ש"ך על חושן משפט קעו

►| ש"ך • על שולחן ערוך חושן משפט קעו |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) ויש מי שאומר שה"ה אם משך כו'. עיין בב"ח ועיין בתשובות רשד"ם סי' ק"ע וקע"ח ורע"ד:

(ב) אלא נשתתפו כו'. פי' ואפילו לא קבל בקנין סודר מהני וכן אם נשתתפו שערבו המעות ולא התחילו לישא וליתן אפילו קבל קנין לא מהני דהקנין במטבע לא מעלה ולא מוריד דאין מטבע נקנה בחליפין ומ"ש בסמ"ע ס"ק ח' ול"ד לערבו מעותיהן יחד כו' אין ר"ל דהתם צריך קנין ומהני אלא דהתם ערבו לחוד לא מהני בלא התחילו לישא וליתן וה"נ קנין פירות כהתחילו לישא וליתן במעות דמיא ולהכי רצה להקשות כי היכא דבמטבע עירבו לחוד לא מהני בלא התחילו הכי נמי בפירות עירבו לחוד לא מהני בלא קנין ומחלק דבמטבע לא שייך עירוב כו' ודו"ק:

(ג) דלא נסתלק משמירתן כו' עיין לעיל סי' ע"ב ועיין במרדכי ודו"ק:

סעיף ב

(ד) נשתתפו במטלטלין כו'. עיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' רע"ט:

סעיף ג

(ה) שאין אדם מקנה דשלב"ל. מטעם זה משמע דס"ל דאפי' במה שהרויחו כבר יכולין לחזור כמו גבי דשלב"ל דק"ל כר"נ דאף משבאו לעולם יכול לחזור בו:

(ו) וי"א דאפי' קנין אין צריכין כו'. פשוט הוא דקאי נמי אריש הסי' אשאר שותפין וכתב כאן באומנות דהוא דשלב"ל וכ"ש שאר שותפין שמטילין לכיס וכן הוא בהדיא בב"י בשם הפוסקים בעלי סברא זו העיטור והמרדכי והגהות מיימוני וסייעתם כן מצאתי כתוב עיין בתשוב' רשד"ם סי' ק"ו וקי"ד וקנ"ג וקנ"ד וקע"ז ושצ"ה ותי"ג:

(ז) ואינן יכולין לחזור בהן כ"ז השותפות שהתנו. פי' ואפי' במה שירויח להבא:

(ח) לענין מה שירויחו אח"כ פי' אפי' בקנין אבל לא לענין מה שהרויחו כבר דוקא בקנין כן משמע מכל הפוסקים שממנם מוצא מקור דינים אלו ונראה מכל אלו הפוסקים שלא חלקו בין אומנין לשותפין כמו שמחלק הרמב"ן בפ"ק דב"ב ועיין בספרי:

(ט) וכל מה שירויחו כו' הרי אלו לאמצע. קמ"ל רבותא דאפי' להבא א"י לחזור בהן מטעם שכתב הסמ"ע ס"ק י"ט [סק"ט] אבל לשעבר מודה דא"צ קנין כ"כ מהרי"ק שורש ק"כ:

סעיף ה

(י) שאלו לא מכרוהו כו' זו היא דעת הרמב"ם ורי"ף ור"ת אבל בספרי כתבתי דהרמ"ה והרשב"ץ מסכימים לתוס' והרא"ש:

(יא) וכ"ש אם נשתתפו בפירות ועדיין הן בעין כו'. הא דכתב וכ"ש תפס ל' הטור בסעיף ט' לקח כל אחד פירות במעותיו כו' ואפי' אם נשתתפו במעות כו' ומה שנרשם בצדו טור בשם ר"ח והרי"ף ס"ח ט"ס היא כי הכא שנשתתפו בפירות ולא במעות כ"ע מודו דנוטלין לפי מעותיהן ולא פליגי ר"ח ורי"ף עם ר"י והרא"ש אלא כשלקחו במעות שנשתתפו בפירות [פירות] ובש"ע שנדפסו שנת שס"ז לא נרשם אלא טור עיין בתשובת מ"ע סי' קכ"ט ובתשו' מהרשד"ם סי' שע"ה ותמ"ב:

סעיף ו

(יב) יש מי שאומר דה"מ. פי' דאם מכרוהו חי הפחת לאמצע עיין בתשו' מהרי"ט סי' קכ"ח ובתשו' ר"ש כהן ספר ב' סי' פ"ז ובתשו' מהרשד"ם סי' קע"ג ובתשו' מהרא"ן ששון סי' קי"ב:

(יג) ונפסד הכל כו'. עיין בתשוב' מבי"ט ח"א סי' י"ב מ"ש בזה שיהא הפסד למחצ' וצריך לשלם לשותף מביתו נראה מדבריו שם שהרמ"ה חולק על הרמב"ם בסי' צ"ג ובב"ח חילק דכאן איירי דהפסד בא שלא מכח משא ומתן ובסימן צ"ג מיירי שהפסד בא מכח משא ומתן ואם ידע השותף מזה ההפסד צריך לשלם אף מביתו וע"ש:

(יד) נוטלין לפי המעות. פי' אף כשמכרוהו חי עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' קל"ו:

סעיף ז

(טו) ויש מי שאומר שאם נגנבו. תימה למה כתב את זה בלשון יש מי שאומר והלא תוספתא שלימה היא והביאה הר"ן בגיטין ואין חולק עלה וכמ"ש בספרי וכן קשה על הרמ"ה שהביא הטור שכתב ומסתברא כו' כאלו היא מסברא ותוספתא ערוכה היא (ג"ז כ' בימי חורפו):

סעיף ח

(טז) ולא הוי רק שומר חנם כו' דין זה ליתא ואשתמיטתיה למור"ם התוס' והרא"ש ריש פ' שור שנגח ד' וה' וה"ר אפרים ובעל המאור ונ"י בשם הרמ"ה וברטנור' שם דכתבו גבי תפסו ניזק לר"ע דאמר שותפי הוי אינו חייב כשהזיק אלא כפי חלקו שיש לו בו וכ"כ האגודה שם והטור לקמן ס"ה ת"א בשם ר"י והרא"ש וכ"פ מהרש"ל שם וגם הרב גופיה מביא סברת ר"י והרא"ש לק' ס"ס ת"א ואפילו החולקין שם י"ל דמודו הכא דדוקא שתפסו בע"כ של מזיק א"כ מסתמא קבל שמירת כולו עליו משא"כ הכא ואף שבסמ"ע לקמן ס"ס ת"א חילק בין נזקין לאבידה דבריו לא נהירין כלל וכמ"ש שם אלא דהעיקר אפי' ש"ח לא הוי וכ"כ בעל המאור שם והמרדכי פ' חזקת הבתים להדיא דדוקא כשאמר שמור לי ואשמור לך אבל כששמר א' בסתם אפילו ש"ח לא הוי ומביאים ראי' משור שהזיק לר"ע דאע"ג דהוי שותפי אינו חייב רק על חלקו וגם באשר"י ר"פ ש"ש ד' וה' כתב גבי שור שתפסו ניזק לר"ע לא נעשה שומר רק מחלקו דהוי כמו חפץ ששוה ר' שלפעמים זה שומרו ולפעמים זה שומרו ולעולם אחריותו על שניהם עכ"ל וגם מה שהוציא הרב כן מהגהות אלפסי אינו מוכרח כ"כ ע"ש ואפילו ס"ל הכי יחיד הוא נגד כל הנך רבוותא שהבאתי ודוק ושוב ראיתי בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ד' כ"כ בשם מהר"ם דשותף הוי שמירה בבעלים ופטור אפילו מפשיעה ולעולם לא הוה כש"ש אלא כשא"ל בפירוש שמור לי היום ואשמור לך למחר כו' וכן מצאתי בתשובת שאלה כמדומה לי שהיא להר"י אף כו' אלא שכתב אח"כ ע"ז וז"ל ואין נראה כן מדברי שאר המפרשים ז"ל והמחברים כו' עד נקטינן דלדברי כולם כו' עד וכ"ש בפשיעה עכ"ל ואין דבריו נ"ל דודאי דברי מהר"מ ברורים ועיקר בש"ס מדפריך ואמאי שמירה בבעלים הוא ומשני דא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר דמסתמא ה"ל שמירה בבעלים עד דא"ל בפירוש שמור לי היום ואשמור לך למחר (וכן מצאתי בבעל העיטור באות שותף דף כ"ו ע"ד וז"ל ונעשים ש"ש זה לזה ודוקא שא"ל שמור לי היים ואשמור לך למחר הא לא"ה מסתמא שמירה בבעלים היא עכ"ל) ומ"ש מהר"ם אלשקר ואין נראה כן מדברי שאר מפרשים ז"ל והמחבר כו' ליתא וכמו שאבאר (ולפע"ד אישתמיטתיה כל הנך פוסקים שהבאתי שסוברים כמהר"מ) והמחברים שכתבו סתם דשותף כש"ש הוא לא ידעתי מאן נינהו וכל המחברים שכתבו סתם דשותף כש"ש כתבו בצדו דהיינו כשא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר ואפילו ימצא שום מחבר שלא כ"כ בצדו אין ראיה דלא עדיף דברי אותו מחבר מדברי שמואל בש"ס דקאמר בסתמא השותפים נעשו ש"ש זה לזה ואפ"ה מפרשים להש"ס דהיינו דוקא בדא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר וכן כתב ר"י נ"ל ח"ב שותפים שאמרו שמור לי היום ואשמור לך למחר נעשו ש"ש זה לזה ואינה שמירה בבעלים עכ"ל וגם דעת הטור וש"ע כן וכמו שפי' הר"ב בהג"ה ומה שכתב וכ"כ הר"מ מקוצי ז"ל ואם יטעון השותף כו' אינו ראייה דז"ל הר"מ מקוצי בסמ"ג עשין פ"ב ריש דף קכ"ח ואם יטעון השותף מאורע שאירע בממון השתוף הרי דינו כש"ש להתחייב בגניבה ואבדה ולהפטר מן האונסין דאמר שמואל בפ' חז"ה השותפין נעשו ש"ש זה לזה ודין ש"ש וחיובן ופטורן ביארנו בה' שכירות עכ"ל ובהל' שכירות בסוף עשין פ"ט כתב האומר לחבירו שמור לי ואשמור לך ה"ז שמירה בבעלים אמר שמור לי היום ואשמור לך למחר כו' נעשים ש"ש זה לזה עכ"ל וא"כ ממילא נשמע דמ"ש בעשין פ"ב היינו דומיא דמ"ש בה' שכירות וכן מ"ש הרא"ש בתשובה יש לפרש כן דלא עדיפי דברי הרא"ש בתשובה מדברי שמואל וכמ"ש לעיל וכן ממ"ש הגאונים גבי שותף שמכר באשראי כו' אין ראיה דמיירי נמי בענין שהי' השותף מחויב להתעסק זמן ידוע ואח"כ יתעסק חבירו זמן ידוע או אפשר דמכר באשראי הוא כמזיק בידים ולישנא דפשיעה הוא דנקטו ר"ל פושע ומזיק וכה"ג אשכחן טובי בדברי הפוסקים דפושע ר"ל מזיק ומ"ש וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' שלוחים כו' עיינתי שם ולא מצאתי שום משמעות ואדרבה נראה לי להוכיח שדעת הרמב"ם כמהר"מ שהרי לא הזכיר כלל בחבורו הך דשמואל דהשותפים נעשו ש"ש זה לזה אלא ודאי משום דקשיא ליה קושית התוס' שהקשו פ' חז"ה מאי קמ"ל שמואל הא מתני' היא בפרק האומנים שמור לי ואשמור לך ש"ש ואע"ג דהתוס' תירצו דשותף גרע טפי ל"נ להרמב"ם לתרץ כן אלא ס"ל דאה"נ דשותף דינו כשאר אדם ומשום אידך נקט לה השותפין מחזיקין זה ע"ז ומעידים זה ע"ז ונעשים ש"ש זה לזה ולכך לא הזכיר הרמב"ם דין דשותפים נעשו ש"ש זה לזה בחבורו לפי שסמך עצמו אמ"ש ר"פ י' מהלכות שכירות כל האומר לחברו שמור לי ואשמור לך ה"ז שמירה בבעלים א"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר כו' כולן נעשו ש"ש זה לזה עכ"ל וא"כ ה"ה בשותפין דאין נראה לחלק כלל בין שותף לשאר אדם כנ"ל ברור דעת הרמב"ם ומ"ש דכ"ש דכפי מה שנראה מתשובותיו כו' חוץ מכבודו לא דק דמעולם לא עלה על דעת הרמב"ם בתשו' לפרש פי' זר שאין לו מקום בתלמוד כלל גם הוא נגד כל המפרשים ונגד דברי עצמו וכמ"ש מהר"מ אלשקר גופיה אלא דברור דחסר תיבה אח' בתשובתו וכך צ"ל אין דנין בהם דין שמור לי ואשמור לך ואין זו אלא שמירה בבעלים עד שיאמר כו' וא"כ אדרבא דברי הרמב"ם בתשובה ממש כמהר"מ וכמו שהוכחתי ג"כ מדעתו בחבורו גם מ"ש מהר"מ אלשקר שם ראיה מתשוב' ה"ר שמעון דיראן ז"ל אינו ראי' למעיין שם מכל הנך טעמי שכתבתי ואפי' תמצא שום פוסק דס"ל כן בטל הוא נגד כל הנך פוסקים שהבאתי לעיל דבר הם ועיקר בש"ס וכמ"ש וגם ממה שהקשו התוס' פ' ח"ה מאי קמ"ל שמואל מוכח כן דאל"כ לק"מ דהרי שמואל אשמועינן דשותפים הוי ש"ש אפי' בסתם א"ו כדאמרן שוב ראיתי בדברי ר"י טראני סי' קכ"ג מביא דברי מהר"ם אלשקר ופסק כמותו ולא הרגיש בכל מ"ש גם ראיתי שם שמקש' דברי מהר"מ אהדדי ומביא תשובת מהר"מ (דפוס קרימונ' סי' י"ב וט"ז) דמשמע כמ"ש מהר"מ אלשקר בשם מהר"מ ואעפ"כ פקפק על מהר"מ אלשקר מ"ש בשם מהר"מ שהן הן דברי המרדכי שחלק על מהר"מ ומתוך כך נכנס בחלוקים דחוקים ליישב דברי מהר"מ דלא ליסתרו אהדדי ולפע"ד כל מה שטרח בחנם טרח דהדבר פשוט מ"ש מהר"מ אלשקר בשם מהר"ם הוא במרדכי בשם מהר"ם ומ"ש במרדכי שם ולא נראה דמאחר שלא א"ל בפירוש כו' הוא ל' מהר"ם עצמו ולא ל' המרדכי ומ"ש בתחלה במרדכי או' רבינו מאיר דל"ד דא"ל שמור לי וכו' יש ט"ס וכך צ"ל או' ר"מ די"א דל"ד כו' וכן הביא בתשובת מהר"ם אלשקר בשם י"מ גם במרדכי א' מצאתי מוגה או' רבינו מאיר מורי אמר דל"ד כו' או צ"ל או' ר' משה וכן הביא במהרי"ק שורש קנ"ה ל' המרדכי רבינו משה ע"ש וראיה שזה שכתוב במרדכי שם ולא נראה מאחר כו' הוא ל' מהר"ם עצמו שהרי כ' ושוב בלמדי בק"ק בפני ה"ר יצחק מווינא וזה פשוט שהמרדכי לא היה תלמיד ר"י מורנא רק מהר"ם היה תלמידו של הר"י מווינא כידוע למישבקי קצת בשלשלת יחוס שלהם הלכך אין לנו אלא דברי מהר"ם כפי מה שהביאם מהר"ם אלשקר וכמ"ש וכן עיקר עיין בתשובת מהר"ם מינץ סי' נ"ט ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' ק"ח ובתשובת מהרשד"ם סי' קכ"ז:

(יז) ואם מתחלה נתעסק בו א' לבדו. גירסא זו עיקר ולא כמו שאיתא בטור כל אחד לבדו כו' כ"כ הסמ"ע ס"ק כ"ה ובתשובת מהרא"ן ששון סי' מ"ז מיישב גירסא זו בדוחק ע"פ התוס':

(יח) הראשון חייב. עיין בסמ"ע ס"ק כ"ו ודבריו צ"ע ועיין לקמן ס"ס ת"י:

(יט) חלקו השותפות כו'. עיין בתשובת מהרא"ן ששון בזו:

סעיף ט

(כ) וגדול האחין אף במה שקנה לעצמו אין שמין. נראה דבגדול האחין אף בגדי שבת אין שמין דבשלמא גבי בניהם ובנותיהם הטעם דאין שמין כתב הרא"ש שמתביישין להביאן לב"ד ומה"ט בגדי שבת שיכולין להביאן לב"ד שמין אבל גדול האחין דטעם דניחא להו דלישתמי מילי' וזה שייך נמי בבגדי שבת שילבוש בגדי שבת נאים כדי דלישתמעי מילי' כשיעסוק עם הסוחרים אבל מדברי הרמב"ם פ"א ממלו' נראה שהטעם שבגדי שבת שמין מפני שאין עולים על דעת הבעלי' להקנות בגדים מכובדי' כאלו וכמ"ש ה"ה (וכ"פ בש"ע סי' צ"ז סכ"ו אפי' להיש חולקי' שמביא הר"ב שם והוא הטור והמחבר בשם י"א דאף בגדי שבת אין שמין היינו דוק' התם כדמפרש טעמו שכיון שזכתה בהן משעה שלקחן אין לב"ח שעבוד עליהן וזה לא שייך גבי גדול אחין) וא"כ אף בגדול אחין שמין וצ"ע עיין בתשובת ר' בצלאל סי' ל"ח:

(כא) והוא הדין שותפין שאינן אחים כו'. עיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' קל"ד וקל"ה האריך בזה:

סעיף י

(כב) ולא יתעסק בסחורה אחרת כו' עיין בסמ"ע ס"ק ל"ב דמדכתב אחר זה אבל אם נשתתף עם אחר הא הוא עצמו אפילו בממון דעצמו אסור כו' ולעד"נ דכיון דאמר נשתתף מסתמא עסק גם הוא דכל שותף עוסק א' כמו שני ובודאי לכתחיל' אסור לו להתעסק בסחורה אחרת אבל לקמן לא איירי מזה אלא מיירי שאם עבר ונשתתף דלא תימא דכיון דאין לו להתעסק בסחורה אחרת מפני שמתרשל בעסק כי נתעסק בסחורה אחרת יהא הריוח לאמצע קמ"ל וכן פי' הב"י ודברי הסמ"ע אינם נראין חדא דנשתתפו משמע כדפי' ועוד דאם איתא שהוא אינו עוסק כלום תקשי קושיות הבית יוסף פשיטא דמה שהרויח בשאר הממון שלו הוא א"ו כדפי' שגם הוא עוסק וקמ"ל דל"ת כיון שעבר ועסק יהא הריוח לאמצע קמ"ל ואפשר לדחוק ולומר דדעת הסמ"ע ג"כ שהוא עוסק עמו וקאמר דדוקא כשהוא שותף עמו מותר אבל כשאין לו שותף אסור אבל אין נ"ל כן דכשהוא עוסק ג"כ אפילו אם יש לו שותף אסור לכתחלה אלא כדפרי' ודוק (מס"ק י"ט ע"כ מצאתי בתוך כתביו שכתב בימי חורפו) עיין בתשובת רשד"ם סימן קס"א וק"ע וק"ץ ובתשובת מהרא"ן ששון סימן ק"ץ ובתשובת רבי שלמה כהן ס"ב סימן פ"ו ופ"ח ובתשובת רא"ן חיים סימן מ"ד ובתשובת מהרא"ן ששון סימן קל"ו ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' שכ"ד:

(כג) או שמכר בהקפה כו'. או שנשתתף עם אחר ע"ל בסמ"ע ס"ק ס"ט ובתשובת ר"א ן' חיים סימן ס"ה ובתשובת רשד"ם סימן ק"ל וקמ"ח וקס"ג וקס"ד וקס"ח וקס"ב ושס"ח ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' של"ט:

סעיף יא

(כד) אם פתחו פחתו לזה כו'. עיין בתשובות דברי ריבות סי' קל"ד באם שהשותף הסכים עמו ע"י כתב אחר הקנייה צריך לשלם ג"כ חצי הפחת והוא פשוט ע"ש עיין בתשובת ר"ש כהן סי' קי"ו ובתשובת ר"א ן' חיים סי' מ"ד וסי' ס"ד:

(כה) ראובן שהלך ופטר חובות של שמעון כו' וכן כתב הר"ב בד"מ בשם מרדכי פ' החובל בשם מהר"מ ואין דבריו מכוונים במ"ש ויש לו עדות שהחובות היו שלו וראובן פטרן כו' וכן מסיים בסוף דבריו נאמן ראובן במגו כו' או שהוא לא פטרן דמשמע דאע"ג דאיכא עדות על החובות כיון דליכא עדות שפטרן נאמן במגו וכן משמע יותר בע"ש ע"ש וזה אינו וכמו שאבאר גם מ"ש ויש לו עדות שהחובות היו שלו אינו מדוקדק דמה בכך שיש עדות שהחובות היו שלו דילמא נתפרע והעולה מהמרדכי שם כך הוא דהיכא דיש לשמעון עדות שעדיין חייבים לו חובות אלו אע"ג דל"ל עדות שראובן פטרן אין ראובן נאמן לומר ברשותך פטרתי במגו דאי בעי אמר לא פטרתי דהוי מגו במקום חזקה דאנן סהדי דאין אדם מפסיד את שלו בידים אבל אם אין עדות שעדיין חייבי' לו נאמן לומר ברשותך פטרתי במגו דלא פטרתי דהשתא לא הוי מגו במקום עדים דיכול להיות שהם פרועין ולכך הרשוהו לפטרן וכן הוא באגודה שם בשם מהר"מ וכן הוא בתשובת מיי' לספר נזיקין סי' י"ב ושם מבואר יותר עיין שם וכ"פ מהרש"ל פ"ח דב"ק סי' ס"א (וגם בתשובת הרא"ש כלל חמשים סי' ז' משמע כן עיין שם) וגם הרב גופיה כ' לקמן סי' שפ"ב דהיכא דהזיקו בודאי אינו נאמן לומר שברשות עשה אע"פ שיש לו מגו ע"ש וא"כ דברי הרב כאן צריך עיון אחר כתבי זה מצאתי בא"א פ' החובל שפי' דברי הר"ב באופן שמסכים לדברי מהר"מ והוא דוחק גם ל' הע"ש לא משמע כן ע"ש ונראה דאע"ג דאין ראובן יודע אם החובות פרועים או לא מ"מ כיון דליכא עדים שאינן פרועים נאמן לומר ברשותו פטרתי במגו דלא פטרתי היכא דליכא עדים שפטרן אבל אם ראובן מודה שאינן פרועים נראה דחייב דהשתא הוי כמגו במקום חזקה דאנן סהדי כו' וכ' עוד מהרש"ל שם וז"ל ומ"מ יכול ראובן לומר אשתבע לי שלא צוויתני לפטרו דלא גרע מיש לו ש"ח על חבירו דיכול לומר אשתבע לי שלא פרעתי ק"ו בנדון זה וכ"ש היכא דליכא עדים שלא פרע לו עכו"ם חוב זה ואפי' איכא עדים שפטרו דיכול לומר אשתבע לי דלא פרעך העכו"ם עכ"ל ולכאורה נראה דמיירי מהרש"ל ברישא אפילו היכא דלית ליה מגו וכגון שיש עדים שפטרו ושהחובות אינם פרועים אבל כי דייקת שפיר תראה שזה אינו דא"כ כיון דחייב לשלם מכח חזקה ואנן סהדי דאין אדם פוטר חובותיו בחנם א"כ נוטל בלא שבועה וכדקי"ל לעיל סי' ע"ח בקובע זמן לחבירו וטוען תוך זמנו פרעתיך חייב לשלם וחבירו א"צ לישבע ואפשר ס"ל למהרש"ל כהי"א בהג"ה שם ס"ב דהיכא דהלוה מכחישו צריך לישבע וליטול א"כ לפי מה שהעליתי שם דהעיקר שאצ"ל קודם הפרעון ושכולי עלמא מודים בזה א"כ הכא אין צריך לישבע קודם הפרעון כמו בשטר היכא דא"ל אשתבע לי וכמו שכתבו התו' ריש ב"ב דחזקה עדיפא משטר דמשום חזקה גובה בל"ש ובשטר צריך לישבע עיין שם וא"א לומר דחזק' דהכא גריע מחזקה דהתם דאדרבה חזקה דהכא עדיפא דהא בחזקה דהתם מבעיא לש"ס אי מהני במקום מגו ולא איפשט' ועל כן פסקו כל הפוסקים לקולא דנאמן לומ' לאח"ז פרעתיך תוך זמנו במגו דפרעיך השתא וכמ"ש הט"ו לעיל סי' ע"ח ס"ד ובחזקה דהכא לא מהני מגו ויותר נראה דגם מהרש"ל לא קאי אהיכא דלית ליה מגו אלא בריש דבריו מיירי דאיכא עדים שהחובות עדיין לא נתפרעו וליכא עדים שפטרן דאע"ג דאית לי' מגו חייב לשלם מכח חזקה דאנן סהדי דלא הרשה לפטור בכה"ג קאמר דיכול לו' אשתבע לי קודם הפרעון כמו בשטר היכא דא"ל אשתבע לי וגם בזה דבריו צ"ע די"ל דכיון דחייב לשלם מכח החזק' דאנן סהדי והמגו לאו כלום הוא א"כ גובה שלא בשבועה והכי מוכח להדיא ממ"ש הב"י והסמ"ע לעיל סי' ע' ס"ק י"ג גבי א"ל אל תפרעני אלא בעדים ואמר פרעתיך שלא בפני עדים דחייב לשלם שכתבו אע"ג דאית ליה מגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני עדים דמכח החזק' דאנן סהדי ריע טענתו והא התם גובה שלא בשבועה וכמו שכ' הטור והמחבר גופיה שם סעיף ג' להדיא מיהו היכא דליכא עדים שלא פרע לו עכו"ם חוב זה ואיכא עדים שפטרו נראין דברי מהרש"ל דיכול לומ' אישתבע לי כיון דאין ההיזק ברי א"כ כ"ז שאינו נשבע אפשר שלא הזיקו כלל לכך צריך לישבע שעדיין החובות לא נתפרעו ושלא הרשהו לפוטרן ואח"כ משלם כן נרא' לפי עניות דעתי ודוק:

(כו) חייב לשלמן כפי מה שהיו שוים למכור כן הוא בתשובת מהר"ם שבמרדכי ואגודה ותשובת מיימוני שם וכן פסק מהרש"ל שם ולא הוצרך הרב לבאר זה לפי שסמך אמ"ש לעיל סי' ס"ו סל"ב וכן צריך לו' לקמן סי' שפ"ו ס"ב ע"ש (עיין בתשובת מהר"מ מינ"ץ סי' מ"ד):

סעיף יב

(כז) וכן אם גנב או גזל השותף וכו' דין זה אינו נראה בעיני וז"ל הרב בד"מ בהגה"מ פ' חז"ה על ב' אנשים שיצאו לשוק וגנב א' ארנקי חולקין וע"ש דמשמע דיש חולקין ודהגה"מ פ"ה מהלכות שלוחין דחולקין במה שגנב או גזל עכ"ל ד"מ וכשתעיין בהג"מ ובהגמ"ר שם תראה דתחלת דברי המרדכי הם ממש הלשון שמביא בהגהות מיימוני שם ואח"כ כתב שם בהגהות מרדכי ובעיטור כתב כו' מבואר שם להדיא שמסקנתו כהעיטור שחולק וס"ל דהירושלמי בלשון בתמיה קאמר וכן שותף שמצא מציאה או גנב או גזל חולקין וכן נרא' עיקר בירושל' ב"ב פרק מ"ש למעיין שם וכן נראה דעת ב"י מחודש ל"ה וכ"כ בפשיטות בתשובות הרמב"ן סי' כ"א ומביאו ב"י לקמן סי' קע"ז סעיף ב' דהירושלמי בל' תמיה היא ועוד קשיא לי על הרב דהא בירושלמי מדמי להדיא מציאה וגנב או גזל להדדי וא"כ מאחר דבמציאה קי"ל דהרי הוא לעצמו וכמו שכתבתי לעיל סי' ס"ב ס"ק י"ב א"כ הוא הדין הכא וצ"ע (ועיין מ"ש עוד לעיל סי' ס"ב) ושמעתי מגדול אחד שבלאו הכי אין מורין למעש' כדברי מור"ם בזה בהג"ה משום שהדין לא מסתבר כלל ששותף שגנב או גזל יחלוק חבירו עמו ושאף הי"א בהגהות מרדכי והגה"מ לא מיירי אלא כשהגנבה היתה באופן שהיה חשש סכנה ודו"ק עיין בתשובות מהרא"ן ששון סי' קע"ב ובתשובו' רשד"ם סי' קס"ח:

סעיף טו

(כח) השותפין שהתנו כו' עיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' קי"ג ובתשו' מהרי"ט סי' ק"מ ובתשו' מהרשד"ם סי' קנ"ח:

סעיף טז

(כט) הרי אלו מוכרים אותו פי' כשאין אחד מהם אומר גוד או איגוד אבל פשיטא די"ל גוד או איגוד עיין בתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' ק"ג:

סעיף יז

(ל) היה זמן ידוע כו'. עיין בתשובת מהרשד"ם סי' ק"ס ותי"א:

סעיף יח

(לא) חולק בפני ג' וכו'. ואם יש שטרות חולקים הב"ד השטרות בשומא כן מוכח ממ"ש הב"י מחו' י"ז אחר תשובות הרשב"א שהרא"ש חולק ושהרשב"א מודה למעשה ע"ש עיין בתשובת רשד"ם סי' קס"ה:

(לב) וי"ח עיין בא"א דף ל"ג ע"ג:

(לג) בד"א שחלקו פירות כו' ואם תפס ראובן משותפות שמעון ולוי באמרו ששמעון חייב לו ע"ל סל"ו מ"ש:

סעיף יט

(לד) אחד מהשותפים כו'. עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' ק"מ דף קצ"ב ובתשוב' ר"ש כהן ס"ב ס"י וסי' ס"ו וסי' ק"מ וסי' קפ"ד ובתשובות רשד"ם סי' קנ"ג וקנ"ז ורט"ו ושל"ג ושס"ד:

(לה) אע"פ שהתנו כו'. אבל באורנדי ורחיים ששכרו מהשר לא יוכל לדחות להיתומים והוא פשוט ועיין בב"ח:

(לו) וכן עיקר כו'. עיין בס' באר שבע דף ק"ו ע"ג ובתשובת מבי"ט ח"א סי' קס"ב וסי' ר"י וח"ב סי' קפ"ה:

(לז) ונתעכב באונס. פי' דוקא שהאונס בא מחמת שהלך בשותפות כגון שהלך מדעת השותף לעיר אחרת מחמת השותפו' ועכבו נהר וכה"ג אבל אם לא היה האונס מחמת השליחו' כגון שחלה שם אין לו חלק דאם היה כאן היה ג"כ חולה וע"ל סי' קע"ז ס"ג:

(לח) עם אשה כו'. לפי שאין דרך אשה לצאת ולבא ומ"ה מסיק הריוח לאשה לפי ערך כו':

סעיף כ

(לט) או יכולין לחלוק השטרות. עיין בסמ"ע ס"ק נ"ב שכתב בטור משמע שיש פלוגתא בין הרמב"ם והרא"ש כו' ובבד"ה כתב דגם הרמב"ם מודה ע"ש וכ"כ הב"ח ע"ש:

(מ) או בגוד או איגוד כו'. עמ"ש ר"ס קע"א דיש חולקין דאין אומרים בשותפים גוד או איגוד:

סעיף כג

(מא) מה שא"כ בשותפים כו' ארישא קאי וכדפי' הסמ"ע וכתב זה לאפוקי מהב"י שדימ' ב' דינים הללו קמ"ל דהב"י בש"ע חזר בו וק"ל עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' קי"ג:

סעיף כה

(מב) וי"א דה"ה אשה כו'. הריטב"א כלל קטן ואשה והר"ב כ' באשה וי"א לפי דלא מסתבר ליה כ"כ באש' כמו בקטן כמו שהוכחתי בספרי " (וכן עיקר דאשה כאיש דמיא (ג"ז כתב בימי חורפו):

סעיף כו

(מג) בד"א כו' מי שיש לו שותף במה"י וא"ל ראובן כתוב לשותפך שיזבין לי דבר אח' וישלח לי עם סחורתיך וכן עשה ושלח לו וטבעה ספינתו עיין בב"ח מ"ש בשם תשובת רב האי והביאה ג"כ בתשו' רשד"ם סי' ק"ו דאחריות על ראובן באם שאמר ליה כן בפי' שאחריות עלי אבל אם לא הזכיר לו אזי פטור מלשלם ע"ש עיין בתשו' רשד"ם סי' קנ"ג וקס"ב:

(מד) שלא נתחייב השותף והא דכתב בס"ה [בסכ"ה] בהג"ה דבנתבען אין מזיק לחבירו כלל נ"ל דשאני התם שהיו נתבעין מתחלה משא"כ הכא שהשותף היה תובע מתחלה והנתבע חזר ותבע אותו באותו מעמד. וצ"ע לחלק כך כי נ"ל לכאור' שהמרדכי פליג אהרא"ש ודוק (ג"ז כתב בימי חורפו):

סעיף כח

(מה) אם אמר זה לעצמי אני מציל כו'. נרא' דגם בכל הני צריך שיאמר בפני ג' כו' עכ"ל סמ"ע ואין זה נראה וכן משמעות הפוסקים דאף בינו לבין עצמו סגי. וכן מבואר להדיא מתשוב' רשב"א שהביא בב"י מחודש י"ט וז"ל אם קבל הפרעון בפני עדים ואמר בפניהם לעצמי אני מציל זכה לו ואם קבלו בינו לבין עצמו נאמן לומר לעצמי הצלתי מגו דאי בעי אמר לא קבלתי ממנו כלום עכ"ל וממ"ש הט"ו בסי"ח בחלוקת השותף כו' אין ראיה דהתם מיירי שידוע שהמעות אינן שוים משא"כ הכא:

סעיף ל

(מו) או פטר שמעון את לוי. פי' דוקא או שמעון את לוי קאמר ולא גם שמעון את לוי דאלו פטר ראובן את שמעון ושמעון ללוי אין ראובן יכול להשביע ללוי וכן מוכח מגוף דברי העיטור שהביא ב"י בסי' זה סכ"ד וכו' עכ"ל סמ"ע וזה לא נהירא דמה לו לראובן בפטור שמעון הלא יכול ראובן לומר ללוי אני לא פטרתיך ובאמת אף שלשון העיטור שבב"י משמע כהסמ"ע מ"מ נרא' שט"ס היא וכן הוא להדי' בעיטור עצמו אות ש' שתוף דף כ"ו סוף ע"ג וז"ל ומסתבר' דאפי' פטר ראובן לשמעון משבוע' ואי נמי פטר שמעון את לוי עדיין ראובן משביע ללוי אא"כ פטר הוא והבאים מכחו כו' עכ"ל הרי להדיא כדברי ע"ש בסמ"ע עוד מה שהקש' מסעיף י' ועיין בתשובת ר"א ן' חיים סי' ס"ה תמצא ישוב לקושיא זו וחילק אם נתן השותף הג' מעות או לא:

סעיף לד

(מז) א' שלוה כו'. עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' כ"ה:

סעיף לו

(מח) ונ"ל ה"ה כו' דברי הרב תמוהין לפע"ד דלא מסתבר כלל בישראל שיוכל הישראל לתפוס בעד חברו כי מאח' שהפסד יהיה גם על השותף הב' היאך יוכל זה לתפוס ולגרום לחברו שאינו חייב לו כלום הפסד בתפיסתו ודמי ממש למ"ש הריב"ש סי' שצ"ג וז"ל וא"כ תאמר לאה לרחל כיון שאני חייבת בנזק זה לראובן הרי את גורמת לי הפסד זה והרי כאלו את תופס משלי ולא משל ראובן כו' ועוד כ' שם וז"ל אע"פ שיש לרחל מגו חייבת להחזירם ללאה שהרי לאה חייבת להחזירם לראובן וא"כ רחל עתה גוזלת ללאה ומשל' תופסתן כו' וע"ש והביא הר"ב דעתו לעיל סי' נ"ח בהג"ה ואפי' הי"ח שם שהביא הר"ב שם נראה דמודו כאן דדוקא התם כיון שידוע לו שהו' מעות של המשלח לבדו יכול לתפוס והשליח פשע הואיל ולא לקח השטר לכן מחוייב לשלם משא"כ הכא (ומכ"ש לפי מ"ש לעיל סי' נ"ח דהעיקר כהריב"ש ודעמיה ע"ש) והיה נראה לכאורה לישב דברי הרב ולפרש דהרב מיירי שהישראל התופס ברח או הלך לו למ"ה או אין לו לשלם אך מדבריו בד"מ לא משמע כן שכ' שם וז"ל ונ"ל דאפי' בישראל כה"ג אינו חייב ראובן אלא שבועה שאינו חייב לו כלום והלוה ישבע שחייב לו ואינו משלם והשותפים מפסידים עכ"ל וכן משמע בע"ש שכ' וז"ל אבל אם היה החייב ישראל הרי אותו ישראל צריך לישבע שבועת היסת במגו דפרע או להד"ם ומביא את זה ג"כ לידי שבועה כנגד שותפו עכ"ל וא"כ דבריהם צל"ע שוב מצאתי בתשוב' דברי ריבו' סי' רע"ו שפסק דמטלטלי אינו יכול לתפוס מהשותפו' כ"א החצי השני הרי הוא בחזק' חברו בכל מקום שהוא כיון דצריכה שומא אבל אם הוא מעות יכול לתפוס דהרי הם כחלוקים ומשוינן ליה לחלק של מי שתפס ומהני תפיסתו לכולו וחבירו לוקח כנגדו עכ"ד הרי להדי' דעכ"פ אין חברו מפסיד דכל שיש לחברו הפסד א"י לתפוס וכמ"ש ומיהו גם במעות דבריו צ"ע לדינא דאע"ג דזוזי כמאן דפליגי דמי היינו כשהשותף חולק אבל זה שתופס ורוצה לחלוק בע"כ מי שמעת ליה וצ"ע לדינא וע"כ נלפע"ד לפרש דברי הר"ב בד"מ והע"ש דמיירי שהתופס תופס מדבר שאינו ידוע שהוא מהשותפים וטוען איני מאמינך שהיא מהשותפות והשותפים מודים זה לזה שהיא מהשותפות וטוען שאינו חייב לו כלום ובזה הדין כמ"ש הר"ב וע"ש כן נלפע"ד (עיין בתשו' רשד"ם סי' קס"ז וצ"ע):

(מט) דאפי' שבועה א"צ. עיין בסמ"ע ס"ק ע"ו ועמ"ש לעיל סי' ע"ה סעיף כ"ה וסי' קמ"ט על הסמ"ע ס"ק כ"א:

סעיף מ

(נ) ואח"כ הפסידו כו'. פי' שקנו בי"ב מאות והוזלה ועמדה על ת"ת ועדיין לא מכרוהו ומפני כך מתיראים שמעון ולוי שמא יפסידו יותר ויעמוד על ת' או פחות לכך נתרצו ליתן לראובן ק' יותר וחזרו בהן מן השותפות להמתין עד המכירה ומ"ש אם יודא רוצה לחזור אע"פ שגם בלא חזרתו מן השותפות צריך ליתן ק' מטעם שכתבתי מ"מ אם יודא יתרצה להמתין ג"כ עד המכירה שמא יחזור ויתייקר ולא יצטרך ליתן ק' או אפי' לא כלום לכך כ' אם גם הוא רוצה לחזור מן השותפות קודם המכירה ומיהו גם אם מכרוה בת"ת הוי כאלו מכרוהו בתת"ק עם הק' שנטל מהם משמעון ולוי ואעפ"כ יהודה צריך ליתן ק' וכן הוא בהדיא בתשו' הרא"ש שהביא ב"י בסי' זה ומבואר התם יותר. כן מצאתי כתוב:

(נא) שותפין הרבה ביחד אין אחד יכול להסתלק כו'. מלישנא דלהסתלק משמע שקנו שום סחורה יחד וא' מהן רוצה להסתלק ואפילו חלקו אינו רוצה ליטול וכן משמע מל' סיפא דתשוב' זו וע"ש אז א"י כי אם יהי' הפסד בסחורה יפסידו אז יותר גם מה שמגיע על חלקו אבל אם רוצה ליטול את חלקו יכול לחלק שלא מדעתם וכמ"ש לעיל סי"ח והאי דנקט הרבה שותפים אתי לאשמועינן אע"פ שאחד מהן נתרצה לסלקו א"י אלא מדעת כולן וכ"ש כשהם רק ב' אבל אין נראה לפרש דנקט הרבה לאשמועינן הא דאמרינן בסי"ח דאחד יכול לחלוק בלא דעת חברו הוא דוקא בשנים דשקולים הם משא"כ כשהם הרבה והוא יחיד נגדם בטלה דעתו אצלם דא"כ אמאי כתב דוקא אלא מדעת כולן הא מדעת חצים נמי יכול ועוד לישנא דלהסתלק אינו מיושב לחלוק מבעיא ליה כמ"ש לעיל סי"ח אלא מחוורתא כדאמרן עכ"ל ג"ז מ"כ:

(נב) מחשב הסחורה כו'. צ"ל דנוסחת מור"ם בר"י היתה דלא כב"י בר"י ועיין בב"י ולכן הניחו בצ"ע ועיקר כנוסחת מור"ם ודוק:

סעיף מו

(נג) אחד מהאחים כו'. עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' קל"ד קל"ה קל"ו:

(נד) כיון שאינו חלוק כו'. כ"כ בבדק הבית:

(נה) על האחרים להביא ראיה במקצת ספרי המחבר איתא כאן על האחים להביא ראיה וכן גורס בע"ש שכ' ואם מת ויש להם דין עם בניו על האחים להביא ראיה וגירס' מוטעת היא וצ"ל אחרים כמו שהיא בכאן גם דינו ליתא כמו שהוכחתי לעיל סי' ס"ב ס"ק י"ז דדוקא בשטרות כיון שכתובים על שמו מוכח' מילתא דדידיה נינהו אבל בממון לא טענינן ליתמי מה דלא מצי אבוהון למטען וכן משמע בסמ"ע שם ס"ק ח' ע"ש:

סעיף מח

(נו) כי אין שותף חייב כו'. עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' ע"ו פ"ד פ"ה ובתשובת ר"ש כהן השייכים לס"ב סי"ח ובתשו' רשד"ם סי' קפ"א ובתשובת רמ"א סי' מ"ו:

(נז) אבל מי ששולח כו'. עיין בתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קנ"ו דף קע"ב וצ"ע ועיין ע"ש סי' קפ"ח ובח"ב סימן קכ"ג:

סעיף נא

(נח) ונתחייב לו שבועה. עיין בתשובת מהרא"ן ששון סימן צ"ה: