שב שמעתתא/שמעתא א/פרק כ
פרק כ
[עריכה]למדנו מדברי תוס׳ דס"ל דבס"ס מוציאין ממון, וכ"כ מוהרי"ן לב בספר ג' סי' כ"א בשם התוספות פ"ק דכתובות בהאי סוגיא דפ"פ מצאתי וע"ש. ולשיטת תוספות דס"ל דבס"ס מוציאין ממון, א"כ מכ"ש דמהני ס"ס בחזקת איסור, וכן דעת הרשב"א בתשובה סי' ת"א דס"ס מהני אפילו היכא דאתחזק איסורא, דהא ס"ס הוי כרובא ואפשר דעדיף מרובא, וכיון דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ה"ה בס"ס, וע"ש.
ובחידושי פני יהושע בסוגיא דפ"פ התפלא בזה על דברי תוספות דאיך מוציאין ממון בס"ס, נהי דס"ס הוי כמו רובא הא אין הולכין בממון אחר הרוב כו'. תו קשיא לי מהא דאיתא לקמן דף י"ט [עמ' ב'] בשנים החתומים על השטר ובאו שנים ואמרו פסולי עדות היו, ומקשי הש"ס ומגבינן ביה כבשטרא מעליא ואמאי תרי ותרי נינהו, ומאי קושיא הא איכא ס"ס, חדא ספיקא דתרי ותרי, ואת"ל דקמאי פסולי עדות נינהו אפ"ה שמא חתמו באמת על זה השטר, דהא פסולי עדות לא מיפסלי אלא מספק שמא שיקרא קא מסהדי. מיהו נראה לי דהתוס' לא כתבו דמפקינן ממונא מספק ספיקא אלא בברי ושמא, אבל בברי וברי אף על גב דהוי ס"ס לבד לא מהני. אלא דאכתי קשיא לי מסוגיא דר"פ המוכר פירות [ב"ב צג.] דמקשי ש"ס לרב דאמר בממון הולכין אחר הרוב ממתניתין דשור שנגח את הפרה דיחלקו אע"ג שרוב פרות מתעברות ויולדות, ומשני דאיכא למימר מקמא נגחה או מאחורא ומביעתותא הפילה והו"ל גרמא דפטור, וא"כ תיקשי להיפוך, למאי דקיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב, וא"כ אמאי קאמר סומכוס יחלוקו והא הו"ל ס"ס, ספק קודם שנגחה ילדה, ואת"ל לאחר שנגחה אימר מביעתותא, אלא ע"כ דלא מהני ס"ס כלל לסומכוס אע"ג שהוא מוחזק, ומסומכוס נשמע לרבנן דאין מוציאין ממון בס"ס, עכ"ל [הפני יהושע].
ובקונטרס אחרון הוסיף הגאון הנזכר והוכיח בראיות דלא מהני ס"ס בחזקת איסור ע"ש וז"ל, דאף לשיטת הסוברים דס"ס הוי כמו רובא או אפשר דעדיף מרובא, אכתי יש לי לתמוה טובא האיך רוצין להכריח דס"ס מהני אפילו באתחזק איסורא להתיר לגמרי אף בחזקת אשת איש, או לענין שחיטה פסולה, ומטעמא דרובא וחזקה רובא עדיף, וה"ה לס"ס דעדיף מחזקה, דאכתי קשה טובא, דהא בהא דקיי"ל רובא וחזקה, היינו דליכא איסור דאורייתא בכה"ג, אצל מדרבנן ודאי לא מהני רובא במקום דאיכא חזקה כנגדה, דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא, כדאיתא להדיא בר"פ האשה שהלכה דף קי"ט. ואע"ג דאית דמפרשי לסוגיא דהתם אליבא דר' מאיר דוקא, מכל מקום רובא דרובא מהפוסקים והרשב"א ז"ל גופא מכללן הסכימו דמדרבנן לא מהני רוב במקום חזקה, וא"כ לענין ס"ס נמי, אף את"ל דמדאורייתא אפ"ה יש לאסור מיהא מדרבנן כו', וא"כ מנלן להקל ולהתיר לגמרי בלי שום ראיה, עכ"ל [הפנ"י בקו"א].
והנה מאי דקשיא ליה מסמוך מיעוטא כו', כתב הרשב"א בחידושיו ליבמות לחלק האי מיעוט דהתם וז"ל, דשאני האי מיעוטא דהכא משום דהאי מיעוטא מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו, כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתן שמפילות, ולפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצירוף החזקה, אבל התם שהמיעוט ההוא אינו ממעט ומגרע כחו של הרוב ממש, אלא שהוא מיעוט העומד לגמרי כנגד הרוב, מיעוט כזה אינו חשוב להצטרף כלל, ודוגמתו ה"נ מיעוט שאין מתעברות אינו חשוב להצטרף, והיינו דלא חשיב ליה הכא, עכ"ל [הרשב"א].
והיינו, דהתם גבי תינוק שנמצא בצד העיסה המיעוט כנגד הרוב ע"ש. וא"כ ה"נ בס"ס, כיון דס"ס הו"ל כרוב, ומשום דספק אחד הו"ל מחצה ובספק השני הו"ל רובא להתירא, וא"כ אע"ג דאיכא נמי צד לאיסור, כיון דהוא מיעוט העומד נגד הרוב אינו כלום. ומה דקשיא ליה בתרי ותרי דהו"ל ספק ספיקא אימר כשרין ואת"ל פסולין שמא חתמו אמת ע"ש, ולענ"ד אין זה בגדר ס"ס ודאי בהדי סהדי שקרי למה לי, והגע עצמך בספק דתרי ותרי מהני תפיסה לדעת הרבה פוסקים, ואילו פסולי עדות בודאי לא מצינו לחד לומר דמהני תפיסה דאימר אמת חתמו, ולשיטת הרמב"ם מהני תפיסה בספק, אלא ודאי כל שחתמו בו עדים פסולים אינו בגדר ספק והו"ל כמאן דליתיה, וא"כ ה"ה בגדר ספק ספיקא אינו. ומאי דקשיא ליה מסוגיא דר"פ המוכר פירות דנימא ס"ס ספק קודם שנגחה ילדה, ואת"ל לאחר שנגחה אימר מביעתותא.
המעיין שם בתוס׳ יתבאר, וז"ל תוס' שם דף צ"ג ד"ה איכא למימר מקמא אתא דמביעתותא הפילה ז"ל, וסמוך מיעוטא דמפילות למיעוטא דמביעתותא הפילה ואיתרע ליה רובא, דרוב מתעברות ויולדות והא מחמת נגיחה הפילה והוי מחצה על מחצה עכ"ל, ומבואר דהך ספיקא דאימר קודם שנגחה ילדה ואימר מביעתותא, הנך תרתי אינו אלא ספק אחד, דהני תרתי מיעוטא נינהו דרוב מתעברות ויולדות, וגם רוב אין מפילות מביעתותא, אלא דהני תרי מיעוטי מצטרפין למשוי ספק ואינו אלא מחצה על מחצה ותו ליכא ספק ספיקא, וז"ב.
אמנם בהא דמהני ס"ס נגד חזקת איסור, נראה ראיה מהא דאיתא פ"ק דב"ק דף י"א אמר עולא א"ר אלעזר שליא שיצאתה מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני מונין לה מן הראשון כו', מאי קמ"ל דאין מקצת שליא בלא ולד, ופירש רש"י דאי הוי מקצת שליא בלא ולד לא הוי חיישינן לטמא טהרות דהוי ספק ספיקא, דלמא אין בו ולד, ואת"ל יש בו ולד דלמא לא יצא רוב, תנינא שליא שיצאתה מקצתה אסורה באכילה סימן ולד באשה סימן ולד בבהמה ע"ש. ואי נימא דס"ס לא מהני נגד חזקת איסור, א"כ היכי מוכח דאין מקצת שליא בלא ולד, דלמא יש מקצת שליא בלא ולד, ולענין טומאה אין לטמאה דהו"ל ס"ס, והא דשליא שיצאתה מקצתה אסורה באכילה, התם ס"ס לא מהני דהו"ל ספק בשחיטה, דאם באנו להתיר הולד בשחיטת אמו הוא נגד חזקת שאינו זבוח דחייל אפילו קודם שנולד, ומשו"ה אסורה באכילה. ואע"ג דתני התם סימן ולד באשה סימן ולד בבהמה, התם לא מיירי משליא שיצאתה מקצתה וכמ"ש רש"י שם וע"ש, ומוכח מזה דס"ס אמרינן אפילו נגד חזקת איסור.