רוטנברג על משלי כב כח

הטקסט המקראי

אל תסג גבול עולם, אשר עשו אבותיך.

הטקסט הפשוט

אל תסג את[1] קו[2] גבול עולם, אשר עשו אבותיך.

[1] לפי השמטת יחס

[2] לפי השמטת נסמך

הפירוש

אל תסיג את הקו של גבול עולם, שעשו אבותיך. כלומר אל תזיז ממקומו[3] את סימן הגבול[4], שעשוהו אבותיך, כשאתה סבור שאם לא עשו זאת אלא לזמנם – הואיל והאמת היא, שהם התכוונו לכך, כי יהיה זה גבול עולם, ר"ל גבול שכוחו יפה לעולם ולא לזמנם בלבד, ואי התחשבות במה שרצו אבותיך יש בה משום חילול כבודם[5].

[3] הפועל "תַּסֵּג" הוא אחת הצורות של ב' הפעיל של "סוג"; והיות שהוראת "סוג" בב' קל הוא: זז ממקומו (השוה "כלו סג יחדו נאלחו", תהלים נג4), ברור כי הוראת "תסג" היא: תזיז ממקומו.

[4] מסתבר, כי משני צדדיו של קו הגבול שמו אז אבנים וכדומה, ובכך מנעו את האפשרות להשיג את קו הגבול, ר"ל להגיע עדיו ממש (השווה "ורדפוך והשיגוך" דברים כח45, וכן "גבלות ישיגו", איוב כד2).

[5] א. כהנא כתב כאן: "פסוק כ"ח יש בו רק חלק אחד, וחסר החלק השני, שהיה כולל הטעם של איסור השגת הגבול" – ולדעתי אין זה נכון מאחר שמהמלים "אשר עשו אבותיך" מובן, כי באי התחשבות במה שעשו אבותיו של אדם יש משום חילול כבודם. – העצות שבקובץ שלפנינו יש בהן גם נוספות כאלה, המורכבות מפסוק אחד.