רשב"ם על ויקרא א

רשב"ם על ויקרא · א · >>

ספר ויקרא

הלכות מרובות יש בו, והתבוננו החכמים בפרושי זקני, כי לא אאריך אלא במקומות שיש לפרש פשוטי מקראות:

(א). ויקרא אל משה: לפי שכתב למעלה בסוף הספר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו', לכך קראהו הק' מתוך אהל מועד, וכן פרוש המקרא ויקרא אל משה מאהל מועד וידבר אליו לאמר, מאהל מוסב על ויקרא כמו ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מעל הכפרת שמע את הקול, אף כאן מן האהל שמע את הקול וכן ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה:
לאמר: כפל לשון של וידבר כמו שפירשתי בפרשת נח, כאשר יאמר דבר אל בני אהרן ואמרת, כן יאמר וידבר למשה לאמר למשה:

(ב). כי יקריב: כשיתנדב קרבן, שאינו חובה בשביל חטא:

(ג). אם עולה: שהתנדב בלשון זה, ולפנינו מפרש ואם זבח שלמים קרבנו:
לרצונו: אם זכר תמים יקריבנו ולפתח אהל מועד אז יהיה לו לרצון, אבל בחולה ובעל מום כתוב הירצך או הישא פניך, וכן ומנחה לא ארצה מידכם:

(ה). והקריבו: קבלת הדם והולכתו כדי לזרקו על המזבח, וגם רבותינו כך פירשוהו:
אשר פתח אהל מועד: ולא מזבח הזהב שבתוך אהל מועד:

(ח). הפדר: חלב:

(ט). וכרעיו: רגליו:

(טו). ומלק: חכמים פירשו היאך, מדכתיב ומלק את ראשו ולא כתיב ומלק אותו כמו שכתוב ושחט אותו פירש דונש כי ראייה הוא לדברי רבותינו שראו עבודת בית המקדש כי הוא חותך בצפרניו שדרה ומפרקת מאחריו עד שמגיע לצואר ויורד וקוצץ עד שמגיע לסימנין וקוצצן:
ונמצה: בדבר רך ראוי לומר כן, כדכתיב את קובעת כוס התרעלה שתית מצית, אך שמריה ימצו:

(טז). מוראתו: כמו ושמתיך כראי, הוי מוראה ונגאלה, עניין טנף המה, ותרגומו זפקיה והוא כרעי וזבל:
בנוצתה: גם הנוצה עם הזפק: