ש"ך על יורה דעה רמח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) אפילו עני המתפרנס מן הצדקה כו'. היינו כשיש לו פרנסתו בלאו הכי דאם לא כן אינו חייב ליתן צדקה כדלקמן סימן רנ"א ס"ג ומכל מקום מותר לו להתפרנס מן הצדקה אם אין לו קרן שיוכל להתפרנס מן הריוח כדלקמן סימן רנ"ג ס"ב:
(ב) ב"ד כופין כו'. זה לא קאי אעני דעני אין מחייבים אותו כדלקמן סי' רנ"ג סעיף ח' וכן כתב בדרישה ולפי מה שכתבתי בסמוך לא מוכח מידי די"ל דאם יש לו פרנסתו מחייבים אותו ולקמן סימן רנ"ג מיירי כשאין לו פרנסתו והשתא ניחא נמי מה שהקשה בדרישה מאי קמ"ל דמקבלים ממנו הא אפילו חייב ליתן כמ"ש כאן ונכנס בדוחק ולפי מ"ש לק"מ וק"ל:
(ג) כופין. ואף ע"ג דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה דכתיב למען יברכך מכל מקום כיון דאיכא בה נמי לאוין לא תקפוץ ולא תאמץ כופין. כן כתבו הפוסקים:
(ד) בפניו כו'. בב"ח נראה שהבין דר"ל אפילו בפניו ואין ממתינין עד שיתן הוא בעצמו אלא כיון שלא רצה ליתן שוב אין שומעין לו ויורדין לנכסיו אף בפניו. ול"נ דר"ל דוקא בפניו לאפוקי אם אינו כאן דאין יורדין לנכסיו עד דמודעינן ליה אם אפשר דלא גרע מחוב וכמו שנתבאר בח"מ סי' ק"ו וכן לעיל סימן רמ"ה ס"ג בהג"ה:
סעיף ג
[עריכה](ה) אלא א"כ כו' כדי שיצא להם שם. כתב הב"ח דמדברי הרמב"ם וטור נראה דדוקא ביש להם ממון הרבה שהם עשירים מופלגים ומהסמ"ג נראה דאף ע"פ שאין להם ממון הרבה כיון שהם בכלל עשירים פוסקים לשום להם שם וצ"ע ע"כ. ונ"ל דהא דפוסקים עליהם לעשות להם שם היינו שמותר לעשות כן ואין הדיין מוציא ממון בזה שלא כדין וכ"מ מלשון הרמב"ם וטור שכתבו ואם פסק הדיין עליהם לעשות להם שם מותר וכן כתב הסמ"ג עשין קס"ב ואם כוונת הדיין להחשיבם לעשות להם שם מותר לפסוק להם עד כאן משמע דר"ל דכשאין כוונתו לעשות להם שם מוציא ממון שלא כדין ואיסורא קא עביד אף שהיתומים סומכין על דבריו לפי שהם סוברים שהם מחוייבים בכך וכשכוונתו לעשות להם שם מותר אבל אם האפוטרופוס של יתומים עומד לפנינו ואומר שאינו חפץ שיצא להם שם אין כופין אותן. כן נ"ל:
(ו) כדי שיצא להם שם. כתב הב"ח נראה דוקא ביתומים בני בלי שם ועכשיו ע"י שפוסקים להם צדקה משים להם שם אבל ביתומים בני בעלי שם טוב אין פוסקים בהם לאחשובינהו יותר ע"כ:
(ז) ודוקא כו'. כלומר דוקא צדקה שאין לה קצבה או מצוה אחרת שיש לה קצבה ויכולין להמתין כו':
(ח) והיה להם קצבה מאביהם כו'. נראה דוקא בהיה להם קצבה מאביהם הא לא"ה אין לעשות קצבה לקרוביהם דאל"כ לעולם יתחייבו ליתן ע"י קצבה והיינו דאמרינן דפטורין ליתן צדקה אפי' לפדיון שבויים דיש להם קצבה לפי מה שהן השבויים עכשיו ובזה נסתלקה השגת הב"ח על מהר"י מינץ:
(ט) ויהיה גנאי ליתומים כו'. לכאורה קשה אפילו אין להם קצבה נמי דהא שרי לפסוק עליהם לכבודם כדי שיצא להם שם וכן קשה למה לא הזכיר מהר"י מינץ שם מטעם זה כיון שכתב שם שפגם וגנאי והיזק הוא להם בכמה דברים ולמה הוצרך לטעם דה"ל קצבה ולפמ"ש בס"ק ה' דבשביל שם אין כופין אותן י"ל דהכא ביש להם קצבה כופין אותן וגם לפי מ"ש הב"ח דמדברי הרמב"ם וטור משמע דבשביל שם אין פוסקין אלא בעשירים מופלגים י"ל דהכא אפילו אינם עשירים הרבה פוסקים עליהם אבל לא משמע כן מדברי הרב ואע"פ שלענין הדין נראה דהכא פוסקים עליהם בכל ענין אפי' אינם עשירים הרבה וכופין אותן מ"מ היה להם להרב ולמהר"י מינץ בתשובה לבאר זה אלא נראה עיקר דדוקא כדי לעשות להם שם הוא דפוסקים משום דע"י נתינה זו נעשה להם שם טוב אבל כשנותנים לקרוביהם שלא יתבזו אין פוסקים עליהם בדבר שאין לו קצבה כיון שלא נעשה להם טובה מיד בנתינה זו אלא שע"י כן מסלקים הפגם שיגיע להם אח"כ וכל זה הוא דלא כהב"ח ע"ש:
סעיף ד
[עריכה](י) אסור לקבל מהם. וקנס שקנסוה חייב בעלה לשלם בעדה כמ"ש הרב בא"ע סי' צ"ב ס"ד והוא מת"ה סימן רפ"ב וכתב שם טעמא דדמי לכפרה ומביאו בד"מ סי' זה:
סעיף ה
[עריכה](יא) ודאי ניחא ליה כו'. לכאורה משמע מטעמא דלעיל דמסתמא אינו מקפיד באשתו על דבר זה ובח"מ סימן פ"א סעיף ז' כתב הרב מי שהתנה עם אחד ללמוד עם בן חבירו בפני אבי הבן ואבי הבן שתק שתיקה כהודאה דמיא אע"פ שלא דבר האב כלום דהוה ליה לאסוקי אדעתיה ולמחות כו' והוא מדברי המרדכי פ' זה בורר וא"כ לכאורה קשה מאי איריא הכא אשתו אפילו אחר נמי ואין לחלק ולומר דהתם מיירי דוקא שאמר אבי הבן ישלם לך דאם כן פשיטא בלא טעמא דה"ל לאסוקי אדעתיה דהוה כהודאה ונראה דדוקא התם ששכרו בפני אבי הבן אמרינן דה"ל לאסוקי אדעתיה שכוונתו שהוא ישלם בעד בנו והלכך חייב לשלם משום שתיקה כהודאה דמי אבל אם לא השכירו בפניו אע"ג שידע שהשכירו לא אמרינן מסתמא ניחא ליה ושישלם הוא והכא אשמועינן באשתו דאף ע"ג שלא השכירה בפניו כיון דידע ושתק מסתמא ניחא ליה במה שעשתה והכי מסתבר:
(יב) לאלתר. נראה דר"ל מיד ששמע אפי' אחר כמה ימים אחר שהשכירה ואם שתק כששמע אפי' אחר כמה ימים נשתעבד למפרע גם במה שלמד עמו דאמרינן איגלאי מילתא למפרע דניחא ליה במעשיה. פרישה:
(יג) ואפי' אם נושאת ונותנת כו'. דאף אם הניחה לישא וליתן אינה אלא כמו אפוטרופוס בעלמא ויכול לחלק כל זמן שירצה. שם: