגולה מכל העמים וכשכתב הרב אבן עזרא ז”ל במגילת קהלת אצל וסגולת מלכים וזה לשונו ומילת סגולה דבר נחמד שמור להתפאר רו כהאבנים היקרות הנמצאות אצל המלכים ודברים נחמדים ימצאו בדימה אחת לבד עד כאן. ומזה קראו הפילוסופים אל הדבר הנמצא בחק איזה מין ולא ימא בזולתו מהמינים בשם סגולה כלמור שזה הדבר נמצא במין זה שמור לתהפאר בו על שאינו נמצא בשום מין זולתו.

הנדסה

שם לחמת המדידה והתשבורת בלשון יון, ומזה קראו אל היודע היטב בזאת החכמה שהיא המדידה והתשבורת מהדס כלומר יודע ומבין בחכמת ההנדסה. הנחה. הדבר המפורסם אצל המון החכמים הגם שאין להם מופת על קיומו, יאמרו עליו שהיא הנחה מקויימת ויעשה ממנו הקדמה להולדי תולדות על כגון אמרו כי מה שיש לו תחילה יש לו תכלה, ויאמרו זאת בהחנח ולא קיימוא אמית דבר במפת רק הסיכהניחו שהוא כן, וכל כיוצא בזה הענין יקר הנחה כלומר שהנחנו דבר זה ליסוד מונח, ולפעמים יוליד אדם איזה תולדה מאיזה הקדמה ולא זה בלד אין ההקדמה ההיא אמיתי אבל שגם התולדה אינה נמשכת ממנה בהכרח, ועל כן נאמר אליו אף אם נניח ההקדמתך אמת עם כל זה התולדה היא שקר, כלומר אף אם נקבל ההקדמה בהנחה, ולא נבקש מופת על אמיתתה ונניח ונאמר כי כנים דבריה עם כזה התולדה היא שר ואינה מתילדת מזאת ההקדמה כלל.

ההעדר והמציאות והישות

מציאות וישות, שמות נרדפים על כל דבר שישנו ונמצא בעולם. וההעדר מורה על היפוך זה, כי כל דבר שאינו בעולם יתן לומר עליו שהוא נעדר ואין לו מציאות כלל, על כגון בעת אשר תזרע החיטה בארץ אזי החיטה נמצאת בעולם ולהשיבולת אין לה שום מציאות וישות כלל, ואחר כך בעת אשר תצמח ותגדל השיבולת הנה יוצא מענין ההעדר אל המציאות והישות, ומציאות החיטה תהיה אז נעדרת ואין לה שום מציאות וישות. וכי כי רק אחרי העדר צורת החיטה התחילה הוית השיבולת על כן בצדק אמרו הטבעים כי ההעדר הוא התחלה לכל נמצא, כי זולת העדר הצורה הראשונה לא תחול הצורה השניה.

ודע כי ההעדר הוא על שלושה פנים האחד מוחלט והאחד כולל והאחד מיוחד המוחלט הוא האפס הגמור והאין המוחלט בלתי נבלה בשום דבר, והכולל הוא הנתלה בדבר אשר אי אפשר שימצא בו כאומר על החיטה שהיא נעדרת היות אפרוח וכיוצא, והמיוחד הוא הנתלה בדבר אשר מדרכו שימא בו בעתיד כאומר על החיטה שהיא נעדרת היות שיבולת הא על הביצה שהיא נעדרת היות אפרח ההוא יקרא העדר מיוחד כי הער השיבולת מיוח דליטה והיא מתפעלת על ידו ללבוש צורת השבולת וכן הער האפרוח מיוחד לביצה והיא מתפעלת על ידו ללבוש צורת האחרוח ובעבר שכל חומר יתחבר הערר מיוחד כוחני המעורר או לצאת אל הפועל על כן בצק אמרו הטבעים כי ההעדר הוא התחלה לכל נמצא, כי לולא התחברת העדר הצורה העתידה אל החומר לא היה מגיע צורה חדשה לשום חומר כי הנמצא השלם לא יתהוה ולא יתעפלע אבל ההעדר המיוחד בו יחייב אותו שיפשיט צורתו וילבוש הצורה העתידה המיוחדת אלא בהעדר ואז בלבשו הצורה ההיא יוסר ממנו ההעדר אשר חייבו לזה ויחובר אליו העדר אחר, וכן לעולם וכשביאר כל זה הרב המורה בפי”ז מהראשון עיי”ש.

הקדמה

שם לגזירה אשר תתחבר לגזירה אחרת, להוליד משניהם תולדה, כלומר גזירה שלישית כאומר כל אחד חי כל חי מרגיש נה משתי אלה ההקדמות תתילד גזירה שלישית והוא שכל אדם מרגיש והגיזרה השלישית תקרא תולדה ותמיד כוללת בתוכה נושא ההקדמה האמת ונשוא ההקדמה השניה כי נושאה שהוא האדם הוא נושא גם כל אצל ההקדמה הראשונה ומילית מרגיש שהוא נשוא בה היא גם כן נשוא הצל ההקדמה השניה וזאת ההקדמה אשר נושאה הוא גם כן נושא אצל התולדה כהקדמת כל אדם חי, תקרא ההקדמה הקטנה וההקדמה אשר נשואה היא גם כן נשוא אצל התולדה כהקדמת כל חי מרגיש. תקרא ההקדמה הגדולה, ושני גבולי התולדה שהם הנושא והנשוא יקרא הנושא הגבול הקטן והנשוא יקרא הגבול הגדול ושתי הקדמות הראשונות שהם כל אדם חי כל חי חמרגיש כוללת בתוכן שללשה גבולים והם אדם, חי, מרגיש, וכי כי חי הוא נשוא אצל הראשונה וגם נושא בשניה על כן יקראה הגבול המשותף יען כי הוא משותף לשתי ההקדמות יחד ואמרו חכמי ההגיון שכל שתי גזירות או הקדמות המולידות גזרה השלישית לא ימלא משתבא על אחת משלוש תמונות או שיהיה נושא ההקדמה האחת נשוא אצל ההקדמה השניה וזאת היא הצלם התמונה הראשונה או שיהיה נשוא אחד לשתיהן והיא אצלם התמונה השנית או שיהיה נושא אחד לשתיהן והיא אצלן התמונה השלישית משל התמונה הראשונה הוא באמרך כל חי מרגיש כל אדם חי אם כן כל אדם מרגיש או על זה האופן כל צומח אינו דומם. כל אילן צומח אם כן אין האילן דומם הנה תשתי אלה ההיקשים יתחלף נושא ההקדמה אהאחת לאהיות נשוא בשניה, ומשל התמונה השניתל הוא בארמך כל דומה אינו צומח כל אילן צומח אם כן אין האילן דומם הנה בזה ההיקש נשוא אחד לשתי הקדמותיו, ומשל התמונה השלישי הוא באמרך, כל המגדל אתרוג הוא הוא עץ הדר, כל המגדל אתרוג הוא צומח, אם כן קצת צומח הוא עץ הדר. ובזה ההיקש נושא אחד לשתי הקדמותיו, וענין מזה מילות הגיון שער ז'.

הקודם והנמשך

כל שני מאמרים אשר האחד תלוי בתנאי חברו, כאומר אם כל אדם חי הנה כל אדם מרגיש יקרא מאמר כל אדם חי הקודם, ומאמר כל אדם מרגיש יקר א הנמשך וצריך אתה לבאר תחילה אמיתת הקודם כלומר שכן הוא האמת כשאמנרו בקודם שכל אדם חי ואחר כך התברר לך האמיתית הקודם צריך אתה לבא את הנמשך כלומר באיזה אופן נמשך מלשון כל אדם חי שכל אדם מרגיש וכל דברי הרב ז”ל בפתח כל שער משעריו הם על זה האופן ומשפט כזה יקרא היקש תנאי המתדבק. הרגילות שימושיות לימודיות

שמות נרדפים

לחכמת המספר והמדידה והתשבורת וחכמה התכונה והמוזיקה. וכי שאלה החכת משמשות הנה את החכמה העליונה שהיא החכמה האלוקית, ומרגילות ומלמדות את האדם לעלות על גפי מרומי השכלויה על יקראו שימושיות או הרגליות ולימודיות. הריסה. מי שמכניס עצמו בעסק חכת רמות וישאות טרם ירגיל ויכן את עצמו לדעת הצעותיהם ההוא יקרא הורס, ממלשון [שמות יט] פן יהרסו אל ה’ לראות, ופירשו בו שלא יכנסו בעיונם לראות ולהשיג דברים אלוקיים אשר אין בכוחם להשיג.

הרכבה שכיניית והרכבה מזגיית

בגד. שחציו צבוע לבן וחציו שחור, יקרא הרכבה שכיניית, יען כי הצבע  הלבן והצבע השחור שוכנים זה אצל זה ואינם מעורבים יחד, וכן האדם מורכב במשר גידים ועצמות וזה הוא גם כן הרכבה שכיננית אולם אם תיקח צבע לבן וצבע שחור ותערבם ותמזגם יחד ותצבע בהם את הבגד ההיא תקרא הרכבה מזגיית יען כי שני הצבעים מעורבים וממוזגים יחד, וכן אם תאמר כי האדם מורכב מד’ יסודת זה גם כהיא הרבה מזגיית.

התהפוכות במשא

דע כי בכל גזירה נמצאים שני גבולים אשר האחד נושא והאחד נשוא, כאומר על כגון כל אדם חי הנה הגבול האחד והוא האדם הוא הנושא כי שנושא עליו משא הגבול הנש והיא החיות, והגבול השני שהוא חי, נשוא הוא על הגבול הראשון והא האדם, והנה גזירה כזאת לא תתהפך במשא כלומר שלא תוכל להפוך את הנושא אשר בה להיות נשוא, והנשוא אשר בה להיות נושא. עם השערה צודקת כבחילה כי אם תאמר על כגון כל חי הוא אדם לא יוצדקו דברי כי גם בהמה ורמש וחיתו יער חיות הנה ואינם אדם אולם הגזירה אשר תוכל להך את הונשאה להיות נשוא ואת נשואה להיות נושא כאומר על כגון כל אדם מדבר או כל חי מרגיש אשר יצדק גם כן להפך ולומר כל מדבר הוא אדם כל מרגיש הוא חי, מאמר כזה יקרא מאמר המתהפך במשא או מאמר המתהפך בשוה, כי אמרך כל אדם מדבר וכל מדבר אדם שוים המה וצודקים יחד.

זויות ניצבת או ניצב הזויות

שם. לזויות הנעשה משני קווים ישרים העומדים זה על זה ביושר כזה. ציור ג, וזויות כזה כולל בתוכו רובע העיגול, וכל עיגול מתחלק אצל חכמי ההנדסה לשלוש מאות ושישים מעלות. נמצא כי זויות ניצבת הכוללת בתוכה רובע העיגול כוללת בתוכה תשעים מעלות כי ד’ פעמים תעשים הוא ג’ מאות ושישים ובציור בתוכו ארבע זויות נידצות תראה בחוש איך כל זויות ניצת כוללת בתוכה רובע עיגול שהוא תשעים מעלות. ציור ד, וכל זויות הרחב מזה, כזה, או קצר כזה: ציור ה, יקראו זויות שוכבות, יען כי קויהם אין עומדין ביושר רק שוכבים. חומר. שם מושאל לכל גוף, אשר יעשה ממנו איזה דבר, על ידי קבלתו הצורה הבאה עליו ככגון הברזל כשנעשה ממנו סכין נאמר כי חומר הסכין הוא הברזל וצורתו הוא החיוך בבשר ובלחם. חדוד האצטוונה. גשם עגול אשר הוא רחב בתחתיתו והולך ומיצר למעלה וכלה עד כנקודה, כתבנית [הוט ציקער] ההוא יקרא חדוד או מחודד האצטוונה.

חוש המשותף

דע כי באדם הוטבעו חמישה חושים שהם הראות והשמע והריח הטעם והמישוש, ובהם יכול האדם להשיג מה שחוצה לו ובאמצעותם יוסף עוד להשיג בשכלו ואשר ישיג האדם בחמישה חושיו יקרא הכרה ואשר ישיג בשכלו יקרא ידיעה. ולכל אחד מהחשמיה חושים ההם יש לו אבר מיוחד כגון העינים לראות ואהזים לשמוע והאף להריח והחיך לשטום ורק חוש המישוש אין לו אבר מיוחד כי כל האברים מיוחדים לו כולם ירגישו החום והקור והחלח והיבש והרך והקשה וומרו הפילוסופים כי כח אחד ישנו באדם הכלולים בתוכן כל החמישה ההרגשות מן החמישה חושים ההם, ומשכן הכח ההוא הוא במוח האדם וקראוהו חוש המשותף וכל ההרגשות אשר ירגיש האדם באחד מחמישה החושיו יובלו אל החוש ההוא המשותף ושם תושלם ההשגה החוישת וכי זה אם יהיה האדם טרוד בהבנת איזה ענין עמוק ויצלול בעומק מחשבתו בהבנות עמוקות לא ירגיש אז בתמונה העומדת לנגד עיניו וגם לא יחוש לקול פעמונים וצלצלי תרועה כי כי עומק מחשבתו וטרדת מוחו בהענין ההוא העמוק לא יעזור כח החוש המשותף השוכן במוחו לקבל אז את המחוש אשר ראו הענינו ושמעו האזנים ולאזה לא תושלם ההשגה ההוא המוחשת. ובזה תבין גם כן מה שאמרו הפוסקים [פ”ק דחולין] שההרגשה בפגימת הסכין תלויה בכוונת הלב, כי באמת לא תושלם השגת חוש המישוש אם לא יכוון האדם את לבו להביא אל נקודת מנוחתה בחוש המשותף וכאמרו, ומזה ישמע האדם את קול חברו מאחרוי הכות ויצייר בדמיונו גם את מראיהו וכין יכיר הדבר בריחו ובטעמו על ידי משמושו וכיוצא בזה אשר יד האדם על ידיד השגת חוש אחד גם ההשגות אש הושגו כבר בשאר חושיו ועל כן קראוה חמש המשותף בעבר כי בו משותפים כוחות כל החושים כאמור.

חיוב ושלילה

הם דבר והיפוכו, חיוב נקרא אם נחייב דבר אל דבר למשל כשנאמר ראובן עומד נחייב בזה העמידה לראובן וכשנאמר ראובן בלתי עומד אנו שוללים ומרחיקים העמידה מן ראובן כי שלילה הוא לשון הסרה והרחקה.

חכמה

חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, ואלו הם, חכמת ההנדסה, חכמת הטבע, חכמת המוזיקא, חכמת המליצה והשיר, חכמה ההגיון, חכמת המדינית, חכמת מה שאחר הטבע, וביאורם כשאומר, חכמת ההנדסה כוללת חכמת המספר והמדידה והתשבורת וחשבון תקופת צבאי השמים במספרם כמשפטם, חכמת הטבע תעיין בכל דבר שיש לו טבע קיים ולא ישתנה כטבעי הצמחים למיניהם וטבעי החיים למיניהם ועניני טבעי הכוכבים והגלגלים והארבע היסודות ומזגם וסיבות ההויה והפסד והצמיחה וההיתוך וענייני המחצבים למיניהם וכוחות נפש האדם וחמישה חושיו וכיוצא באלו הענינים שיש להם טבע קיים לבל ישנו את תפקידם וכולם חכמת הטבע תכללם, חכמה המוזיקא תעיין בהערכת הקולות מכלים שונים למען ינעם לאוזן השומעם חכמת המליחה והשיר תעיין לדבר חצות ולחבר שירים נעימים לשומעיהם חכמת ההגיון הוא המצאת גזירות ומשפטים הגיונים, חכמת המדינית תעיין בהנהגת האדם עם אנשי ביתו ועם קרוביו ומיודעיו ואנשי מדינותו וכל דיני ממנות יוכללו באזת החכמה חכמת מה שאחר הטבע תעיין בדברים עליונים רוחניים ומהות הפנש אחר מות האדם, ומהות המלאכים מניעי הגלגלים אשר כל אלה הם למעלה מן הטבע ואחריו ובעברו זה נקראת זאת החכמה חכמת מה שאחר הטבע כלומר אחרי הטבע ולמעלה ממו ונקרת ם כן חכמת הרבנית או האלוקית.

חכמה בינה ודעת

החכמה היא המקובלת לאדם מרבותיו והבינה היא מה שמוציא האדם מדעתו דבר מדבר על ידי היקשים ודעת היא ידיעת האמת הברור, אחרי שהשתמש במופי הבינה על פי דרכי החכמה שקיבל וכבר דעתו מיושבת עליו מבלי חקור עוד. ודבר זה למדנו מתורת אדונינו רש”י ז”ל חגיגה י”ב אצל אמרן ז”ל בעשרה דברים נברא העולם במה ובתבונה ובדעת וכו’ ופירש’י ז”לל חכמה יודע מה שלמד תבונה שמבין דבר חדש מפלפול חכמה דעת ישוב. עד כאן. וצריך אתה לדעת כי לא לדבד הידיעה הברורה הבאה ממופתי הבינה תקרא דעת, אבל שגם המשוגלות הראשונת הנודעות גם ן אל האדם בידעיה מיושבת ברורה ואמיתית יקראו גם כן דעת וכשאל שני מיני הדעת האלה רמזו מסדרי התפילה בשתי הנוסחאות הנוסדות בברכת אתה חונן כי הנוסחא האומרת דעה בינה והשכל כיוונה בדעה אל המושכלות הראשונת והדעת הנקנה ממופתי הבינה קראה השכל, והנוסחא האומרת חכמה בינה ודעת כיוונה אל הדעת הנקנה וכאמור ודע שלכל מושגי השכל הם במציאותם דעת והחכמה והבינה הם רק בערך האדם המשיג כי האדם אשר אין בכח שכלו להשיג איזה מושל אם לא שיקבל אותו במושלם מזולתו יהיה מהמושכל ההוא במדריגת החכמה בערכו, אם שהוא דעת אצל זולתו, וכן כשישתמש האדם בהיקשים ומופתים להשיג איזה מושכל הנה כל עוד שלא בא אל מטרת ידיעת האמת הברור הוא במדרגת הבינה בערכוורק ברגע האחרונה עת בואו אל הידיעה הברורה אז יגעי לו הדעת ויקנה אותו, וכי שהבינה ודעת אחיות תאומות עד שסוף הבני נעוץ בהתחלת הדעת וכאמור על כן בצדק אמרו חכז”ל אם אין בינה אין דעת אם אין דעת אין בינה כי כשאי אפשר לדעת מבלי בינה ככה אי אפשר לביניה מבלי דעת בסופה כי אם לא יהיה הדעת גם כן בסופה אינה בינה אמיתית כי הבינה האמיתי היא רק המביאה אל הדעת בסופה. וכבר העירותיך בדברי אלה להבין גם דברי אדונינו הרמב”ם ז”ל בפירושו למשנה ההיא אשר רבים מתקשים בהבנתם, אמר שם ז”ל שהדעת אשר יגיע לנו ונקנה אותו אמנם השיגנו המושכלות אשר נשיגם כ”ל כי השיגנו כלומר השגותינו המושלכות אשר נראה להשיגם הוא הדעת אשר יגיע לנו ונקנה אותו כי השגת המושכלות במושלם הוא הדעת, ואם נפריד הצורה ושכיל אותה או שנשיג הצורת הפרדות במציאותם מבלי שנשימם אנו דעת אבל הם במציאותם דעת זאת ההשגה היא אשר תקרא בינה והא הדעת, כ”ל כי מעת אר נשכיל להשיג איזה צורה מאיזה חומר או שנשכיל להשיג הצורות הנפרדות שהם השכלים הנבדלים מבלית שנשימם אנו דעת אבל נשכיל בהיקשים ומופתים עם השהם במציאותם דעת זאת ההשכלה תקרא בינה והא הדעת בסופה, ובדעת גם כן נבין ואשר לנו שנשיג מה שנשיג כלמר אם יהיה הדעת גם כן בסוף ההשכלה ההוא אז נבין ואשפר לנו שנשיג מה שנשיג אולם אם לא יהיה הדעת גם כן אחרת הבינה לא נבין ואי אפשר לנו שנשיג מה שרצינו להשיג כי לא תשלם הבניה אם לא בבוא הדעת בסופה וכאמור. וכאילו יאמר שאם לא נשכיל משכל אין דעת לנו ואם לא יהיה דעת לנו בסוף ההשכלה לא נשכיל מושל כי בדעת הבא בסוף הבינה נשיגהו וכל עוד של באנו לכלל דעת גם השכלת המושל אינה השכלה שלימה הואיולא באנו לכלל דעת בסופה והבנת זה הדבר קשה מאוד ואפילו מן הפסרים המחובירם בו כשמלשון מאכן ר”ל כי הבנת זה הענין איך יבוא הדעת ברגע האחרונה בסוף ההיקשים הוא ענין קשה הציור מאוד אפילו למי שלומד המהספרים מהמחוברים בזה הענין, ואמנם אנו מישרים עליו הדרך היישרה לבד עכ”ל [ועי’ בתשובת הריב”ש סימן תלח וינעם לך] ורצה לומר כי הוא מספר הענין הבנחה הואיל ואין כאן מקום להאריך בביאור ענינם כאה זהו הנראה לי בזה הענן הקשה מאוד ופירושו כטבע המאמר המועתק ומורק מכלי אל כלי כנודע.

חלק או עצם פרדי

הוא ענין שחדשו כת המדברים ואמרו כי כל הנמצאים בעולם ההם מורכבים מחלקים קטנים כדוריים אשר לרוב עוצם קטנותם אינם בעלי מידה ואין להם לא אורך ולא רוחב ולא גובה אך בהתחברם יחד יהיו בעלי מידה ומהם עשה השי”ת את כל הנמצאים ומחדש בכל יום תמיד לעשות מהם הנמצאים היוצאים למציאות בעל עת ומכחישים ענין ההיולי והחומר והצורה שהניחו הפילוסופים ולכל אחד מהחלקים הקטנים ההם קראו חלק או עצם פרדי.

טבעי ומלאכותי

אמרו על כל דבר שאינו ממלאכת מחשבת האדם שהוא ענין טעבי, וכשאמרו על דבר הבא ממלאכת מחשבת האדם שהוא ענין מלאכותי והוא שם נגזר מלשון מלאכה. יחס וערך. ענין אחד הם כשתאמר כי ערך ויחס הארבע אל השש עשרה הוא ממש כיחס וערך האחד אל הארבעה כי כשהאחד הוא רובע מן הארבעה כן הארבעה הם רבע מן השישה עשר, וכן יתכן לומר כערך הנחושת אל הכסף כן ערך הכסף אל הזהב כגון אבל על כל פנים לא יוצדק היחס והערך כי אם בשני דברים שהם מסוג אחד כי לא יצדק לומר כי כערך החמימות אל המתיקות כן ערך הקולת אל המראות יען כי כל אלה לא יכללם סוג אחד.

כח ופועל

מי שמוכן לאיזה דבר ויכול לעשותו ועדיין לא הוציא הדבר ההוא אל המציאות נאמר ממנו כי הוא עושה הדבר ההוא בכח, ובעת אשר יעשה הדבר ויצויא אותו אל המציאות נאמר עליו כי הוא עושה בפועל ושכבר יצא ענין הדבר ההוא מן הכח אל הפועל, למשל מי שיודע מלאכת הכתיבה נאמר ממנו גם בעת אשר ישבות ממלאכתו שהוא כותב בכח ובעת אשר ימלשון על הספר ובדיו נאמר ממנו כי הוא כותב בפועל והוציא ענין הכתיבה מן הכל אל הפועל וכן הוא גם כן בדברים טבעיים ונוכל לומר על גרעין התפוח כי יש בו אילן גדול בכח ואחרי אשר יזרע בארץ ויגדל האילן ונאכל מפריו אז יצא האילן מן הכח אל הפועל וכן הוא גם כן בשאר ענינים אשר הם מוכנים להיות ועוד אינהם נאמר מהם כי מציאותם הוא רק בכח וכשיצאו אל המציאות נאמר מהם כי ישנם בפועל.

כח המדמה

הוא שם לכח השוכן במוח האדם אשר בו יצייר וידמה את הדבר אשר כבר השיג בחוש כאלו עומד עתה לנגד עיניו. ככגון ידמה האדם ויצייר בדעתו כאילו צורת ראובן אשר כבר ראהו עומדת לנגדו כעת ואף שראובן כרבר חלף הלך לו, ועל כן ירכיב קצת העניינים המוחשים אל קצתם ויפריד קצתם מקצתם ומן הענינים אשר השיגו החושים ידמה הכח הזה ויצייר גם ענינים אשר לא השיגו כלל ואי איפשר להשיגם כאילו תאמר שידמה האדם איש בעל כנפים חמור בעל קרנים או ספינת ברזל רצה באויר ואדם שראו בשמים ורגליו בארץ ובהמה באלף עינים והרבה מאלו הנמנעות אשר ירכיבם זה הכח המדמה וימיאם בדמיון. וכן ידמה האדם בכח הזה את הקוים והנקודת והשטחים ההנדסיים וזה הכח פעולתו בהיקץ ובישנה אולם הבהקיץ פעולתו חלושה מאוד, בעבר שהשכל והחושים לא ינתנוהו לצייר דמיונות כוזבות מהבילות אם לא מי שנפגע מוחו כי הוא ידמה גם בהקיץ דמויות מבהילות בעבר ששכלו הבתי שלם לא יעצור כח לעמוד בפני כוחו המדמה. ועל יפעול פעולתו בחוזק. וכן בעת השינה ידמה זה הכח ויצייר דמיות כוזבות על כל מקרה קטן ופגע ככגון אם ילוץ האדם בעת שינתו את ראשו אאו את רגלו אל איזה דבר אשר יכאיב לו אז יצייר לפניו הכח המדמה ההוא כאילו מכים אותו מכות אכזריות אנשים רעים וחטאים, והשכל והחושים לא יכחישו אותו, להראות כי אין כאן אנשים רעין המכים ושהכאב הוא רק על ידי הלחיצה יען כי בעת השינה ישבתו השכל והחושים ממלאכתם אשר המה עושים בעת היקיצה, וכן אם ירגיש האדם איזה קרירות על משכבו בתוך שינות כאם יתגלה ידו רגלו או אחד משאר איבריו מתחת כסותו שר יכסה בה יצייר לו המדמה כאילו הוא הולך בדרך על קרח נורא מאוד או שהליכוהו למים קרים וכיוצא באלו העיניים וכל זה הוא יען כי בעת השינה יפעול המדמה את פעולתו באין מוחה, ומזה יתהוו החלומות המהבילות ומבהילות אשר שוא ידברו, וכשכתבו הטבעים במהות החלום כנוד מדבריהם ומן הכח הזה יאמרו המשוגעים כי איש נורא נגד פינם או כלב רץ אחריהם ויוצא באלו הדמיות וגם מזה הכח יראו האנשים הנשוכים מכלב שוטה דמות כלבים בתוך המים וכיוצא.

כח המשער

כח לכח השוכן במוח האדם אשר בו ישער הדברים אשר אין לו בהם שום ידיעה מקודם, ורק פתאום ברגע אחת יעשער כי כן הוא כאילו תאמר שראובן הוא עשרי גדול יותר משמעון מבלי שנתבאר לך זה על ידי שום ידיעה קודמת ורק שתשער בדעתך כי כן הוא, וזה בא מכח המשער השוכן במוח האדם ואמרו הפילוסופים כי הכח הזה כשימצא באדם על השלימות יהיה עזר גדול לנבואה ובאמצעו שפע השכל הפועל על זה הכוח ישער האדם גם את העתיד להיות, והרב במורה נבוכים ח”ב פר’ לח כת ב כי הכח המשער נמצא בכל האנשים ורק שיתחף במעט וברב, וכש”כ בענינים אשר לאדם בהם השגה גדולה ומחשבו משטוטטת בהם עד שאתה תמצא בעצמך שפלוני כבר אמר כך, או עשה כך בענין הפלוני ויהיה הענין כך ותמצא מבני אדם מי שדמיונו ומשערו חזק מאוד נכון, עד שאפשר שכל אשר ידמה היותו יהיה כשידמה או יהיה קצתו. וסיבות זה רבות מענינים רבים קודמים ומתאחרים והווים אלא שמחכזה המשער יעבור השכל על ההקדמות ההם כולם ויולד מהם בזמן מועט עד שיחשב שזה בלא זמן וובזה הכח יגידו קצת בני אדם עתבידות עצומות ואי איפשר מבלי היות שת הכוחות האלו בריאים חזקות מאוד. וכו'.

כח השומר וכוח הזוכר

אמרו הטבעיים כי באדם הוטבעו שני כוחות ומשכנם במוח, האחד אשר בו ישמור הדברים אשר כבר ראה או ידע ואף אם לא יעלו הדברים ההם על זכרונו עידן ועידנין עם כל זה שמורים המה בזה הכוח עד כי בעת אשר יצטרך להם האדם יתעורר בקרבו כח שני ויזכור בו את כל אלה הדברים אשר היו עד הנה טמונים ומשורים בכח הראשון ואם היה האדם נעדר הכח הראשון לא היו בוחכו לזכור את הדברים אזר כבר הסיח דעתו מהם ורק על ידו ישמרו הדברים לזוכם בעתם ושני הכוחות האלה יקראו להראשון השומר ולהשני הזוכר.

לובש צורה ופושט צורה

כל חומר בבוא עליו איזה צורה כגון אם יעשו סכין מן הברזל נאמר כי הברזל לבש צורת הסכין, וכשיעשו אחר כך  ל הסבין מגל קציר, נאמר כי הברזל פשט צורת הסכין ולבש צורת מגל קציר, וכן הוא ג’ם כן בדברים טבעיים נאמר כי זרע התרנגול לב צורת הביצה ובעת אשר יתהוה האפרוח נאמר כי פשט צורת הביצה ולבש צורת האפרוח וכיוצא.

מדבר

קראו הפילוסופים אל האדם מדבר, כלומר מדבר בדעת ומכלכל דבריו בצדק ורמזו  בזה אל השכל המעשי אשר הוטבע באדם כי כי השכל העיוני אשר בו יקראוהו יודע, כלמור יודע ומשיג ענינים כוללים רוחניים . [ועיין ביאור השכל העיוני והמעשי לקטן באות ש’.]

מדברים

שם לכתב מן המתחכמים בלא חכמה, וגוזרים ענינם במציאות לא לכפי השכל ולא לפי החושים כם אם לפי דמיונם ומהבילים בני אדם ברוב דברים אשר אין בהם אמיות כלל, זכרם הרב המורה ז”ל בסוף חלק הראשון מספריו ונקראת חכמתם חכמת הדברים כלומר שאין חכמתם חכמה שכלות, כי אם רבות דברים שאין בהם ממש, ומהם שתי כיתות האחת נקראת כת האשעריה, והינית נקראת כת המעתוזולה.

מדיני

אמרו הטבעיים כי האדם הוא מדיני בטבע כי מטבע האדם הוא להיות מיום הולדו בתוך המדינה בין המון כיתות האנשים ולא תספיק הטבע עצמה לגדלו ולחנכו ולחככשתספיק לדל את הבמה והחיה בלית עזר משאר אישי המין, כי אדף אם יולדו במקום אחשר אין שם אישים ממינם יוכלו לבקש להם טרפם מעשבי השדה והזרעונים אשר תכין להם הטבע. וע”ד אומרם ז”ל ב”ק ס”ה: שור בן יומו קרוי שור אולם האדם אם יוולד במדבר לא תספקי לו הטבע כי ערום אם יהיה מי יכין לו כסות בקרה רעב אם יהיה מי יכין לו לחמו מי ירחצנו מי יחתלנו וגם בעת אשר יודל אי אפשר לו להיות לבדו ולא יכול להבין לבדו את רלכל הדברים והמלאכות המוכרחות לקיום המין האדם ועל כן בדצק אמרו הטבעיים כי האדם הוא מדיני בטבע.

מהות

נגזר מלשון מה, והוא אחרי שידע האדם ישות ומציאות איזה דבר, ישאל על הדבר ההוא מה הוא. כלמור אמיתת מציאותו מה הוא, וזה יקרא מהות, כשישאל האדם על מהות הארי כגון החזק הוא הרפה וכיוצא.

מופת

המופת הוא על חמישה פנים, מופת חותך, מופת ניצוחי, מופת סיפורי, מופת הלצי, מופת מטעה, וביאורם כשאומר מופת חותך, הוא המפות אשר סתירתו נמנעת וכשיחתוך המופת כן יהיה סלה, כמופתי המדידה והתשבורת , והמופתים הבנוים על המושכלות הראשונות, והמופת הניצוחי הוא המופת אשר בו ינצח האדם את חברו ויכריחות להודות על דבריו כי אם ימאן לקבל הנחתו אשר הונחה על ידי המופת ההוא ישיגהו קושיות ובלבולים עצמם בדבר ההוא המקבוקש וזה המופת הוא למטה במדרגתו מן המופת החותך, כי כל מופת ניצוי אין סתירתו נעמנעטת ומי שהוא חכם יותר יוכל להניח היפוך הנחתו ויתיר את הספיקות והבלבולים המשיגים למניח הופך הנחתו, בפנים שונים, והמופת הסיפורי הוא שר יקרא גם כן מופת הגדי, וענינו להרבת דברים על איזה ענין עד שדידמו המון השומעים כי כן הוא האמת והמופת ההלצי יקרא גם כן מפות שירי והוא המבאר דבריו בשירם הלציים עד מביא דמין בלב השומעים לעשות כדבריו עם כי נפשם יודעת מאוד שאין האמת אתו והמופת המטעה הוא המופת אשר אין הקדמותיו אמיתיות או שהקדמותיו אמיתיות ואין התולדה נמשכת מהן בהכרח, [עיין לעיל ביאור מילת הקדמה, וביאור מילת הנחה.] והמופתים ההם יקראו גם כן היקשים שכאלו תאמר היקש מופתי, היקש ניצוי היקש סיפורי היקש הלצי, היקש מטעה והרב על קול יהודה בביאורו לספר הכוזרי מאמר חמישי סי’ יב”ב האריך דמית את חמשת ההיקשם האלה אל חמשת מיני הזהב אשר תעשה מצה הכלי עיי’ש ויונעם לך.

מחויב ואפשר ונמנע

מחויב. נקרא כל שמציאותו וישותו מוכרח בשכל, ונמנע העדרו מכל צד, ועל כן כל הנמצאים בעולם הזה אין מציאותם מחויב וכבר יוכל מי שהמציא אותם להחזירם לתוהו ובוהו אולם הקב”ה נקרא מחויב המציאות כלמןר שמיצאותו ית”ש הוא מוכרח ומחויב בשביל ולא יצויר בשכל העדר ח’ו כלל וכלל, כפי אשר יורו המופתים על מציואו ואין מציאוו תלוי בשום סיבה ח”ו כי הוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות ולמציאותו אין שום סיבה כלל ח”ו ועל כן הוא מחויב המציאות מצד עצמו וכן המצשוכלת האמיתיות נאמר עליהם כי מציאותם מחויבת כשנאמר על המושכלות אשר הם בלתי אמיתיות שמיצאותם נמע כי נמנע הוא היפוך המחויב למשל קוטר המרובע הוא יותר מצלעו זה הוא מחויב ושיהיה הקוטר שוה לצלעו, הוא נמנע ולא יצויר בשכל כלל.

והאפשר, הוא ענין ממוצע בין החיוב ובין הנמנע כלומר שאין הדבר הזה נמנע ואיננו גם כן מחויב אבל אפשר יצמצא ואפשר שלא יצא והשכל לא יחביי גם לא יתנגד מציאוו ועל כן כל העולמות בעבר שהם כולם מחודשים הרם אשרי המציאות כי אין להבורא שום צורך בהם וקודם שהמציאם לא היה חסר משלימותו ובעת המצאם לא ניתוסף שום שלימות על שלימותו וגם אחרי היעדרם לא יוחסר משלימותו וכשאמרו מסדרי התפילה אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא, ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא, כי הוא שלם, קיים, עומד לעצמו על ענין אחד, ומתנאי השלם שלא יקבל לא תוספת ולא חיסרון כי על כן ציוותה גם התורה השלימה לא תוסיפו על הדבר וגומר ולא תגרעו וגמ’ על כן בעבר שאין להבורא שום צורך בם חילה יכול הוא להחזירם לתוהו ובוהו ואם כן הם רק אפשרי המציאות.

מחצבים

שם כולל לכל מיני המתכות למיניהם, ולמיני המלח והגפרית, ונקראים גם כן מקוריים או מוצאים כי שחוצבים ומביאים אותם ממקורם.

מקרה דבק בתנועה

אמרו הפילוסופים כי הזמן הוא מקרה דבק בתנועה, וביאור זה כשאומרים, דע כי הזמן הוא רק מקרה מהמקרים הנופלים על העצים הנושא אותם וכשאין מציאות לשום מקרה בפני עצמו כי השחרות והלובן כגון לא יתכן מציאותם אם לא בשיינשאו על איזה דבר, ככה גם הזמן הוא רק מקרה ואין ל שום מציאות בוזלת דבר הנושא אותו וזה כי חלקי הזמן הם שלמה העבר וההווה והעתיד וכגדר ההווה הוא העתה והעתה אין לשום מציאות יען שהוא רק כהנקודה ההנדסאות עומד בין הדברים העבר והעתיד והוא עצמו אינו בעל שיעור כלל ואם כן אינו זמן ואין לו שום מציאות ועיקר חליק הזמן הם העבר והעתיד והנה העבר כבר חלף הלך לו ונדחה ממציאות והעתיד איננו ועדין במציאות אם כן כל חלקי הזמן אין להם מציאות ורק בנפול הזמן על דבר הנושא או אז יהיה לו מצואת והדבר אשר הזמן ינשא בו הוא התנועה ובעבר זה יחלק ש ציאותו משאר המקרים, כי שאר המקרים יחולו על איזה עצם להינשא בו. והזמן לא לבד שהוא מקרה אבל שהוא נשוא גם כל מקרה כי התנועה אינה רק מקרה מהמקרים ואין לה שום עצמיות כלל, והזמן היא מקרה דבר בה, לא כשאר המקרים הנשואים בנושאם רק במקרה ויוכל הדבר הנושא אותם להיות גם זולתם כי אין הכרח הבגדים השחורים שיהיו שחורים אולם הזמן והתנועה יתלכדו ולא יתפרדו לעולם ואי אפשר מיאות אחד מבלית האחר וכשלא תהיה שום תנועה בזולת המזן ככה לא נוכל לצייר מושג הזמן בזולת איזה תנועה. כי באמרך יום אחד רומזת אל התנועה והסיבוב השלם אשר לגלגל היומי חודש אחד הוא הסיבוב השלם אשר לגלגל הירח שנה אחת הוא הסיבוב השלם אשר לגלגל חמה וכן שעה אחת הוא חלק אחד מכ”ד מהתנועה היומת או תנועת האצבע ממקום למקום אצל מורה השעות, באופן שאי אפשר לצייר מושג הזמן בזולת איזה תמונע כי כם אם תצייר מושג הזמן במשך ימי התהוות האפרוח מהביצה או ימי גידול האילן או הימים אשר יוכל האדם להתלמד בהם להיות חכם באיזה חכמ ויוצא בדבר אך הם כולם רק תנועת הואיל והתנועה היא בארבע מאמרות עיין תנועה לקמן באות תיו ועל כן בצדק אמרו הפילוסופים הזמן הוא מקרה דבק בתנועה.

מרכז

מילה ערבית והיא שם לנקודה האמצעית מן העגולה אשר שם תעמוד רגל המחוגה בעת עשות העגולה.

נבוכה

שבתאי צדק מאדים נוגה כוכב , שהם חמישה כוכבים מן השבעה כוכבי לכת שהם שצ”מ חנכ”ל, יקראו חמשת כוכבי הנבוכה ונקראים כן בעבר המבוכה הנראית לתנועתם.

נושא ונשוא

כל מאמר הגוזר דבר לדבר, כאומר הבגד הזה שחור יקרא הבגד הנושא בעובר שנושא את מקרה השחרות על עצמו, והשחרות תקרא הנשוא כי שהיא נשואה על הבגד וכן באמרך ראובן חם יהיה ראובן הנושא כי שנושא עליו את החכמה והחכמה היא הנשוא כי שהיא נשואה על ראובן ויען כי האדם יוכל להיות אדם גם מבלעדי החכמה והחכמה מאין תמצא אם לא על האדם הנושא אותה על כן יהיה האדם הנושא והחכמה היא הנוא ומה אמרו כי אין אפשר להיות שני נשואים הפכיים בנושא אחרד כלמור כי הפכיים כהלובן והשחרות ויהיה שחור ולבן בפעם אחד בזמן אחד וכן האדם לא יהיה חכם וסכל בזמן אחד והנושא והנוא נקראים גם בשם גבוליםך כגון באמרך ראובן חכם יהיה ראובן הגבול האחד וחכם הגבול השני.

נפש

הכח הנמצא בכל צומח, אר על ידו יגל ויזון ויולדי בדומה, נקרא נפש הצומחת והכח המוטבע בחי אשר בו ירגיש ויתנועע מאנה לאנה נקרא נפש המרגשת ואין ספק כי כל חי יש בו גם נפש הצומחת והכח הנמצא באדם אר בו ישכיל על כל דבר מועיל נקא נפש המדברת או נפש המשכלת וכן אמר החבר למלך אלכוזר [מ”ה סי”ב] וז”ל ויתחלקו הכוחות הנפשיות אל שלושה חלקים והם אשר ישתתף בו החי עם הצמח והוא הכוח המצחו ומה שישתתף בו האדם עם שאר החיים והאו הכח החיוני ומה שנתיחד בו האדם והוא הכח הדברי ע”כ, והרב בעל העקרים מ”ד פ”ל קיים זה, באמרו הכוחות הנמצאות במורכבות השפלות עע”פ שאינן מושגת בחוש קיים אצלינו מציאותן מצד הפעולות המושגות בחוש כי מהפעולות יודעו הכוחות וכשראיתי הצמח מתנועע לכל הפאות וידענו כי לא יספיק לזה כח טבעי בלבד ליפ שהתנועה הטבעות לא תהיה כם אם מצאמצע אל המקיף או מן המקיף אל האמצע או סביבל אל האמצע וזה מתנועע לכל הפיאות שפטנו מזה שיש בו המין התחלה אחרת תתחייב ממנה זאת התנועה ואותה ההתחה קראנוה נפש מוצחת וכן כשראינו החי שיש בו ההתחלה הזאת שהיא הנפש הצומחת ומוסף על זה הוא מרגיש ומתנועע ברצון . מה שאין כן בכוח הטבע והנפש הצומחת שפטנו שיש בזה הין התחלה אחרת ימשך ממנה אלה הפעולות כלומר פועל הצמיחה פעל ההרגש קראנוה הנפש חינוית וכן כשראינו האדם יש בו ההתחלה הזאת ונוסף גם הוא שהוא משכיל כללי הדברים וידע מהותם ומבדיל בין האדם והמקרה וכיוצא בזה, מה שלא יספקי לזה כח צומח ולא כח חיוני שפטנו שיש בו התחלה אחרת יותר מכבדת קראונו הנפש האנושית או הנפש המשכלת ע”כ.

ואמרו חכמי הרופאים כי באדם ימצאו שלוש נפשות והם נפש הצומחת אשר ע”י יוגדל ויזון ויוליד בדומה, ונפש המרגשת אשר ע”י ירגיש ויתנועע מאנה לאנה ונפש המדברת עו המשכלת אשר ע”י ישתמש בשכלו המעשי להשכיל על כל דבר פרטי. עיין לקמן אותו שי’ ביארו שכל המעשי . אולם הפילוסופים ימאנו היות שלוש נפשות באדם , ויאמרו כי רק נפש אחת היא באדם ולה שלוש כוחות כח הצמיחה והולדה וההרגשה והתנועה וההשכלה והדיבור. ועין מזה בפר ראשון מהשמונה פרקים המקדים הרמב”ם ז”ל לפירושו מס’ אבות שם ביאר דעתו כדעת הפילוסופים אשר רק מנפש אחת ימשכו שלושת הכוחות ההם.

נקודה וקו שטח ומעוקב

כל גשם אשר לו שלושה רחקים שהם אורך ורוחב וגובה, כגון גשם או גוף שארכו אמרה ורחבו אמה וגבהו אמה זה יקרא גוף מעוקב ממלשון והיה העקוב למישר אשר הכוונה הפשוטה כי ההר הגבוה ילהפך לעתיד לבוא להיות מישור, ומזה קראו לכגשם שיש לו גובה מעוקב ושטח הוא שם לאורך ורוחב מכל גשם זולת הקובה כגון גוף שהוא שלוש אמות על שולוש אמות נאמר כי יש בשטחו תעשה אמות ואף שהגוף ההוא גבוה גם כן שלשו אמות לא נחשוב הגובה כלל כי שם שטח לא הונח רק על האורך והרוחב לא על הגובה, ואין לשטט שום מציאות בפועל כי אי אפשר להיות במציאות דבר שיש לו אורך ורוחב ולא גובה ורק שידומה במוח האדם, השטח העליון מן הגוף זולת עוביו, וזה יקרא שטח הנדסי כלומר שבעלי חכמת ההנדסה הביאם הכרח העיון, לדבר ר’ משטחיות הדברים זולת גובהם, והקו אין בו לא רוחב ולא גובה רק האורך בלדבד וגם הוא אינו במציאות מרוגש כי אם אפשר לקו מחוש שלא יהיה בו איזה רוחב מעט, ורק שחכמי ההנדסה אמרו כן, על קו מדומה ממוח האדם, שאינו תופס מקום לא ברוחב ולא בגובה, רק באורך בלבד וזה יקרא קו הנדסי.

והנקודה יאמרו על נקודה מדומית במוח האדם שאינה תופסת מקום לא באורך ולא ברוחב ולא בגובה כגון הנקודה האמצעית בעגולה שהיא מרכזה, היא מדומית בשכל בלי שום תפיסת מקום לא בארוך ולא ברוחב ולא בגובה כי נקודה בעלת שיעור ואפיו שיעור קטן מאוד עיגול הוא ולא נקודה וצריך אתה לבקש גם בתו העיגול הקטן הזה את הנקודה האמצעית שהיא מרכזה, ועל כן הנקודה הזאת אינה בעלת שיעור כלל ונקד כזאת שאינה תופסת מקום כלל תקרא נקודה הנדסיית מטעם האמור למעלה, ועוד כדי להבדילה מן הנקודה המחושבת ומורגשת בחוש וכזה התבארו הארבע מילות שהם נקודה וקו שטח ומעוקב, הרגליות הרבה על לשון חכמי ההנדסה.

סגולה

תואר לאנשים חשובים מבני אדם והיחדים שבהם ממלשון והייתם לי סגולה מכל העמים ומהקים המיוחדים מבין המינים נקראים גם כן סגולות עיין לעין ביאור המון, וביאר הבדל וסגולה.

סכלות קניני וסכלות העדרי

מי שיודע איזה דבר בשיבוש ההוא יקרא סכלות קניני ואשר הוא סכל בבחינת הבנת איזה דבר עד שהוא נעדר הידיעה בו מכל צד, ההוא יקרא סכלות העדרי למשל מי שנתבאר אצלו במופת מדומה שהארץ היא מרובעת ההוא יקרא סכלות קניני כלומר שהסכלות והשישו בהם לו לקנין, יען שהארץ היא כדוריית באמת, אולם מי שהוא נדער הידעיה בבחינת ידיעת מהות הארץ, עד שלא יוכל לדמות כלל במהותה אם הוא מרובת או כדוריית או זולתם ההתמונות, ההוא יקרא סכלתו העדרי כלומר שידיעותו בענין זה הוא נעדרת מכל צד.

עילה ועלול סיבה ומסובב

דע כי עילה וסיבה ענין אחד הם, וכן עלול ומסובב גם כן ענין אחד, וענין עילה וסיבה הוא הדבר הגורם למציאות דבר אחר למשל אברהם הוא עילה וסיבה לבנו ליצחק ובסיבתו בא יצחק אל המציאות והדבר היוצא אל המציאות בסיבת דבר אחר יקרא עלול או מסובב, ועל כן יהיה יצחק העלול או המסובב, וכן המים היורדים על האופן אשר מעבר הרחיים חוצה אשר בסיבתם תתהחוה התנועה הסיבובית מאבן הרכב יהיו המה העילה או הסבה כשהתיה התמנועה העול או המסובב ובעברו כי יש על כל יש מה שהיא סיבתו ורק השי”ת הוא סוף כל הסיבות כולם ואין למציאותו שום סיבה ח”ו על כן יקרא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות.

פילוסופיא

מילה יוונית וענינה אהבת החכמה וממנה אמרו פילוסוף רוצים בו אוהב חכמה ונמצאת זאת המילה גם בתלמוד שבת קט”ז ע”ז נ”ד.

פשוט ומורכב

הם דבר והיפוכו כי הדבר אשר יתהוה משני דברים ככגון העיסה הנעשית מקמ ומים תקרא מורכב כלומר שהוא מורכבת משני מינים  מקמח וממים והדבר אשר אין בו כי אם דבר אחד בלבד יקרא פשוט. וכל הדברים הנמצאים בעולם הם מורכבים מד’ היסודות אש רוח  מים עפר, והיסודות עצמם הם מורכבים מחומר וצורה ואינם פשוטים רק בערך הדוצם צומח חי מדבר, אבל מורכבים המה בערך עצמם.

צורה

מילה משתתפת, תאמר על התמונה והתואר המושגים בחוש, כתואר השלחן או הספסל וכיוצא יקראו צורה, כלומר הצורה המלאכותית הנעשית על דיועיש המלכה מבני אדם, וכן התמונה הטבעית תקרא גם כן צורה, כתואר האדם עם יופי איבריו, וכן תמונת כל הנמצאים עם גודלם ויופיים, ותאמר גם כן על הצורה אשר אינה מושגת בחוש ואי אפשר לחוש להשיגה והיא הצורה האמיתי אשר על ידה יובדלו המינים זה מזה כנפש המשכנת באדם, ונפש השורית בשור ונפש החמורית בחמור וכיוצא. ואף שאין אנו יודעים מהות הדבר אשר הוא נפש בשור כגון ואף כי לא נשיגו בחוש עם כל זה ידעתנו בלי ספק שנמצא בשור ענין אשר בו ועל ידו הוא שור, וזאת היא הצורה האמיתי הנקראת צורה טבעיית או צורה מינית . ועין מזה לעיל ביאר החמור והצה וההיולי.

צמיחה ועמידה והיתוך

דע כי כל סוג הצומח הכולל לכל מיני העשבים והזרעונים וכל מיני האילנות והבהמה והחיה, ציפור שמים ודגי הים וכל רומש על הארץ ובמים ובימים וגם האדם הרודה והמושל על כולם , כל אלה הוטבע בם לבלות ימיהם בשולשה זמים שונים, והם ימי הצמיחה וימי העמידה וימי ההיתוך, וביאורם כשואמר ימי הצמיחה הם הימים אשר בהם יגדל הצומח ויסוף על גידולו יום יום, כהאדם על כגון עד ערים וארבע שנים יוסף על גידולו בכל פעם וכין האילונת ועשבי הדה וכל סוג הצומח, כולם מיוחד להם זמן אשר בויגודלו ובו יבואו לכלתית גידולם, ואלה הימים נקראים ימי הצמיחה והימים אשר בהם יעמוד הצומח מגידולו ולא יוסיף עוד על גידולו מאומה כהאדם על כגון מן שנת העשרים וחמישה עד שנת השישים אלה הימים נקראים ימי העמידה יען כי בימים ההם יעמדו הצומח על משמרתו ולא ישנה את מצבו להוסיף או לגרוע מאומה אם לא יארע לו שום מקרה ופגע והינם אש בהם יתחיל הצמומ לירד מטה מטה ויאפסו כוחותיו ויותכו הליחות המעמידות אותו ויצטמק ויתיבש כהאדם כגון מן שנת החמישים ומעלה הימים האלה נקראים ימי ההיתוך, והוא לשון יציקה ושפיכה נגזר מלשון הכתב ויתכו כמים שאגותי כלומר בימי ההיתוך האלה כבר ישתפכו הליחות מן הצומח והוא מצטמק ורע לו ועל כן ההיתוך הוא היפוך הצמיחה.

קודם

דע כי על חמישה פנים יהיה הדבר אחד קודם לחברו, והם קודם בזמן, קודם בטבע קודם במעלה קודם מערכה קודם בעילה וביאר אלו הקדימות כשאומר קודם בזמן הוא הדבר אשר יוקדם זמן מציאוו בעולם לזמן מציאות חברו, כגון ראובן קודם לשמעון אחיו בעבר שנולד בזמן קודם ממנו, ועל כן תקרא קדימות, קדימה זמנית וקודם בטבע הוא הדבר אשרר טבעו וצורותו הוא מוכרחת ומוחויבת אל חברו וזולת טבעו אין שום אפשרות לחברו להיות נמצא אולם טבע וצורת חברו אינו נמצא בו כלל ואינו צריך אליהם כאילו תאמר כי האילן הוא קדם לבעל חי, ויהיה קדימתו בטבע יען כי טבעו וצורתו שהוא הנפש הצומחמת היא הכרחית ומחויבת גם אצל החי ואי אפשר אל החי להיות במציאות זולת הנפש הצוצמחת אחולם הנפש החיותנית אינה נמצאת אצל האילן ואינו צריך לה כלל ובעברו זה יהיה האילן קודם אל החי בטבע, ועל רם זה תאמר כי החי קודם למין האדם בטבע, כי כי מציאות ההאדם היא נמענת זולת הנפש החיונוית המשכלת אשר באדם וכן מספר האחד הוא קודם בטבע למספר שנים כי אהאחד ימצא בזולת השנים ואין השנים נמצאים בזולת האחד וכל כיוצא באלו כולם התיו קדימתם קדימה טבעית וקודם בעמלה האו הדבר אשר מעלתו נכבדת ממעלת חברו כגון יוסף הוא קודם לשמעון כי שהוא חכם יותר ואף ששמעון הוק דום ממנו בזמן יוקדם יוסף אליו בעמלה וקודם במערכה הוא הדבר היושב במקום נכבד יות מחברו כאילו תאמר ראובן היושב שני אל המלך הוא קודם ליעקב אביו היושב שליש אל המלך ואף שיעקב קום לראובן בזמן ובעמלע עם כל זה יוקדם ראובן אליו במערכה, וקודם בעילה הוא הדבר אש הוא סיבה ועילה למציאות חברו ועם כל זה לא יוקדם אליו בזמן, כי תיכף בעת המצאו ימצא המסובב עמו ואי אפשר המצא האחד זולת השני והאחד עילה והשני עלול כאלו תאמר השמש והאור שנהים נמצאים יחד ואי אפר לשמש מבלית אור כשאי אפשר לאור מבליי שמש ותמיד נמצאים יחד בזמן אחד ורק בעבר כי המש הוא עילת ויסיבת האור נאמר כי השמ הוא קודם אל הואר כלומר קודם בעילה.

קו האורך, או השווה, או המשוה

דע כי הכדור הארצי נחלק מהים האוקיינוס הסובב את כל הארץ לשני חלקים, החלק האחד הוא הישוב הזה העליון אשר אנחנ ובו ובו שלושת חלקי הישוב, הנקראים אסיה, אפריקא, אירופא, והחלק הב’ הוא למטה נוכח כפות רגלינו ממש, הנקרא עולם החדש אי אמעריקא, וכפי המורגל בפי ההמון לא נודע מן העולם החדש ההוא בימים הקדמונים אך בשנת רנ”ב לאלף השישי מצאו חכם אחד שמו אמריקי אשר נקראת הארץ הזאת על שמו עד היום, אמנם רבים מן החוקרים נתנו יד לומר שזה שנאמר במלכים א’ סימן ט’ וי’ כי שלמה הע”ה שלח אניות אופירה ובאו לשלוש שנים שזאת היא מדינת פירו אשר באמריקא המפורסמת היום אשר שם הזהב, ונקראת בפי כל פירו, ורק שנשכח זכרון הארץ ההוא עד שבאו האחרונים ומצאו אותה, וכשכתב כל זה הרב בעל אוצר נחמד בביאורו לספר הכוזרי מאמר שני סי’ י”ט והנה החכמים אשר בקצה תבל מילהם וחקרו חפשו אחרי המקומת המיובשבים מבני אדם אמרו כי הישוב מתפשט בארוך בכל מרחק ארשר מקצה מזרח עד קצה המערב בזה החלק העליון אשר אנו בו, ומתיל ממדינת פורטיגאל אשר על שפת ים האוקיינוס בקצה מערב, והולך עד ארץ הצינים אשר על שפת ים האוקיינוס בזמרח הנקרא סינא או חינא, והם כל הק”פ מעלות אשר יכיל חצי הכדור העליון הזה משפתו אל שפתו מן הנקדוה האמצעית המערבית ממנו עד הנקדדה האמציעת המזרקחית ממנו, אמנם הרוחב שהוא מדרום לצפון אינו מיושב כולו אף לפי דעת הארחונים אשר הרחיבו הישוב ביותר, והנה הקו אשר נמשיך ונצייר ברעיונינו כאילו הולך ויעבור על חצי הכדור העליון הזה מנקדות אמצע רוח מזרח עד נקודת אמצע רוח מערב הוא הנקרא קרו האורך להיות נמשך על אורך הישוב ומרוה על מדתו כאמור וזה הקו יקרא גם כן קו השוה, או קו המשוה, וזה כי כי מסכולות המקומת הקובעים על זה הקו בארך היושב שלהם לבדם כל יום מימות ההשנה כחשיכה כאורה י”ב שעות שוות לכל אחד מהם, והקו אשר יצוא ועבור על הארץ מנקודת אמצע רוח דרום עד נקודת אמצע רוח צפון הוא הנקא קו הרוחב יען כי ממנו תחקח מידת רוחב הישוב ונקודת הפגישה אשר עליה יעבור שני הקוין האלו נקראת טבור הארץ.

קוטב

אחרי אשר ידעת כי הגלגל סובב הולך ממזרח למערב הנה אם תדמה בנפשך אלו מחט אחד תחוב בצד צפון על גבנינות הגלגל מבמוץ ומחעט שני תחוב בצד דרום גם כל על גבנינות הגלגל מבחוץ ותמדה בעץתך כאילו איש אחד עומד ואוחז את המחט הדרומי בידו ואיש שני עומד ואחוז במעט הצפוי הנה הגלל יבסובב ממרח למערב והמחטים ההם לא ניחו רגע קטן מקומם כיתד בל תמוט והגלג יתנועע סביבם באין עיכוב אולם אם יהיהו תחובים אלה המחטים בצד המזרחי ובצד המערבי לא תוכל לדמות אז סיבות הגגלג אם לא שיסבב גם את המחטים עם היד האוחזת בם וכי וכי זה הוכלים הכוכבים עולם וסובבים על ידי הכרח התנועת הגלגל לדעת האומרים מזל קבוע וגלגל חוזר אולם הכוכב העומד על הנקודה האמצעית מצד צפון ועהכוכב העומד כנגדו על הנקודה האמצעית מצד דרום הם כיתד במקום נאמען בל יניחו רגע קטן מקום דמיו המחטים האמרוים לעמה ושני אלה הכוכבים נקראים בפי חמי התכונה בלשון ערבי קוטבים, וארים קטוב הצפי קוטב הדרומי והשכינים באצצע העולם על קוד המשוה רואים תמיד את שני אלה הקרטובים והכושים בדרום רואים רק את קוטב הדרומי תחת כי השוכנים בצפון רואים רק את קוטב הצפויני וכשעל כיוצא בזה אמרו מעולם לא נרע עקב בתון ועגלה בדרום פסחים צ”ב, והוכלי ימים יעשו להם סימן להיישרת דרכם על ידיד אלה הקוטבים יען כי עומדים תמיד על משתמרתם ולא יניחו את מקום ללעולם.

קוטר ואלכסון

ענין אחד הם והם שמות לקו ההולך מזויות המרובע לזווית שכנגדו ויקרא קוטר המרובע או אלכסונו וכן הקו ההולך בעגולה מצד זה לצד שכנגדו ועובר על המרכז יקר גם כן קוטר העיגול או אלכסונו, וזה כי אם תעשה ריבוע מגו עיגולא יהיה אלכסון המרובע ההוא שווה ממש עם הקו אשר עבר על המרכז צד לצד בהעגולה ובנקל לצייר זאת.

קנין וטבע

ענין אחד הם כגון אדם שהרגיל הרבה מידת הנדיבות נאמר ממנו שנעשה לו מידת הנדיבות לטבע חדש, היפוך טבעו הראשון אשר נולד עליו וכן יתכן לומר שנעשה לו מידת הנדיבות לקנין וכן הוא גם כן בשאר המידות אשר ירגילם האדם הרבה נאמר שכבר נעשו לו לקנין או לטבע וכל כן בצדק אמרו הטבעיים כי ההרגל הוא טבע שני.

קצר ענינו ידוע

והפילוסופים קראו מקצר למי שממעט לעשות באיזה ענין את הראוי לעשות בו, או שתקצר יד שכלו להבין איזה ענין ויאמרו פלוני קצר בענין פלוני כלומר לא הבין ולא עשה כראוי.

ראוי

הוראתו ידוע. והמעתיקים ישתמשו בו במקום חיוב או הכרח ואומרים הדבר הזה ראוי כלומר מחויב או מוכרח כי ראוי ומחויב והכרחי שלשתם נרדפים על ענין אחד אצל המעתיקים ושמור זה.

רוחני

כל דבר שאינו מושג בחוש כהמלאכים והנפשות כולם יאמר עליהם שהם רוחניים והוא נגזר מלשון רוח כלומר שאינם מושגים בחוש כשהאויר הנח אינו מושג בחוש ואף שהאש הוא יותר דק מן האוויר עם כל זה לא קראו הפילוסופים אולם על שם האש, כי שהאש יש לו גוון ומראה והוא מושג לחוש הראות, מה שאין כן האוויר שאינו מושג בחוש כלל. צא וראה כמה מן החכמים הראשונים והאחרונים אשר נלאו לדעת אם הריקות נמצא, וכל זה כי רוב דקות האויר אשר לא יושג לחוש ועל כן יתורו מהלאכים והנפשות בשם רוחניים עיין מהרש”א בח”א סנהדרין ל”ט א. ד”ה לא ברא רוח וד”ה מפלגך לעילאי וכו’.

רוחק או רחקים

אורך ורוחב וגוב של כל גשם כל אחד מהם יקרא רוחק וכל גשם יש לו שלושה רחקים אורך ורוחב וגובה.

ריבוי

הנשוא במין או בשיוי דעל כי הריבוי הוא שני מינים האחד הוא נשוא בשיוי והשני נשוא במין הנשוא בשיווי הוא על כגון בארמך על חול הים כי רבים הם כי כל גרגיר חול שוה לחברו ושלם הם מין אחד והנשוא במין הוא באמרך כגון על שור וכשב ועז סוס ופרד וגמל כי רבים הם הנה יהיה הרבוי במים ובכיוחא בזה באר אדונינו רש”י ז”ל במת הראבה על ידי משה רבינו ע”ה שנאמר בו ואחריו לא יהיה כן ובאותו של יואל נאמר כהו לא נהיה מן העולם לדנו שהיה כבד משל משה, ועל זה נאמר כי אותו של יואל היה ריבוי הנשוא במין כי מינים הרבה היו שם ארבה ילק חסול גזם אבל של משה היה ריבוי הנושא בשיוי כי לא יהיה שם רק  מין אחד וכהו לא יהיה.

ריקות

אריסטו ותלמידו הנקראים כתב המאים אמרו כי אין ריקות נמצא, רוצים בזה כי אי אפשר להמצא בעולם שום מקום שיא פני וריק מכל, ולא יהיה ממולא מאיזה דבר, כי המקום שנראה לעינים ריק מכל דבר ככגון המקום החלול אשר בין הארץ לרקיע או המקום הפנוי והריק אשר בבית או בכל כלי ריק כולם הם ממולאים באוויר לדעתם ואינם ריקים כלל, ואי אפשר היותם ריקים בטבעם וכי זה אם ימלאו מים את הכלי הנקראת טוטרוס ומוזכרת במשנה ו’ פ”ב דכלים ואחכ” כיניח האדם את אצבעו על נקב הכלי אשר מלמעלה לא יזובו אז המים דרך הנקבים הקטנים אשר מתחת. ועיי”ש בתוי”ט ד”ה טוטרוס ותבין. וכשכתב גם הרב המורה פע”ג מחלק א’, סוף ההקדמה השלישית כי יותר ממאה תחבולות יצאו לפועל בעולם ושאם היה הריקות נמצא כדעת המדברים האומרים בריקות כי אפשר הוא להימצא לא היתה יוצא לפועל, אף תחבולה אחת מהתכונות ההם עיי”ש.

שכל נבדל ושכל נפרד

ענין אחד. הם נקראים המלאכים בפי הפילוסופיה שכלים נבדלים או שכלים נפרדים וזה כי כי הם נפרדים ונבדלים מן החומר.

שכל הפועל או שכל עשירי

כדי לבאר ענין זה מוכרח אנוכי להניף המאריך על המקצר, ואליך קורא אקרא הרחב נא אלי לבך, עד אשית הדום לרגליך הצעות מועילות ומתייחסות להבנת ענין זה אשר אנו בביאורו ואז בלכתך לא יצר צעדך.

הצעה א’. דע כי הפילוסופים ובתוכם הרמב”ם ז”ל וסיעתו גזרו אומר כי אחרי שאנו רואים אשר תנועת היסודות הארבעה היא רק על קו ניצב ישר, או ממעלה למטה כתנועת המים והעפר או ממטה למעלה כתנועת האש והרוח ובבואם אל מחוז חפצם ינוחו על מקומם מזה מוכרח כי כל תנועה טבעיית בלתי רוציית היא רק על קו ניצב ישר, ממלעה למטה או ממטה למעלה ותכלה בבואה אל נקודת מנוחתה. ואחרי שאני רואים כי הגלגלים מתנועעים בלי הפסק ובסיבוב אם ן אין תנועתם טבעיית ובלי רצונית רק שהם בעלי נפש חיונית ושכלית חיים ומשלכים ששים ושמחים לעשות רצון קונם.

הצעה ב. אמרו כי לכל אחד מהגלגלים מיוחד אליו מלאך ושכל נבדל, אשר כל גלגל יצייר לו בנפש השכלית אשר בו, את הנבדל ההוא המיוחד אליו ועל ידיד חוזק התשוקה אשר ישתוקקו הגלגלים להגיע אל הנבדלים המיוחדים אליהם כי זה כולם יתנועעו בתנועה סביבית ומדובקת בלי הפסק כדי שיגע כל אחד מהם אל הנבדל המיוחד אליו, ויש מהפילוסופים שנתנו טעם לתנועת הגלגל הסיבובית כי הוא בעבר הכוסף הנמרץ אשר לגלגל להדמות לשכל חשוקו וכי ששכל חשוקו להיות נבדל מגשם אינו מוגל במקוםוהוא בכל מקום כשאומרים על הרוחניות. ועל דרך שאמר החסיד אלוקי אנה אמצאך ואנה לא אמצאך, על כן גם הגלגל חושק להדמות אליו ולבל יוסגר במקום ועל יסובב ויתנועע תמיד בתנועתו הסיבובית והמדובקת בלי הפסק למען היות כל חלק ממנו בכל צד ופיאה, וישוש כי על ידי הדימוי הזה ישיג שלימות ויתקלס בו אהבה בתענוגים ועל כל פנים בעבר שהנבדל הוא סיבה לתנועת הגלגל אומרים עליו כי הוא המניע להגלגל וקצתם אמרו כי מאמר הנביא ישעי’ מ”ב בורא השמים ונוטיהם יכוון אל אלו הנבדלים שהם נוטי השמים ומניעים אותם.

הצעה ג’. לדעת הפילוסופים יהיה מספר השכלים הנבדלים כמספר הגלגלים וכשהגלגלים הם תשעה העליון מהם הוא הגלגל היממי ובתוכן קבועים עוד שמונה גלגלים גלגל המזלות אשר בו קבועים כל המון הכוכבים אשר אתה רואה בהיטך השמיימה הנקראים כוכבים הקיימים או כוכבי שבת כי תנועתם המאוחרת מאוד וסובבים לאט לאט עד שהם נראים קיימם שובתים נחים על מקומם ועוד שבעה גגלים זה לפני מזה לשבע כוכבי לכת שהם שצ”מ חנכ”ל ככן מספר השכלים הנבדלים הוא ג”כרק תשעה וכל אחד מהנבדלים מניע גלגל מהגלגלים

הצעה ד’. אצילות הוא שם בפי הפילוסופים על שפע רוחני מאיזה משפיע ויקראו לשפע רוחני אצילות ממאכמלשון ויאצל מן הרוח.

הצעה ה’. אמרו הפילוספים כי ביראת העלם היתה על ידיד השתלשלות מעלה למעטה וכן הוא גם כן דעת חכמי האמת ורק שנחלקו בססדר ההשתלשלות ומהותה ואמרו כי השי”ת שהוא הסיבה הראשונה האציל והשפיע שכל נבדל ונקרא זה הנבדל אצלם הנאצל הראשון ואמרו עוד כי הנאצל האראושן ההוא עם שהו שכל נבדל ואין בו ריבוי כלל עם כל זה איננו אחד פשוט בתלית הפשיטות ורק שהוא מורכב משני עניני שכל האחד אשר בו יודע ומשיג את עצמותוו ואמית מהותו וגם המתת מהות כל העלולים ומושפעים ממנו כי יען אשר כל העלולים ומשעים ממנו הם רק שפע מעט מהרבה בערך מהוו ואמית מציאו אם כן באז ת הידיעה ארש הוא יודע ומשיג את עצמותו כבר יודע את כולם וכשעל כיצוא בזה אמרו יש בכלל מאתים מנה ועל כן אין שם רק שכל אחד, ועוד בו שכל שני אשר בו יודע ומשיג את עילתו ביבת מציאותו שהוא הסיבה הראשוה יתעלה, ואינו משיג ממנו רק מציאותו לא אמיתת הצמותוו ומהותו ובעבר זה הם שני עניני שכל כי מהבורא לא נישי רק מציאותו ועמצו יודע ומשיב אמית מהותו ומדריגתו, ובהצעה זאת ביארתי מאמר הכלב גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר וההרגש מבואר מאוד כי המספר לא ינשא בתבונה כי התבונה ממין האיכות והמספר ממין הכת אולם לפי זאת ההצעה תתבאר הכוונה על נכון, כי כי שגדול אדונינו כלומר שכל הנמצאים העליונים הותחתונים עלולים ומשעפעים ממנו, וכשכתב הרב בע”י בשער ס”א מספרו וז”ל כי גודל האלוהות אינו רק היותו סיבה לכולם וכולם עלולים ממנו, ע”כלתבונותו אין מספר כי בידיעות את עצמו יודע את כולם ואינם רק ידיעה אחת וכאמור, ועיין מזה מו”נ ח”ג פכ”א.

הצעה ו. אמרו הפילוסופים כי הנאצל ההוא הראשון בכוח אשר בו יודע ומשיג את עצמו ואמית מהוהו כזה הכוח האציל והשפיע את הגגלג הנקרא אצלם גלגל העליון או גלגל הימו והוא בעל נפש שכליית יודע ומכיר את עילתו וסיבת מציאוו שהוא הנאצל הראשון ול ידי ציורו הנאצל ההוא עם חוזק התקשקה להגיע עליו, יתנועע ויסובב התנועה היותר מהירה מעל הגלגל ים עדי יסובב ממזרח למערב בי”ב שעות היום וממערב למזרח אחורי הארץ בי”ב שעות הלילה ומשלים תנועתו הסיבובית בכ”ד שעות ומכריח הבהיקפולו זה גם את ת כל שאר הגלגלים הנמצאים בתוך גבולו לסובב עמו ממזרח למערב היפוך תנועתם הטבעית שהיא ממערב לזמרח כנודע מדבריהם וזה על ידי חוזק ציורו ועוצם תשוקתו להגיע אל הנאצל ההוא המצויר בנפש השכלית אשר בו.

הצעה ז. כשהאציל הנאצל ההוא הראשון את גלגל היומי על ידי הכוח אשר בו יודע ומשיג את העצמיותו ככה על ידיד הכוח אשר בו יודע ומשיג את עילות שהוא הסיבה הראשונה יתברך שמו האציל והשפיע שכל נבדל למטה ממדריגתו ומורכב גם כן משני עניני כל ענין אשר בו יודע ומשיג את העצמותוו וענין אש בו יודע ומשיג את עילותו שהוא הנאצל הראשון וזה ההבדל נקרא בפי הפילוסופים נאצל שני כלומר שני במדריגה כי הראשון הוא עילתו וסיבת מציאותו.

הצעה ח. כשהנאצל הראשון בכוחו אשר בו יודע ומשיג את אמית עצמותו האצלי והשפיע את הגלגל העליון שהוא הגלגל הימוי ובכחוו אשר בו יודע ומשיג את סיבתו האציל והשפיע שכל נבדל שהוא הנאצל השני כאמור ככה גם הנצאל השני ההוא על ידיד הכוח אש בו יודע ומשיג את עצמו האצלי והשפיע את הגלגל השני שהוא גלגל המזלות וכן על ידיד הכוח אשר בו יודע ומשיג את סיבתו האציל והשפיע גם הוא שכל נבדל למטה ממדרגתו ונקרא הנבדל ההוא הנאצל השלישי וכשהנאצל הראשון הוא מניע את הגלגל היומי ככה גם הנאצל השני מניע את הגלגל המזלות.

הצעה ט. הנאצל ההוא השלישי המורכב גם כן משני עניני שכל השגת עצמו וההגת סיבו האציל גם כן על ידידי השגתו את עצמו את הגלגל שבתאי והוא המניעו ועל ידיד השגתו את עילתו שהוא הנאצל השני האציל והשפיע שכל נבדל הנקרא אצלם הנאצל הרביעי והנאצל הרבעי כי שהוא מורכב גם כן משני עניני שכל הושפעו ממנו גלגל צדק, ושכל נבדל שהוא הנאצל החמישי הושפעו ממנו גם כן על ידי שני הכוחות אש בו גלגל מאדים ושכל נבדל שהוא הנאצל הישיש וכן הנאצל הישיש השפיע גם כן בשני כוחותיו את גלגל חמה ושכל נבדל שהוא הנאצל השביעי והנאצל השבעי הושפעו ממנו גלגל נוגה ושכל נבדל שוא הנאצל השמיני וככה גם הנאצל השמיי האציל והשפיע גלגל כוכב ושבכל נבדל שהוא הנאצ התשיעי ומן הנאצל התשיעי הושפעו גלגל הלבנה והוא מניעו כשיניעו הנבדלים אשר למעלה ממנו את הגלגלים המיוחדים אליהם והושפע ממנו ג”כנבדל והוא הנאצל העשירי.

הצעה י. הנאצל ההיא העשירי עמדה אצלו השתלשלות השכלים הנבדלים והגרמים השמיימים לפי דעת הפילוסופים ולא הושפע ממנו עוד לא גלגל ולא שכל נבדל וכולן יאמרו הפילוסופים כי מספר השכלים הנבדלים הם תשעה כמספר הגלגלים והנאצל העשירי אשר אמרנו לא יבוא במספר עמהם יען כי מדריגתו הוא למטה מאוד כי לא הושפע ממנו לא גלגל ולא שכל נבדל רק היסודת הארבעה והמורכבים מהם הוא נקרא בפי הפילוסופים בארבעה שמות, הנאצל העשירי או מושל בעולם התחתון או נותן הצורות או שכל הפועל.

ואחרי כי כן הודע כל ההעצות האלו, נביא לבב חכמה לדעת ולהבין, מה הם פעולת הנבדל ההוא אשר כים יכונה באלה השמות הארבעה אשר אמרנו ולא אחוש להביא כל דעות הפילוסופים בענינו, רק מה הסכימו בו דעת הפילוסופים מבני עמנו שהוא הרמב”ם ז”ל וסיעתו ודעתת פילוסופי העמים תבקש מספריהם אם אליהם תשוקתך. דע כי הנבדל העשיר ההוא ממונה על שלשה דברים האחד הוא היות פקיד ונגיד על הארבע היסודת כי כי אשר היסודות הארבעה הושפעו ממנו על כן הוא מושל בהם ובמורכבים מהם להניעם ולהרכיבם ולשנותם אל אשר יחפוץ וכשהשכלים אשר למעלה ממנו ינוע כל אחד מהם את הגלגל הנפשע ממנו ככה יניע גם הוא את הארבע היסודות אשר הושפעו ממנו וימשול בהם ובכל הנמצאים אשר בעולם התחתון המורכבים מהם ומצד זה ובבחינה זאת יקרא אצל הפילוסופים מושל בעולם התחתון.

והב’ הנבדל העשירי ההוא הוא נותן הצורות בעולם התחתון מפשיט צורה ומלביש צורה אחרת במקומה כאלו תאמר מפשיט צורת הביצה ומלביש צורת האפרוח, מפשיט צורת החיטה ומלביש צורת השיבולת וכן היא צר צורות תדיר והפעולת הנעשות למטה ככגון אם יחרוש האיכר וישדד אדמתו ויזרע בתוכה זרעונים או כגון ישבית התרנגולת על ביצה לחממה כל אלה הם רק מכיני החומר אל קבלת הצורה הראייה לול על החומר ההוא ע”י הנבדל ההוא ומצד זה ובבחינה זאת יקרא אצל הפילוסופים נותן הצורות.

והג’ הוא היותו מאיר ומזהיר על הצורות הדמיונות המושגות בכוח המדמה אשר באדם לשומם צורות מושכלות בשכלו ההיולאני ואז תושלם השגת האדם ותצא לפועל. וזה כי בהביט האדם כגון אל שושנת העמקים הלא צורת השושנה המוחשבת תובל שי למראה חוש הראות ישיגנה האדם עם עינו ומשם תושג אל החוש המשותף, [ע”ל ביאור חוש המשותף,] ומן חוש המשותף תסע צורת השושנה אל הכוח המדמה ושם נצבה ונקראת צורה דמיונית והיא מהראה ותמונת השודנה הזאת הפרטית אשר הושגה בחוש הראות עם כל מאורעות מקריה כגון גודל ה ויופיה ואדמימותה כיצו באלו המקים אשר באמת אינם עצמות השושנה כל כי תוכל להיות השושנה על אופים מקרים אחרים זולת אלה כי לא כל השושנים שווים במקריהם כי האחת גדולה והאחת קטנה זאת אדומה ביות ר ות איננה אדומה כל כל, זו יפה מאוד וזו אינה יפה כה וכיצוא באלו המקים אשר בהם תשתנה אחת מחברתה וכן הדבר אשר אינו שושנה באמת יוכל להיות על האופנים והמקרים האלה המושגים עתה בוח המדמה מזאת השושנה הטבעית כי גודלה ויופיה ואדמימותה אשר הם מקרי השושנה הזאת האמיתי יוכלו להיות מצוירים ומלאכותים מן הנייר והצבע עד שתהיה להם דמות שושנה בעינה והצורה ההיא המלאכותית תבוא אל הכוח המדמה באין מבדיל בין השושנה אשר היא שושנה באמת באממיתת תוורתה הטבעית, ובין השושנה הזאת אר היא במחוגה ובצבים מתוארת, וכל זהוא כי כי צורת השושנה הטבעית אינה משוגת בכוח המדמה ועל כן לא יבין לדעת ההבדל אשר להשושנה הטבעית מן השושנה המלאכותית.

אמנם אור השכל הפועל כי יהל על הצורה ההוא העמודת בכוח המדמה אזי בהילו נרו עלי ראשה יפשיטנה ערומה מכל אלה המקרים הגשמםוהפרטים ומעוצם הזוהר אשר תזהיר הצורה הדמיונית הזאת על ידי זוהר השכל הפועל הנשקף על פניה כאמור תתחדש צורת שושנה פשוטה רוחנית מושכלת בשכל האדם ההיולאני אשר זאת הצורה תורה על מהות השושנה וצורתה הטבעית בכללות והמרים הראשונים יפו ופרטיותיה לא יזכר עוד ובמקום אשר עד נה יאמר השושנה הזאת יאמר מן זו והלאה השושנה בכלל זאת הפעם עצם מעצמות ומהות השושנה יושכל בעניניה ולזאת יקרא שושנה שושנה באמת כי מעיקר אמית מהותה וצורתה הטבעית לוקחה זאת ובה ישתלם השכל ההיולאני אשע עד עתה היה ברח והנה הוא עתה בפועל ומצד זה ובבחינה זאת יקרא אצל הפילוסופים השכל הפועל כלומר שהוא מוציא שכלנו ההיולאני מן הכוח אל הפועל.

ומשל משלו חכמים בשכל הפועל כי כשחוש הראות מוכן בכוחו להשיג ולראות את כל הדברים העומדים לקראתו ועכ”ז אם השמש לא יפיץ את אורו על פני תבל ארצה שוא יעמולו כל העינים לראות ולהשיבג מאומה ורק לאור השמש יראו אור כל העינים וישיגו המראים הניצבים לקראו ויצא חוש הראות מן הכח אל הפועל ככה ככן שכל האדם ההיולאני מוכן בכוחו להשיג ולדעת מושכלות פשוטות רוחניות וכלליות אפס אם השכל הפועל לא יופיע אור זהרו עליו לא ידע ולא ישיג מאומה מן הדברים הרוחניים והכלליים וידמה תמיד רק הפרטים אשר הושגו בחושים ורק בהופיע השכל הפועל את אור זהרו עליו אז לאורו יראה אור יבין וישכיל בשכלו ההיולאי מהןת כל דבר בזולת מקריהו הפרטיים כי רק על ידו יצא שכלינו מן הכוח אל הפועל.

ואמרו הפילוסים לפי דרכם זה כי ראוי שיושג השכל הפועל אל האדם השלם עד שיראנו וישיג אותו ממש כשיראה האדם וישיג את השמש שהוא המוציא הראות אל הפועל וגדולה מז ואמרו, כי האדם ממשיג את השכל הפועל אזי הוא והשכל הפועל אחד הם כי ששכלו נדבק אז הבה שכל הפועל והרי הוא משיג את עצמו בבחינת למאך ד’ אפס בהמן האנשים הבלתי שלמים אשר עוד עודינה יש לחומר חלק ונחלה במחשבות לבו, ואף אם ישכיל פעם אחד דבר מה חוזר הוא תיכף אחר תאות חומרו פעמים רבות הנה אלה התאוות בונים חיץ וטחים אותו תפל והרי הוא מפסיק בינו לבין השכל הפועל ואצל הפילוסופים תהיה ההתדבקות בשכל הפועל המדרגה היותר גדולה מכל המדריגות וכמ”ש החבר למלך הכוזרי מאמר חמישי סוף סימן י’. וז”ל וכששכלי בני האדם נדברים בו בשכל הפועל הוא גן עדנם של הפילוסופים והתמדתם הנצחיות ע”כ.

ולשלימות הענין אעתיק לך מה שכתב הרב המורה פ”ד משני ואסגור ביאור דבריו בתוך שני חצאי עיגול בתוך מאמרו. אמר וז”ל והשכל העשירי הוא השכל הפועל אשר הורה עליו צאת שכלינו מן הכוח אל הפועל והיות הצורות הנפסדות ההוות הנמצאות אחר שלא היו בחמרים שלהם אלא בכח וכל מה שיצא מן הכוח אל הפועל יש לו מוציא בהכרח חוץ ממנו [יאמר כי בעבר שני דברים יראה כי השכל הפועל ישנו במציאות האחד מצד שכלינו כי הוא נמצא פעם בכח ופעם בפועל והב’ מצד צורת כל הנמצאים אשר הם ג”כפעם בכוח ופעם בפועל, ככגון הביצה עם האפרוח ובזה מוכרח לומר כי נמצא בעולם מי שמוציא השכל והצורות מן הכח אל הפועל והוא השכל בפועל] וצריך שיהיה המוציא ממין המוצא כי הנגר כו’ כן בלי ספק נותן הצורות צורה נבדלת וממציא השכל שכל והוא השכל הפועל עד שיהיה יחס השכל הפועל ליסודת ומה שיורכב מ הם יחס כל שכל נבדל המיוחד לגלגל, לגלגל ההוא, ויחס השכל בפועל הנמצא בנו אשר הוא משפט שכל הפועל, ובו נשיג השכל הפועל יחס שכל כל גלגל הנמצא בו אשר הוא משפט הנבדל ובו ישיג הנבדל ויציירהו ויכסוף להדמות בו ויתנועע עכ”ל.

שכל עיוני ושכל מעשי

דע כי השכל האנושי יחלק לשני מינים, שכל עיוני ושכל מעשי, והשכל המעשי יחלק גם הוא לשני מינים המין האחד הוא השכל אשר בו יסתכל האדם בדבר שרוצה לעשותו איך יערים לעשותו כהחייטים ובוני הבניינים ועובדי האדמה ויתר בעלי המלאכות וזה השכל הוא הכרחי היותו נמצא במין האדם לפי טבעו כי בו יכין לו האדם טרפו וכסותו ומעון שבתו וישגיח על קיום מינו לעשות את הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חיי גופו, ואלה ההשגות יקראו דעת טוב ורע, כי שהדבר אשר יתנגד אל מציאות מין האדם ומזיק אל קיבוצו הוא הרע וכשהדבר המסכים אל מציאות האדם והמשך מינו הוא הטוב.

והמין הב’, הוא השכל אשר בו יבחור המידות הטובות ככיבוד הורים ומורים וגמילות חסדים והשבת אבידת חברו ותיקון ההנהגה בין האנשים כשפיטת צדק ומניעת העוול. אשר כל זה מוכרח לקיבוץ מין האנושי ובו יתרחק מן המידות הרעות כגניבה וגזילה רציחה נקימה ונטירה, וכן התכונות הנפשיות יבואו ג”כמזה השכל כהאהבה והשנאה והרחמים והאכזריות, והכס והרצון, וכיוצא, גם אלה ההשגות יקראו דעת טוב ורע לא אמת ושקר כי כשלא יאמר אשר עשות זה הבנין גבוה או זה הבגד ארוך הוא אמת או שקר אבל יאמר בו טוב או רע, כן לא יאמר כי הגניבה והאכזריות הוא שקר, וכיבוד הורים וגמילות חסדים הוא אמת אנם יאמר כי הגניבה והאכזריות הוא רע וכיבוד הורים וגמלות חסדים הוא טוב, ובעבר זה יקראו כלל ההשגות אשר יושגו בשכל המעשי דעת טוב ורע.

וכבר ביארו חכמי הטבע כי לא רק אך באדם הוטבע השכל המעשי הזה לדעת בו את הטוב ואת הרע אבל גם בשאר הבעלי חיים ימצאו אצלם תחבולו עמוקות הנובעות מהשכל הזה האיש אשר יעשו אותם להחיות גופן הבהם כי כי צרכם אליו לקיום גופן ע”כהטביע אותו בהם יצור בראשות אפס כי השכל המעשי אדר באדם הוא נעלה ונכבד יותר בעבר י האדם צריך למלאכות רבות ונכבדות יותר מכל החי אשר על פני האדמה. ודע כי השכל המעשי הזה לא הוטבע באדם רק לתיקון גופון כי כל המצוות השכליות אשר ישיגם האדם ע”י שכלו המעשי רק תיקון גופו המה, והיה האדם עושה אותם לתיקון גופון אף אם לא ניתנה תורה וכשאמרו גם חכז”ל ימא ס”ז, אלמלא לא נכתבו ראוים הם להיכתב יען כי תיקון גוף האדם המה, ורק כי שאנו עם ה’ ותורתו בליבנו ואנו עושים גם את אלה המצות, בעברו כי חובה עלינו לשמור ולעשות ככל דברי התורה ע”כהמצות האלה הם לנו עדת בני ישראל תיקון הגוף והנפש יחד, ועיין מזה בספר העיקרים להר”י אלבו, מאמר ג’ פכ”ח שם נתבאר זה הענין באריכות, ושפתים ישק משיב דברים נכוחים.

והנה שני מיני שכל המעשי ההם כלומר הפועלות המלאכותיות והמידות והתכונות הנפשיות מקומם בכוח המדמה אשר באדם ובעבר כי כל השגות כל המדמה הוא רק באמצעות החושים על כן אין בכוחו לדמות רק דברים פרטיים וגשמיים ולשפוט כפי אשר יזדמן ואין לאל ידו להתבונן בדברים פשוטים רוחניים וכללים אשר עמציאותם הכרחי, ואינם תלוים בהזדמנות כי מה שאין בכוח החוש להשיגו גם הוא לא ידע ולא יבין מאומה וכל אלו ההשגות בכלל יקראו בשם שכל המעשי יען כי בלעדם לא יעשה האדם שום מעשה ולא יתעורר לפועל מאומה וזה השכל המעשי יקרא ג”כבשם מדבר וזה כי כי רוב פעולותיו לא ישלמו רק על ידי הדיבור אשר ידבר האדם עם חברו ולקיחת העצמה זה מזה ואל השכל המעשי הזה רמזו הפילוסופים במה שאמרו כי גדר האדם הוא חי מדבר.

והשכל העיוני, יחלק לארבע מדריגות האחת היא הכוח אשר בו ישיג האדם את המושלכות הראשונות והם הדברים אשר האדם יודע אותם בטבעו, ולא יבקש מופת על אמיתתם כד”מ יודע האדם גם בלי מופת אשר כל התפוח הוא יותר מחיו ושקוטר המרובע הוא גדול מצלעו ושלא יתקצו שני נשואים הפכיים בונשא אחד בזמן אחד וכיוצא באלו הדברים והמדריגה השניה היא הכוח אשר שרב ו יולדי האדם תולדות מהקדמה או מהקדמות כשהוא כל מלאכת ההגיון, [עיין ביאור מילת הגיון באות ה’] וכן חכמת המדידה והתשבורת וכל החכת ההרגליות כולם הם בכלל המדריגה השניה אשר בשבל העיוני וזאת המדריגה נקאת בשם שכל נקנה כי שהיא קוניה אל האדם מהמושכלות הראשונות ומן החושים והמדריקה השלישית היא הכוח אשר בו ישיג האדם את הצורה הטבעית מכל הנממצאים אשר בעעולם התחתון ויפשיט אותה בשכלו זה מהחומר הנושאה וזה השכל יתבונן במהות נפש האדם כל זמן היותה במעטה הגוויה, ובו יבין כלליות הדברים ורוחניותם והמדריגה הרביעת הוא הכל אשר בו ישיג האדם את הצורות הנפרדות במציאותם כהמלאכים ומהות נפש האדם אחר הפרדה מהגוף וכיוצא באלו הענינים כולם הם מהמדריגה הרביעית אשר בשכל העיוני וכל הארבע מדריגות בכלל נקראות בשם שכל עיוני במקום אשר יקרא הראשון בשם שכל מעשי ותחת אשר יקרא המעשי בשם מדבר יקרא ההעיוני בשם יודע, ובכל מושגי השכל העיוני השזה יאמר רק אמת ושקר, ולא יאמר בשם הטוב ורע כי לא יתכן לומר כי קוטר המרובע הוא גדול מצלעו הוא טוב, אבל יאמר בו שהוא אמת וכן הוא בשאר מושגים כמבואר לכל מבין ועיין מזה בביאורי לדברי החוקר שער שישה ושבעים אות א.

שכל מושכל ומשכיל

דע כי פעולו השכל אינם כפעולת הגוף כי פעולו הגוף הם זולת הגוף כגון אם יעשה האדם כסא או ספסל יהיה הכסא והספסל דברים חיצונים, ואינם גוף האדם העושה אותם אולם פעולות השכל הם עצם השכל ממש, כגון אם ישכיל האדם איזה מושכל לא יהיה המושכל ההוא דבר חיצוני זולת השכל אבל שהמושכל הוא עצם השכל כי השכל ההיולאני כל עוד לא השכיל הדבר היה שכל בכוח ועתה בהשכיל אותו הוא שכל בפועל ועל כן בצדק אמרו הפילוסופים כי השכל והמשכיל והמושכל אחד הם כלומר שהשכל שהוא המשכיל הוא דבר אחד עם המושכל, [ועיין מזה מו”נ ח”א פס”ח באריכות] שלימות ראשון ושלימות אחרון

אמרו כי לאדם שתי שלימיות, שלמות הגוף והוא היות מזג גופו בכלל ומזג כל אבר מאבריו בפרט על צד היותר טוב, שאפשר להיות וזה יקרא שלימות ראשון כי שנמצא ראשונה לאדם והוא כהצעה אל השני וביא אליו ושלימות הנפש והוא השגת השכלת כל מה שיוכל האדם להשיג ולהשכיל מזה המציאות ויקרא שלימות אחרון כי המצאו באחרונה אצל האדם.

שם מושאל

כשתמצא מילה אחת אשר היא שם למינים רבים ורק שאחד מהמינים ההם הוא ראוי יותר להיקרא בשם זה משאר המינים נאמר כי זה השם הוא מושאל מזה המין אל שאר המינים למשל מלת ראש ורגל, שהונחו בתחילה על ראש ורגל האדם ומן האדם הושאלו אח”כגם לשאר דברים, כאומר כגון ראש המטה ראש השולחן ראש הגבעה רגלי ההר, רגל השלחן וכיוצא זה יקרא שם מושאל מלשון כי ישאל איש מעם רעהו וגו’.

שם משותף

כשתמצא מלה אחת שם למינים רבים ולא יהיה אחד מהמינים ההם יותר נאות להיקרא בזה השם משאר המינים ככגון מלת עין שהוא משותפת בהוראתה על עין האדם שהוא כלי הראות ועין המים ומראה מן המראות כאמרו ועינו כעין הבדולח ואין אחד מאלו השלושה ראוי יותר להיקרא בשם עין מחברו, זה יקרא שם משותף. ועיין בדיבור שלפני זה.

שם מסופק

הוא ג”כ שם משותף למינים רבים אולם שיתופו הוא מצד הסיפוק כלומר שהאדם יספיק לו לקרוא שם לדבר אחד המושג בשכלו כשמות אשר קרא אל הדברים המושגים בחוש, ככגון מלת תמונה שהונחה ראשונה על תואר האדם ותמונתו המושגת בחושים ויספיק לו אל האדם לקרוא גם אל התמונה הדמיונית המושגת בכח המדמה ונדמ לו כאלו הושגה בחוש גם כן בשם תמונה כמאמר מלשון ותמונה לנגד עיני, הנה שם תמונה המושגת בחושים משותפת לצורה המושגת בכח המדמה מצד הסיפוק כלומר שיספיק להאדם מילת תמונה לשניהם וכשיאמר ג”כהמציאות על הרוחניים והגשמיים יחד ובמאת שם מציאות יאמר על הרוחניים רק בסיפוק כי יספיק שם נמצא על הרוחניים המושגים השכל כשיאמר שם נמצא על הגשמים המושגים בחוש ומיני הסיפוק יש להם התייחסות מה והחילוף בהם הוא רק בקדימה ואיחור אולם מיני השיתוף אין ביניהם שום התייחסות רק שכלם בשם אחד יקראו ודע זה.

שם נרדף

כשיהיה לדבר אחד שנים או שלושה שמות כגון שמש וחמה, חרב וסייף גיבור חזק ואמיץ שמחה גילה וחדוה, כל אלה יקראו שמות נרדפים ונקראים ג”כשמות באים זה אחר זה כאלו כל אחד נרדף מחברו וחברו בא אחריו להעתיקו ממקומו ולעמוד תחתיו עד שיקרא הדבר ההוא בשמו כנודע מספרי הדקדוק.

שמעיות ושכליות

המצוות אשר אין לשכל האנושי שום מבוא להבינם ככגון השעטנז והכלאים ובשר בחלב וכיוצא כל אלה יקראו מצות השמעיות כלומר השכל לא ישיג אותם ואין בו יכולת להשיגם ורק שמעתי אותם מפי מרע”ה מהר סיני ושמעו ועשינו והמצות אשר גם שכל האדם יוכל להשיגם ככגון כיבוד הורים ומורים וצדקה וגמילות חסדים ואיסור גניבה וגזילה ורציחה וכיוצא כל אלה יקראו מצות השכליות יען כי ביכולת שכל האדם להשיגם אף בזולת השמיעה מהר סיני וכשעל כיוצא באלו אמרו חז”ל כי אלמלא לא נכתבו ראוים הם להיכתב יען כי הם מצוות שכליות מושגות בשכל. שני הפכים בנושא אחד

הענין הוא כי באמרך ראובן חכם הנה ראובן הוא הנושא כי שהוא נושא עליו מקרה החכמה  והחכמה היא הנשוא כי שהיא נשואה על ראובן והנה אם תאמר ראובן חכם ראובן סכל הנה אמרת שני נשואים הפכיים שהם החכמה והסכלות בנושא אחד שהוא ראובן, וכן אם תאמר כגון הבגד הזה לבן הבגד הזה שחור, אמרת ג”כשני נשואים הפכיים שהם הלובן והשחרות בנושא אחד שהוא הבגד, ואיך יוכל נושא אחד לשאת שני נשואים הפכיים בזמן אחד זה דבר שאי אפשר.

שער

קראו קיבוץ מאמרים המדברים בענין אחד שער, וזה כי הדמיון שבין המאמרים כי כשהשער יתאחדו בו כל בני העיר לצאת ולבוא כו כן קיבוץ הדברים ההם יתאחדו בו הענינים ההם ומזה קראו לחלק אחד מאיזה ספר או מלשון ממנו המדבר בעני אחד בשם שער, ומזה יאמר והוא שער גדול כלומר שיתקבצו תחתיו ענינם ר ים וכן יאמרו על הדבים שהם מכל אחד שהם משער אחד כשיאמרו כגון על הדבר אשר הוא מכת הנמנעות שהוא משער הנמנעות וזה כי התאחדות בענין ההימנעות וחכמינו ז”ל שאלוהו ואמרו עד שיצא השער קראו סך הדמים שער להיותו אחד לכל המון ההוא. תכלית. שם משותף לענינים רבים יאמר על הגשם שיש לו תכלית כלומר שיש לו סוף כי אין מחק הגשם להימשך בלתי תכלית ויאמר ג”כעל השלמת ענינים מלשון לכל תכלה ראיתי קץ, ופירש בו הרד”ק להשלמת הדברים ראיתי קץ, כלומר ראיתי והכרתי קצת תכליתם אבל מצותך היא רחבה מאוד ואין לה קץ ע”כויאמר ג”כעל עיקר הכוונה בכל דבר כי כל דבר טבעי או מלאכותי לכולם יש עיר כוונה בעשייתם וזאת הכוונה נקראת תכלית כלומר שזה הענין אשר כיון הוא התכלית לפעולתו ומהר”ש אבן תיבון פירש את מאה”כלכל תכלית הוא חוקר, על תכלית כוונת בני האדם בכל פעולותיהם וכאלו יאמר כי לא יעשה האדם דבר אשר לא ידע השי”ת תכלית כוונתו במעשיהו.

תכלית בשילוח

כל תכלית אשר איננו תכלית טוב בעצת השכל ורק שהוא תכלית פחות ונבזה בעצת התאוה ההוא יקרא תכלית בשילוח כלומר תכלית פחות ונבזה שהוא רק תכלית למי שאינו נמשך אחר השכל, והולך בשרירות לבו הרע, ושולח לרצונו התאווני לבקש ש תכלית נבזה כזה ונקרא ג”כ רצון המשולח כלומר רצון משולח ונמהר לצאת אל הפועל טרם יגזור השכל על ביטולו ואלה הם האנשים הפוחזים ונמהרי לב העושים פעולותיהם כפי העולה על רוחם טרם יכירו לשפוט בשכלם הטובה היא פעולתם זאת אם רעה עם יא בה תכלית טוב אם אין.

תנועה

אמרו הפילוסופים כי התנועה היא על ארבעה מינים ובארבעה מאמרות המין האחד הוא במאמר האנה ונקראת תנועת ההעתקה או תנועה מקומית, או תנועה סתם, והוא שם לתנועת הגוף ממקום למקום כאומר ראובן הלך מעירו לעיר אחרות והמין השני הוא התנועה במאמר העחם כאלו תאמר מזרע התרנגול נעשה ביצה ומן הצביצה נעשה אפרוח ומן החיטה שיבולת ומן העפר עץ ומן העעץ עפר כל אלה הם תנועות המשנות את העצם לעהום עצם אחר, ונקראת זא בתנועה תנועת ההויה וההפסד והמין השלישי היא התנועה במאמר הכת כאלו תאמר כי הגדיל האילן אחר שהיה קטן, או נתיבש האילן ונתכו ליחותיו ונעשה קטן אחר שהיה גדול. וזאת התנועה נקראת תנועת המציחה וההיתוך והמין הרבעיי הוא התנועה במאמר האיכות כאלו תאמר כי ראובן נעשה חם אחר שהיה סכל או נעשה נביא ותנועה זאת נקרא תנועת ההשתנות וכי שהתנועה אשר במאמר האנה תתחלק לשלושה מינים תנועת העפר והמים מן המקיף אל אמצע ותנועת האש והרוח מן האמצע אל המקיף ותנועת הגלגלים סביבות האמצע על כן תהיינה התנועות ששה במספרים שלושה במאמר האנה כשאמרנו, ואחת במאמר הצם ואחת במאמר הכת ואחת במאמר האיכות וכאמור.

תנועה יומית

כדי להבינך דבר זה מוכרח אנכי להאריך קצת דע כי התוכניים הקדמונים אמרו שהארץ היא באמצע וסיב לה יסובבו גלגלי השבעה כוכבי לכת היותר קרוב הוא גלגל הירח למעלה ממנו גלגל כוכב ומעלה ממנו נוגה חמה מאדים צדק ושבתאי והנה תנועת והיקף כל אלה השבעה הגלגלים היא ממערב למזרח ולמעלה מהם גלגל המזלות ומעלה מכולם גלגל העליון אשר קראוהו גלגל היומי והא מקיף בכל יום את פני הארץ בי”ב שעות היום ממזרח למער בובי”ב שעות הלילה יסוב אחרי הארץ ממערב למזרח ובהיקפו זה יכריח גם את שאר הגלגלים הנמצאים תוך גבולו, להקיף עמו ממזרח למערב ותנועתם זאת ההכרחיית ותנועת הגלגל העלון הטבעית קראו תנועה יומית מפני שמשלמת תנועתה בכ”ד שעות שהם יום שלם, וכשמטעם זה קראו לגלגל העליון גלגל הימו כנודע מדבריהם.