שבט מוסר/מו
ישמע האדם וישכיל המבין מעלת האדם וחשיבותו, אשר בצלם דמות תבניתו כלל בו היוצר עליונים ותחתונים כמ"ש בס"ד. ובהיות כן איך ימלא לבו של אדם לחטוא לפני בוראו, ולגרום חירוב בבריאה שלימה, וכיון שכתבתי בפרק קודם לזה שאל יתיאש אדם מן הרחמים אעפ"י שהרבה לחטוא, כדי להחזיק לבו אל התשובה, עשיתי פרק זה סניף לפרק הקודם, שיראה מעלתו וחשיבותו לפני הבורא, אשר צייר בו כל הבריאה, וכיון שכן מבקש שיתחיל אדם בתשובה כחודה של מחט, ולפתוח לו פתח כפתחו של אולם, יהיה התשובה באיזה זמן שיהיה.
ונתחיל בציור האדם, כתב בספר אורחת חיים דף רי"ב ע"א. וכמו שאדם דומה מעט מזער לאלהים, כן בנין גופו דומה לכל העולם. עשה לו גולגולת הראש - כמו רקיע השמים שעל הרקיע הזה. עשה לו תקרה העליונה של פה הנטועות בה שינים והמתלעות - כדמות הרקיע הזה שעלינו. וכמו שמבדיל הרקיע הזה שעלינו בין מים העליונים למים התחתונים, גם כן תקרה העליונה של פה מבדיל בין הליחה של פה ובין הליחה שבקרום העליון. וכמו שהאלהים שוכן שכינתו הקדושה בשמים העליונים שקירה על המים, דכתיב המקרה במים עליותיו. וכן הכין את רוח נשמת חיים. והדעת והבינה בקרום המוח של ראש הנקרם על המוח על הליחה, וראה והבין האמת, כי אם יקרע קרום המוח או ינקב מיד ימות האדם, על אשר בו מכון רוח חיים. וכמו ששיכן האל יתברך שכינתו הקדושה במערב, כן שיכן את המוח אחורי הראש על האזנים, ושיכן את רוח חיים על המוח. וכמו שמתקיים העולם ומתנהג בכח אל אחד, כך מתנהג כל הגוף בכח רוח חיים א' שנתן לו האל יתברך, ומתקיים בו להיות בריא ומקויים עד בא קיצו, ואם יתערב בגופו מאומה רוח רע אחרת, לא יתקיים להיות כבתחלה. וכמו שנתן ברקיע השמים שני מאורות וחמשה כוכבים, כן ברא בראש האדם שבעה שימושים: שתי עינים, ושני אזנים, ושני נחיריים, והפה. העין הימנית דומה לחמה, והשמאלית דומה למאדים. האף הימני דומה לכוכב, והשמאלים דומה לנוגה. הפה והלשון והשפתים דומה לצדק. (הערת המוציא לאור:נראה לי שצריך לומר הפה ושני אזניים דומה לצדק ושבתאי ולבנה, ולא מצאתי בשום מקום טעם למה נרמזו אלו האברים לכוכבים אלו), וכמו שנעשה אויר בין רקיע ובין הארץ כן נעשה בגוף האדם החזה והגויה. וכמו שמשיב הרוח באויר חללו של עולם, כן תצא נשמת רוח חיים מן הריאה שבחזה ובגויה - הוא חללו של גוף. וכמו שרקע הארץ על המים - כן קרם ומתח קרום הבשר שעל הכבד ועל הבטן ועל המעיים ועל הטחול, הוא הבשר שבין הריאה ועל הכבד ועל הטחול והמעיים והבטן. וכמו שעשה האל יתברך עופות ודגים וחיות ובהמות תמימים ורחמנים מלעשוק זה לזה. ויש שהם אכזרים וטורפים ובולעים זה לזה - כן עשה גם בני אדם הטובים, נדמו לעופות ולבהמות הטובים, שנאמר יונתי תמתי. ונאמר ואתם צאני צאן מרעיתי. ובני אדם הרעים נדמו לחיות רעות, לאריה דכתיב דמיונו כאריה יכסוף לטרוף. יש דומים לדובים וזאבים, שנאמר כזאבי ערב. בעולם יש אילנות ועשבים ופירות טובות, יש שיש להם ריח טוב ופירות טובים לתחייה ולרפואה, ויש עשבים ושרשים ופירות להמית, כעשבי סמי המות וכקוץ ודרדר, הטובים נדמו לטובים, כדכתיב כתפוח בעצי היער וכשושנה בין החוחים. והרעים נדמו לרעים, כדכתיב ובליעל כקוץ מונד כולהם. וכמו שעשה מתחת לארץ תהומות וטיט ורפש, כן עשה לאדם הקרב העליון והמעיים שמקבלים המאכל והמשתה. וכמו ששורצים על הרפש ומן המים והטיט שרצים ורמשים למיניהם, כן נשרצים במעי האדם מרפש השמרים של מאכל ומשתה, שרצים ורמשים תולעים ארוכים וקצרים גדולים וקטנים. וכמו שעשה מקוה ימים בעולם - כן עשה מי רגלים הוא הנבל הוא השלפוחית. וכמו שעשה אדני הארץ למטה - כן עשה יסוד כל בנין הגוף את עצמות העצה מזה ומזה ושתי ירכיים. וכמו שעשה אבנים מפולמות המשוקעים בתהום אשר מביניהם המים יוצאים - כן עשה שתי כליות לצאת ולעבור מביניהם מתוך גידיהם את מי הרגלים הוא השתן אל השלפוחית, וגם לחלוח הזרע עובר ויוצא מביניהם על ביצי הערוה. וכמו שהתהום קורא אל התהום, כדכתיב תהום אל תהום קורא. כך קורא קרב עליון אל האצטומכא ואל המעיים, להקביל שאר המאכל והמשתה, והמעיים קורא אל גידי הכליות שהם כצינורים להקבילם המים, מי הרגלים הם המתמצין ונפרדים מן המאכל המעיים ללכת אל השלפוחית, וצנורי הכליות קוראין אל השלפוחית להקביל המים ההם להוליכם להקוותם בתוך השלפוחית, שהוא דומה לתחתון שהוא תחתון לכל התהומות. ועוד אותו מעי קורא אל מעי האיצטומכא לקבל אליו הצואה והגלל. וכמו שעשה האלהים נהרות להשקות העולם - כן עשה בגוף האדם ורידין, הן גידי הדם המושכים את הדם להשקות את כל הגוף. וכמו שיש בעולם מים צלולים ועכורים, מתוקים ומלוחים ומרים, כך באדם מעיניו יוצאים מים מלוחים, מנחיריו יוצאים מים קרים, ומגרונו מים חמין, ומפיו מים מתוקים, ומאזניו מים מרים, ומי השתן הם מרים וסרוחים. בעולם יש רוחות קרים וחמין, כן באדם כשפותח פיו ונופח אז הרוח חם, וכשסוגר פיו ונופח אז הרוח קר. רעמים בעולם - קול באדם. ברקים בעולם - ברקים באדם, פניו מאירים כברק. מזלות בעולם והחוזים בככבים יודעים מהן עתידות, כך יש אותות באדם כשיש שחין לאדם (נ"ל שצריך לומר "כשיש אדם בלא שחין ובלא כנים ובלא פרעושים, כי כשאין לאדם אחד מאלו הדברים, יכולים הבקיאים בזאת החכמה לראות בסימני הגוף ובשירטוטי העתידות של אותו האדם, אבל כשיש לו א' מאלו הם משנים הסימנים) בלא שחין ובלא כנים ובלא פרעוש, בזה יודעים הבקיאין בחכמה זאת עתידות, וכן בשרטוטי האדם ובתואר פניו יודעים עתידות, והחכמה הזאת היתה ביד חכמים הקדמונים, אבל מן האחרונים נשתכחה. וכן יכולין החכמים לידע עתידות מן האילנות והעשבים, וזהו מה שארו על ר' יוחנן בן זכאי שהיה יודע שיחת דקלים, פי' היה בקי לראות בתנועת הדקלים ומזה היה יודע עתידות. וכאשר יוצאים מצד דרום, והוא צד ימין של עולם החום בטללי ברכה וגשמי ברכה - כן יוצא בצד ימינו של אדם החום, מן המרה התלויה בכבד, וכן יוצא לחלוח הדם מן הכבד שבצד ימין האדם, וכמו שיצא הרעה לעולם מצד צפון בעולם - כן יצא הקור מצד שמאל האדם, מן הטחול ומן המרה השחורה השוכנת בטחול בתוכו. וכמו שיצא הרעה לעולם מצפון - כן יצא כל חולי רע וקשה מן המרה השחורה השוכנת בטחול מצד השמאל. וכמו שבצד צפון של עולם מדור כל המזיקין והזיקין והזועות והרוחות והברקים ורעמים מצויים, כך הוא מקור המרה השחורה בטחול בצד שמאל, שממנה תולדות כל חולי רע וקשה כמו השחפת (וקדחת) רביעית וכל מיני שיגעון והפחד והרעד של אברים. וכמו שעולים הנשיאים שהן כעשן מן הארץ, ומעלים המים מן התהומות אויר הרקיע להמטיר על הארץ - כן עולה עשן קרב העליון ומעלה לחלוח אל הפה ואל הראש, ומן אותו הלחלוח העולה מן הקרב יזלו הדמעות וריר הנחירים ורוק הפה. וכמו שברא בעולם הרים - כן ברא בגוף האדם שכמי הכתפים וקשרי הזרועות והארכובות על ברכים מקשרי הקרסולי' ושאר הקשרים של כל האברים, וכמו שברא בעולם אבנים וצורים קשים - כן ברא באדם השינים והמלתעות שהם קשים מברזל ומכל עצם. וכמו שברא בעולם אילנות קשים ורכים - כן ברא באדם עצמות קשים ורכים. וכמו שברא בעולם ארץ עבה וקשה, ליחה ורכה - כן ברא באדם הבשר כנגד הארץ הרכה, והעור כנגד הארץ הקשה. וכמו שהאילנות והעשבים העושים פרי לזרע, ויש שאינן עושים פרי וזרע - כך יש בני אדם שמולידין ויש שאינן מולידין. וכמו שמצמיח עשבים מן הארץ כך מצמיח האדם שער הראש והזקן. וכמו ששרצים חיות ורמש ביער ובארץ - כך שורצים בראשו של אדם ובשערו. וכמו שברא האלהים בעולם התלי (פי' הם שתי הנקודות המחברות הגלגלים. הנקראות ראש תלי וזנבו, הא' שבמערב נקרא ראש ושבמזרח זנב, ויש מהתוכנים קראוהו תנין לפי שהוא כצורתו, שבאמצע הוא רחב והולך וחסר אל שתי הקצוות, ועליו הכתוב אמר ברוח שמים שפרה חוללה ידו נחש בריח) ונטהו ברקיע ממזרח ועד מערב מקצה אל קצה, והכוכבים והמזלות וכל דבר שבעולם אדוקים בו - כך ברא בגוף האדם את הכל, המוח הלבן אשר בתוך חולית השדרה, והוא נטוי מקצה מוח הראש ועד עצם העצה, ושנים עשר הנתחים והצלעים וכל אברי הגוף אדוקים בו מפה ומפה, כמו שיש בשנה שס"ה ימים כך יש באדם שס"ה גידים. סוף דבר מעשה בראשית ומעשה מרכבה הכל רמוז באדם מעט מזער, והיודע סוד הדבר יבין נפלאות השם יתעלה, על כן נקרא האדם "עולם קטן", ובעבור אשר גוף האדם הוא מצוייר דוגמת עולם העליון ועולם התחתון, לכן ניתן בו הנפש שהוא דומה מעט מזעיר. ועל כן אמר דוד: וכשם שנפש ממלא כל הגוף ומכלה את הגוף ואינה אוכלת וסובלת את הגוף והיא יחידה בגוף והיא טהורה, ורואה ואינה נראה ואינה ישנה, כך הקב"ה ממלא עולמו ומכלה את הכל, שנאמר המה יאבדו ואתה תעמוד. והקב"ה אין לפניו שינה, שנאמר הנה לא ינום ולא ישן. והוא יחיד וגבור וטהור והוא רואה הכל ואין מי שרואהו, לכן תבא הנפש שיש בה כל המדות הללו ותשבח לקב"ה שיש בו כל המדות הללו, הנפש יושבת וחושבת מי בראה, ואז היא לובשת ענוה ויראת השם יתברך, לכן צריך האדם לראות את עצמו, להבין ענינו איך שרשו וגזעו, ואיך נוצר מטינוף זרע ואח"כ חתיכת בשר, ונפוח בו רוח עליונים, מרוקם בעצמות וגידים דם ומוח ולבוש עור ובשר, ונוצר וקלסתר פנים ורימת אפים, ואיך נקובים נחיריו לפנים ולגרון ולנשימה ולהריח, ואזניו לשמוע, וחורי עינים לראות, ובתוך העין יש כמה צבעים, וריסי עיניו פה וגרון וחיך ולשון, ושפתים לפתוח ולסגור, והמלתעות הלחיים, ואצילי ידים ורגלים, וחלל הגוף ואצבעות וקשריהם וצפרניהם, ויכוין איך כל א' משונה מחברו, ואיך היה אסור ט' חדשים בבטן אמו, ויצא ערום עור חרש וחיגר, כל אלה יחשוב ויאמר בלבו: מי פתח פיך ועיניך ואזניך, ומי עשה לך כל תיקוני גופך, מי השחיר שערותיך בימי בחרותך, ואפילו תרחץ בכל נהר שבעולם לא היה מועיל ללבן, ובימי זקנותך הוא מתלבן מאליו, כאלה וכאלה תחשוב ותהיה עניו ושפל רוח וירא שמים עכ"ל.
ונראה עם האמור שעליונים ותחתונים רמוזים באדם כמדובר, כוונת דוד המלך ע"ה מה אנוש כי תזכרנו כו' ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כלם וגם בהמות שדי. הכוונה אמרו מלאכי השרת להקב"ה מה אנוש, שבראותם שכלול בו עליונים ותחתונים מכל שיש בעולם, מבהמות וחיות ועופות ואילנות ודשאים ועשבים וימים ונהרות והרים וגבעות, ושהוא דמי מעט מזער לאלהים כנז' בתחלת הפרק וכו', תמהו ואמרו מה אנוש, מה מעלה יש לאנוש זה כי תזכרהו כו' עד שתחסרהו מעט מאלהים, שעשית לו מעט מזער ממך, וכבוד והדר תעטרהו בהמשיל בו עליונים, תמשילהו במעשה ידיך, שכל מעשיך שעשית בעולמך כללת בו, כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כולם וגם בהמות שדי, שבהיותם רמוזים בו נמצא דשתה אותם תחת רגליו. ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בהיותך עושה באדם אשר בארץ כדוגמת עליונים ותחתונים, ודמי לך ג"כ מעט מזער, וכיון שהאדם שכלול בו כל הבריאה משבח ומרומם לך, נמצא אדיר שמך בכל הארץ, כי כוללות כל הבריאה יחד משמחים ומשבחים ומרוממים, והוא האדם אשר בארץ שבו כל הבריאה כמדובר.
גם כפי האמור שאדם דומה מעט מזער מאלהים וכלול בו כל הבריאה, יובן פסוק אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו. כלומר אמר הקב"ה אני אמרתי אלהים אתם, שהרי נתתי בכם בחינות שתהיו דומים לי, ועוד כיון שכללתי בך כל הבריאה, נמצא כשם שאני מקומו של עולם כך אתם, בהיות כל הבריאה כלול בכם, והוא מקיימה, וכל זה שאמרתי אלהים אתם, הוא בעבור שבני עליון כולכם, אכן כאדם הראשון תמותון בעבור חטאו, דכיון שאמרתי אלהים אתם שדמיתי לכם אלי, היה ראוי שלא ישלוט בכם מיתה, ושלא יצא זבל ממה שאתם אוכלים, ושיהיה על דרך אוכלי המן שהיה נבלע באברים ולא היו צריכים לנקביהם, ועל דרך כשהיה אדם הראשון בגן עדן היו מלאכי השרת צולין לו בשר ומצננין לו את היין, ובודאי הגמור שהיה מאכל רוחני מובלע באברים באופן שלא היה מוציא זבל, אך כיון שחטא נגזר עליו מיתה וגם לדורות, לכן כאדם הראשון תמותון, וכאחד השרים מיוחד שבשרים, הוא סמא"ל הרשע שהפילו הקב"ה לארץ כנודע, תפולו שאם לא היה חטא אדם הראשון הייתם כמותי, כי כך אמרתי אלהים אתם על שדימיתי אתכם לי, ובכם כללתי כל הבריאה כדי שתהיו מקומו של עולם כמוני. והיוצא מזה שאדם העושה המצות ישמח בעשייתם, בהיות שבקיום המצות מדמה עצמו ליוצרו, ויקבל עשיית המצות במקום קבלת השכר, דמה שכר גדול יש מזה שבעשייתם מדמה לבוראו, כאמרם רז"ל: הקב"ה קיים המצות תחלה כו'. וזהו דרמז בתורה באומרו בפרשת ראה: והברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם. דהול"ל את הברכה אם תשמעו, כמו שאמר בקללה: והקללה אם לא תשמעו. אלא הוא אשר דברנו שהברכה והשכר היא השמיעה עצמה בעשיית המצות, שאין שכר גדול מזה שזכה לקיים המצות להיות דומה ליוצרו, וכן פירש החסיד ר' יוסף יעבץ במשנה ששכר מצוה מצוה. שהכונה שכר המצוה היא המצוה עצמה שזכה לקיים אותה ועשה רצונו יתברך, יש שכר גודל מזה! ובאבות דרבי נתן תמצא מאמר קרוב למה שכתבתי בפרק זה שהעולם מצוייר באדם.