ראה מעשה/סימן י"ג

סימן י"ג 

'סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני' (שיר השירים כ' פסוק ה')

נראה לענ"ד לרמוז בפסוק הנז', מעשה רב הנמצא בס' תמימי דרך, וז"ל: 

בשנת תתקל"ב לאלף החמישי, היה בעיר קוצי איש תם וישר, ושמו אברהם. ולו שני בנים, שם האחד רבי שמשון, משכיל ונבון והוא יושב אהלים בין בעלי התוס', והוא גיסו של הסמ"ג ז"ל, אבל הוא איש עני מאד. ושם אחיו רבי חיים, והוא לא היה כאחיו משכיל ונבון, אך ורק שהיה עשיר גדול מאד. וירא רבי חיים הנז' את עוני אחיו רבי שמשון, אשר כמעט קצרה ידו ליתן לחם לפי הטף, ויכמרו רחמיו עליו מאוד, ויקרא לו ויאמר, הלא ידעתי אחי כי אתה איש ישר הולך וחכם ונבון, ונלאתי נשוא ראותך כך עני ודל, ולכן אפקיד אותך להיות לי ליועץ, ולא אטה ימין ושמאל מעצתך הנכונה, ואבטח בה' שאצליח, ובשכר זאת כל מחסורך עלי. 

ולא עלה על דעת רבינו שמשון הנז' אשר מזה יהיה סיבה לעזוב את למודו שהוא טוב בעיניו מזהב ומפז רב, ומדוחקו הבטחהו למלאת שאלתו. ויהי כן. ומאותו היום והלאה, רבי חיים העשיר הנז' כלכל את אחיו הרב כמוהר"ר שמשון בעל התוס', ויתן לו די מחסורו, ותחת זאת היה יועצו על כל דבר ודבר כקטון כגדול, והיו דבריו נאמנים כדברי הנביא, כי מאז הצליח ה' את העשיר, ויגדל למעלה ראש. 

ויהי לימים, היה העשיר נחוץ מאד לעצת אחיו בדבר סתר, וילך העשיר לבית המדרש, ויקראהו חוצה, ויאמר לו בא נא אחי כי דבר סתר לי אליך ולא אוכל דבר אותך כי אם במקום אשר לא ידרוך שם רגל אדם, לכן נקח אניה אחת אשר לי ונרדה שנינו יחד הרחק בשתיים ושלשה פרסאות, ושם נתיעץ יחד ונחזור לשלום. הרב רבינו שמשון הנז' נבהל לשמוע דבר אחיו, ועמד כאיש נדהם ונבוך, כי למרות את פיו לא יוכל, בעבור טובתו אשר עזרהו בעת צרה, ואם לעשות רצונו, צר לו מאוד לעזוב למודו מבית המדרש ללכת עמו. ואולם אחיו העשיר הפציר בו מאד, ויתרצה לנסוע עמו אחר הצהרים, והלך העשיר אל תוך האניה אחד חצי היום, והכין שמה כמה מיני מגדים וכל מאכל טוב כדי להשתעשע יחד עם אחיו מחמד לבבו. והרב רבי' שמשון הנז' בא גם הוא להאניה, ויקח בידו נייר ודיו והעט אשר כותב בו מחברתו, והאיש העשיר שמח לקראתו, וימהר ויביאהו לתוך האניה, ויצו את רב החובל והמלחים שיעמדו על חוף הים. 

ויפרוש הוא את הנס, ויעמיד התורן וידחף האניה מן החוף אל הים. ויהי כאשר הלכה האניה כשתי פרסאות, והנה פתאום באה רוח סערה, ותנוע האניה אנה ואנה עד כי חשבה להשבר. ויחתור העשיר להחזירה אל היבשה, ולא יכול, כי הרוח הולך וסוער עליהם. כן עבר עליהם יום שלם מעת לעת, עד כי זרק הרוח את האניה אל תוך ים הקרוש, ותטבע ביון מצולה. אזי נכזבה תוחלתו להנצל, והשומע ישכיל לדעת בכיתם ומר לבם אשר בכו על המקרה הזה אשר קרה להם. ויקחו מהמגדים להשיב את רוחם. ויאמר רבי' שמשון, שוד משדי הוא, על עזבי למודי מבית המדרש. 

ויביטו אנה ואנה, רק השמים למעלה והמים הקרושים למטה, ואניות רבות סביבם אשר נכזבה תוחלתם, ויתפלל רבינו שמשון אל ה' בלב נשבר ונדכה, ויבך בכי תמרורים, ויקבל עליו ללמוד תורה לשם שמים ולעבוד ה' בלב שלם, והעשיר גם הוא שפך שיחה אל ה', ואולם חזק בטחונו באחיו  הצדיק, כי הגם שלפי חוקי הטבע אנושה מכתם ותקותם מפח נפש, עם כל זה משלם ה' בצדקתו להציל צדיק מצרתו, ובזכותו גם הוא ינצל. 

וכאשר הגיע העת להוציא מצרה צדיק, נתן ה' בלב רבי' שמשון לילך להאניות אשר סביבם לראות מה יש בתוכם, ויקח קרש אחת מקרשי האניה שלהם. וישימה למעברה הקצה האחר על אניה שלהם, והקצה השני על האניה אשר לעומתם. 

ויעבור הוא ואחיו אחריו אל האניה האחרת, ויראו כי אנשים שוכבים מתים שם, וישא עיניו הרב רבי' שמשון, וירא והנה כתוב על קירות האניה שמות האנשים השוכבים ושם נשותיהם ובניהם ועירם [והבינו כי כן הוא חק הנופלים לים הקרוש לכתוב על האניה שמם ושם עירם ושם משפחתם, כי אולי יעשה ה' נסים ונפלאות ויודע לעירם ולא יהיו נשיהם עגונות], ויקח מחיקו הנייר והדיו והעט אשר היה לו, ויכתוב בספר כל אשר מצא כתוב על קירות האניות, וקבל עליו שאם יצילהו ה' משם יתיר נשותיהם העגונות. והעשיר ג"כ, ראה שם עושר רב, אבנים יקרות וספיר ופנינים, וישם אותם באמתחתו, בחשבו אולי יעשה ה' נס ופלא להוציא ממסגר נפשם ויהיה עשרו כפול ומכופל. 

ימים כבירים הלכו במבוכה הזאת מאניה לאניה, עד בואם לקצה הים, ויראו והנה קיר גבוה ונורא מאד ורום גובהו לא השיגו למראות עיניהם, ואין בכותל הנז' שום יתד לאחוז ידם בו, ולא שום נקב להשיג רגלם, כי חלק הכותל מאד. 

ויתפלל הרב רבינו שמשון הנז' אל ה', ויאמר, אנא ה' אביר ישראל, עשה אתי למען שמך, וחזקני לעלות אל הקיר הנורא הזה, אולי אמצא שמה מנוס להמלט מני צלמות הזה. 

ויחזק ה' אל לבו, ויקח אמתחתו אשר הניח בו הניירות משם המתים, ויקשור על כתפו, ויקח סכינו, ויחתור חור אחד בקיר מלמטה להציג רגלו ומלמעלה להניח ידו ויעזרוהו מן השמים ויעלה בזיעת אף וביגיעת נפש אל ראש הקיר הנורא, ויתן תודות לה'. 

והעשיר ג"כ קשר מלתחתו עם האבנים יקרים על שכמו, וינסה לעלות כמו אחיו בעהתו"ס, ואולם נפל אחור מכובד משא האבנים היקרים אשר העמיס על כתפיו, וגם לא נכון וראוי לבוא אל המקום אשר ממעל לקיר כי מקום קדוש הוא. וירא כי לעלות אבדה תקותו, וגם אחיו איננו אתו כי כבר עלה למעלה, ויצעק במרה, אחי אחי. 

גם אחיו הרב רבינו שמשון בעל התוספות הרים קול וצעק הוי אחי הוי אחי, ואולם לא ראו ולא שמעו ולא ראו זה את זה, מרוב גובה הקיר. ויאמר העשיר בלבו, אולי אמות ואפס תקוה, למה לי למות באנית נכר, וישוב אל האניה שלו וימרר בבכי על אשר נקטה כסלתו אשר הוחיל להנצל לרגלי אחיו הצדיק. 

וישב בדד באניה, ויין ומזון וכל דבר תאב היה לו, וספר תהלים ג"כ טמן בחיקו בבואו מביתו, ויתפלל אל ה' מקירות לבו. 

וכבוא הבעל התוספות הנז' על הקיר מלמעלה, וירא והנה שם יער וגדול ונורא, ויש בו כל עץ כל פרי נחמד למראה וטוב למאכל, מעודו לא ראה כאותם הפירות, והאילנות עבים ורומי הקומה. והלך שם כל היום, וכאשר היה רעב, היה אוכל די ספוקו מפירות הטובים אשר שמה, וכאשר חשך השמש, עלה לשכב על עץ גבוה, כי ירא מפריצי החיות, וילן כן באותו היער, עד מלאת חדש ימים. 

ובצאתו מהיער, ראה והנה מישור גדול רוחב ידים, ותוצאות הדשא יפה אף נעים, ובטוב יופיו והדרו נתענג והחיה נפשו העיפה. 

וירא מרחוק ארמון נשגב ונורא מכל יופי, ונכנס פחד בלבבו ואימה גדולה בהתקרבו להארמון הנורא הזה. וימצא לקראתו איש צעיר לימים, לבוש בגדים כמת, ויתקע האיש כפו אליו, ויאמר לו, שלום עליך רבי ומורי. וישאלהו רבינו שמשון בעל התוספות, ויאמר לו מי אתה, ויאמר לו תלמידכם אני, ומתורתכם התענגתי בבית המדרש, וכן שמי, ועזבתי את חיי בעת אשר ידעתם. 

ויאמר לו הבעהתו"ס, אם תלמידי אתה, הגד נא לי ותן לי עצה איך לבא לביתי לשלום. 

ויען ויאמר לו, המתן פה עד אשר אלך לשאול פי הזקנים היושבים בארמון הזה, ואשיבכם דבר. וילך התלמיד לדרכו, והרב רבינו שמשון בעהתו"ס ישב לנוח אצל הארמון. והבין כי זה הארמון הוא גן עדן התחתון, ולבו מלא אימה רק למראה עיניו, אבל ריח הדשאים הטובים ורוח הצח החיה את רוחו ואת נפשו. 

עודנו יושב, וישא עיניו וירא מרחוק הר קטן, ויקרב אל ההר והנה מכסה עליו כמכסה ארובת עשן [שם אוצר הרוח, והמכסה שוכבת שם במאמר בורא עולם] ויקח את המכסה בידו ויגביה אותה מעט מזער, ויצא רוח חזק ויפרק הרים וישבר סלעים ויתוש עצים חזקים וגבוהים מעצי היער אשר הלך בו הבעהתו"ס הנטועים מששת ימי בראשית, ובמפלאות אל נפלה המכסה מידו לאחור ולא נלקחה כולה מעל ההר. 

הרוח נשא את הבעהתו"ס, ויזרקהו הרחק כמטחוי קשת, וישכב נגוע ומוכה, כמעט לא נותרה  בו נשמה.

והנה רוח סערה הנז' באה עד ים הקרוש, וינתשו משם אניות רבות, וגם אנית רבי חיים העשיר הרוח נשא אותה עד ים הצלול. כאשר הסערה קמה לדממה, לקח המשוט וילך את האניה לפי המפה של ציור דרכי הים, עד שבא לביתו לשלום. וכאשר העשיר בא לביתו, ותהום כל העיר, ויתקבצו לראותו, כי זה ימים רבים אשר לא שמעו איה מקום כבודם. 

ויבואו גם אשת הבעהתו"ס ובניו בתוך הבאים, וכאשר ראו כי איננו, עמו צעקה במרה אשתו, איה אישי, והבנים צעקו איה אבינו ? ויבכו ויקוננו יחדיו, ותשמע יללתם כי אבל גדול אבלו עליו, וכאשר שתקו ממר בכיתם ויספר להם העשיר את כל הקורות אותם. ויאמר לאשת אחיו ולבניו, גם אני צר לי על אחי היקר, אך איחל לה' אשר הצילני מאופל צלמות אשר אמרתי נגזרתי, כי יציל את אחי הצדיק מצרתו ויבא לביתו לשלום. ועתה כל מחסורכם עלי אכלו ושתו ותשבו בשלוה בהשקט ובבטחה אתי עמי בביתי ובחומותי.

ויהי כאשר זרק הרוח להרב שמשון בעהתו"ס ויתעלף משאון הרוח אשר נשאו, ויבוא אליו התלמיד ויאמר לו, ידוע תדע, אשר כל הזקנים הסכימו כולם כאחת להעבירך דרך גן עדן להראות לך כבוד ג"ע התחתון בחיים חיותך, לולי הגבהת את מכסה ההר.

אך עתה כאשר הוצאת רוח מאוצרותיו, ויתוש עצים נטועים, מאז נדבקו רגבי עפר למוצק, ויתהפכו סדרי בראשית, וגם אניות רבות נעקרו מים הקרוש, שזאת לא היה מעת נבראת העולם, אף כי בשגגה בא לידך העון הזה, עם כל זאת לא תוכל לראות הדר כבוד ג"ע בחיים. 

ויאמר הבעהתו"ס אליו, אהה ידידי, אם ה' הביאני עד הלום ולא זכיתי לראות ג"ע בחיים חיותי, וגם אין דרך לביתי, הלוא ארד ביגון שאולה. ויענהו התלמיד, אל תדאג מורי ורבי, כי להראותך הדרך לביתך עדיין לא שאלתי. עכשיו אלך לשאול, ומהרה אשיבך דבר. וירץ חיש מהר בג"ע, וישוב אליו ויאמר, קום נא רבי ומורי, לכה נא אתי. 

ויקום וילך אתו עמו מהלך רב, ויעמוד התלמיד ויאמר, בפקודת הזקנים לא אוכל ללכת אתך מכאן ולהלאה, ואתה תלך עוד מעט ותבוא למסלה קצרה העולה למקום מושב אנשים, ויתן לו תפוח מעץ החיים, ויאמר לו, התפוח הזה יביא אותך לביתך לשלום, אך תשכיל מה לעשות עמו. וישאלו זה לזה לשלום, וילך התלמיד למקומו. 

ובעהתו"ס הלך בדרך אשר הראהו, ויבא אל המסלה הקצרה, וילך שם. ובהתהלכו היה מריח ריח התפוח, ותחי רוחו, והבין כי בהתפוח הנז' יכול כמעט להחיות מתים. וילך מהמסלה כמה ימים, וירא והנה עיר גדולה, ויקרב אליה. ולה חומה גבוהה דלתיים ובריח, וגם יאודים ישבים בה. ויתן תודה ותהלה לה' אשר הוציא ממות נפשו והגיע אל עיר מושב. 

ויהי בבואו העירה, וירא והנה כל היאודים סופקים כף על ירך, וצועקים במרה, ועיניהם כמקור דמעה, ועפר על ראשם. וישאל את בני העיר למה המבוכה הגדולה הזאת, ואין מגיד אליו דבר, כי ראו את שפל מצבו ודבריו אינם נשמעים, שהוא הולך כעני ורש ובגדיו קרועים. 

וילך הבעהתו"ס לבית מלון האורחים ללון שם, ויפצר מאוד לבעל הבית. ויספר לו את שבר העיר, ויאמר לו, פה היא עיר המלוכה, וארמון המלך אשר אנחנו חוסים בצלו, והמלך זקן מאד בא בימים, ואין לו בנים זולת בת יחידה רכה וענוגה יקרה בעיני המלך והמלכה, נפשם קשורה בנפשה, ועתה שוכבת במטה חולה ונוטה למות, והמלך הביא רופאים ממדינות רבות, וכולם אמרו נואש ואין תקוה למחלתה. וישלח אחרינו ויאמר לנו, הלא ידעתי כי אלקיכם רופא חולים ומחיה מתים, ולכן העתירו בעדה לה', ואם ישלח מזור וארוכה ומרפא אוסיף להטיב עמכם, ואגדלכם למעלה למעלה, ואם לאו, תלכו בגולה מעל אדמתי, ערומים יחפים בעירום ובחוסר כל, ואשימכם חרפה וקללה בגוים. ובעבור זה אנחנו מתענים ובוכים למאיש ועד אשה מעולל ועד יונק, אולי יעתר ה' לנו וישלח לה מזור ותרופה למחלתה. 

וכשמוע הבעהתו"ס הדברים האלה, אמר להבע"ה, מנעו עיניכם מבכי, וגילו ושמחו ומהרו אל המלך לבשרו כי בא יאודי אחד עני ודל לרפאת את בתו היקרה, ואערוב ראשי למלך אם לא אקים את הדבר הזה. ויצעק הבע"ה, איך הרופאים האומנים רופאי מלכים גדולים הנודעים לשם ולתהלה אמרו כי אבדה תוחלתה, ואיך תוכל עתה לרפאתה? ויענהו הר"ש הנז', אל תביט אל עוני ודלותי, אלא לכו מהר למלך והגידו וטוב לכם. 

ויפצר בו הבעהתו"ס. וילבש בעה"ב את בגדיו, וילך אל חצר המלך, ויאמר אל העומדים שם על משמרתם, דבר סתר לי ונחוץ אל המלך. ויביאוהו אל המלך, ויפול לפניו ארצה, ויבך בכי תמרורים. וישאלהו המלך, מה רוצה. ויאמר, יחי המלך לעולם. בא אלי בזה היום יאודי אחד עני ורש, ויראה אותנו מיללים ובוכים, ושאלנו על מה ועל מה? והגדתי לו את כל אשר קרה לבתך היקרה, ויאמר אלי, שמחו וגילו, ולך מהר ואמור למלך ולגבירה והגד למו, אשר בישע אלקי'ם ארפא בתם היקרה, ואערוב את ראשי אם לא אקיים את דברי. לכן באתי לבשרך אדוני המלך, ואולי רופא אליל הוא, תדע כי לא בי היא אשמתו. 

ויצו המלך להביאו. ויבא לפני המלך, וישאל בשלומו, כי חק ומשפט לשאול שלום המלך. וישאלהו המלך, התוכל לרפאת את בתי. ויאמר, בלעדי אלקים ירפא אותה, אך אם יש עוד מעט נשמת רוח חיים באפה. 

ויקחהו המלך, ויבאהו אל החדר אשר בתו שוכבת שמה. ובבואו אליה, וירא והנה קמו דמיה ועורקיה ועיניה למעלה קמו מלראות, ורק נשמת אפה נשמע מעט מזער. 

ויאמר להמלך והמלכה בערמה, תנו נא לי רפואה פלונית, ואתם לכו עד שיעור שני שעות, כי לא אוכל לעשות דבר כל עוד אשר אתם פה. ויצו המלך והמלכה, ויסגור הדלת בעדם, וישב אצלה, ויניח את התפוח לחוטמה. במעט הנשימה אשר בה, הריחה את ריח התפוח, ויהי הנשימה הלוך וחזק. 

ואחר שתי שעות, דפק המלך בדלת, ויפתח הבעהות"ס, וימהרו המלך והמלכה וירוצו אליה, ויראו כי נשמת אפה חזק מקדם, ויאמר הבעל התוספ', אלך לי עתה, ואתם שבו פה אצלה, ואחר עבור שתי שעות תשלחו אחרי. 

וישלח אותו המלך בעגלה לבית המלון, ויצו לגלחו ולהחליף שמלותיו כמו מלבושי רופאי המלך. וצוה על בעל הבית שיתן לו אכילה ושתיה כטוב בעיניו. 

ויהי כעבור שתי שעות שלח המלך את מרכבתו אחריו, ויבוא אל המלך. ובהתהלכו דרך הבית אשר יושבים בה רופאי המלך ושאר הרופאים הבאים ממדינות אחרות למצוא לה מזור וארוכה לבת המלך, ויהי ללעג וקלס בעיניהם, ויאמרו היתכן היאודי השפל והנבוב הזה ירפא את בת המלך ? ואולם, הוא לא הטה אזנו ללעג שלהם, וילך החדרה אליה, וידפוק בדלת, ויפתחו לו וישמחו לקראתו, ויאמר להם, לכו נא מפה גם עתה, עד שיעברו שני שעות. וילכו. 

ויסגור הדלת אחריו, ויקח התפוח מתוך חיקו, ויתן לה להריח, ותרח בכח, וכאשר עברו שתי שעות, האירו עיניה. ויבואו החדרה המלך והמלכה, ויראו כי נפקחו עיניה. ויתמלאו שמחה וגיל. ואולם עדיין שוכבת כאבן דומם, ואין לה כח הדבור. וילך הרב רבינו שמשון משם עוד הפעם, ויזהיר אותם שכאשר יעברו שתי שעות ישלחו אחריו. ויהי רגע לשכה בעיני המלך והמלכה, כי כלתה רוחם ונפשם לשמוע דיבור מפיה. 

ויבוא הבעהתו"ס עוד הפעם, ויסגור הדלת, ויתן התפוח להריח. וכאשר עברו שני שעות, התחילה לדבר, ותקרא אבי אמי, ויאמר הבעהתו"ס להם, אם יש לכם רופא נאמן אשר ידעתם כי הוא רוצה בכל לבו ובכל נפשו להחיות בתכם היקרה, קראו נא לו וישגיח עליה, ויתן לה להשיב את נפשה, ויעשו כן. וילך הבעהתו"ס לבית מלונו. 

וכאשר עברו השתי שעות שלחו אחריו ויבוא החדרה, ויצו להוציא כל איש משם, ויצאו. ויאמר לבת המלך, האת תראי, ותאמר כן. ויאמר לה, מה יש בידי. ותאמר אליו תפוח. ויאמר אליה, ידוע תדע אשר התפוח הזה החיה אותך ממות, והסתירי הדבר אף מאביך ומאמך, כי בהגידך את דברי זה, תמותי לשחת. ואם ישאלוך, תעני אותם כדברי. 

ויתן התפוח בידה, ותרח בכח גדול, ותשב על מטתה. 

כאשר עברו השתי שעות, ויבא המלך והמלכה החדרה, ויאמר להם, שלחו מכאן את הרופאים איש לביתו, וידעו כי לה' הישועה. והמה נשארו ברופאי אליל. 

ואחר ארבעה ימים התחילה בת המלך לצעוד ברגליה על הארץ, ותלך על משענתה בבית, אחת הנה ואחת הנה. כאשר ראו המלך והמלכה את אור ישועתה, וישישו ויגילו. ויהי לשמונת הימים היתה בריאה וחזקה, ועכ"ז לא הלך הר"ש בעהתו"ס, ויתן בכל שתי שעות להריח התפוח. וכל בית המלך קראוהו, אדונינו הרופא. 

לימים מועטים הלכו המלך והמלכה ובתם והבעהתו"ס לשאוף רוח צח בגינת ביתן אשר נטע המלך לתענוגות בני האדם, וילכו לפני חדרי משכיות החמדה אשר למלך, ויצו המלך לפתוח אותם להראות יקר תפארתם להבעתו"ס, וכבוא הבעהתו"ס פנימה ותתעלף נפשו ונבהל מהביט על הדר כבוד האבנים היקרים הנוצצים כנוגה השמש וזהב וזכוכית וכל דבר חמדה ראה שם. 

ויאמר המלך אליו אדוני הרופא, מה שאלתך בעבור הטורח אשר החיית את בתי ונתן לך. ויען ויאמר לו, מלך מלכי המלכים יגדל וינשא מלכותך. וישאל המלך את יועציו מה ליתן לו בעד הדבר הנורא אשר עשה, ויענו ויאמרו, זה אמר להמליכו על מדינות רבות, וזה אמר ליתן לו הון רב. ויאמר המלך, אין טוב רק אשר אשאלה את פיו, וכל אשר יאמר ינתן לו למען הטיב את לבבו. 

ויעש המלך משתה גדול, ויקרא את כל שריו ועבדיו והפחות והסגנים, ובראש הקרואים ישבו המלך והמלכה ובתם, והבעהתו"ס אצלם. 

ויהי כטוב לבם ביין, אמר המלך, אדוני הרופא הגד נא לי מה משכורתך, עד חצי המלכות וינתן לך. ויען בחכמתו, אם תתן לי כסף, צריך לשומרו מפני הגנבים ושודדי לילה. ואם תתן לי מדינה ממדינות מלכותך למלוך עליה, לא אמצא מנוחה כל ימי צבאי ממשא השגחת חוקי המדינה. 

לכן אחת שאלתי, ארץ מולדתי היא עיר קוצי אשר במדינות מלכותך, תנה אותה לי למורשה עדי עד. ויצחקו שרי המלך ויאמרו לו, אדונינו הרופא, וכי קלון מלכינו אתה מבקש, הלא חרפה היא זאת שיתן לך עיר ענייה כזאת חלף עבודתך אשר ממות לחיים פדית בת אדוננו המלך. ויען עוד הפעם, לא ארצה לקחת עוד יותר, כ"א עיר קוצי שהיא עיר מולדתי ותשלחני לשם לשלום. ויראו המלך והשרים כי איננו חפץ כי אם בעיר קוצי דווקא, ויצו המלך לשלוח ספרים מכלול יופי העיר, ולבנות בה ארמנות ומגדלים, ולעשותו מכלל יופי כעיר מלוכה, ויתן מועד לאותו הנציב של עיר קוצי י"ב חדש. 

ויבקש המלך את הבעהתו"ס שישב אתו הי"ב חדש עד כי יבנו את עיר מולדתו בהדר יופי, ואח"כ ישלחהו. ושמע לדבריו ויואל לשבת אצלו. 

ויהי בעבור ג' חדשים, שאל המלך את בתו, ויאמר לה, הלא תדעי בתי, כי לא ברפואה ובמזור ובתחבושת רפא אותך הרופא, אך בדבר אלקים, התכסי ממני את הדבר הזה. ותענהו, כן דברת, כי בדבר אלקים רפא אותי, אולם אבי יקירי, אם בחיי אתה חפץ אל תשאלני, כי בהגידי את דברי זה, אמות לשחת. ויאמר לה המלך בתי, אמת תדברי, הסתירי את הדבר וחיי ויטב לבך.

אחר חצי שעה, נתעצב בעהתו"ס מאד ויפלו פניו, וישאלהו המלך מדוע פניך רעים ומזועפים, ויענהו, נכספה וגם כלתה נפשי לביתי לראות שלום אשתי ובני משפחתי. ויאמר המלך אליו, הלא לקלון תחשב לך אם תבוא לעיר מצער כאשר עדיין עתה עיר קוצי היא קטנה, המתן מעט עד תום השנה ואשלחך בכבוד גדול. ומאותו יום והלאה דבר המלך אתו טובות, ויצו להטיב נגן בכינור ועוגב ונבל ובכל כלי שיר ערב ובוקר וצהרים, למען ישכח עצבון לבו. ואולם, לא שת לבו גם לזאת, כי צר לו מאוד על עזבו לימוד התורה בבית המדרש עם שאר בעהתו"ס זה זמן כביר, ובכל זאת קיים מאמר המלך, וימתין עד תום השנה. 

ויהי בעבור השנה, ויאמר המלך לבעהתו"ס, דבר סתר לי אליך, נסעה נא באניה באפיקי נחלי הים אשר ברחובות קריה ונדברה יחד. וכשמוע בעהתו"ס בקשתו, ויבעט ויפחד ליסע אל הים, אולי יאונה לו כפעם הראשון עם אחיו, אך לא יכול למרות את פי המלך. 

ויצו המלך ליקח האניה שלו, וישבו המלך והבעהתו"ס, והמלחים והחובלים למעלה מהאניה והמלחים מוליכים אותה. ויהי בנוסעם היו מדברים שניהם מענין חוק הטבע, וכאשר הרחיקו להלוך בשנים וג' פרסאות ויצו המלך להעמיד האניה, ושאר המלחים ירדו מלמעלה לתוכה ויעשו כן. 

אז אמר המלך אליו, עתה, אך שנינו פה אין זר אתנו בלתי ה' לבדו הוא שומע את דברינו אלה, לכן אבקשך הגד נא לי במה רפאת את בתי יחידתי וחי נפשי וחי ה' רופא חולים שלא אגלה הדבר לזולתי. וירע מאד הדבר בעיניו לגלות הדבר הזה, כי ירא אולי יבקש ממנו המלך את התפוח ויחיה בו מתים ויעשה עצמו כאלוה ח"ו. ויחננו ה' דעה ובינה והשכל איך לעשות, ויספר לו למלך את כל אשר קרהו ויראה לו התפוח. וירח המלך את התפוח, ויתרפאו מכאוביו אשר לו מזמן כביר, וכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו החליפו בה כבימי עלומיו. וירח עוד לתפוח, ולא יכול לשבוע. 

וגם הבעהתו"ס לקח התפוח מידו והריחו, ויחלקו ברגעים זה רגע מזה, רגע להריח, עד עברו רגעים אחרים, ויקח הבעהתו"ס את התפוח ויפילו בערמה אל תוך הים, ובנפלו, צעק בקול גדול, אבל בלבבו שמח, כי לא נתנו למלך. 

וידבר המלך על לבו וימנעהו מבכי, ויאמר לו, הודות לה', ארוחתך יותן לך מאתי גם לבניך אחריך, ושר קוצי אתה היום, והמס של העיר רב מאוד, אל תדאג. 

וישוטו המלחים את האניה ויבואו לבית המלך. ובבואם סיפר הבעהתו"ס לבת המלך את כל אשר קרה לו על הים, ותדבר על לבו להפיג צערו.

לימים מועטים, בא מכתב מנציב עיר קוצי כי נבנתה העיר ונכללה ביופי כעיר מלוכה בפקודת המלך. וכשמוע הבעהתו"ס זאת, שמח מאוד, בזוכרו כי עתה יבוא לביתו וישב על מכונו בבית המדרש. 

עתה קורא יקר, נדברה נא מהעשיר ר' חיים אחיו של רבינו שמשון הנז', נתן לבני אחיו די מחסורם, וכמעט שכחו את אביהם, וגם העשיר שכח את אחיו, ובעת הזאת הגיע עת דודים חופת בת הבעל התוס', ויסע העשיר לישיבה גדולה, ויבחר לו ראש הישיבה למדן אחד מופלג לחתן לה, אך לא היה ראוי להיות חתן להבעהתו"ס, והעשיר אמר בלבו, הלא יתומה היא, ודי בעבורה החתן הזה, כי גם הוא למדן מופלג. ויעש סעודת אירוסין, ויגבול זמן החתונה כדרך כל הארץ, וילבישה להכלה מלבושי פאר וכבוד, אבל לא כמו בתו יוצאת חלציו. 

ובעת אשר בנו את העיר בפקודת המלך, הפילו הבונים את בית הבעהתו"ס הצר והאפל אשר הניח, ויבנו חומה תחתיה, והבני העיר מצפים ומקוים על השר שיבוא, ומבקשים מה' שיהיה טוב ליאוד'ים. 

וככלות השנה מפקודת המלך, זה העיר נבנתה כלילת יופי. וישלח המלך אל שרי וסגני מדינת עיר קוצי אשר השר נסע מעיר המלך לעירו, ויצאו מכתבים שניים ושלישים אל השרים והפחות בפקודת המלך, ואמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מן הדרך אשר השר יסע דרך שם לעירו ג"כ על הדרך יכבדוהו, בכל מקום אשר תדרוך כף רגלו כמו כבוד המלך, ויסולו המסילות ויכינו סוסים דוהרים ומרכבות כבודים, כי פחדו, יען לא ידעו מזה השר ותכונתו אם רע אם טוב. 

ויעבור הקול בעיר המלך שהרופא נוסע לעירו. ויצר מאוד לכל השרים והמלך, כי אהבת עולם אהבו אותו, וכולם האמינו בו כי איש אלוקים קדוש הוא, כי פדה ממות נפש בת המלך, ויעכבו המלך והמלכה ובתם את הרב שמשון בעהתו"ס עוד חדש ימים אצלם, וכל ימי החדש ששו ושמחו במשתה היין, והמנגנים הטיבו נגן, וישאלו לשלום הרופא טרם נסיעתו לעירו. 

ואח"ך שלח המלך הרצים לרוץ ולהודיע כי השר נוסע, ולהכין לו את הכל לכבודו כהכין לפני המלך, ויתן לו המלך מרכבה כבודה עם הסוסים אשר לה, ויעמיד לו במרכבתו ארגז יקר מלא אבנים טובות, וכל השרים והפחות ומנגני המלך נוסעים אחריו לשלחו, וגם המבשלים אשר למלך עם בתי התבשיל שלהם גם המה במלון נסעו אחריהם שלשה פרסאות. ויעש שם המלך סעודה גדולה, והמנגנים הטיבו נגן, והמלך והשרים מרקדים ומפזזים ומכרכרים בכל עוז, ויעשו כן ג' ימים, ואח"ך חזרו המלך והשרים לביתם, והשר רבינו שמשון בעהתו"ס נסע לעיר קוצי. 

בכל עיר אשר עבר שם כבדוהו שרי המלך כמו כבוד המלך. ובבואו קרוב לעיר קוצי, שלח רץ מיוחד להכין לו בית לשבת, ויכינו מקום לשבתו בבית העשיר רבי חיים, כי ביתו היה תחתיים שניים ושלישים. ואחר שני ימים בא השר לעיר קוצי וישמחו בו בני העיר ויצאו לקראתו. ויבא בכבוד גדול לבית העשיר.

ולעת ערב קרא השר את בעה"ב וישאלהו, היש לו בנים ואח ואחות. ויענהו אח יקר היה לי מופלג בתורה, אך עתה איננו. ויתמה השר ויאמר, מה זה אשר תאמר איננו ואיה איפה הוא, ויען לא ידעתי. ויאמר השר, היתכן האח לא ידע את אחיהו. ויאמר העשיר, הדברים עתיקין, ואך ראשי מלין אגיד לך. ויספר לו ראשי דברים מאשר קרה לו עם אחיו. וישאל העשיר לשלום השר. וילך העשיר לביתו, ויספר לאנשי ביתו את דברי השר אתו עמו, וישבחהו כי מזגו טוב. 

ויהי ממחרת, וישקף השר בעד החלון, וירא והנה להקת מנגנים הולכים מבית לבית. ויקרא השר להעשיר וישאלהו על הדבר הזה. ויענהו, עת דודים הגיע לבת אחי אשר נאבד, ושבוע זאת זמן חתונתה. ויאמר אחלה פניך ידידי כאשר יבואו כל הקרואים תקרא גם אותי לראות משפט תהלוכות החתונה. ויבטחהו על זה. ויספר העשיר לבני ביתו כי השר יהיה בערב על המשתה, ויכללו את יופי הבית, ותלבש הכלה בגדי פאר, ותער נזמה וחליתה וצוארה בחרוזים לכבוד העשיר, והקרואים אמרו, כי זאת הכלה מזלה רב, כי השר נתן מנה אחת אפים כפי משאת ידו. 

זה היה בליל סעודת החתן. וערכו בליל סעודת החתן כברכת ה' הטובה על רבי חיים העשיר. 

וזאת לפנים בישראל אשר בסעודת החתן קוראים כל בחורי חמד שושבני החתן, וישבו סביב החתן, וכל אחד מהבחורים שואל בתלמוד ובפוסקים כפי הבנתו, והחתן ישיב שאלתם. ואם קצרה יד מבינתו מהשיב, הם משיבים. ויצו העשיר לקרות הבחורים הנודעים לשם ולתהלה, ויבואו מלובשים משי ורקמה לכבוד השר. ויקרא העשיר את השר, וילבש השר מדו הניתן לו מאת המלך, וילך עם העשיר רבי חיים. ובבואו הביתה, ויצהלו המנגנים בקול שיר לכבדו, וישלם להם כמו נדיב ושוע. והבחורים לא פתחו את פיהם בלימוד, כי פחדו ורעדו מהשר. וישאל השר את רבי חיים מדוע הם מחשים ואין דוברים דבר. ויאמר, אמור גם להבחורים שאל יבהלו לעשות במשפט. וישאל הבחור הראשון היושב לימין החתן קושיא עצומה ופלפל עם החתן, ולא השיב על דבריו. אך הרביעי מהחתן, בחור למדן וגאון, ויפלפל עם כל הבחורים ולא יכולו להשיב על דבריו, והוא השיב על כל ששת הבחורים. וירא השר הבעהתו"ס כי להחתן מעט יד וחלק בבינת התלמוד והפוס', אבל הבחור הד' הוא גאון וחריף. 

אחר כל זה לקח המשרת סף של זהב, ויכסהו במטפחת צבועה ברקמתיים, ויקרא בקול גדול השליח צבור (גלע"ד), ויתנו כל הבחורים כנדבת לבבם אל תוך הסף והשר גם הוא נתן לתוך הסף כמה דינרי זהב, ויביאו המשרתים יין לפניהם על השלחן, ומרקחת ומגדים, ולפני השר הביאו ג"ך יין הרבה, וגביע זהב אופיר משובץ בספיר, וישתו כל הקרואים לחיים איש לרעהו. 

ויאמר השר הבעהתו"ס לאחיו העשיר, קראו נא אלי הכלה ואראינה. ותבוא לפניו הכלה, ותשאל בשלומו כמשפט, ויכירה. ויאמר לקרוא את אמה ואחיה ואחיותיה, ויכירם. 

ויאמר, שמעו נא כל הקרואים, הלא כמו זר אני בעיניכם, אבל אם אגידכם שם הכלה ושם אחיה ושם אחיותיה ושם העשיר ושם אשתו ושם משפחתו ובניו אזי תדעו כי כנים דברי. לכן, הקשיבו נא את דברי. 

ויתודע להם. ויקרא את כולם בשמם כאשר אמר. ויאמר, אנוכי הוא הבעהתו"ס אשר הייתי עם אחי זה על הים הקרוש, וה' בנפלאותיו הציל גם אותי משם. ועתה החתן לא טוב בעיני, ואין לי חפץ בו וה' ישלח לו מזלו, וישבע נחת וגיל מרעייתו אשר תפול לגורלו. וירצהו ברצי כסף ובממון רב, וימחול לו על שמאין בו. ויקח את הבחור הרביעי הנאות לבתו, ויעשו החתונה בשמחות וגיל, ויתעלסו באהבים הבעהת"וס ואחיו העשיר עם החתן והכלה, ויתנו אלף תודות לה' אשר הצילם מאופל וצלמות. 

ויסר מעליו הבעהתו"ס את המלבוש אשר הלבישו המלך, וילבש בגדים אחרים, וילך לבית המדרש, וישב על מקומו וילמוד בתוך שאר הרבנים הבעהתו"ס כמאז ומקדם. 

ועיר קוצי היתה חפשית מכל מסים וארנוניות אשר למלך. תחת זאת נקרא הרב רבינו שמשון בעל התוספות השר מקוצי. עכ"ל. 

זהו רמז הכתוב הנז' בפתח השער, 'סמכוני באשישות', דהיינו האשישה של הרפואות ראשונה והאחרונה [היא הנראית] לעין לפי שעה, אבל עיקר פדיון נפשה הוא ריח התפוח כנז' לעיל, וזהו 'רפדוני בתפוחים' הם צירוף אותיות פריון רב - תפוח ים, ר"ל פריון רב נעשה מתפוח, וסופו הושלך לים, כנז"ל, וק"ל.

ובזה יבוא על נכון רמז הפסוק וריח אפך כתפוחים, ר"ת ארך [לשון ארוכה ומרפא], וס"ת חכם, ר"ל, רפואת החכם היתה על ידי התפוח של ג"ע, וכמ"ש התרגום שם, וסוף דבר השליך התפוח לים. לכן תיבת תפוחים היא תפוח ים, וק"ל. וליכא מילתא דלא רמיזא באוריתא.

המוסר היוצא מזה, איך ראוי האדם להחזיק ביד לומדי התורה. כאשר מצינו ראינו לרבי חיים הנז"ל, אשר החזיק ביד אחיו השר מקוצי, ועל ידו היתה התשועה הגדולה הזאת לו ולכל בני עירו, כנזכר לעיל.

והביטה וראה מ"ש הרב הגדול כמהר"ם לונזאנו ז"ל, הובאו דבריו בס' ח"ט ח"ב פ"ג, וז"ל:

ראוי שתדע כי כשהיינו על אדמתינו הי' באומתנו שבט מיוחד לזה, והוא שבט לוי, ובפרט מן הפרט הכהנים, כי לפי שהיה העסק בתורה גדול ונחמד בעיני השי"ת, צוה את שבטי יה לתת להם כל צרכם כידוע מהכ"ד מתנות כהונה, רק כל מחסורם עלינו ויעסקו בתורה תמיד לא יחשו, ואל תתעקש ותאמר כי כל מה שציונו הי"ת לתת לשבט לוי היה חלף עבודתם אשר הם עובדים בבית המקדש ולא לזולת זה, כי באמת אין הדבר כן, אבל ציונו השי"ת לתת להם התרומה והמעשר כדי שלא יפנה לבבם לעסקי העולם כלל ויעבדו במקדש בעת העבודה, וכשיהיו פנוים מעת העבודה יעסקו בתורה, ולכן תמצא בספר הקודש, שלעולם הוא מזכיר הכהנים כשמדבר על עסק התורה ולימודה, אמר בפרשת שופטים 'כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' ובאת אל הכהנים הלוים' וכו', 'והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן', אמר עוד שם 'ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב' וכו', הרי שלא ליעקב בחר אותם לעבודה בלבד. וכן אמר משה 'יורו משפטיך', וכתיב 'הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני'. וכתיב 'כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא'. וכתיב 'שאל נא את הכהנים תורה'. וכתיב 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו' וכו'. ואין צורך להביא מהם יותר. ואמרו ז"ל, לא נתנה תורה אלא לאוכלי תרומה. ובשמות רבה פרשת תצוה אמרו, כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה אינו כהן לעת"ל.

אחרי שידענו שציונו השי"ת לפרנס הכהנים והלוים שיעבדו עבודתו ויעסקו בתורה, עכשיו שאין אנו יכולים לעשות מצותו ממש בשבט לוי, אנו צריכים לקיים המצוה ההיא באשר נדבה רוחם אותם לעבוד את ה' ולעסוק בתורה. וכשתתבונן היטב במה שכתבנו, אז תבין כי אנו עדת ישראל לא נצא י"ח המצוה הזאת בתתנו לחכמים ולתלמידים העוסקים בתורה כאשר ישאלונו כשיצטרכו וישאלו הם עצמם או שיבואו אחרים ויודיעו לנו צערם, הנה ממקום אחר אנו מצווים לתת להם, וזה בכלל המצוה שצונו השי"ת לתת צדקה לעני די מחסורו אשר יחסר לו, אפי' סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, אבל ענין המצוה הזאת שאנחנו צריכים ליחד אנשים לעבוד ה' ולעסוק בתורתו כמו שהיה הענין בכהנים ושנאמר להם לכו עבדו את ה' ואנחנו נתן לכם כך וכך, וערך בגדים ומחיתכם וכל מחסורכם עלינו, רק לא ימוש ספר התורה מפיכם והגיתם בו יומם ולילה. סוף דבר, אם יהיו בעיננו דוגמת הכהנים, אז נצא יד חובתינו ממצוה זאת, ואז נגלה את חרפת מצרים מעלינו, שנאמר 'כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם', כי חרפה היא לנו ממלאכת כהנים שנגרע מהם ח"ו.

ובא וראה בדברי חכמים סגולות רבות בזה, ויתר השכר למחזיקים בה, אמרו בזהר ויחי דף רמ"ז, מאן דסעיד למארי דאוריתא, נטיל ברכאן מעילא ותתא. ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורי זכי לעותרא דמתברך בהאי עלמא, וזכי למהוי ליה חולקא לעלמא דאתי, הה"ד 'זבולון לחוף ימים ישכון' בעלמא דין, 'והוא לחוף אניות' לעלמא דאתי, כמ"ד 'שם אניות יהלכון', ותמן הוא נגידו לעלמא דאתי, ע"כ.

ואתמר במדרש, 'זבולון לחוף ימים ישכון', הקדים זבולון ליששכר, לפי שיששכר עוסק בתורה, וזבולון בפרקמטיא, ובא ומאכילו, לפיכך הקדימו הכתוב, שנאמר 'עץ חיים היא למחזיקים בה', ולא אמר 'לעמלים בה'.

ובגמרא אמרו, כל המארח ת"ח בתוך ביתו, כאילו הקריב תמידין, שנאמר 'עובר עלינו תמיד'.

וביומא אמרו, הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח, ינסך בגרון של ת"ח.

ואמרו המקובלים, כי כפי מה שיתקרב האדם אל החכמים ועובדי ה', כן מתדבק בסוד החיים הנצחיים, כי אם יתדבק במארי מקרא, יתברך בסוד ה' שבשם הוי"ה עולם העשיה, ואם יתדבק במארי משנה, יתדבק בסוד דהוייה עולם היצירה, ואם יתדבק במארי דתלמודא, יתדבק בסוד ה' בהוי"ה דעולם הבריאה, ואם יתדבק במארי קבלה, יתדבק בסוד יו"ד דאצילות, ובלבד שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו, כי על כל אלה יש עשירי העם ומנהיגי הקהל והגבאים ולראשיהם לפקוח עיניהם על התלמידים שהתחילו להצליח בלימודם, ובפרט לאותם שהגיעו למדרגה טובה בלימוד, ובעין שכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', ואם יתמידו בלימוד בלי ספק יהיו אנשים גדולים בתורה, חכמים ונבונים מורים הוראות בישראל. ועל הכל לאותם אשר מלבד מה שניכר ונראה בהם שיצליחו בתורה, בודאי עוד יראו בהם סימני טהרה והקדושה, וסימני יראת שמים, כי זה כל האדם, ואינם לומדים לקנטר רק לשמה, והם זהירים בקריאת שמע ובתפילה, ומדקדקים במצות, ושונאים החנופה והליצנות, כל מן דין סמוכו לנא, על אלו וכיוצא באלו יהיה חזק והשתדלות בשימת עין לתומכם לסעדם ולהחזיק בידם שיוכלו להתמיד העסק בתורה ולהאדיר ולהעריץ קיימין ולעילא ירכתי המשכן, ודי בזה שאין כאן להאריך.

גם ישתדל האדם ליקח לביתו תלמיד חכם המובחר והמופלג, וכמו שמצינו בהרב הנזכר לעיל מבעהתו"ס השר מקוצי, שהיתה ביתו בפרק בתולה נשאת עם בחור תלמיד חכם, ועם כל זה כאשר ראה שיש מופלג בחכמה יותר ממנו, הוצרך לבטל מהראשון ולרצותו ברצי כסף, עד שאמר רוצה אני, ונתנה לרעו הטוב ממנו, ועשו חופה כיד ה' הטובה עליהם, וכנז"ל.

וכתב השל"ה הקדוש, הובאו דבריו בדרך החיים, וז"ל: צריך החתן והכלה להתקדש באוד מאוד בהכנסתם לחופה, ראשית דבר נודע מה שאמרו ז"ל, שהקב"ה מוחל להם עונותיהם, על כן יעשו תשובה ביום שקודם החופה. ולכן נהגו בכל ישראל שמתענים, ויתעוררו מאוד בתשובה, ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה, ויתודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשי"ת, ויהיו מודים ועוזבים, ויתחרטו חרטה גדולה בשברון לב, ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים להיותם קדושים וטהורים, ולא כנוהגים בקצת מקומות, שהחתן והכלה יושבים ביחד ומשחקין בקרטין וכיוצא. ואח"ך יכנסו לחופה, ויתפללו שהקב"ה ישרה שכינתו בניהם, וכמ"ש ז"ל איש ואשה שזכו שכינה בניהם.

וגודל החיוב לעשות חופה נאה, מבואר בזה"ק פרשת תרומה, ז"ל: אצטריך לתקנא חופה לחופאה בתיקונא שפירא ליקרא דכלה אחרא [ר"ל שכינה הקדושה] דאתיא למשרי תמן בחדווה וכלה תתאה, ובגין יקרא דההיא כלה עילאה אצטריך למעבד חופאה דשפירו בכל תיקוני דשפירו לזמנא לכלה עילאה לההיא חדוה.

ונוהגים להעמיד הכלה לצד ימין של החתן כדכתיב נצבה שגל לימינך, ס"ת למפרע כלה, ע"כ.

הלכות אירוסין ונישואין

[א] נהגו שיהיו החתן והכלה מתענין ביום חופתם, והוא משני טעמים: א', מפני שהוא יום סליחה וימחלו עונותיהם [ולפי טעם זה ראוי להשלים התענית]. ב', שלא ישתכרו ולא יהיה דעתם מיושבת עליהם. ולפי טעם זה אין צריך להשלים. ויש להחמיר בשני הטעמים. ואם האב הוא מקבל קידושים בשביל בתו הקטנה, צריך הוא להתענות, כדי להחמיר מפני טעם הב'. ובימים שאין מתענים כמ"ש בסעיף שאחר זה, צריכים ליזהר שלא ירבה במאכל ובמשתה, מפני טעם הב'. סי' ס"א ע"ש.

[ב] אלו ימים שאין מתענים בהם תענית חתנים, חנוכה ופורים ואיסרו חג וט"ו באב וט"ו בשבט כיון שמוזכר בגמרא, ובר"ח ג"כ אין להתענות, וכן כל חדש ניסן, אבל בל"ג לעומר ומר"ח סיון עד אחר שבועות, וימים שבין יוה"ך לסוכות מתענים. א"ח סי' תקע"ג.

[ג] נכון ליזהר כהרמב"ם שלא יעשו חופת נדה, אבל לדינא קי"ל כהפוסקים דס"ל דחופת נדה הוי חופה, וצריך להודיע להחתן שהיא נדה. ועיקר החופה לא הוי מה שמכניסים אותם תחת סודר שפורשים על כלונסאות כמו שאנו עושים וקוראים אותה חופה, כי עיקר חופה מה שמיחדים אותם אח"ך בחדר, זו נקראת חופה, אפילו אינו ראוי לביאה, כגון שהיתה נדה, או שבני אדם נכנסים ויוצאים שם באותו חדר, ולא הוי יחוד הראוי לביאה, אעפ"י כן הוי חופה גמורה וקונה בבתולה קנין גמור למהוי כנשואה בכל דברים. וצריך ליחד להחתן אותו החדר, והוי כהכניסה לביתו. ואם כנס את הבתולה בע"ש, והכניס אותה לחדר מבע"י, אף שהיא עדין לא טבלה, ובני אדם נכנסים ויוצאים באותו חדר, דבלא"ה אסורה להתייחד עמו קודם ביאה ראשונה, קונה אותה בזה שהביאה בחדר המיוחד לו, ואח"ך כשתטבול היא מותרת לו לבוא עליה ביאה ראשונה בשבת, וליכא איסור משום קונה קנין בשבת, משום שכבר קנה אותה מבע"י. אבל באלמנה, אינה קונה חופה, רק יחוד הראוי לביאה, היינו שתהיה טהורה, ויכניס אותה אחר הקידושין לחדר מיוחד שלא יהיה שם בני אדם, וזה הוי יחוד הראוי לביאה, וקונה באלמנה קנין גמור למהוי כנשואה. ואם כנס אותה בע"ש והיתה טהורה, והכניסה לחדר מבע"י ונתייחד עמה, ולא היה שם בנ"א, קנה אותה קנין גמור, ומותר אח"כ לבא עליה בשבת. אבל אם לא היתה טהורה מבע"י, או שלא נתייחד עמה בחדר מיוחד מבע"י, אסור לבוא עליה בשבת. ולכן יש ליזהר מאד כשעושין חופה בע"ש, שיעשו את החופה מבע"י גדול. סי' נ"ה ס"א וכ"ר.

[ד] כשהאב משיא לבתו כשהיא קטנה, היינו כשהיא פחותה מבת י"ב שנים ויום אחד, היא אינה יכולה לקבל קידושיה, ע"כ צריך לעמוד אצלה כשמקבלת קידושין, והוי כמו שקיבל הוא בעצמו, ואומר הבעל הרי את מקודשת לי. וכששולח בתו הקטנה אל מקום אחר להתקדש שם ולהנשא ואינו יכול לילך בעצמו, יאמר בפני עדים צאי וקבלי קידושין. ואם לא אמר לה בפני עדים, אעפ"כ הואיל והכינה להכניסה לחופה ולקידושין, הוי כעומר אצלה בשעת קבלת הקידושין. סי' ל"ז.

[ה] תחת החופה מברכים ברכת אירוסין ונישואין, והוי עובר לעשייתן. וצריך שני כוסות, לברכת אירוסין כוס אחד, ולברכת נשואין כוס אחד, ומפסקין בין ברכת אירוסין לברכת נשואין בקריאת הכתובה בנתיים, ונותנים מן הכוסות של ברכת אירוסין ונשואין להחתן והכלה לשתות, וצריכין לכוין לצאת בברכת היין בשעה שמברך המסדר על הכוס. ובברכת אירוסין ובנישואין שמברכין תחת החופה, מברכין ברכת היין קודם לשאר ברכות. ואין מברכין ברכת נשואין בפחות מעשרה, והחתן מן המנין. סי' ס"ב. עד כאן מסודר מספר נהורא השלם בדרך החיים, ושאר הדינים אכתוב אותם לקמן בע"ה.