ש"ך על יורה דעה קנא

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה קנא |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) אסור למכור כו'. אא"כ פסלן וכדלקמן וכ"ש הוא מלקמן דאסור:

(ב) למכור. לעולם אפילו שלא ביום אידם ואפילו בזמן הזה כן כתבו האחרונים ופשוט הוא וכתב עוד הב"ח ולכל עובד כוכבים אסור אפילו אינו כומר דכיון דמיחדים אותו לעבודת כוכבים ודאי לעבודת כוכבים בעי לה:

(ג) לסחורה מותר. ולא חיישינן דילמא אזיל ומזבין לאחריני דאלפני עור מפקדינן אבל אלפני דלפני לא מפקדינן. ש"ס. ועיין בא"ע ס"ס ה' בהג"ה:

(ד) זכה בכלל לבונה שחורה. והטור כתב דאף לבונה שאינה זכה וכתב הב"ח משום דהאידנא עובדי כוכבים אין מקפידין בזה הלכך אפילו אינה זכה אסור מיהו אם ניכר שקונה לסחורה פשיטא דאף בלבונה שרי כדלעיל ע"כ:

(ה) לסתם עובד כוכבים שרי. ולא חיישינן שיתננו לכהן דאלפני דלפני לא מפקדינן:

(ו) י"א כו'. דס"ל דכי היכי דאמרינן בש"ס גבי נזיר דאסור להושיט לו כוס יין דהיינו דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא ה"ה הכא ויש מחמירין וסוברין דמ"מ איסור מדרבנן איכא אפילו לא הוי כמו תרי עברי דנהרא וכל זה לדעת הרב אבל לפעד"נ דלא פליגי דכ"ע מודים להמרדכי ותוס' בפ"ק דעבודת כוכבי' דבעובד כוכבי' או מומר שרי והגמ"ר ותוס' והרא"ש בפ"ק דשבת והר"ן פ"ק דעבודת כוכבים מיירי בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור וכדכתב הרא"ש שם דלא גרע מישראל קטן אוכל נבילות שב"ד מצווים להפרישו כ"ש ישראל גדול) משא"כ בעובד כוכבי' וישראל מומר שאינו חייב להפרישו תדע שהרי כתב הרב בד"מ דדעת התוס' רפ"ק דעבודת כוכבים כדעת המרדכי שם דשרי ול' הרא"ש רפ"ק דעבודת כוכבים הוא כלשון התוס' שם א"כ לפי דעת הרב יהיו דברי הרא"ש סותרים זה את זה וכן רבינו ירוחם נתיב י"ז ריש ח"ו כתב כדברי התוס' רפ"ק דעבודת כוכבים ובנתיב י"ב ח"ג כתב כדברי התוס' רפ"ק דשבת אלא ודאי כדפי':

(ז) ונהגו להקל. לשון ד"מ מיהו בזמן הזה יש להקל מטעם דמקילין להשתתף עמהם עכ"ל ר"ל כמ"ש בא"ח ס"ס קנ"ז דבזמן הזה מותר להשתתף עמהם שכוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור שאין בני נח מוזהרין על השתוף וה"ה הכא:

סעיף ג

(ח) או ביום שלפניו. צ"ע דר"ת שהביאו התוס' והפוסקים חולק ע"ז דמפרש מתניתין במידי דתקרובת ואפ"ה אמרי' עלה בש"ס ובגולה אינו אסור אלא יום חגו וגם כל הפוסקים לא כתבו לאסור אלא ביום האיד דוקא ואפשר גם המרדכי סירכא דלישנא נקיט היכא דאסור יום שלפניו והיינו בארץ ישראל וכדלעיל סי' קמ"ח ודוק ואולי גם הרב מיירי בכה"ג:

סעיף ד

(ט) שלא למכור. כגון במקום שחשודים על הרביעה כן הוא בש"ס (עבודת כוכבים סוף דף י"ד) ורש"י ותוס' וכל הפוסקים דלא כהעט"ז שנעלם ממנו זה וכתב הטעם שאותן המקומות אסרו בהמה דקה משום שבית' אטו בהמה גסה וזהו גזירה לגזירה שהרי בהמה גסה גופה גזירה רחוקה היא כדלקמן גם כל הסוגיא לא אזלה לדידיה ע"ש. שוב מצאתי ברש"י וברטנורה פרק מקום שנהגו (דף נ"ג ע"א) שכתבו כהעט"ז ותמהני וצ"ע בתוספות שם דף י"ד ד"ה אמר רב כו':

(י) בהמה גסה כו'. גזרה מכירה אטו שאלה או שכירות ובשאלה או שכירות אסור לפי שהעובד כוכבים עושה מלאכה בשבת בבהמתו של ישראל שהוא מצווה על שביתת בהמתו כדכתיב לא תעשה כל מלאכה וגו' וכל בהמתך אי נמי גזרה שלפעמים ימכרנה בע"ש סמוך לחשכה ואמר ליה נסייה ניהלה ושמעה לקליה ואזלה מחמתיה והוה ליה מחמר אחר בהמתו בשבת:

(יא) סרסור. ישראל דלא שייך ביה הני טעמי:

(יב) ועכשיו כו'. לפי שבימיהם היו דרים הרבה יהודים ביחד והיו יכולין למכור זה לזה אבל האידנא שמעט יהודים דרים במקום אחד ואי לא מזבני איכא פסידא. טור והפוסקים. ויש פוסקים כתבו הטעם לפי שעתה אין אנו בקיאין בקלא דניחוש דשמעה לקליה כו' ומשום שאלה ושכירות ליכא למיחש דאין רגילין עכשיו לקנות בהמה כדי להשכירה כי אם לצורך עצמו קונהו ע"כ וכתב הר"ן דלפי זה אפילו לקנות כדי להרויח למכרה מותר ע"כ וכן נראה דעת המחבר וכן נהגו וכ"כ העט"ז וכתב עוד הר"ן ואעפ"כ בעל נפש ימעט אבל בשאלה שהדבר פשוט לאסור ראוי למחות למי שעושה כך ע"כ ועיין בא"ח סימן רמ"ו וכל זה בבהמה טמאה אבל בטהורה כתב סה"ת ופוסקים דא"צ לכל זה די"ל דלשחיטה לוקחה וכמ"ש רש"י:

סעיף ה

(יג) אין מוכרים כו'. והאידנא נהגו למכור כל כלי זיין לעובדי כוכבי' כיון שעל ידם אנו ניצולים מאויבים הבאים על העיר. טור והפוסקים והוא מן הש"ס וכתבו המחבר בסעיף ו':

סעיף ז

(יד) שיקוץ וקוצץ. העובד כוכבים אחר המכירה וא"צ לומר קוצץ בשעת המכירה:

סעיף ט

(טו) לא ימכור כו'. אף בחוץ לארץ):

סעיף י

(טז) אבל לא כו'. כתב ב"י ונראה דלמכור אפילו לדירה שרי כיון שקנאו העובד כוכבים ואין לישראל זכות בו אע"פ שמכניס בו העובד כוכבים אלילים לית לן בה ע"כ וכתב הב"ח ופשוט הוא שכן מוכח לשון המשנה ע"כ וכן משמעות הפוסקים וכן מבואר בדברי הרא"ש שבס"ק שאח"ז:

(יז) כיון שאין נוהגין כו'. קשה דהא חזינן דמכניסים עבודת כוכבים בבתיהן אפילו בקבע דוחק לומר דכיון דבזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן לא מיקרי אליל שלהם עבודת כוכבים ואפשר בזמן הרב לא היו נוהגים להכניס עבודת כוכבי' בבתיהם בקבע כמו שכתבו הרא"ש וטור בזמניהם אבל לפעד"נ דסמכינן אאידך שנויא שכתב הרא"ש וז"ל ועוד נהי דלדידן שכירות לא קניה כיון שיד האומות תקיפא ובדיניהם שכירות אלימא כמכר ואף אם נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו הוי כמכר עכ"ל וכ"כ ראב"ן דאפי' מכניסים עבודת כוכבים לבתיהם שרי משום דכיון דאותן ישראלים נותנים מס מקרקעות להעובד כוכבים אינו מיוחד הבית לישראל ומביאו הב"ח וכן בתוספות ספ"ק דעבודת כוכבים ד"ה אף במקום כו' מוכח להדיא לשיטת ר"י ור' חיים ולשיטת ה"ר אלחנן שהביאו התו' במסקנתא דאפי' מכניס בתוכו עבודת כוכבים מותר להשכיר בח"ל ע"ש (וכן המרדכי והאגודה הביאו שיטת ר"י ור' חיים בסתם) וכן משמע להדיא בהר"ן ספ"ק דעבודת כוכבים:

סעיף יא

(יח) לעובד כוכבים כו'. כתב הב"י בח"מ סי' רמ"ט דכל עובד כוכבים במשמע אפי' ישמעאל לאפוקי גר תושב דלא ופשוט הוא וע"ש:

סעיף יב

(יט) ענייהם כו'. משמע אפילו בלא עניי ישראל וכ"כ הב"ח שכן נהגו וע"ש שהאריך: