רי"ף על הש"ס/קידושין/דף יב עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · קידושין · דף יב עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

גמ' תנינא להא דת"ר האב חייב בבנו למולו לפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו בנהר ר' יהודה אומר כל שאין מלמד בנו אומנות כאילו למדו ולסטות:

למולו מנלן דכתיב (בראשית, כא) וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים אותו ולא אותה והיכא דלא מהליה אבוה מחייבי בי דינא לממהליה דכתיב (שם יז) המול לכם כל זכר והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו לממהל נפשיה דכתיב (שם) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו לפדותו מנלן דכתיב (שמות, יג) כל בכור בניך תפדה והיכא דלא פרקיה אבוה מיחייב איהו למפרק נפשיה תפדה קרי ביה תיפדה ואיהי מנלן דלא מיחייבה דכתיב (במדבר, יח) תפדה תיפדה כל שמצווה לפדות עצמו מצווה לפדות אחרים וכל שאינו מצווה לפדות עצמו אינו מצווה לפדות אחרים ואיהי מנלן דלא מיחייבא בפרקונה דכתיב תפדה תפדה כל שאחרים מצווין לפדותו מצווה לפדות את עצמו וכל שאין אחרים מצווין לפדותו אינו מצווה לפדות את עצמו ומנין שאין אחרים מצווין לפדותה דאמר קרא (בגמרא מייתי קרא דפ' כי תשא (שמות לד) כל בכור בניך תפדה וצ"ע אמאי לא מייתי קרא דמייתי הרי"ף וכל בכור אדם בבניך תפדה שהוא מוקדם בפ' בא (שם יג) וצ"ע.) (שמות, יג) וכל בכור אדם בבניך תפדה בניך ולא בנותיך:

תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו מאי טעמא מצוה דגופיה עדיף:

ת"ר מנין שאם היו לו חמש נשים ויש לו מהן חמשה בנים שחייב לפדות את כלן שנאמר וכל בכור בניך תפדה פשיטא בפטר רחם תלה רחמנא מהו דתימא נילף בכור בכור מנחלה מה להלן ראשית אונו אף כאן ראשית אונו קמ"ל:

ללמדו תורה מנלן דכתיב (דברים, יא) ולמדתם אותם את בניכם והיכא דלא אגמריה אבוה מיחייב איהו למגמר נפשיה דכתיב ולמדתם ואיהי מנלן דלא מיחייבא לאגמורי דכתיב ולמדתם ולמדתם כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד ואיהי מנלן דלא מיפקדה דכתיב ולמדתם ולמדתם כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמוד וכל שאין אחרים מצווים ללמדו אין מצווה ללמוד ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה אמר קרא ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם:

תנו רבנן הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר' יהודה אומר אם היה בנו זריז וממולא בתלמודו ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו כדרב יעקב דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב שדריה אבוה לקמיה דאביי כי אתא חזייה דלא הוה מיחדדן שמעתתיה אמר ליה אנא עדיפנא מינך תיב את ואיזיל אנא ת"ר ללמוד תורה ולישא אשה לומד תורה ואחר כך נושא אשה ואם אי אפשר לו בלא אשה נושא אשה ואחר כך לומד תורה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואחר כך לומד תורה ור' יוחנן אמר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו אמר ר' אבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל עד עשרים שנה הקב"ה יושב ומצפה לאדם אימתי ישא אשה כיון שהגיע עשרים שנה ולא נשא אשה אמר תפח עצמותיו אמר ליה רבא לרב נתן בר אמי (בגמרא איתא אדידך) ידך על צוארי דברך משיתסר ועד עשרים ותרתין ואמרי לה מתמני סרי ועד עשרים וארבע דכתיב משלי כב חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה תא שמע דתניא למדו מקרא אין מלמדו משנה ואמר רבי אבא מקרא זה וכשם שהוא חייב ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו שנאמר (דברים, ד) והודעתם לבניך ולבני בניך אם כן מה ת"ל (דברים, יא) ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם אמר ר' יהושע בן לוי כל המלמד את בנו תורה כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת אמר רב ספרא משמיה דרבי יהושע בן חנניה לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בתלמוד ומי ידע כמה חיי

רבנו ניסים (הר"ן)

דכתיב אמור אל הכהנים בני אהרן [בני אהרן] ולא בנות אהרן:

גמ' האב חייב בבנו למולו ולפדותו: בחמש סלעים אם בכור הוא:

ולהשיאו אשה: וכולהו יליף ואזיל מקראי:

אף להשיטו בנהר: שמא יפרוש בספינה ותטבע:

כאילו מלמדו לסטות: דכיון שאין לו אומנות יחסר לחמו וילך לפרשת דרכים וילסטם את הבריות. ובגמ' בעינן מאי בינייהו. כלומר מאי קא מוסיף רבי יהודה אתנא קמא ואמרינן דאיכא בינייהו עסקא. כלומר אם למדו סחורה דלתנא קמא הרי למדו חיים ולרבי יהודה דאתי לטפויי אומנות דוקא קאמר שפעמים שאין לו במה לעשות סחורה ועומד ומלסטם:

אותו ולא אותה: ולא את שרה ואף על גב דמצות עשה שהזמן גרמא היא ונשים פטורות אצטריך מיעוטא דסלקא דעתך אמינא ה"מ במצות דגופייהו כגון תפילין דמינייהו ילפינן אבל מצוה דאינהו לא שייכי בהו כי הא אימא ליחייבו מידי דהוה אב"ד דמחייבי קא משמע לן:

מיחייב איהו לממהל נפשיה: כשיגדל ובגמ' אמרינן אשכחן מיד לדורות מנא לן. כלומר שהרי לאברהם בלבד נאמר כן ומהדרינן תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר צואה אינה אלא זירוז מיד ולדורות כלומר שיהא זריז ומהיר בדבר ונוהג מיד ונוהג לדורות זירוז דכתיב [דברים ג] וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו מיד ולדורות דכתיב [במדבר טו] מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם:

לפדותו מנא לן וכו': תפדה קרי ביה תיפדה ולא מקרא ומסורת דריש דהא אמרינן בסנהדרין (דף ד ב) דכל היכא דכי הדדי נינהו מקרא עיקר דמקרא גופיה מסורת הוא אלא ה"ק דלשון תפדה משמע תפדה אחרים או תפדה עצמך ולקמן נמי דאמרינן ולמדתם ולמדתם לאו מקרא ומסורת דריש אלא שהכל בכלל המקרא דכיון שהוא מחויב ללמד לאחרים יש לו ללמוד תחלה:

ואיהי מנ"ל דלא מיפקדא: אמו מנין שאינה מצווה לפדות את בנה דכיון דמצות עשה שלא הזמן גרמא היא בעי קרא למעוטי:

כל שמצווה לפדות את עצמו: כשהוא בכור ולא פדאו אביו:

ואיהי מנ"ל דלא מיחייבא: נהי דאביה אינו מצווה לפדותה דכתיב בכור בניך תפדה אימא איהי תפרוק נפשה משתגדל דהא קרי תפדה אלמא מצוה נמי אברא רמיא והך מצות עשה שאין הזמן גרמא היא:

כל שאחרים וכו': האב:

הוא לפדות: שלא פדאו אביו:

ללמדו תורה מנ"ל וכו' מיחייב איהו למגמר: דכתיב [ולמדתם קרא אחרינא כתיב] [דברים ה] ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם:

ואיהי מנ"ל דלא מיחייבא: ללמד את בנה:

דכתיב ולמדתם אותם את בניכם קרי ולמדתם לאקושינהו:

ומנ"ל דלא מיפקדא: ללמד אחרים:

אם היה בנו זריז: והאב רואה שיצליח [יותר] ממנו ואין לו ספוק נכסים שילמדו שניהם ילמוד בנו והוא יטריח אחר מזונות ויספיקנו:

הא לן והא להו בני בבל היו הולכין וגורסין משניות התנאים בא"י ומתוך שלומדים חוץ למקומן אין צורכי הבית מוטלין עליהן ולדידהו נושא אשה דהוי ליה בלא הרהור ואח"כ הולך ולומד תורה אבל להו לבני א"י הלומדין במקומן אם ישא אשה יהיו צרכי הבית מוטלין עליו ויבטלהו ואחרים פירשו דבני בבל היו נשותיהם מתעסקות במלאכת הבית ובמשא ובמתן ואפשר לאנשים ללמוד ומש"ה לדידהו נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה אבל בני א"י היו נשותיהם מעונגות ואוכלות ואינן עושות ומש"ה לדידהו ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה:

ידך על צוארי דברך: בעוד ידך תקיפה על בנך קודם שיגדל ולא יקבל תוכחתך השיאהו אשה:

משיתסר שנין: הגיע זמנו לכנוס ויותר מעשרים ותרתין אל תאחרהו. לשון אחר ועיקר. הוי זהיר ללמד תוכחה לבנך משיתסר ועד עשרין ותרתין שנין דבציר משיתסר אין בו דעת לקבל כל כך ואל תכביד יסוריו ותוכחותיו ויותר מעשרים ותרתין יש לחוש שלא יבעוט אבל תוך הזמן הזה תהא ידך על צוארו תמיד:

למדו מקרא אין מלמדו משנה: אין חובת בנו עליו אלא במקרא ומכאן ואילך ילמוד הוא לעצמו:

זו תורה: ולא נביאים וכתובים:

ושליש בתלמוד:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט