רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף ל עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · בבא מציעא · דף ל עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

דינא דלא הוי לא כשומר שכר ולא כשומר חנם אלא כההוא דאמר לחבריה הא ביתא קמך אבל האי מעשה דיהבו ליה זוזי אשומשמי וקא הדר ביה וא"ל לחבריה תא שקול זוזך דליכא שומשמי לא אתא לקמיה דרבא ולא אמר ביה רבא מידי וקבלה מיני' רבינא דהוא בתרא דאלמא לאו הכי דיניה דהאי מעשה ולא איתמר בגמרא בהדיא מאי דיניה אבל חזינן לרבינו האי גאון זצ"ל דבתב דאי בתורת דמים שקלינון לאנפוקינון ולמעבד בהו מאי דבעי מיחייב באחריותהון דהוו להו כהלואה גביה אפילו א"ל למרייהו תא שקול זוזך ולא אתי ואיתניסו מיחייב בהו ואע"ג דמשלם בעי לקבולי מי שפרע ומילי דטעמא נינהו דודאי מאן דיהיב זוזי בזביני ולא יהיב להו אלא אדעתא דלית ליה גבי חבריה אלא ההוא זבינא בלחוד הילכך קיימי הנהו זוזי ברשותיה דמזבנה דדיליה אינון ואית ליה לאנפוקינון בכל מאי דבעי הלכך אע"ג דלא אנפיקינון והדר ביה ואמר ליה לחבריה תא שקול זוזך דהדרנא בי ליכא עליה דההוא מן דינא למשקל זוזיה עד דמקביל ההוא עליה מי שפרע הילכך כל כמה דלא קביל עליה מוכר מי שפרע קמו זוזי ברשותיה ואי איתניסו איתניסו ליה ((ד"ת מ"ז) אע"ג דאיתנהו לזוזי בעינייהו וכ"ש אי אנפיקינון בצורכיה דאע"ג דהוו פקדון גביה ואנפיקינון קמו ליה ברשותיה והוו ליה הלואה גביה וכ"ש הני דלדידיה אינון) ההוא גברא דיהב זוזי אחמרא שמע דקא בעי למינסביה דבי פרזק רופילא אמר להו הבו לי זוזאי דלא בעינא חמרא אתא לקמיה דרב חסדא אמר להו כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות.

גרסינן בפ' הניזקין (גיטין נב.) חמריה דרב (ששת משכיה) עוקבא יתמא בארבעה ארבעה אייקר וקם בשיתא שיתא אתו לקמיה דר"נ אמר להו היינו דרב נהילאי בר אידי דא"ר נהילאי בר אידי אמר שמואל נכסי יתומים הרי הן כהקדש ולא מיקנו אלא בכספא אימשוך פירי מיתמי אייקור היינו דרב נהילאי בר אידי זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש אימשיכו להו פירי ליתמי אייקור לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש זול דיהיב להו עד דיהבי זוזי יהבי יתמי זוזי אפירי זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש אייקור סבור מיניה היינו דרב נהילאי בר אידי אמר להו רב שישא בריה דרב אידי הא רעה היא ליתמי דזימנין ((בס"י ליתא) דמצטרכי לפירי וליכא מאן דיהיב להו) דאמרי להו נשרפו חטיכם בעלייה והבו זוזי ליתמי אפירי אייקור לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש זול סבור מיניה היינו דרב נהילאי בר אידי אמר להו רב אשי הא רעה היא ליתמי דזימנין דמצטרכי לזוזי וליכא דיהב להו:

מתני' האונאה ארבעה כסף מכ"ד כסף לסלע שתות למקח עד מתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו הורה רבי טרפון בלוד האונאה שמונה כסף לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד אמר להם מותר להחזיר כל היום אמרו לו יניח לנו רבי טרפון במקומנו וחזרו לדברי חכמים:

גמ' איתמר רב (כהנא) אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות נמי שנינו דכ"ע שוי שיתא בה או שיתא בז' כ"ע לא פליגי דכיון דבתר מקח אזלינן אונאה הויא כי פליגי שוי ה' בשיתא או שוי ז' בשיתא לשמואל דאמר בתר מעות (כ"ה בד"ס) אזלינן אונאה הויא לרב (כהנא) דאמר בתר מקח אזלינן שוי ה' בשיתא ביטול מקח הוי שוי שבעא בשיתא מחילה הויא ושמואל אמר כי אמרינן מחילה וביטול מקח היכא דאיכא שתות משני צדדין אבל היכא דליכא שתות מצד א' אונאה הויא והלכתא כשמואל דתניא כותיה:

אמר רבא הלכתא פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח

נימוקי יוסף

ההוא גברא דיהב זוזי אחמרא:

פרזק. שם השר:

רופילא. משנה למלך:

במוכרים. שיכול לחזור בו המוכר כל זמן שלא משך הלוקח:

בלקוחות. שהלוקח נמי יכול לחזור בו כל זמן שלא משך הלוקח החמור יכול לחזור וכבר כתבנו לעיל שהיה לו לקבל מי שפרע וכ"כ ר"ח ז"ל דא"ל רב חסדא ללוקח אי תהדר בך קביל עליך מי שפרע דהא לא משכת וכן אמרו בשם רבינו האי גאון ז"ל:

מתני' מכ"ד לסלע. שהם מעות כסף שש מעות כסף דינר:

שתות למקח. מסקינן בגמרא דבין שתות מקח בין שתות מעות מיקרי שתות (מקח) שתות מעות הוי כשנתאנה לוקח שנותן ו' בשוה ה' שהאונאה ההוא דינר שהוא שתות המעות. שתות מקח הוי כשנתאנה מוכר שמכר שוה שיתא בחמשה שהאונאה שהוא דינר הוא שתות המקח:

עד מתי מותר וכו'. לחזור מי שנתאנה שיחזיר המקח או יתן לו כל אונאה והא דנקט מותר לאשמועינן דאפילו מי שפרע נמי ליכא:

כדי שיראה המקח לתגר או לקרובו. לאחד מקרוביו ואם שהה יותר מחל על אונאתו:

שמחו תגרי לוד. שהיו בקיאין בסחורה ומוכרים ביוקר:

גמ' שוה שיתא. הוא שתות מקח וכשהוא בחמשה נתאנה מוכר וכשהוא בשבעה נתאנה לוקח:

שוה חמשה או שוה שבעה בשיתא הוא שתות מעות אלא שבשוה חמשה נתאנה לוקח ובשוה שבעה נתאנה מוכר:

דליכא שתות משני צדדין. שוה חמשא בארבעה או שוה ארבעה בחמשא הוי יותר משתות ובטל מקח שוה ז' בתמניא או שוה תמניא בז' הוי פחות משתות והוי מחילה וכדמפורש בסמוך דינייהו:

והלכתא כשמואל דאיכא בריי' דמסייע ליה:

נקנה מקח. לאלתר וכדמוכח מההוא גברא דהוה נקיט ורישכי לזבוני שוה חמשא וקרי שיתא ואי הוי יהבי ליה חמשא ופלגא הוה שקיל ואמר ההוא גברא אי יהיבנא ליה חמשא ופלגא הוי ליה מחילה אתן ליה שיתא ואתבעיה בדינא משמע בהדיא דפחות משתות לא מצי לאיתבועי בדינא כלל אלא מחילה הויא לאלתר:

יותר משתות בטל מקח. וכיון שבטל המקח שניהם יכולין לחזור בהם ומיהו הסכימו האחרונים ז"ל לפירוש הרז"ה ז"ל שהמאנה אינו יכול לחזור אא"כ תובע המתאנה אונאתו דאז יכול לומר המאנה לא אשלם אונאה אלא יבטל המקח או תקבלהו כמות שהוא אבל שיכול לחזור המאנה מעצמו לא שהיאך נאמר שמפני שהונהו יפה כחו והכי מוכח בפרק הספינה (דף פד.):

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט