רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף כד עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · בבא מציעא · דף כד עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

דאשכחיה למארי דתורא ושקול יתמי זוזי מיניה ואלא מאן קא טעין מארי תורא אמר איבעי להו לאודען מאי מודען ליה מידע ידיע דמקח טעות הוא הב"ע בספסרא דזבין מהכא ומזבין להכא משתבע איהו דלא הוה ידע ומשלם בקרא דמי בשר בזול ההוא גברא דאפקיד כשותא גבי חבריה והוה ליה לדידיה נמי כריא דכשותא א"ל לסרסיה מהאי רמי אזל איהו רמא מאידך המופקד אמר רב עמרם היכי לדייני דייני להאי דינא נימא לדידיה זיל שלים אמר אנא אמרי ליה מהאי דמי ואזיל איהו דמי מאידך נימא לסרסיה שלים אמר לא אמר לי מהאי דמי מהאי לא תרמי ואי שהה שיעור לאיתויי ליה מכשותא דידיה ולא אייתי ליה גלי אדעתיה דניחא ליה למירמא מהאי דפקדון ((ד"ת מ"ז) אלא הב"ע) בדלא שהא והא קא משתרשי ליה רב סמא בריה דרבא אמר בדהוה ההוא שיכרא חלא רב אסי אמר בכיסי ומשלם ליה דמי כיסי פירוש כיסי כשות שאינה מתוקנת והיא צריכה ריכוך:

מתני' המפקיד מעות אצל השולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן ואם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן אצל בעה"ב בין כרוכין כך לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן והחנוני כבעה"ב דברי ר"מ ר' יהודה אומר כשולחני:

גמ' משום דצרורין לא ישתמש בהן אמר רב אסי אמר רב יהודה בצרורין וחתומין שאנו רב מרי אמר בקשר משונה ואיכא דאמרי בעי רב מרי קשר משונה מאי תיקו הלכך לא ישתמש בהן:

לפיבך אם אבדו חייב באחריותן:

אמר רב הונא ואפילו נאנסו ורב נחמן אמר נאנסו לא אבל בההיא הנאה דאי מתרמי ליה זבינא דאית ביה רווחא זבין בהו הוי עלייהו שומר שכר והלכתא כר"נ והני מילי היכא דאבדו ועדיין לא אשתמש בהו אבל אי אשתמש בהו הוו להו הלואה גביה וקמו להו ברשותיה ואי איתניסו ליה חייב ובהא אפילו ר"נ מודה וכן כתב רבינו האי גאון זצ"ל:

מתני' השולח יד בפקדון ב"ש אומרים ילקה בחסיר וביתיר וב"ה אומרים כשעת הוצאה ור"ע אומר כשעת התביעה:

החושב לשלוח יד בפקדון ב"ש מחייבין וב"ה אומרים אינו חייב עד שעה שישלח יד (כיצד) הטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל ממנה רביעית ונשברה משלם את הכל:

גמ' אוקימנא לפלוגתא דבית שמאי ובית הלל דבשבח גזלה הוא דב"ש סברי שבה גזלה דנגזל הוי ובית הלל סברי שבח גזלה דגזלן הוי כגון

נימוקי יוסף

דאשכחוה למרי דתורא. שאילו [לא היה] על הבקרא שהוא שומר שכר לשלם ליתומים דמי שור מעליא:

ספסרא. קונה ומוכר ביום שקונה:

משתבע ספסרא. ואינו יכול לומר הבקרא [איני יודע אם אני חייב דספק הוא שמא ידע הוא במום זה וא"כ] איני חייב ליתן לו כלום דהאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור שהרי מת השור קודם שישלם הספסרא ליתומים וא"כ כבר נתחייב הבקרא ליתומים ואינו יכול לפטור עצמו בספק זה לומר שמא ידע הספסרא משום דהספסר במקום יתומים עומד כיון ששילם להם ואין היתומים רשאים לעשות סחורה בפרה שלו וחוזרת לבעלים הראשונים הלכך דמי לאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם פרעתיך דחייב:

דמי בשר בזול. פרש"י ז"ל שדרך פשרה הטיל ביניהם כיון שלא היתה כל כך פשיעה דמצי אמר בהדי תורא אוקימתיה כדאמר רמי ומש"ה לא חייבו אלא דמי בשר בזול דהיינו פחות שליש כדאיתא פרק מי שמת (דף קמו:) [אבל אי הוה בקרא פרע ליתמי הוה חייב למפרע להו דמי שור מעליא כיון שהוא שומר שכר ויתמי לאו בני מחילה נינהו]:

ההוא גברא דאפקיד כשותא. צמח נמשך כחוט למעלה מן הקוצים ומטילין אותו לתוך השכר:

כריא. כרי:

לסרסיא. לעושה שכר שלו:

מהא רמי. הראהו הכרי שלו ואמר ליה מזה תטול לצורך השכר:

ומהא לא תרמי. מאידך של פקדון והייתי סבור שהיה מראה לי מקום:

ואי שהה שיעור. תלמודא פריך אם היה כרי שלו קרוב ושל פקדון רחוק ושהה השליח שיעור מהלך דרך הקרוב ולא אייתי:

הא משתרשי. הלא הוא נשכר בכשות של פקדון שהטילו בשכר ושלו עמד שלם:

חלא. החמיץ:

בכיסי. שיש קוצים מעורבין באותו כשותא ואינו משביח השכר כראוי וקשה בעיניו שהטילו לתוכו:

ומשלם ליה דמי כיסי. שיעור לפי מה שהשביח ולא לפי מה שהיה שוה ודוקא משום שהיה שומר חנם הוא דנפטר קצת בטענה זו אבל שומר שכר הוה ליה לפרש ולמימר ומהא לא תרמי הרנב"ר ז"ל:

מתני' המפקיד מעות אם צרורין. מפרשים בגמ' דצרורין וחתומים שנינו אבל משום צרורין לחוד מותר היה להשתמש בהן כיון שהמפקיד לשולחני יודע שהשולחני צריך תמיד למעות והא שצררן דרך כל אדם הוא לצור מעותיו וכולה מתני' מפרש בגמ':

גמ' האי תיקו הוא תיקו דאיסורא ולחומרא ולפיכך לא ישתמש בהם היכא דאיכא קשר משונה וכ"כ הרי"ף ז"ל:

אפי' נאנסו. קאמר מתני' דחייב באחריותן ואפי' לא נשתמש בהן דמהשתא הוי שואל עלייהו:

נאנסו לא. כל זמן שלא נשתמש לא הוי שואל עלייהו אבל בגניבה ואבדה חייב ואפילו לא נשתמש בההיא הנאה דאי מתרמי ליה זבינא וכו' מהניא בפרוטה למהוי שומר שכר עלה אבל לגבי דמי אבדה דקי"ל לעיל פרק אלו מציאות (דף כט:) כר' טרפון דאמר ישתמש בהן ואסיקנא דכיון דשרו ליה רבנן לאישתמושי בהו הוי שואל עלייהו ואע"ג דלא נשתמש בהו כמאן דאישתמש בהו דמי וחייב באונסין התם הוא משום דמעיקרא אפי' לא היה יכול ליהנות מהם הוי חייב בגניבה ואבדה משום דהוה שומר שכר משום פרוטה דרב יוסף שהיה פטור לתת פרוטה לעני בעוד שעוסק בה ומשום שיכול ליהנות ולהשתמש בהן מסקינן ליה לדינא לחייבו כשואל אבל הכא לא הוה כשואל עד שישתמש בהן וכן דעת הרי"ף ורבינו האי גאון וכל האחרונים ז"ל:

מתני' השולח יד בפקדון. מפרשינן בגמרא פלוגתא דב"ש וב"ה לענין שבח גזלה ופסקינן כב"ה ולא כר"ע:

החושב לשלוח יד וכו'. שאמר בפני עדים אטול פקדון זה לעצמי ולא הגביהו כלל:

עד שישלח בו יד. שהגביה ע"מ ליטול ואע"ג דלא נטל:

גמ' שבח גזלה דנגזל. והכי קאמרינן ילקה בחסר דהיינו כמה שחסרה דהיינו גיזותיה. ויתר מה שהותירה כגון אם נתעברה דב"ש סברי הכל ישלם כר"מ דברייתא וב"ה סברי כרבי יהודה דשבח גזלה דגזלן ולפיכך אמרו כשעת הוצאה דהיינו כשעת הוצאה מבית הבעלים והלכתא כב"ה הלכך שבח גזלה דגזלן הוי ולענין זילא שנתזלה ביד הגזלן מתני' הוא דתנן כל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה ולענין יוקרא אם נתייקרה בידו הגזלה מפורש הכא בסמוך:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט